yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 26.03.2018
    אגדות וסיפורים
    הראשון מספר איך המציא את זוהר ארגוב, איזו מתנה נתן לזאב רוזנשטיין ולמה בן–אל תבורי הרים עליו כיסא. השני משווה ומעלה: הביצה של החייזר שקיבל מג'ון לנון, הימים האפלים של הבולימיה וההתמכרות לכסף ולנשק, הטריק עם גולדה מאיר בשירותים והפעם ההיא שחקר את מייקל ג'קסון אם תקף מינית ילדים - כשהוא מהופנט. ננסי ברנדס ואורי גלר מעלים מופע משותף ונותנים ראיון של פעם בחיים
    גבי בר-חיים | צילום: גבריאל בהרליה

    בדיחת הפלוצים הראשונה מגיעה אחרי 42 דקות. זה לא חוסר טעם, זו הישרדות. וזה מה שננסי ברנדס עושה אחרי שעוד תרגיל קריאת מחשבות של אורי גלר, המנטליסט המפורסם בעולם, נכשל. אבל מה שבשביל גלר האנין הוא פדיחה, בשביל ברנדס הוא ממליגה. חומר טוב לעבוד איתו. בשביל להציל את הקולגה למופע הקורע 'מצב כפית' בהיכל התרבות ראשון־לציון הוא שולף את כל התותחים הכבדים: בדיחות על עפר שכטר ("חבר שלי קוסם נוכל, חטף חצי ממנו"), על דובי גל ("עבר השתלת תחת והתחת דחה אותו"), על רמי קלינשטיין ("קירח. אין לו גבות. הלכנו לבאולינג ומישהו הכניס לו שתי אצבעות לאף"). על הומואים, נשים, גמדים, נישואים. מסתלבט על האסיסטנטית של גלר בטעם של פעם ("את יכולה לשדר, יש לך לוויין גדול"), אפס פוליטיקלי קורקט. ברנדס לא מנסה להגיד משהו עמוק על החיים. מבחינתו, העולם מצחיק אז צוחקים. והוא לא מרפה מהקהל עד שגלר חוזר לעצמו ומביס את כל הכפיות באולם.

     

     

    צילום: מתן טורקיה

    צילום: מתן טורקיה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "מאוד התבאסתי שחלק מהדברים לא עבדו", מודה גלר השבוע. "זה היה הזוי. אני לא רוצה לגלות למה הם לא הצליחו, כי זה חלק מהטכניקה. אבל שיחקתי על הבמה כי הייתי צריך לשרוף זמן!"

     

    ננסי: "היו בעיות בתדרים. הרי אין פה כוחות טלפתיים. יש פה טכנולוגיה. ויש פה אנשים גאונים שממציאים פטנטים. גם בהופעה של דיוויד קופרפילד הדברים הם טכניים. אורי לא משתמש בכוחות. הכל לשם בידור. ואל תשכחי שאנחנו גם צוחקים על זה. זו פרודיה. זה ההישג הכי גדול שלי: שהצלחתי לגרום לאורי לא לקחת את עצמו ברצינות".

     

    אורי: "סמכתי על ננסי שיעלה עם דברים מצחיקים שימלאו את הוואקום שנוצר בגלל שדברים לא קרו מבחינה טכנית. והוא עשה את זה".

     

    ננסי (מתלקח): "ואקום! זה מזכיר לי את המופע המשותף שלי עם שימי תבורי - אין עוד הופעה של אמן בעולם שהיה מסכים לכזו השפלה כמו שימי. הייתי אומר שהבן שלו חזר הביתה מכיתה א' ושואל את אבא על משהו שלמד בבית ספר: מה זה ואקום? שימי אומר, 'ואקום, ואקום. רגע, יש לי את זה בראש'".

     

    נחמד.

     

    "זה הפאנצ'ים שאני אוהב. מה שהיה מצחיק זה שבגיל תשע בן־אל הרים עליי כיסא כי אני יורד על אבא שלו. אנשים היו שואלים, 'ננסי, עד מתי תופיעו יחד?' הייתי אומר עד ששימי יבין".

     

    ועם אורי?

