אני אומר לדגן: 'יש לי ביד תפוח אדמה לוהט'. הוא עונה:'תגיע דחוף'
אמנון סופרין היה ראש אגף המודיעין במוסד כשישראל הצליחה לפענח מה מסתירים הסורים אי שם בשטחם | עכשיו הוא יכול לספר איזה סימנים הפכו בהתחלה את לוב לחשודה, למה פקיסטן עלתה על הכוונת לפני שנחשפה המעורבות של צפון–קוריאה, איזה עלבון ספגו הישראלים מהבריטים ומהאמריקאים בדרך לפיצוח, ואיך התגלה שהסכנה גוברת: "כשראינו שבדיר א–זור מחברים צינורות מהכור לנהר כדי לקרר אותו, גיבשנו הערכה מתי הוא יהיה חם"
יום חמישי, ה־8 במארס 2007. ראש המוסד, האלוף במיל' מאיר דגן, חוצה את הקילומטרים הספורים שבין לשכתו לבניין ראש הממשלה בקריה בתל־אביב לפגישת תדרוך שגרתית. במהלך אותן דקות נסיעה הוא מקבל שיחת טלפון שתתברר בדיעבד כאחת המשמעותיות ביותר במלחמת המודיעין של המוסד. "אני מתקשר לדגן", מספר אמנון סופרין, אז ראש אגף המודיעין במוסד, ואומר לו: 'יש לי ביד תפוח אדמה לוהט'. דגן יודע בדיוק במה אני עוסק באותם ימים ומבין מיד לאיזה 'תפוח אדמה' אני מתכוון".
כמה ימים קודם לכן, בראשית מארס, הצליח המוסד להניח את ידו על חומר שכלל, לתדהמת החוקרים, תמונות ואינדיקציות נוספות המעידות על בניית כור פלוטוניום בסוריה. הדו"ח הושלם במוסד דקות ספורות לפני שדגן נכנס ללשכת ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
התגובה המיידית של דגן לסופרין בטלפון הייתה: "תגיע דחוף עם החומר". לשניהם היה ברור: הסתיימה ההתלבטות, הסתיימו סימני השאלה: יש בסוריה כור גרעיני. השניים הניחו על שולחנו של אולמרט את התמונות, על המשמעויות שלהן. ראש הממשלה נשען על כיסאו לאחור, נשף אוויר, התבונן בדגן ובסופרין ושאל: "איך מורידים את זה?"
ההצלחה המודיעינית בחשיפת פרויקט הגרעין הסורי החלה דווקא בכישלון. באמצע 2003 הגיעו למוסד רסיסי מידע לגבי כוונות של לוב ושל סוריה להשיג נשק גרעיני. הדיווחים דיברו על אפשרות שיש בידי לוב – ואולי גם בידי סוריה - צנטריפוגות ועל קיומה של פעילות גרעינית כלשהי במדינות האלה.
המידע הפך במוסד לתוכנית פעולה, בעיקר מול לוב, שהתפרסה על פני תקופה. לא הייתה דחיפות, שכן היו אז בעיקר סימני שאלה. לגבי סוריה הדחיפות הייתה נמוכה עוד יותר נוכח מצבה הכלכלי הקשה שלא איפשר לה, להערכת המוסד, להיכנס לפרויקטים כל כך מסובכים. בדיעבד התברר שהסורים והצפון־קוריאנים החלו לעבוד על הפרויקט הגרעיני, שהופצץ בדיר א־זור, כבר ב־2002. חמש שנים לפני שלישראל הייתה הוכחה מובהקת על קיומו של פרויקט גרעיני בסוריה.
"בעוד המוסד מתחיל להפעיל תוכנית מבצעית שמטרתה לאתר סימני כור בלוב", משחזר סופרין, "אני מתעורר ב־19 בדצמבר 2003 ושומע בחדשות הבוקר שלוב מוכנה להתפרק מיכולות הגרעין שלה. ראש המוסד דגן מכנס את כל הבכירים לדיון חירום. התברר לנו שבלוב היו מרכיבים מאוד מתקדמים בתחום פרויקט הגרעין שלא ידענו עליהם דבר".
