yed300250
הכי מטוקבקות
    יונתן היילו בבית המשפט
    7 ימים • 20.03.2018
    "אני כמו מת חי"
    יונתן היילו, שהרג את הגבר שלטענתו אנס אותו, כבר הריח את החופש מהכלא. אבל גם אחרי הפגנות התמיכה, הקמפיין הציבורי למענו ואפילו קיצור עונשו על ידי נשיא המדינה - בקשתו לניכוי שליש נדחתה. אבל בשיחה עם מקורביו היילו מצהיר כי למרות הכל - הוא אינו מתכוון להפסיק להיאבק ואומר: "נלחמים בי, כאילו שאני לא הקורבן". הפרקליטות: "בקשתו נדחתה כי נשקפה ממנו מסוכנות לציבור". פרקליטו עו"ד אייזנברג: "הפרקליטות איבדה את המנדט המוסרי שלה להמשיך לרדוף את היילו"
    שוש מולא | צילום: אלכס קולומויסקי

    מבעד לסורגי החלון בתאו, חומות כלא רימונים נראות ליונתן היילו מאיימות מתמיד. הצעיר שהורשע בכך שהרג את הגבר שלטענתו תקף אותו מינית לפני שבע שנים ונאבק מאז כדי להשתחרר מהמאסר — היה בטוח שאוטוטו זה קורה וכבר הריח את החופש. אבל אז באה ההתרסקות.

     

    זה קרה בתחילת השנה, אחרי שוועדת השחרורים דחתה, בעקבות התנגדות נחרצת של הפרקליטות, את בקשתו לקיצור עונשו. בימים שלפני דחיית בקשתו לקיצור העונש, כשהיילו עוד היה משוכנע ששחרורו קרוב, הוא סיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע על תקוותיו לקראת הרגע הגדול. אחרי שבקשתו נדחתה לאכזבתו, העברנו לו שאלות באמצעות עורך דינו, שהחזיר לנו את תשובותיו.

     

    "האמנתי שאני עומד להשתחרר", אמר היילו לסנגורו, עו"ד אלון אייזנברג, חודשיים אחרי שבקשתו לניכוי שליש נדחתה. עו"ד אייזנברג מתכוון לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. "כשראיתי את גל התמיכה הציבורי, ההזדהות איתי והחתימה של נשיא המדינה על בקשת החנינה השנייה שלי", הסביר לו היילו, "חשבתי שהגיהינום שלי עומד להסתיים".

     

    2014. הפגנת תמיכה בשחרורו המוקדם של היילו
    2014. הפגנת תמיכה בשחרורו המוקדם של היילו

     

    מה עבר עליך בדיון בפני ועדת השחרורים, כשהבנת שזה לא הולך להיגמר בטוב?

     

     

    "ישבתי בצד", אמר היילו לסנגורו. "שמעתי את הפרקליטות מתנגדת לשחרור שלי ופשוט לא האמנתי למה שאני שומע. זו לדעתי תרבות של רוע. נלחמים בי, כאילו שאני לא הקורבן, כאילו שהמנוח לא התעלל בי מינית, כאילו שלא התקבלה בקשת החנינה שלי. כל המדינה מזדהה עם האמת שלי ורק הפרקליטות לא מפסיקה להילחם בי".

     

    וכאילו שלא די בכך, שעות ספורות אחרי שהיילו חזר לתאו בכלא רימונים, הוא מספר שגופו כשל והוא התמוטט. "הייתי נסער. ההחלטה שלא לשחרר אותי טילטלה אותי. בשיחת טלפון ראשונה לאחותי כדי לבשר לה שאני נשאר, קיבלתי התקף אפילפסיה חזק. נפלתי לרצפה, חטפתי מכה בראש ופינו אותי מיד לבית חולים".

     

    האם לדעתך ההתקף שקיבלת הוא תוצאה של ההחלטה?

     

    "לדעתי, ברור שכן. אחרי כל דיון משמעותי, אם זה המשפט או כשהייתי מגיע לשמוע החלטות חשובות שקשורות אליי, הייתי מקבל התקף אפילפסיה קשה מאוד. זה בגלל הלחץ והמתח. זה אוכל לי את הנשמה מבפנים. המנוח התעלל בי בחייו ומאז אותו יום ארור, אני מרגיש שלא מפסיקים להתעלל בי ולהילחם נגדי. הם לא מפנימים שאני לא ארצה עונש של מאסר עולם".