     

    "אורי מההתחלה הבין. הוא אומר לקהל, 'אני עושה עכשיו משהו פסיכו־קינטי', אז אני אומר לקהל שהוא יותר פסיכי מאשר קינטי. הבנת? (נאנח בסיפוק). הבעיה אצלי היא שאני הרבה יותר צעיר מהגיל שלי. אני מאוד אינפנטיל".

     

    גלר: "הוא כל כך מצחיק בעיניי. אני אוהב אותו, יש בינינו כימיסטרי - איך אומרים בעברית? ואני כמוהו. אנחנו בני 70 אבל בראש שלי אדם צעיר".

     

    ברנדס: "אני תמיד נראיתי עשר שנים פחות. גם כשנולדתי".

     

     

    ארגוב | צילום: מיכאל קרמר
    ארגוב | צילום: מיכאל קרמר

     

    × × ×

     

    זו הזוגיות המפתיעה של העונה, אחת שתרוץ ברחבי הארץ במאי-יוני, בעיקר לאור העובדה שממבט ראשון אין ביניהם שום קשר. מצד אחד גלר המיליונר, האנגלופיל, המרוחק, שמעולם לא חלק במה עם טאלנט אחר, איש שמגיש לשולחן חטיפים טבעוניים ונואם על חשיבותו של אלכוהול לחיטוי: "בכל פעם שאת הולכת ונותנת יד למישהו, או נוגעת בידית של דלת - מיד תחטאי את הידיים! את לא רוצה עכשיו לחטוף שפעת. וזו לא אובססיה, זה אלמנטרי".

     

    רגע, גם חברך מייקל ג'קסון היה ידוע בחרדה שלו מחיידקים. איך הכרתם, בעצם?

     

    "בגיל 14 הוא בא להופעה שלי באל־איי. אחרי ההופעה הסדרנית רצה אליי וסיפרה לי שהוא היה כאן – לא האמנתי. רצתי ללובי לתפוס אותו והוא נעלם. הוא בא מחופש. עוברות כמה עשרות שנים ואני בבית של מוחמד אל־פאייד, אבא של דודי (בן הזוג של הנסיכה דיאנה, ג.ב.ח), וג'קסון מצלצל אליו וצורח כשהוא שומע שאני שם. ככה התחילה החברות. מייקל היה גאון ופנומן. הוא היה אייקון והוא יישאר לג'נד".

     

     

    עם סוף טרגי.

     

    "הסיפורים על הקשר שלו עם ילדים הרסו אותו. הוא לא היה מה שאמרו עליו. הפנטתי אותו כשעזרתי לו עם האלבום האחרון, 'אינווינסבל', כי עיצבתי לו את העטיפה ואת הציורים בפנים. הוא שאל אם אני יכול לגמול אותו מצריכת ממתקים בהיפנוזה. הפנטתי את מייקל ועשיתי משהו לא אתי - שאלתי אותו כשהוא היה בטראנס עמוק אם אי פעם הוא נגע בילד בצורה לא ראויה. הוא מיד ענה שמעולם לא. בשבילי זה היה אישור שהאיש לגמרי זכאי. פשוט לא הבינו אותו. לצערי אני הכרתי לו את העיתונאי מרטין באשיר, ומייקל עשה טעויות עם התוכנית הזו - לא אומרים שמשכיבים ילדים עם חלב חם או שהוא עשה ניתוח או שניים. החברות נקטעה אחרי באשיר".

     

    ידעת שהוא מכור לתרופות?

     

    "אני צרחתי עליו! אמרתי לו, מייקל הכדורי שינה יהרגו אותך! הוא היה בלונדון כי רצה לראות גורילות. ישנתי ליד המיטה שלו, על הארץ, כדי לעצור את הרופא שסיפק לו כדורים! אבל אף אחד לא יכל להגיד לו מה לעשות. הוא החליט והוא עשה וזהו".

     

    והיו גם הניתוחים האינסופיים.

     

    "אמרתי לו, תפסיק להכחיש - אנשים לא טיפשים! הוא אמר לי את האמת, היה לו תסביך כי צחקו על האף הגדול שלו כילד. כך הכל התחיל. אגב, מייקל היה השושבין שלי ושל חנה כשחידשנו את הנדרים. היה שושבין נהדר. בא באיחור של כמה שעות והטבעת הייתה בכיס שלו! חיכינו וחיכינו. לא בא. עליתי לבמה ואמרתי, בואו נתחיל לאכול והוא יגיע אחר כך. הוא בא עם רגל שבורה ואפילו רקד ככה. הספה עליה הוא ישב תהיה במוזיאון".

