בילדותי אהבתי מאוד מספרים, הם עזרו לי לשכוח את הקשיים ברכישת השפה העברית. אהבתי מאוד לתרגל מתמטיקה עם אבי, שלימד אותי פתרון בעיות בשיטות שלמד באתיופיה. בבית הספר, למרות שהגעתי לתוצאות הנכונות במבחנים, המורה לא נתנה לי ציון כמו ליתר התלמידים אלא דרשה ממני לשבת ליד שולחנה ולעשות מבחן חוזר. מדוע? היא הסבירה שעליי לפתור את התרגילים בשיטה שהיא לימדה. מאז לא השתמשתי יותר בשיטות אבי.
כשחילקו אותנו להקבצות, הופתעתי שלא שובצתי להקבצה הגבוהה, למרות שהצטיינתי במתמטיקה. המורה הבהירה לי שאין לי סיכוי לעלות הקבצה, ושהדבר נעשה לטובתי כדי לאפשר לי להצליח. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שהמתמטיקה מעולם לא הייתה נייטרלית: המתמטיקה כדיסציפלינה והאופן שבו היא נלמדת הם בעצם השתקפות של יחסי הכוח, הערכים והסיפורים של האידיאולוגיה השולטת. הצלחה במתמטיקה בבית הספר שבו למדתי הייתה שמורה לסוג מסוים של אנשים — ולא הייתי ביניהם.
לימודי המתמטיקה מנציחים את הפריווילגיה "הלבנה" ומעמיקים פערים בין קבוצות. כאשר קוראים שוב ושוב בעיתון על הישגים נמוכים בקרב הקהילה האתיופית בישראל, למשל, אין מנוס מכך שההטיות הללו יחלחלו למורים, ישפיעו על ציפיותיהם ויעמיקו את הפערים. בעלי היתרון הלבן זוכים לתרגל מתמטיקה מתוחכמת יותר כבר בבתי הספר היסודיים, ואת הפער שנוצר קשה לצמצם בהמשך. גם בסוגיית המגדר מצאו חוקרים הטיות שליליות של מורים כלפי תלמידות. בספר "שיעור לחיים" של האגודה לזכויות האזרח כתבה ד"ר גליה זלמנסון־לוי: "לו היינו מבקשים מאורחת מכוכב אחר להציץ לפני בואה בספרי החשבון והמתמטיקה ולנסות לתאר אותנו על פי התכנים והאיורים שהיא רואה בהם... האורחת שלנו הייתה מתארת כוכב שיש בו המון בנים ופחות בנות, כולם לבנים ויהודים... הנשים הקרויות אמהות אופות וקונות מצרכים לבישול ואפייה, והגברים עובדים ועסוקים בפעילות ספורט ובגינון".
מורים ומרצים חייבים להיות מודעים לפוליטיקה שהמתמטיקה מסתירה. מי מקבל קרדיט על פיתוח מתמטיקה? מי נתפס כחלק מהקהילה המתמטית? מי קיים בספרי הלימוד ומי נעדר מהם? כל השאלות הללו חשובות כדי לפתח פילוסופיית הוראה שיכולה לתקן את העיוותים האלה. פדגוגיה כזו צריכה להתמקד בחשיפת המנגנונים הללו ובפירוק הרעיונות השליליים שיש למורים על תלמידים המשתייכים לקבוצות מיעוט, ובמקביל בפירוק הרגשות השליליים ותחושת המסוגלות הנמוכה שיש לתלמידים ולתלמידות אלה ביחס למקצוע — ולעצמם.
התפיסה כי מתמטיקה היא מקצוע נייטרלי היא בעייתית ומטעה שכן המתמטיקה שמלמדים בבתי הספר מבוססת ברובה על התרבות האירופאית ולמעשה מתעלמת מההישגים המתמטיים של תרבויות עתיקות במצרים, בבל, הודו וסין.
אז מדוע חשוב לי לשתף אתכם בזיכרונותיי מלימודי המתמטיקה דווקא היום, בו אנו מציינים את המאבק הבינלאומי בגזענות? כי המתמטיקה היא "מלכת המדעים" וההישגים בה ממיינים ומשפיעים על קבלה לאוניברסיטה ולפקולטות נבחרות. אולם אף יותר מכך, הוראת המתמטיקה נחשבת לדבר נייטרלי נטול דעות קדומות והטיות חברתיות — ואין גזענות מסוכנת מזו השקופה לרובנו והנחזית להיות נייטרלית. לכן על המורים/ות והמרצים/ות בבתי הספר ובאוניברסיטאות להיות מודעים ליחסי הכוחות שהמתמטיקה משמרת, ולקחת אחריות על הפגיעה הבוטה שלהם בסיכויי ההצלחה של מי שאינם נמנים עם מעמד, מוצא, לאום או מגדר מסוימים. רק מודעות כנה ואמיצה תאפשר הזדמנות הוגנת לכל התלמידים.
הכותבת היא רכזת חינוך נגד גזענות באגודה לזכויות האזרח