     

     

    למה?

     

    "יש כאן לדעתי המון אגו מצד הפרקליטות. הם והמשטרה לא האמינו לי מתחילת המשפט שהמנוח אנס אותי. הם חשבו שאני משקר ושאני ממציא את זה כדי לא לשבת מאסר עולם, והאשימו אותי ברצח. אני מרגיש שיש בזה הרבה מאוד אגו על חשבון הסבל שלי ושל המשפחה שלי".

     

    בבית המשפט. עו"ד אייזנברג עם היילו
    בבית המשפט. עו"ד אייזנברג עם היילו

     

    עו"ד אלון אייזנברג, פרקליטו של היילו: "מפחיד אותי לחשוב שאם היילו היה חותם על עסקת הטיעון שהציעה לו בזמנו הפרקליטות, הוא היה היום נרקב בכלא במאסר עולם. אני לא מתכוון להרים ידיים ואני מאמין שבערעור שלנו לבית המשפט המחוזי — ננצח".

     

    אמרת פעם שחשת בגזענות מצד המערכת. אתה עדיין חושב שלצבע עורך היה משקל גם בהחלטה הזאת?

     

     

    היילו: "ההרגשה שלי לגבי הגזענות שקיימת במערכת לא השתנתה. אני עדיין מאמין שיש גזענות כזאת ושרק בגלל שאני אתיופי, התייחסו אליי כך. אני מאמין שאם זה היה קורה לבחורה מצפון תל־אביב, התוצאה הייתה שונה. בית המשפט לא היה מדקדק איתה מבחינה משפטית: האם זה נחשב להגנה עצמית או לא, והיה מזכה אותה לחלוטין. הייתי מסתכן ואומר שייתכן גם שהפרקליטות לא הייתה מגישה נגדה כתב אישום".

     

    1. ריב מאחורי הפיצוצייה

     

    את מאבקו של יונתן היילו אנו מלווים למעלה מחמש שנים, בכתבות גדולות שעוררו לא מעט תגובות וסייעו להעלאת המודעות למאבקו.

     

    סיפורו החל בערב ל"ג בעומר, לפני שבע שנים. היילו, צעיר מבני העדה האתיופית, אז בן 23 שהתגורר בנתניה, פגש בירון איילין, 24, גם הוא תושב נתניה, שבעברו עבירות מין ואלימות. על פי התיאור בכתב האישום, מאחורי פיצוצייה מקומית, התפתחו בין השניים חילופי דברים שבמהלכם דרש איילין אלף שקלים מהיילו. כשסובב איילין את גבו כדי להטיל את מימיו, היילו "התנפל על איילין, והחל לחנוק אותו במשך מספר דקות". אחר כך, היילו "הכה את איילין באמצעות אבן שהייתה במקום, גרר את הגופה 35 מטר, והמשיך להכות בה שוב באבן".

     

     

    ירון איילין ז"ל
    ירון איילין ז"ל

     

    היילו טען שאיילין נהג להקניט ולסחוט אותו. אבל רק בחקירתו השלישית במשטרה הוסיף טענה חדשה, שהפכה את התיק לגמרי: איילין, כך יספר היילו לחוקרים, תקף אותו מינית פעמיים בעבר. עוד יטען היילו כי באותו ערב חשש שהוא עומד בפני תקיפה מינית שלישית.

     

    שופטי בית המשפט המחוזי אמנם הרשיעו ב־2013 את היילו ברצח, אך כתבו, כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם היה קורבן להתעללות מינית מצד המנוח". לכן הוא נידון ל־20 שנות מאסר במקום 25. אלא שהיילו ועו"ד אייזנברג המשיכו להיאבק ועירערו לבית המשפט העליון במאי 2106. תוך כדי, יצא לדרך קמפיין תמיכה נרחב בהיילו, שגלש מהרשתות החברתיות גם לפעילות והפגנות ברחוב.