     

    רגע, איזה מוזיאון?

     

    "שלי. יהיו בו דברים שאספתי במהלך השנים והוא אמור להיפתח ב־11.11 ביפו כי זה מספר אנרגטי. כפית עקומה באורך 18 מטר. דברים שבואי, לנון וג'קסון נתנו לי. וכמובן המשקפת האישית של רבין מהצבא. משהו מוזר קרה במכירה הפומבית הזו. הקצבתי 8,000 דולר למשקפת. אמרו לי לשכוח מזה כי יהיו קונים מאוד עשירים אבל באמצע שוק הפשפשים קיבלתי טלפון שזכיתי במשקפת. מתברר שכל האינטרנט קרס באותה שנייה וכל המהמרים נעלמו לו. כוחות? צירוף מקרים? לעולם לא אדע. אבל שמחתי כי רבין היה מפקד שלי בששת הימים (רבין היה הרמטכ"ל, ג.ב.ח) והמכירה התקיימה שני קילומטר מאיפה שנפגעתי בקרב על הגבעה הצרפתית".

     

    מהצד השני יש את ברנדס. ליצן בלתי נלאה, אב ל־4, 2 מכל אישה, מעבד מוזיקלי אגדי ('הורה', 'הפרח בגני', 'חי') ואיש למוד משברים - מהתרסקות כלכלית וחובות גדולים ועד כמעט מוות מחיידק טורף - שמוכן להקריב את עצמו בשביל בדיחה טובה. הכירו לפני 30 שנה באירוע התרמה בלונדון, אבל המופע המשותף הנוכחי יצא לדרך כשגלר בא לבקר את ברנדס כשזה היה מאושפז בבית החולים. "בהופעה אני מספר שהוא לקח לי את שתי הידיים ואמר, 'ננסי אתה יודע שיש לי אנרגיות. סמוך עליי'", ברנדס מגחך. "'מהרגע הזה הכל ישתנה דרסטית'. ובאמת, מאותו רגע מצבי הידרדר, אז בואו נקבל את הבנאדם שכמעט הרג אותי!"

     

    וואלה?

     

    "טוב, ברור שזה לא נכון, אבל זה מצחיק. בבית החולים הוא באמת ניסה לעזור לי עם האנרגיות שלו".

     

    וזה עזר?

     

    "לא. עצם הביקור והיחס החם שלו עזרו. אני זוכר מי היה לידי בבית חולים: מירי רגב, למשל, ביקרה אותי, כל הזמן התעניינה בי. בגלל הקשר הנהדר היא באה להופעות שלי. אמרתי אז שמירי כל כך מדהימה שאם הייתי צעיר ב־40 שנה הייתי מחזר אחרי אמא שלה. איזה תגובות איומות היו! יא לקקן, כל כך הצטערתי. הכוונות שלי הן טהורות. אותו דבר גם שרה נתניהו, שהקיפה אותי באהבה בבית החולים. זאב רוזנשטיין מצלצל אליי מהכלא ארבע פעמים בשנה לשאול מה שלומי. הייתי מופיע הרבה ביום הולדת שלו בקזינו ברומניה. הבאתי לו גלובוס ענק עם תחתון מולבש עליו ואמרתי, 'הנה, עובדה שאתה שייך לעולם התחתון'. הבנאדם פשוט התאהב בי. איש נחמד מאוד. אני אוהב אנשים בלי קשר לרקע הפוליטי או הפלילי שלהם. אני נקי. ומי שביקר אותי בבית חולים - אני לא שוכח לו את זה. גם לאורי".

      

    הרימה לגלר. מאיר | צילום: שלום בר טל
    הרימה לגלר. מאיר | צילום: שלום בר טל

    גלר: "זה פלסיבו אפקט. ברגע שאתה אומר לחולה תרגיש יותר טוב, זה עוזר אם הוא יאמין בזה. תשאלי כל רופא".

     

    ברנדס: "ולא שאני רוצה להמליץ על סמים קשים, אבל כל הרעיון למופע בא לי כשהייתי מפוצץ במורפיום בבית חולים. אז תודה למורפיום. והנה, מתברר שההופעות שלנו בארץ הן רק פיילוט. כבר הזמינו אותנו לאמסטרדם, להופיע לקהילה היהודית שם. אחת המטרות שלנו היא להסתובב עם ההופעה הזו בעולם. אני ממציא פורמטים".

