ששר החינוך נפתלי בנט התקשר ליו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי לבשר לו על זכייתו בפרס ישראל לעלייה וקיבוץ גלויות, שרנסקי היה בטוח שהוא מבקש לדבר איתו בענייני עבודה. "תמיד יש עניינים בין הסוכנות למשרד החינוך, וביקשתי שיעדכן אותי מה קורה. פתאום הוא מודיע לי על פרס ישראל ומתחיל לדבר על היסטוריה וגבורה, ואני מרגיש איך אני מתחיל לאבד את הקול", סיפר אתמול חתן הפרס הנרגש ל"ידיעות אחרונות".
"חלום קיבוץ הגלויות" | יו"ר הקולאליציה יולי אדלשטיין
"אמרתי לו 'רגע, נפתלי, לפני שאני מאבד את הקול, אני לא אוהב מילים גבוהות, אבל זה כל כך מרגש. אני מרגיש שזה פרס גם לי, גם לאשתי וגם לאנשים רבים שלחמו באומץ למען הזכות לעלות לארץ", שיחזר. כשבנט צירף לשיחה גם את אשתו של שרנסקי, אביטל, "כולנו הסכמנו שזה מעשה של העם היהודי כולו, שבראשו מדינת ישראל".
ועדת הפרס ציינה בנימוקיה כי "מפעל חייו של שרנסקי הוא יישום הלכה למעשה של חלום העלייה והקליטה". "נתן מסמל את התגשמות החלום הציוני", הוסיף בנט. "מחשיכת הכלא הסובייטי כאסיר ציון, לאור החירות כמנהיג הסוכנות".
שרנסקי נולד בשנת 1948 בעיר דונצק שבאוקראינה. עם סיום לימודיו במכון הטכנולוגי הפיזיקלי במוסקבה הגיש בקשה לקבלת ויזה לישראל, שנדחתה בשל "סיבות ביטחוניות". זמן קצר לאחר מכן נעשה מעורב במאבק של יהדות ברית המועצות על הזכות לעלות לישראל.
ב־1977 טען עיתון סובייטי כי שרנסקי משתף פעולה עם הסי־איי־איי. על אף הכחשות מצד כל דרג אפשרי בממשלת ארה"ב, שרנסקי נמצא אשם ונידון ל־13 שנים בכלא. שרנסקי, שחמטאי מצטיין, העביר את השנים בכלא במשחקי שח עם חבריו האסירים. הוא שוחרר בפברואר 1986 ועלה לישראל עוד באותו יום. בישראל הוא המשיך במאבק לפתוח את שערי ברית המועצות.
ב־1988 ייסד את מפלגת "ישראל בעלייה", שהוקמה על מנת לזרז את קליטתם בחברה הישראלית של העולים מרוסיה בין השנים 1996 ל־2005, שימש שרנסקי כשר, כמו גם כסגן ראש הממשלה, בארבע קדנציות רצופות. בנובמבר 2006 פרש מהכנסת ומאז מילא שורה של תפקידים ציבוריים.
ביוני 2009 נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית, תפקיד שאותו הוא ממלא עד היום ושממנו הוא אמור לפרוש בחודש יוני הקרוב. בתחילת החודש נערך אירוע פרידה חגיגי בניו־יורק, בהשתתפות הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש, שבו גויסו תרומות להקמת מכון חדש להכשרת שליחים ששרנסקי יעמוד בראשו.
שרנסקי קיבל את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני ב־1986 ואת מדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב בשנת 2006. הוא המשיך להוביל יוזמות למען זכויות אדם באמצעות כתביו ופעילותו הציבורית. ספר זכרונותיו, "לא אירא רע", ראה אור בארצות הברית ב־1988 ותורגם לתשע שפות. רב המכר שלו, "בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור", כיכב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס".
"היו לי הרבה פרסים, חלקם מאוד יוקרתיים, אבל לפרס ישראל יש משמעות אחרת לגמרי", אמר אתמול שרנסקי ל"ידיעות אחרונות". "זה משקיף על כל החיים שלך. זו סגירת מעגל אמיתית. היום אני 32 שנה בארץ, שזה 32 שנה בגן עדן. זה שבגן עדן שלנו יש הרבה דברים לתקן, זה בטוח. היום כשמדברים על קיבוץ גלויות צריך להזכיר לכל אחד שמדינת ישראל צריכה לעשות עוד מאמץ שנהיה בית לכל היהודים בעולם. זה רק אומר שהשליחות לא מסתיימת אף פעם".
אף שזכה לתהילת עולם, שרנסקי תמיד נשאר עם רגליים על הקרקע ולא נפרד מכובע המצחייה שהפך לסמל שלו. עכשיו, בגיל 70, הוא מתכוון להקדיש את מרבית זמנו למשפחה: אשתו אביטל, בנותיו רחל וחנה וששת הנכדים. המשפחה הגדולה שהצליח לבנות בישראל היא, כפי שהגדיר אחד האנשים הקרובים אליו, "הנקמה הכי מתוקה בק.ג.ב.".
השתתפה בהכנת הידיעה: תמר טרבלסי חדד