     

    ביוני 2016 זיכה בית המשפט העליון את היילו מעבירת רצח והרשיע אותו בהריגה לאחר שנקבע כי האיש שאותו הרג, ירון איילין, התגרה בו והתעלל בו מינית במשך שנים. בית המשפט העליון הפחית את עונשו של היילו מ־20 ל־12 שנות מאסר, מהן ריצה כבר שבע וחצי שנים. עם זאת,

     

    טענתו של היילו כי מדובר בהגנה עצמית לא התקבלה. היילו ואייזנברג פנו ב־2016 לנשיא לבקשת חנינה. 65 חברי כנסת הצטרפו בחתימתם לבקשה, אבל בסוף אותה שנה הנשיא ריבלין דחה אותה בנימוק ש"מוסד החנינה איננו ערכאת ערעור נוספת ועיקר נימוקי הבקשה המתארים את הרקע לביצוע עבירה עמדו בפני בית המשפט העליון ונלקחו בחשבון על ידו".

     

     

    היילו לקח את זה קשה. "מאז אני כמו אדם מת־חי מהלך", אמר. עו"ד אייזנברג ניסח בקשה נוספת לנשיא. "אמרתי שאין מצב שלא משחררים אותו", אומר אייזנברג. הפעם הנשיא ריבלין קיבל את הבקשה וקיצר את עונש המאסר. "נוכח השיקום המשמעותי שעבר יונתן היילו בשנה האחרונה, לאור מצבו הרפואי, היוצא דופן ובהתחשב בנסיבותיו הקשות והמיוחדות", כתב הנשיא בעמוד הפייסבוק שלו, "החלטתי לאמץ את המלצת שרת המשפטים ולהמיר חלק מהמאסר בפועל שהוטל עליו במאסר על תנאי, כך שיוכל לעמוד בפני ועדת השחרורים בקרוב".

     

    היילו שמע את הבשורה בתאו, וזינק מרוב שמחה, אלא ששמחתו הייתה מוקדמת.

     

    מי היה הראשון שבישרת לו על כך?

     

    "הסנגור שלי, אייזנברג. זה האדם היחיד שהאמין בי מההתחלה ונלחם עבורי עד הסוף. הוא הרים אותי מהקרשים כל השנים ואמר לי תמיד: 'אל תתייאש. יש לך סיכויים גדולים לקבל חנינה'. בזכותו האמינו לי שאני קורבן עבירה, בזכותו זיכו אותי מרצח להריגה ובזכותו קוצר גם העונש".

     

    מאבקו של היילו זוכה אמנם לתמיכה ציבורית גדולה. אך מנגד נשמעות טענות כי אין הצדקה ללקיחת חייו של אדם אחר — גם לא במקרה של אונס או תקיפה מינית.

     

    היילו רותח. "מי שבא ואומר: מי זה היילו, שיכול לקחת את החוק לידיים ו’אין הצדקה' — הוא לא יודע ולא מבין על מה הוא מדבר. שייכנס לנעליים שלי רגע לפני שהמנוח פותח את המכנסיים שלו בפניי, מוציא את איבר המין שלו ומסתובב להשתין, ואני יודע ומבין שעוד רגע הוא מסתובב ואונס אותי בפעם השלישית. אז מי אתם שתגידו את זה?! עברתי פה בכלא טראומה. הייתי מאושפז בבתי חולים בגלל התקפי אפילפסיה קשים ומשברים נפשיים. זה עלה לי בבריאות וכמעט באובדן החיים. כל יום כאן אני סובל, מבולבל ומפוחד. מי שמתנגד לשחרור שלי לא מבין מה זה בית סוהר בכלל. אף אחד לא יודע מה קרה שם חוץ ממני. אז אל תהיו גיבורים עליי".

     

    אתה מרגיש שהתמיכה הציבורית – הקמפיין ברשתות החברתיות, הסטיקרים וההפגנות שקראו לשחרורך – סייעו במאבקך?

     

    "אני רוצה להאמין שכן. זה הפתיע אותי, שימח אותי ומקל עליי. זה עזר לי ועוזר לי עד היום".