     

    כשננסי הציע מופע משותף, התלהבת?

     

    גלר: "מה פתאום, אני חצי לוקח את עצמי ברצינות, אף על פי שאני לא. תמיד הצגתי את עצמי כאחד שהוא במדע, CIA וכאלה - אמרתי בהתחלה, no way, אני לא צריך את ההופעות, יש לי מספיק על הראש".

     

    אז איך הוא שיכנע אותך?

     

    ברנדס: "אכלתי לו את הראש. הייתי כל כך מצחיק ששברתי אותו. הוא לא יודע לצחוק. זה חדש בשבילו. הוא לא יודע מה לעשות עם שרירי הפנים שלו. אני נגעתי בתדר בנשמה אצלו, ושם אני חוגג".

     

    השאלה האמיתית היא למה איש כמו גלר, מיליונר שיכול כיום להתערסל בחיים הטובים, מכניס את עצמו להרפתקה זוגית כזו. אם להיות ננסי ברנדס לרגע, כנראה שזה כמו כלב שמלקק לעצמו את הביצים: כי הוא יכול. גלר: "אמרתי לעצמי, אני פה בארץ שנה, למה שלא אעשה משהו שבחיים לא עשיתי? איך אומרים בארץ ואני למדתי בשנתיים האחרונות - 'פתאום ירד לי האסימון'. אני חושב שאין הופעה כזאת בעולם באף מקום".

     

    אנחנו בתקופת התחזקות הפוליטיקלי קורקט ואצלכם יש בדיחות על גמדים, מוחמד דף, החזה של האסיסטנטית. לא חשבתם שזה יותר מדי?

     

    גלר: "אין לך מושג כמה ויכוחים היו עם המפיק מה מותר להגיד ומה אסור".

     

    ברנדס: "יש משהו שירד בגלל Me_Too# ואני מאוד הסכמתי: אורי מדבר על הביג בן, ואני מספר שכשהייתי ילד אמרתי לבחורה צעירה, 'לפי שעון היוקרה שלי, אני רואה שאין לך תחתונים'. היא אמרה, 'אתה טועה'. אמרתי, 'שיט, שוב השעון הזה ממהר בשעה!'"

     

    אתה אומר לאסיסטנטית, 'יש לך לוויין גדול, את יכולה לשדר'. גם זה בעייתי בעידן ה־Me_Too#?

     

    "מצד אחד אסור להיות סלחנים בשום אופן עם אנשים אלימים. אני מדבר על מגע. אפס סבלנות. יש לי שלוש בנות ואני יכול לרצוח אם אני אשמע שמישהו שם עליהן יד! אבל מצד שני זה הפך לתופעה שגומרת לנו את הרומנטיקה! אם אני אומר לבחורה, 'בואנה, את מהממת, יש לך גוף מדהים' - זו הטרדה מינית? אם כן, אז זה הסוף. ומי שיסבול זה הבחורות".

     

    גלר: "כל הזמן אומרים לי תיזהר, כי כשאני עושה עם בחורות סלפי, אני שם יד, מחבק. אני מאוד טבעי. הייתה הופעה בשווייץ, ביקשתי מאנשים להביא כפיות ומפתחות ואני מעקם אותן דרך הטלוויזיה. זה עשה הד גדול. קיבלנו מכתב מעורך דין שוודי של שוודית צעירה, מאוד יפה, שראתה את התוכנית ונכנסה להיריון ומאשימה אותי שזה בגללי, כי עיקמתי לה את ההתקן התוך־רחמי!"

     

    וואו.

     

    "ברור שזה לא הגיע לבית משפט, כי הם לא יכלו להוכיח את זה. אבל זה עשה פרסום מטורף. סיפור אמיתי. ושמרתי את ההתקן! בתור קוריוז. ואני מודה שהוא עקום. אני שומר את זה עם הביצה שג'ון לנון נתן לי, שהוא טען שהוא קיבל מחייזרים".

     

    רגע. מה?!