אם לא די בכך, המוסד סופג עלבון נוסף: הבריטים והאמריקאים שניהלו את המו"מ עם שליט לוב, מועמר קדאפי, לא שיתפו את ישראל. בדיעבד התברר שהאמריקאים התייחסו בחומרה רבה להתבטאות של פוליטיקאי ישראלי בכיר שדיבר באופן כללי על כך שלוב מנסה להשיג נשק גרעיני, וחששו שישראל יודעת משהו והולכת לטרפד להם את המו"מ עם קדאפי באמצעות הדלפות לא אחראיות.
הבריטים והאמריקאים העבירו למוסד את תוצאות המהלך הדיפלומטי מול לוב. התברר שמי שבנה את התוכנית הגרעינית הלובית היה אבי פצצת הגרעין האיסלאמית, המדען הפקיסטני עבד אלקדיר חאן. המומחה הפקיסטני לא רק העביר ללוב ידע, אלא גם בנה עבורה פרויקט שלם ודאג לפזר את מתקני הייצור והחומרים שהופקו מהם במקומות מוסתרים שהקשו לאתר אותם.
דגן היה ספקן
במוסד החליטו להפיק לקחים מיידיים מהמכה הזו. קודם כל בדקו איפה הסתובב אותו עבד אלקדיר חאן. התשובה: בין היתר בסוריה. בשלב השני בדקו שניים מהחוקרים הבכירים ביותר באגף המודיעין עשר שנים לאחור את כל הידיעות וההתייחסויות לקשר סוריה־גרעין. בחלוף עבודה של חודש וחצי הודיע סופרין לדגן, בסוף ינואר 2004: "יש מסקנות שלא תאהב אותן. אנחנו חושבים שבסוריה יש פעילות גרעינית". המוסד פירסם במערכות המודיעין השונות את לקט הידיעות המרכזיות שהביאו למסקנה הזו, כדי שמומחים נוספים יתייחסו אליה. בתוך המוסד מונה חוקר בכיר נוסף שבדק את הנתונים ובפברואר 2004 הגיע לאותה מסקנה: "קיימת בסוריה פעילות גרעינית. לא יודעים באיזה סטטוס. יש סימני שאלה. לא ברור אם אורניום או פלוטוניום".
"דגן היה ספקן, שכן לישראל היה ידע על המתרחש בסוריה. חלק מההנחות שלנו התבססו על הפעילות של הלובים. עוד לא ידענו אז על הצפון־קוריאנים. למרות הסקפטיות, אישר דגן סדרת פעולות מורכבות כדי לנסות לקלף את המידע".
כאן נעזר המוסד ביכולת האיסוף של אמ"ן. החל להיבנות פאזל על הנעשה בתחום הגרעין בסוריה. בדיעבד התברר שאסד לא שיתף אפילו את סביבתו הקרובה בתוכניות. היחידים שעסקו בתחום הזה היו קבוצה מאוד קטנה של מדעני גרעין סורים, ומה שמכונה בסוריה "צבא הצללים" בפיקודו של מוחמד סלימאן, שניהל את פרויקט הגרעין צמוד לחזה. "צבא הצללים" הוא גוף חשאי במשטר הסורי העוסק בכפיפות ישירה לנשיא בתחום הלא קונבנציונלי - כימי וגרעיני - בקשר עם עם איראן וחיזבאללה ובעניינים נוספים שהמשטר הסורי מנסה להצניע. סלימאן שילם על חלקו בגרעין כשחוסל, שנה לאחר מכן, בווילה שלו בטרטוס.