     

    2. סדנה לשליטה בכעסים

     

    השיבה לתאו בכלא, לאחר הדחייה שקיבל בוועדת השליש והמפגש עם חבריו האסירים שהמתינו לו שם בציפייה דרוכה — הייתה קשה להיילו לא פחות מהדחייה. לעורך דינו סיפר כי "כל מי שראה אותי שם היה המום מזה שלא השתחררתי. זאת הייתה אכזבה גדולה גם להם. הם יודעים שאני חי במסע ייסורים כל השנים האלה. אין דרך לתאר את זה במילים. הסבל הפך להיות חלק מרכזי מהחיים שלי".

     

    אלא שמלבד הפרקליטות, גם בני משפחתו של המנוח איילין התנגדו לשחרורו המוקדם. היילו אומר שהוא יכול להבין אותם, אבל מבקש שיבינו גם אותו. "הייתי אומר להם, שבשורה התחתונה, איילין הורשע בבית המשפט באלימות קשה נגד בחורים צעירים, וישב על זה שנתיים במאסר וגם הורשע באונס של ילדה בת 12.

     

    "אז נכון שהמנוח היה בן המשפחה שלהם והדבר הכי יקר להם בעולם, אבל הם צריכים להבין גם את הצד שלי. ומה עברתי מהבן שלהם, כי הוא לא היה צדיק. לא חיפשתי לנקום באיילין. אם הוא לא היה לוקח אותי בפעם השלישית תוך שבועיים לפינה חשוכה כדי להתעלל בי שוב, היום הוא היה יושב איתם בבית, בזמן שאני עוד הייתי חי עם הטראומה הזאת והפחד ממנו עד למוות".

     

    למה לדעתך, הפרקליטות דורשת שתעבור עוד שיקום בכלא?

     

    "עשיתי בשנתיים וחצי האחרונות כל מיני טיפולים שקשורים לשיקום", סיפר לעו"ד אייזנברג, "בהם גם סדנה לשליטה בכעסים. זה עוזר בתכלס. יש בהחלט כמה דברים שעוזרים, כמו לשמוע כל פעם מישהו אחר בקבוצה שמספר מה הוא עבר ואיך הוא התמודד. מזה גם אני למדתי בעצם. ועם זאת, הדרישה של הפרקליטות שאעבור עוד טיפול בכלא, היא הדבר הכי צבוע ששמעתי. שבע שנים אני נמצא מאחורי סורג ובריח ואפילו פעם אחת לא הציעו לי לעבור טיפול פסיכולוגי כי נאנסתי. אפילו פעם אחת לא הגיע אליי מישהו כדי לשאול איך אני מרגיש בתור מי שעבר התעללות מינית. אז פתאום לפני השחרור הפרקליטות נזכרת בי ודורשת שאעבור עוד טיפול בכלא? אם היה אכפת להם באמת ממני, הייתי מצפה לפגוש פסיכולוג כבר בתחילת המאסר".

     

    לטענת הפרקליטות אתה מסוכן לציבור.

     

    "מעולם לא הסתבכתי באלימות. היום אני מרגיש שאני גם הרבה יותר חזק מבחינה נפשית. הפכתי לאדם יותר מחושב ולמדתי בכלא הרבה דברים גם על עצמי וגם מבחינת הרחבת ההשכלה שלי. הייתי במסגרת החינוך בכלא וקראתי המון ספרים. גם התחזקתי בדת, אבל זה יותר בתהליך הפנימי. אז להגיד עליי שאני מסוכן לציבור?

     

    "המנוח התעלל בי מינית פעמיים. בפעם השלישית, אם לא הייתי חונק אותו הוא היה מתעלל בי שוב. הרי למה הוא לקח אותי לחנייה חשוכה באמצע הלילה? למקום ריק מאדם? כדי לדבר?"

     

    מבחינה משפטית, לא התקבלת טענתך שמדובר בהגנה עצמית.