     

    "לנון העיר אותי באמצע הלילה לבוא לראות אותו מהר בבית שלו בבניין דקוטה. אמר שהוא ראה כדור אור שיצא ממנו חייזר שנתן לו איזה ביצה. הוא היה מאוד נרגש ואמר לי, 'זה שלך, שמור על זה לכל החיים'. היה אדם מדהים".

     

    לנון גם לימד אותך להיות טבעוני?

     

    "לא בדיוק. הייתה לי בולימיה מאוד רצינית. כמעט עמדתי למות. האושר והעושר עלו לי לראש: יכולתי לעשות הכל. לימוזינות! הליקופטרים! הייתי נכנס למסעדות והייתי מזמין את כל הקינוחים. שבע עוגות!"

     

    יש אנשים שאוהבים מורפיום, יש אנשים שאוהבים סוכר.

     

    "זה לא היה קשור לסוכר. רציתי הכל לבלוע, להכניס לגוף. המפיק של הבי ג'יז אמר לי, 'אני רוצה לעשות איתך סרט, אבל אתה נראה כבד מדי' וזה הכניס אותי לפחד. ואז נזכרתי בסרטים על רומא העתיקה - הם היו עושים משתה, הולכים לצד, תוקעים נוצה, מקיאים וחוזרים לאכול. אז הלכתי לשירותים במסעדה, הכנסתי אצבע והקאתי. מסתבר שזה ממכר. זה היה ב־79'. אחרי שנה כזאת הרופא אמר לי, 'מיסטר גלר, יור אר גואינג טו דיי'. פשוט מאוד. הייתי אז 63 קילו. היום אני 72 קילו".

      

    פגישה עם חייזר. לנון
    פגישה עם חייזר. לנון

    ברנדס: "אני לא מבין כלום".

     

    גלר: "ואז ג'ון לנון אמר לי, 'אורי, אתה נראה כמו ניצול מאושוויץ. לך תמצא רוחניות. סע ליפן'. טסנו כולנו ליפן וגרנו שם יחד שנה, עד שהילדים היו צריכים ללכת לבית ספר. היה מדהים. ואני זוכר שצעקתי בעברית, 'אחת, שתיים, שלוש - תעצור!' וזהו. מאז לא הקאתי יותר".

     

    ננסי, גם לך באו צרות בצרורות. יצאת ממשבר כלכלי, התלבש עליך חיידק טורף. החלמת מהחיידק - אשתך רוצה גט. היה שלב שהתפרקת?

     

    ברנדס: "אלה משברים קשים מאוד. אבל לרגע לא נגעתי לא בדיפרסיה ולא בדיכאון. יצאתי מזה כמו ציפור פניקס. כי אני שרדן. כי אני חזק. כי אני לא רב עם אף אחד. בגלל זה אני גם חי. כלכלית אני מבין כיום שאני ברדקיסט. תמיד נתתי לאנשים שינהלו אותי כלכלית ולא תמיד הם הצליחו. ואני גם לא עזרתי להם. עד היום אני לא יודע איך משלמים ארנונה. איך משלמים חשמל. כמו דאלי, כמו פיקאסו, כל הזמן אני חושב רק על היצירה".

     

    הדרישה של אשתך צ'רסלה לגט על רקע המחלה – זה נשמע שובר לב.

     

    "ברור. זה נורא להגיד מה שהיא אמרה, שאם לא היה החיידק לא היינו נפרדים. בגלל המחלה היא קיבלה סוג של נבוט. ניסיתי להבין אותה. אין לה כאן משפחה וחברים. ובא רופא ואומר לך, 'גברת ברנדס, אם הוא יחיה הוא יהיה משותק'. קיבלה נבוט בראש ואמרה מה יהיה? אני אהיה ברחוב. יש בינינו 30 שנה פער. אין לה חסכונות ושום דבר. אמרה, אני חייבת לבנות את החיים שלי. ולמרות שאני חזרתי לעצמי ובגדול הרכבת כבר יצאה לדרך. היא החליטה".

     

    מה נקודת האל־חזור?

     

    "כשהיא החליטה. היום היא מצטערת על הטיימינג: הייתי עדיין על קביים כשהיא הודיעה שהיא רוצה להתגרש. עוד לא השתקמתי! עד היום אני אומר לה, 'בואנה היית מחכה עוד חצי שנה, מה כבר היה קורה?' אבל אנחנו עובדים יחד. היא המנהלת שלי. אין לנו הסדר עם הילדים. היחסים כיום נהדרים".