גם הממשל האמריקאי לא היה בקיא אז בנושא הגרעין הסורי. באמצע 2005 נוחת בישראל ג'ון נגרופונטה, שמונה על ידי הנשיא בוש לעמוד בראש גוף חדש המכונה סוכנות המודיעין הלאומית, המרכזת את הערכות המצב של כל סוכנויות המודיעין האמריקאיות. נגרופונטה, המגיע כאורחו של ראש המוסד, מבקש לפגוש את בכירי החוקרים בקהיליית המודיעין הישראלית. לפגישה איתו מגיעים חמישה בכירים מאגף המודיעין במוסד וחמישה בכירים מחטיבת המחקר באמ"ן, ובראשם תת־אלוף יוסי ביידץ. לאחר סקירות ממושכות מבקשים שניים מהבכירים - מהמוסד ומאמ"ן - לשוחח איתו מחוץ למסגרת הפורמלית. אז שומעים האמריקאים בפעם הראשונה שישראל חושדת שהסורים עוסקים בגרעין צבאי. נגרופונטה הופתע מהנתונים שהוצגו בפניו. "אין לי מושג על מה אתם מדברים", הוא אומר לישראלים. מתברר שהגרעין הסורי לא מופיע כלל בצי"ח (ציון הידיעות החיוניות) של המודיעין האמריקאי.
המוסד ואמ"ן ממשיכים לאסוף חומר בנושא, ובשלב מסוים ב־2005 מתקבל מידע המוביל לשינוי דגשים: הקונספט שמדבר על גרעין שמקורו פקיסטני הולך ויורד מהפרק, ואת המקום המרכזי תופס הקשר הצפון־קוריאני־סורי. שני הארגונים הישראליים ממקדים את פעילותם בכיוון הזה, וב־2006 מגלה המוסד מבנה ענק במדבר בדיר א־זור, רחוק מכל יישוב, הנמצא על מצוק מעל נהר הפרת. "יש הבנה שהצפון־קוריאנים מסתובבים שם, ואנחנו מעריכים שזה הכור שכולם מדברים עליו", אומר סופרין. "כמה פעולות שאנחנו נוקטים סביב האזור הזה ובמקומות מרוחקים ממנו מניבות בסופו של דבר את ידיעת הזהב שהצגנו לראש הממשלה".
מתי תיפלט נשורת
כאן מתחיל המרוץ לקראת השמדת הכור. אחרי הפגישה בין דגן לאולמרט בקריה בתל־אביב מתכנס ביום שישי קבינט מיוחד. מחתימים את כל הנוכחים על הצהרת סודיות. ראש אמ"ן, האלוף עמוס ידלין, ובכירים במוסד מתדרכים את השרים. בפורום הזה מתחילות לצוץ השאלות: מה אנחנו הולכים לתקוף ולהשמיד, האם אנחנו הולכים לפעילות הזו בשותפות עם האמריקאים. שאלה קריטית נוספת: מתי כור הפלוטוניום בדיר א־זור יהיה "חם". לפי כל המומחים המשמיעים אז את דעתם בקבינט, אין בעולם ניסיון לגבי השלכות של תקיפת כור חם. ההערכה הסבירה ביותר היא שהנשורת שתיפלט כתוצאה מפגיעה בכור כזה תהיה קטלנית. לא בהכרח ביום הראשון או השני, אלא לאחר מכן. מה גם שהכור יושב על גדות נהר הפרת וזיהום המים עלול להשמיד אוכלוסיות שלמות. "אנחנו כל הזמן מנסים להבין איזה חלון הזדמנויות נשאר לנו עד שהכור יהיה חם", אומר סופרין, "מהו המועד האחרון להפעלת הכוח".