     

    "זה נכון, כי המנוח עוד לא התחיל לאנוס אותי והוא עמד עם הגב אליי בזמן שהוא השתין. אבל זה ברור לי שברגע שהוא היה מסיים, הוא היה מסתובב ואונס אותי פעם נוספת כפי שעשה לי פעמיים בשבועיים קודם. אני הסגרתי את עצמי למשטרה. אם המנוח לא היה מופיע במקום שבו ישבתי במפגש האחרון בינינו, אני הייתי שומר את הסוד הזה לנצח ואף אחד לא היה יודע שהוא התעלל בי. זה הוא שהופיע איפה שישבתי ולקח אותי למקום מבודד וחשוך. התנהגתי כמו שכנראה כל בן אנוש היה נוהג. זה הופך אותי לאלים ומסוכן לציבור?"

     

    אם היית יכול לדבר עם נציג הפרקליטות שהיה בדיון, מה היית אומר לו?

     

    "הייתי שואל, למה אתה הגוף היחידי שמתנגד לי? ומה המסר שאתה מעביר בזה לקורבנות הבאים? הייתי אומר לו שאני בטוח שאם אחד מבני המשפחה שלו היה עומד חלילה בסיטואציה שאני עמדתי בה מול המנוח, לא רק שהיית משחרר אותי, אלא מההתחלה לא היית מגיש נגדי כתב אישום".

     

    בינתיים היילו מלקק את הפצעים הנפשיים וממתין בדריכות לערעור שסנגורו מתכוון להגיש על החלטת ועדת השליש לביהמ"ש המחוזי. "אני מאמין שכפי שהיה בעבר נצליח להפוך את ההחלטה ואני אשתחרר סוף־סוף".

     

    אתה חושב גם על האפשרות הגרועה יותר?

     

    "אני מעדיף להיות אופטימי במחשבות ומאמין שהכל יסתדר לטובה. גם המשפחה שלי שחווה את הסבל שלי יום־יום מאמינה שהסוף קרוב".

     

    מלבד החופש, למה אתה הכי מתגעגע בחוץ?

     

    "למשפחה, כמובן. וגם היו חסרים לי פה המון דברים. אני למשל, לא אוהב את האוכל בכלא. והיה חסר לי מאוד האוכל של העדה שלי. בחופשה הראשונה שהייתה לי מהכלא הלכתי איתם לאכול שווארמה, שלא אכלתי כל השנים".

     

    מה הדבר הראשון שתרצה לעשות ביום השחרור?

     

    "לשבת מול חוף הים עם כל המשפחה שלי ועם העו"ד שלי אלון, ולהודות לו שהצליח להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. ארצה להתחיל חיים חדשים. לפתוח דף חלק ולא לחזור לאחור".

    זירת האירוע בנתניה
    זירת האירוע בנתניה

     

    3. מי שמתלונן - לא גבר

     

    ולא שמחכה להיילו גן עדן בחוץ. הוא ילד שהתייתם מאביו, עלה מאתיופיה בגיל חמש עם אמו וארבעת אחיו ובעת האירוע התגורר בבית אחותו בנתניה. היילו למד בפנימיות ולא התגייס לצבא לאחר שבגיל 17 התגלתה אצלו מחלת האפילפסיה. אחרי התיכון עבד בסופרמרקט, מכר בחנות תבלינים ועבד בניקיון. עם הרקע הזה וכל מה שעבר, צפויה להיילו התמודדות גם עם הסטיגמה הכבדה בעדה שלו על אודות גברים שהותקפו מינית.

     

    ציפית שגם ראשי העדה ונכבדיה יעמדו לצידך ולא רק הפעילים החברתיים הצעירים יותר?

     

    "אני לא יכול לשפוט אותם. אצלנו בעדה מי שנאנס נחשב לאפס. לא גבר. בושה גדולה. דוחה, גועל נפש. אז איך הם יכולים לתמוך?"

     

    יש סיכוי שהמקרה שלך שינה משהו ביחס בעדה לתקיפות מיניות ככלל - ולגברים נפגעי תקיפה מינית בפרט?

     

    "גם אם הייתי רוצה להאמין שכן, לא נראה לי שמשהו ישתנה שם רק בגללי. אם מקרה כזה יקרה שוב, הפחד לספר או להתלונן במשטרה ולהיחשב למלשן עדיין יהיה גדול מאוד. אני פחדתי להתלונן, כי אצלנו בעדה עניינים כאלה גומרים בחוץ ולא במשטרה. אחרת אתה מאבד את הכבוד שלך בקהילה. מי שהולך להתלונן לא נחשב גבר".