     

    ומה אתה מחפש?

     

    "זוגיות. אני שונא להיות לבד. יש לי חברים שאומרים לי, ננסי יא מטומטם, קם בבוקר לא צריך לתת דין וחשבון - אז לא! כמה שזה ייראה לך מצחיק, אני מאוד ביישן. רק כשאני בטוח במאה אחוז שמישהי תגיד כן, אני אעשה משהו. בחיים לא התחלתי עם בחורה ברחוב. אני אמות ולא אתחיל עם מישהי על הבר או במסעדה. מה אני אגיד? אבא שלך גנן? מה? אני שואל אותך!"

     

    שאלה טובה. אבל היום פחות מדברים ויותר פותחים טינדר. שקלת?

     

    "לא, לא. הקטע הזה של האתרים משפיל נורא בעיניי. בקטע של זוגיות אני מאמין שיש לי איזה תסריטאי למעלה ואני סומך עליו. אני פטאליסט".

     

    הזכרת את האשפוז, מה קרה אחריו בינך לבין שייקה לוי? הפסקתם לדבר.

     

    "משהו נורא מוזר. שייקה היה לידי כל יום בבית חולים. כל יום! אנשים חשבו שאנחנו זוג! עשו לי הופעת הצדעה בבית החייל והוא היה צריך להנחות. יומיים לפני אמר, 'מה פתאום'. כעסתי עליו. והוא כעס עליי כי כעסתי עליו. נכנסנו למערבולת. אחרי חצי שנה באתי אליו ואמרתי לו, 'אין לי בעיה לא לדבר איתך עד שאמות אבל בחיים לא אשכח מה היית בשבילי בבית חולים'. הוא היה המום ואחרי שבוע השלמנו. מה שלמדתי בחיים זה לא להתלונן: החיים מדהימים".

     

      

    בוא לאשקלון עם טורייה. דיין | צילום: אלי הרשקוביץ זום 77
    בוא לאשקלון עם טורייה. דיין | צילום: אלי הרשקוביץ זום 77

    × × ×

     

    דוגמאות לחיים המדהימים לא חסרות. הנה אחת, שפחות ידועה על ברנדס, וחושפת מי עמד מאחורי ההצלחה של 'הפרח בגני': "שימי ויתר על השיר כי זכה שנה לפני זה בפסטיבל הזמר המזרחי. הוא היה צובע גגות עם זוהר ואמר לו, 'קח את השיר הזה'. שימי חצי אוטיסט, אז נתן לו את השיר. אשר ראובני, המפיק של זוהר ארגוב, אמר לי, 'שמע, שלחתי אליך הביתה את אביהו מדינה וזוהר ארגוב'. הגיעו, דפקו בדלת, פתחתי, ראיתי מולי שני אנשים מאוד מכוערים. מאוד. שני עורבים שחורים. הדבר הראשון שאמרתי להם זה, 'חבר'ה, אני כבר תרמתי' וסגרתי את הדלת. הם מצידם דפקו שוב ושאלו, 'תגיד לנו, איפה ננסי?' כי הם חיפשו ננסי עם ציצים! אמרתי, זה אני. כולם התאכזבו. עכשיו אני לא לגמרי יודע עברית והם אומרים, 'מה דעתך שנתחיל עם מעוואל?' חשבתי שהם רוצים מלוואח, אמרתי, 'יש למטה מסעדה טורקית בוא נלך לשם נאכל משהו'. זוהר פתח את הפה והראה לרומני הזה מה זה מוואל: מה שיצא לו ספונטני, זה המוואל של 'הפרח בגני'. את מכירה את המצבים שבנאדם מכוער נהיה יפה ברגע שאת מגלה מה מסתתר מאחורי הכיעור? אז זה מה שהיה. יש לי צמרמורת עד עכשיו. פתאום הוא נהיה יפה. אביהו עד היום מכוער. אנחנו עד היום חברים".

     

    נשמע כמו רגע שיא בחיים.

     

    "בלי העיבוד שלי זוהר עוד היה מנגן במטבח לארבעה אנשים. העיבוד שלי הכניס אותו לקהל האשכנזי ולגלי צה"ל. קיבלו אותו כקונצנזוס. עכשיו אני עובר לבנייני האומה לתזמורת של 64 נגנים. ברגע שסיימתי את השיר, זוהר קם עם דמעות בעיניים נתן לי חיבוק ואמר, 'יא רומני, אתה אלוהים'. אלה דברים שאני לא אשכח".