"במקביל, מנסים להעריך את התגובות להפצצה בארבעה מעגלים: התגובה של סוריה, תגובת בעלות בריתה - האיראנים, למשל - תגובת העולם הערבי ומדינות המעגל הראשון סביבנו, ותגובת המערכת הבינלאומית. כאן מתקיימת חשיבה יסודית, הכוללת ויכוחים מהותיים בין אנשי המחקר באמ"ן לאנשי המוסד. ראש אמ"ן אומר שצריך לקחת בחשבון שהסורים יגיבו באש וישגרו טילים לרמת הגולן.
"במוסד חשבו אחרת. היו לנו כמה סימנים שהובילו להערכה שאם אסד יתקוף, זה יהיה סמלי. שכן עצם העובדה שהוא נתפס עם כור גרעיני שהסתיר מהעולם תגרום לו לחשוב פעמיים. ההנחה הייתה שאם הפעולה של ישראל תהיה כזו שתאפשר לו את מרחב ההכחשה, אז הוא יפעל באופן מינורי, אם בכלל. גם בתרחיש הכי גרוע – אם הוא יירה מספר טילים על הגולן - אם נגיב בצורה מידתית ולא ניגרר להסלמה, הסיפור ייסגר".
לאור הבדלי הגישות בין המוסד ואמ"ן, אין פלא שבקבינט מתחילים שרים לשאול את נציגיהם: איך אתם מגיעים להערכות שונות על בסיס אותו חומר? האם אי פעם, אני שואל את סופרין, בדיונים שאתם, אנשי המוסד, השתתפתם בהם אצל שר הביטחון, בקבינט, ראש הממשלה, היה מישהו שהטיל ספק בצורך להשמיד את הכור?
"כן", הוא משיב. "היה שר אחד שאחרי סקירת מצב ביולי 2007 אמר: 'אם הולכים להסתבך, אז אולי כדאי ללכת למועצת הביטחון ולחשוף את קלונם של הסורים בעולם'. אבל לא שמעתי אף אחד מראשי המערכת, בשום פורום שהוא, ממליץ שלא להשמיד. זו בכלל לא הייתה שאלה".
ב־16 במארס 2007, יום שישי אחה"צ, נערכת משלחת מצומצמת של המוסד לנסיעה לארה"ב כדי לעדכן את ראשי הסי־איי־אי ואת סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, אליוט אברהמס. במוצאי שבת, אחרי התדרוך, נכנסו לחדר "באקראי" הנשיא ג'ורג' בוש וסגנו דיק צ'ייני, שקיבלו תמונה מלאה על הכור הסורי. "האמריקאים לא היו מוכנים לתקוף, אבל סיפקו לנו סיוע עקיף שהועיל מאוד", מספר סופרין. "הם, כולל הנשיא, נתנו לנו להבין שמבחינתם אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו מבינים".
בינתיים מכינים בישראל דרכי פעולה. הדברים מתבצעים עוד לפני ששר הביטחון אהוד ברק נכנס לתפקידו ב־18 ביוני 2007. ברק מקים סביבו צוות חשיבה המורכב מרב־אלוף במיל' אמנון שחק ז"ל, האלוף במיל' אורי שגיא והאלוף במיל' דוד עברי.
"אנחנו ראינו שבדיר א־זור מחברים צינורות מהכור לנהר כדי לקרר אותו. גיבשנו הערכה מתי הכור יהיה חם. ב־6 בספטמבר 2007 מתקיים בקבינט דיון מסכם. מלבד שרי הקבינט יושבים אנשי מקצוע מהצבא ומהמוסד. אמ"ן והמוסד מציגים את הערכות המצב האחרונות, הרמטכ"ל גבי אשכנזי מציג מספר דרכי פעולה, אהוד אולמרט מבקש מאנשי המקצוע לצאת מהחדר ונשאר עם השרים. כולנו מתגודדים בכניסה ללשכה. אחרי חצי שעה הוא יוצא אלינו ומודיע: 'הקבינט הסמיך אותי ואת שר הביטחון לבחור את העיתוי ואת השיטה. אנחנו תוקפים הלילה את הכור'".
