העונה השנייה של "פאודה" הייתה רגע חשוב בטלוויזיה הישראלית. מצד אחד, היא הוכיחה מעל לכל ספק כי ההיסטריה סביב הסדרה - בארץ ובעולם - רחוקה מלהיות מקרית. גם ב־2018, מרהיב לראות דרמת פעולה מקומית שמסתכלת לאחיותיה האמריקאיות והבריטיות בלבן של העין ומנצחת כמעט בכל פרמטר.
מצד שני, ברור כי היוצרים ליאור רז ואבי יששכרוף שינו פאזה. אם עונת הבכורה של "פאודה" התהדרה בממד אידיאולוגי ובעיסוק בנרטיבים סותרים, הרי שהעונה הנוכחית הייתה גלולת אקשן אפקטיבית שבה הטובים נלחמו ברעים - וברקע יש שמועה על סכסוך כלשהו בן מאה שנים שגובה קורבנות טרגיים. הצער התסריטאי על כמה מהם - אללה ירחמכּ, שירין - לא נמשך יותר ממספר שניות, בדרך לסצנת הקרב הבאה.
הפרק האחרון חידד את שתי המגמות הללו. מחד היו בו קליימקסים למכביר, הוא התנהל בקצב מסחרר והבימוי של רותם שמיר אמור לקחת אותו למקום בו השטרות ירוקים והנשיא משוגע. מאידך, קשה לומר כי הסיום הותיר איזשהו מסר בנוגע לאופן בו האזור מתגלגל מדור לדור ומדם לדם. בהתלבטות בין עומק לאדרנלין, "פאודה" בהחלט בחרה באופציה השנייה. זה כמובן לגיטימי, העיקר הוא שלרוב הסדרה ביצעה את מלאכתה בצורה מעוררת השתאות.
למשל, רק על הופעתו של איציק כהן - בקלות, שחקן העונה - בתור קפטן איוב אפשר לחפור שנתיים. הבעות הפנים שלו לבדן שיקפו את כמויות החרדה והטראומה שנושא על כתפיו רכז שב"כ. מנגד, התפרצויות הזעם והאיום המזעזע שהשמיע כלפי מרווה (לונה מנסור הנהדרת) הציפו את שאלת הגבולות של אדם בתפקידו. אם בעתיד לרז ויששכרוף יישארו כמה דקות פנויות בין הוליווד לישראל, ספין־אוף בכיכובו יהיה רעיון מבורך.
למרות כמה גוזמאות לא אסתטיות - יש אירועים ב"פאודה" שמצריכים ישיבת קבינט ונסגרים בדרגת תת־אלוף - גם העימות המתבקש בין דורון (ליאור רז) לאל־מקדסי (פיראס נסאר הפנטסטי) נבנה במקוריות ובתבונה. לצד החשמל שעף שם באוויר, הובלטה החשיבות שהסדרה מייחסת ליצרים כגון כבוד ונקמה, כמו גם חוסר היכולת של הגיבורים לשמור את האהובים ביותר בחייהם מחוץ למעגל האכזרי שבו לכדו את עצמם. למעשה, אם יש משהו ש"פאודה" כן מלמדת, זה שהביטוי הדובר־צה"לי המכובס "בלתי־מעורבים" פשוט לא רלוונטי, וכנראה שהוא אף פעם גם לא היה.
בקטנה
במקביל לסיום העונה של "פאודה", שודר ב־yes דוקו פרק הבכורה של הסדרה התיעודית החדשה, "האזרח ק'". תמוה מצד yes להשיק תוכן מקורי בתזמון הזה. גם אם תנועת הקהל היא לכיוון צפייה נדחית, מה התועלת ביצירת תחרות פנימית לאירוע טלוויזיוני נדיר עבור חברת הלוויין? בכל אופן, "האזרח ק'" (יוצרים: אלון מרום ואירית דולב) צוללת לפרשת הרצח הכפול, שבו הורשע משה קסטל לפני כ־20 שנה, ומעלה תהיות בנוגע לאשמתו. מבחינה אמנותית הסדרה עומדת בסטנדרטים של ז'אנר ה"פשע אמיתי" והשאלות שלה במקומן. עם זאת, הרושם הכללי רחוק מלמוטט את הכרעות הדין בפרשה. בעיקר, זוהי דמותו של קסטל שנותרת מעורפלת ובלתי־מפוענחת. רוצה לומר: גם אם נפלו פגמים בחקירה, בינו ובין הרפרנס לגיבור "המשפט" של קפקא יש פער לא קטן.
