אכן זה קרה אתמול. באחת הוציאו אל "מחוץ לקופסה" את סיפור הפצצת הכור הגרעיני הצפון־קוריאני בסוריה ב־2011. האזנה קשובה לאוקיינוס השידורים והדיווחים העיתונאיים המרתקים זרקו אותי לקופסה יותר עמוקה, בת 37 שנים, שכונתה "מבצע אופרה". כמה מהנפשות שפעלו מחוץ לקופסה היו גם מאחורי הקלעים של האופרה. כמו, למשל, עמוס ידלין, שהיה מס' 2 ברביעייה הראשונה שהוביל זאב רז אל אתר הכור בעיראק. אהוד אולמרט ניסה להכניס עימו לקופסה את נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, כדי שחיל האוויר שלו יפציץ את הכור, כפי שמנחם בגין פעל אצל שני נשיאים אמריקאים - ג'ימי קרטר ורונלד רייגן - שישכנעו את צרפת שלא תמכור את הכור הגרעיני לעיראק.

המאמצים הישראליים למנוע את פעילות הכור נמשכו חמש שנים. הם נערכו במישור הדיפלומטי, ובכללו שיחות עם נשיאי ושרי החוץ של צרפת, ועם מנהיגי איטליה - שסיפקה לעיראק כור משני, שהתחבר עם הצרפתי - אך עיקר המגעים היו עם ארצות־הברית. כאשר התברר שכדי להפציץ את הכור יש צורך במטוסי אף־16, שלא היו אז בישראל, שיכנע בגין את קרטר למכור לישראל מטוסי אף־16 שהיו מיועדים לאיראן, אך בשל הדחת השאה ועליית חומייני עוכבו בארצות־הברית. אלה הועברו לישראל, והם שביצעו את ההפצצה המכרעת.

ישראל וארצות־הברית החליפו מידע מודיעיני מלא. בדצמבר 1980 העביר השגריר האמריקאי סם לואיס לבגין מסמך בן 21 סעיפים שהיווה סיכום מודיעיני של כל זרועות הממשל והביון האמריקאי. תוכנו - המופיע במלואו בספרי "תמוז בלהבות" - אישר את המידע הישראלי המלא על תוכנית הגרעין העיראקי. "לארצות־הברית אין שום אשליה באשר לחומרת הסכנה הצפויה מכך שעיראק תחזיק בנשק גרעיני", נאמר במסמך. עם זאת, הובע חשש ש"פעולה נמהרת נגד המתקנים הגרעיניים של עיראק תהווה מכשול רציני למאמצים לשלום במזרח התיכון". ועל כך הגיב בגין כי מקובל עלינו שעל מבצעים צבאיים איננו דנים.

בינתיים נערכו בחירות בארצות־הברית. קרטר לא נבחר בשנית ותחתו נבחר רייגן. מזכיר המדינה אלכסנדר הייג הגיע לביקור ראשון בירושלים, ובשיחה בארבע עיניים שאל אותו בגין: "מה עשתה ארצות־הברית לנוכח פניותיה הבלתי פוסקות של ישראל לבלום את הפיתוח הגרעיני בעיראק?" על כך השיב מזכיר המדינה: "התערבנו באיטליה ובצרפת, אך לשווא". היה בתשובה זו יותר מרמז, לאמור: ישראל היא מדינה ריבונית.

ההחלטה בישראל נתקבלה אחרי חילוקי דעות לא קלים. שר הביטחון עזר ויצמן ניסה למנוע את הפעולה. שני שרים בכירים, יוסף בורג ויגאל ידין, התנגדו וחזרו בהם. ראשי המוסד ואמ"ן יצחק חופי ויהושע שגיא התנגדו, אך סגניהם, נחום אדמוני ואבי יערי, צידדו. בגין, הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד חיל האוויר דוד עברי, אדריכל תוכנית ההפצצה, פעלו בראש אחד. ראש האופוזיציה שמעון פרס עשה מאמץ עילאי כדי לטרפד את ההפצצה. ומאחר שישראל הייתה אז ערב בחירות, הזהירו את בגין כי יאמרו שהוביל את ההחלטה דווקא בגלל הבחירות. הגיב על כך הרמטכ"ל: כשהמבצע ייצא לפועל יאמרו שעשית אותו מטעמים פוליטיים, אבל אנחנו יודעים את האמת.

חודש לאחר פטירתו של בגין, באפריל 1992, הופיע סגן נשיא ארצות־הברית דן קווייל בוועידת איפא"ק. בין השאר, אמר: "מי מאיתנו לא חשב במהלך מלחמת המפרץ אשתקד על אירוע נוסף הקשור בבגין - אותו יום ביוני 1981, כאשר חיל האוויר הישראלי הלם בכור בבגדד? עכשיו אנחנו יודעים שלו ישראל לא פעלה אז, הייתה יכולה להיות בידי סדאם חוסיין פצצת אטום בעת פלישתו לכוויית. תודה לאל על כך, ותודות למנחם בגין" . וכך גם אמר שר ההגנה ריצ'רד צ'ייני, בהופעה בפני המכון היהודי לנושאי ביטחון לאומי בדצמבר 1991: "הרשו לי להודות לידידי דוד עברי על הפעולה שישראל ביצעה ב־1981. פעמים רבות במהלך האירועים במפרץ הודיתי לאל על הפעולה הנועזת והדרמטית".

תחושתי אומרת לי, שבאחד הימים גם אהוד אולמרט יזכה למחמאות דומות. מגיע לו.