     

    ומה לגבי משפחתך שחיה בתוך הקהילה?

     

    "גם להם לקח זמן להבין ולעכל את כל מה שקרה לי, אבל מההתחלה הם תמכו בי".

     

    מה הלקח שלך מהפרשה?

     

    "שצריך להילחם בכל מחיר על האמת שלך. לעולם לא לוותר ולא להרים ידיים. כשזה קרה לי הייתי אדם חלש ומפוחד. אני מדבר איתך על זה ורועד, כי הכל חוזר אליי מחדש. מה שהוא עשה זה גועל נפש. הוא רצח לי את הנשמה".

     

    בדיעבד, אתה מצטער שהרגת אותו?

     

    "באותו הרגע לא היה לי מוצא אחר".

     

    אתה רוצה לבקש סליחה ממשפחת המנוח?

     

    "אין לי חרטה. לא היה לי פתרון אחר. על מה אני אבקש מהם סליחה?"

     

    * עו"ד תומר בן חמו, המייצג את משפחת הקורבן במסגרת תוכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי המתה) במשרד המשפטים, מסר בתגובה: "חייו של המנוח נלקחו על ידי יונתן היילו, אשר הטיח סלע בראשו מספר פעמים. טענותיו של מר היילו נבחנו על ידי בתי המשפט, אשר אישרו את הרשעתו בהריגה בכל הערכאות המשפטיות. בני משפחתו של קורבן העבירה התנגדו בעבר ומתנגדים גם כיום לשחרורו המוקדם של מר היילו, ומנסים לשקם את חייהם לאחר האובדן הקשה שספגו בעקבות הרצח".

     

    הפרקליטות: טענות ממוחזרות

    מפרקליטות מחוז מרכז נמסר בתגובה: "מדובר בטענות ממוחזרות שמתעלמות מחוות דעת מפורשות של גורמי הטיפול בשב"ס. עמדתנו בפני ועדת השחרורים, שהתקבלה פה אחד, נסמכת על חוות הדעת, לפיהן האסיר טרם השתלב בטיפול מתקדם למניעת אלימות ולפיכך נשקפת ממנו מסוכנות לציבור. הוועדה קבעה, כי מידת מסוכנותו מחייבת שילובו בטיפול מתקדם בתחום האלימות. בהתאם לפסיקת בתי המשפט במקרים דומים, קבעה הוועדה כי על האסיר להתחיל בהליך השיקומי בתוך הכלא, כדי שיהיה ניתן לבחון אם הוא מגיב להליך ומשתתף בו באורח כן. לכן, הוועדה דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם והודיעה על נכונותה לקיים דיון חוזר אחרי שישה חודשים, תוך שהיא ממליצה לו להשתלב בקבוצת טיפול בתחום האלימות".

     

    "כל יום בכלא הוא עינוי פיזי ונפשי עבור היילו"

    עו"ד אלון אייזנברג, סנגורו של יונתן היילו, מסר בתגובה: "הפרקליטות איבדה את המנדט המוסרי שלה להמשיך ולרדוף את היילו, החל מהרגע שהוכחתי כי המנוח התעלל בו מינית ועונשו קוצר משמעותית. העובדה שהפרקליטות ממשיכה להתנגד לשחרורו, אומרת דרשני. הוועדה לא התנתה את שחרורו בקיום סדנה נוספת על אלו שכבר עשה בעבר, אלא רק המליצה לו בחום להשתתף בה. אין להיילו שום ערובה שבדיון הבא הוא ישוחרר. לכן אנחנו מגישים ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. היילו החל מיד את הסדנה וכולם מרוצים ממנו שם, אבל היא אמורה להסתיים בעוד חודש והוועדה תתכנס רק בעוד ארבעה חודשים. אבל אין לקשור בינה לבין הערעור. כל יום נוסף בכלא הוא עינוי פיזי ונפשי עבור היילו".

     

    עו"ד אלון אייזנברג
    עו"ד אלון אייזנברג

     


    פרסום ראשון: 20.03.18 , 23:04
    yed660100