בולשביזם אקדמי

במוסד החינוכי שבו הוא מלמד, הוא מטיף "לעקר את הרוח הציונית... את הממשלה, משמאל או מימין, עלינו למגר. וכשתקום חדשה להפיל גם אותה". האם אדם כזה ראוי ללמד במוסד חינוכי הממומן על ידי משלמי המסים? פרופסור אחר, מאוניברסיטת תל־אביב, תומך מוצהר בבל"ד, העביר סדנה בשיתוף עם פעילי ארגוני שמאל קיצוני. זה לא היה קורס אקדמי, זו הייתה חממה תעמולתית של פעילי שמאל מהאגף הרדיקלי. הם גם זכו במלגה על חשבון ארגוני שמאל קיצוני.

הראשון, אגב, הוא איש ימין. השני הוא כמובן איש שמאל. אבל יש הבדל. התקציב לדרשן מהימין הופסק. הדרשן משמאל ממשיך לקבל משכורת. אפשר להציג עוד ועוד דוגמאות. כשדברי בלע נגד נשים מושמעים בישיבות מסוימות — קמה צעקה גדולה. בצדק. איך זה שאנחנו נותנים לאנשים החשוכים הללו לטמטם את המוחות הצעירים? ולמה המדינה ממשיכה לממן אותם? כשזה קורה משמאל, קמה מיד הזעקה הקבועה: "חופש הביטוי האקדמי".

עד גבול מסוים מותר למחנכים הללו לערער, לבקר, להתסיס את המחשבה. הבעיה איננה בחשיבה ביקורתית, היא רצויה. הבעיה היא בסגירות המחשבתית. כאשר אדם משכיל קורא סילבוס של קורסים מסוימים, הוא עלול לקבל סחרחורת. המסקנה משטיפת המוח החד־ממדית היא שישראל היא יישות קולוניאלית שקמה בחטא. מותר למרצה באקדמיה להופיע במוסד אקדמי ולספר ש"מדינה יהודית היא אסון", אבל כאשר המרצה הזה אחראי על הסדנה שהוזכרה בפסקה הראשונה — זו לא חשיבה ביקורתית, זו שטיפת מוח אקדמית.

פרופ' אפי יער בדק סילבוס של קורס מבוא במדעי החברה, שיותר מקורסים אחרים היה אמור לשקף קשת רחבה של גישות. המסקנה שלו הייתה ש"יש כאן שימוש לא הוגן בסמכות, במטרה לחנך לחשיבה חד־ממדית... כמה אירוני הוא שהמרצים המייצגים מגמה זאת, המכונים 'ביקורתיים', אינם מוכנים לקבל חשיבה ביקורתית כשזאת מופנית כלפיהם".

כלומר, בחלקים מסוימים באקדמיה יש סתימת פיות. כאשר במחלקות מסוימות רוב המרצים חושבים בדיוק אותו דבר, וכולם שייכים לשמאל הקיצוני — אז אין חשיבה ביקורתית, יש חשיבה עדרית. זה לא שסטודנט ילמד קורס נוסף באותה מחלקה ויזכה לשמוע גישה שונה. הוא ישמע עוד ועוד מאותו הדבר. כאשר מרצים במחלקה ללימודי המזרח התיכון בבאר־שבע החליטו להעניק פרס ל"שוברים שתיקה", זו הייתה עמדה לגיטימית. כאשר ההחלטה התקבלה "פה אחד", זה אומר שאין חשיבה ביקורתית, יש חשיבה עדרית.

כללי האתיקה, שהאוניברסיטאות יהיו אמורות לאמץ עכשיו, לא יצליחו לעצור מרצים שהפכו למטיפים. הם רבים מדי וחזקים מדי. הם מאיימים לפנות לאוניברסיטאות בעולם, כדי שכל ביקורת עליהם תיתפס כאיום על החופש האקדמי ולעוד הוכחה שישראל היא מדינה פשיסטית, ואולי, כפי שחלק מהם כבר עושים, היא או־טו־טו נאצית. הם כבר עשו את זה. וגם עכשיו הם מתארים את כללי האתיקה כניסיון של הממסד לסתימת פיות.

הכיוון צריך להיות הפוך. אין שום צורך להגביל את חופש הביטוי האקדמי. את זה עושים מצוין הקומיסרים משמאל. צריך להרחיב את החופש האקדמי. צריך לתת פתחון פה לעמדות המושתקות. אפשר לעשות את זה, למשל, באמצעות ועדות מקצוע של בכירים בכל תחום במדעי הרוח והחברה. הם צריכים לדאוג לגיוון ולפלורליזם ולחשיבה ביקורתית. אסור לסתום פיות. להפך, צריך לתת פתחון פה לעמדות נוספות.

בקמפוסים בארה"ב, כדאי לשים לב, הולכים ומתרבים האירועים שבהם יש סתימת פיות לא רק לדוברים ישראלים, אלא גם לכאלה שחורגים מכללי התקינות הפוליטית, בגרסתה הרדיקלית. בחוגים מסוימים בישראל זה כבר המצב. כך שצריך לעשות משהו נגד הבולשביזם האקדמי. לא כדי לפגוע בחופש הביטוי האקדמי. להפך, כדי להציל אותו.