הדמעות לא הפסיקו לזלוג: אלפי בני־אדם ליוו למנוחת עולמים את שני החיילים שנהרגו שלשום בפיגוע הדריסה בשומרון, סרן זיו דאוס וסמל נתנאל קהלני ז"ל.

הלווייתו של קהלני (20) נערכה כבר שלשום בלילה בבית־העלמין הקטן של מושב אליקים, כשבני משפחה, חברים, שכנים וחברים לנשק התכנסו ונפרדו מיקירם. "עוד לא עיכלתי ואני לא יודע אם אוכל להמשיך הלאה", בכה האב דני על הקבר. "אהבתי אותך מאוד ואיבדתי אותך בשנייה. 20 שנה זה כלום, אבל תודה עליהן. תסתכל עלינו מלמעלה, מקווה שאתה בגן עדן".

זיו דאוס ז"ל

אתמול החלו החברים לזרום לבית משפחת קהלני על מנת לנחם ולחזק את ההורים ואת ארבעת האחים והאחיות. בת זוגו של נתנאל, מנור זקס (18), הסתגרה עם האם נעמי ואחר כך סיפרה: "איבדתי ביום שישי חלק מהחיים שלי, החלום להתחתן ולהקים משפחה בישראל התנפץ". ואז, כשהיא מביטה בשדות המושב הירוקים, הוסיפה: "כל נקודה במושב מזכירה לי את נתנאל, רק לפני חודש חגגנו לו יחד את יום ההולדת" (מכתב הפרידה שכתבה מנור לנתנאל – ראו למטה).

ובעוד המנחמים מגיעים לבית משפחת קהלני, בחלקה הצבאית בבית־העלמין בחולון נטמן סרן זיו דאוס (21) מאזור. "הוא צריך להגיד עליי קדיש. זה לא טבעי, זה נגד הטבע, שהאבא יאמר קדיש על בנו", בכה על הקבר הטרי האב רונן, כשלצידו האם גלית ושתי הבנות - ואלפי המלווים פרצו איתו בבכי. לקראת תום הטקס נורו שלושה מטחי כבוד, כשהאב מצדיע לבנו, וגלית ממררת בבכי ואומרת: "מי יגיד לי עכשיו 'אמא, ברוך השם הכל טוב'".

מאוחר יותר, בשבעה בבית הסבא והסבתא, אמר סבו של זיו, שלום: "הוא האור שלי, העיניים שלי. סבא'לה הוא היה קורא לי, לפעמים גם סבוש, אבל לא סבא. היה לנו קשר חזק מאוד. בכל שישי הייתי קורא לו את פרשת השבוע והוא היה מוסיף את התרגום והפרשנות. אמרתי לו שאני הנהג שלו. לאן שהוא צריך אני מסיע אותו, והוא היה אומר לי שגם ככה אני עושה יותר מדי בשבילו. בכל הרגעים הייתי איתו, גם כשעלה לאוטובוס בבקו"ם וגם כשקיבל דרגות. כמה גאווה הנכד הזה הביא לי".

בבית־החולים בילינסון עדיין מאושפזים שניים מפצועי הפיגוע: מיכאל וולפסון מחיפה שמצבו מוגדר קשה ומגד עזאם מאבו־סנאן שמצבו בינוני.

תעזור לי להמשיך בלעדיך

מנור זקס, חברתו של נתנאל קהלני ז"ל, נפרדת לנצח מאהובה במילים קורעות לב | הביא לדפוס: ישראל מושקוביץ

לולי, אהוב שלי, גיבור שלי, מלאך שלי, הגבר שהלב שלי בחר לכל החיים. איך הלכת לי, איך השארת אותי בעולם הארור הזה בלעדיך. תחזור אליי, אני לא אני מאז שעזבת. אני יושבת וכותבת בדמעות ושומעת את שיר הממתינה שלך, ‘האחת שלי’, שתמיד הקדשת לי. אתה הכל בשבילי, לקחו לי את החמצן שלי.

איך, רק תסביר לי איך, דיברתי איתך 10 דקות לפני האירוע. צחקנו, אמרנו כמה שאנחנו אוהבים אחד את השני, הכל היה מושלם. אני הייתי השיחה האחרונה. ואז הודיעו שהיה פיגוע דריסה, והודעות התחילו לרוץ, והחלטתי להתקשר לאמא שלך ולהודיע לה, כי הרגשתי שצריך למרות שאתה שונא את זה, והבנתי שאני צריכה לארגן תיק לבית־החולים. אבל אז הגיעה הבשורה המרה שיש שני הרוגים. ולצערי זה קרה, אהוב שלי.

נתנאל! נתנאל שלי! כמה חלומות, כמה תכנונים, כמה שיחות על איך ממשיכים את החיים ביחד. חתונה, משפחה, בית, לטוס לחו"ל - רק להיות ביחד. כמה עברנו בקשר הזה. לולי שלי, הגבר שלי, הכל בשבילי. אתה הבן אדם שעשה אותי הכי מאושרת. כמה דאגת לי. עכשיו אנשים מדברים איתי ומספרים כמה אהבת אותי. דאגת שלא יחסר לי כלום, שיהיה לי הכל... שתדע שאני פה חזקה בשבילך, ילד מדהים שלי.

כבר מתגעגעת להצקות שלך, להודעה הקטנה שתמיד עשתה לי את היום, וליום שני שבו אתה תמיד חוזר הביתה. תמיד ביקשת שאעיר אותך בבוקר, והלילה טוב שלך בטלפון, אני רק רוצה לשמוע את הקול היפה שלך ולהירגע. להניח את הראש עליך, לקבל חיבוק גדול, והכל מסתדר באותו רגע.

אהובי, אני כל כך אוהבת אותך לולי קטן שלי. אני מבטיחה לשמור על המשפחה המדהימה שלך, שעשתה הרבה בשבילי, ואני מודה כל יום ויום שהכרתי אתכם. אף פעם לא אעכל את זה, אתה תמיד בלב שלי, בכל חלק בגוף, בנשמה. לולי שלי, קטן שלי, אני כל כך מתגעגעת. ויש לי רק בקשה אחרונה: תשמור על עצמך גם למעלה, ותעזור לי עם המשך החיים שלי, בלעדיך.

שלך, מון אמור, אוהבת אותך אהוב לבי, נוח על משכבך בשלום, מנור

נתנאל קהלני ז"ל עם מנור זקס