     

    ומתי הבנת שהוא ג'אנקי?

     

    "אני חושב שאחרי התקליט הראשון. היינו קובעים בארבע, היה מגיע באחת עשרה ותמיד עם מזומן. יש זמרים מסוימים שיש בהם הרס עצמי והם לא עומדים בהצלחה - גלי עטרי אחרי האירוויזיון לא ידעה איך לאכול את זה. נכנסה למשפט עם 'חלב ודבש'. גם יזהר כהן קרס. הנפש לא עומדת בהצלחה מסוג כזה. זה לפעמים יותר קטלני מהכישלון. או שימי שאחרי 'האח הגדול' נסע להתחתן עם איזה זקנה. אנחנו לא נפגשים יותר. תנו לאנשים האלה לחיות בשקט, הם מאושרים".

     

    אורי, אתה מכיר את המקום הזה, שבו ההצלחה עולה לראש.

     

    "נכון. בנוסף לבולימיה היו לי גם התקפי חרדה. חשבתי שאני עומד למות. הייתי באובססיה של כסף. וגם אובססיה לנשק. לרובים. אקדחים. פרנק סינטרה ואני היינו שני האנשים היחידים בכל ניו־יורק שהיה להם רישיון לשאת שמונה אקדחים. הייתי כל כך אובססיבי שהיו תקופות שהייתי יוצא לרחוב בניו־יורק כששמונה אקדחים רתומים עליי. את קולטת איזה משוגע הייתי?"

     

    לא.

     

    "יום אחד אני נוסע על האופניים בניו־יורק ומכונית פגעה בי עם הראי. נפלתי. פחדתי ששברתי את הצלעות. פתחתי את החולצה כדי לראות אם אני מדמם ושכחתי שכל האקדחים היו עליי. אנשים ברחו! חשבו שאני איזה רוצח סדרתי. מאז לא יצאתי עם אקדחים מהבית".

     

     

    × × ×

     

    הבית היפה של גלר ביפו מלא במסכי טלוויזיה. לדבריו, זה קשור לעסקי הביון שהיה מעורב בהם במשך שנים. מי ששמו נקשר בעבר למוסד ול־CIA מסרב כיום לאשר או להכחיש מעורבות עכשווית בעסקי הביון. במקום זה, הוא מעדיף לתרום אנקדוטה מפתיעה מאיפה הכל התחיל: "הייתי דוגמן ועיקמתי מפתח לאיזה צלם והוא הזמין אותי לחוג בית כי חשב שאף אחד לא יאמין לו. והדיבור עליי - עוצר שעונים, מכופף כפיות - החל להתפשט. יום אחד פגשתי את גולדה מאיר אצל גנדי. אמרתי, 'וואו, אורי, זה הצ'אנס שלך'. ניגש אליה עם טוש - תמיד יש לי טוש בכיס – ושולח אותה לשירותים לצייר ציור סודי ואני אקרא את המחשבות שלה. אני תמיד מתלוצץ על זה שאני האדם היחיד ששלח ראש ממשלה לשירותים. היא לא האמינה אבל הסכימה. יצאה מהשירותים, אני מסתכל לה בעיניים וציירתי מגן דוד כמו שהיא ציירה בדיוק של מילימטר. הקריירה שלי התחילה למחרת – כי כששאלו אותה על העתיד, היא אמרה, אל תשאלו אותי, תשאלו את אורי גלר. גרתי אז בחדר וחצי עלוב עם אמא שלי מול בית הקברות טרומפלדור בתל־אביב ולא היה לי גרוש. ואז הטלפון התחיל לצלצל. גולדה כנראה דיברה עם דיין ועם ראש אמ"ן דאז, אהרון יריב. היו רותמים אותי למשימות".

     

    ומשה דיין?

     

    "הוא הזמין אותי למסעדה. אוכלים. והוא שואל אותי אם אני יכול למצוא דברים מתחת לאדמה. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשלם את החשבון (צוחק), אני לא אשכח את זה. מצאתי לו עתיקות. רעדתי ממנו. הוא היה בשבילי אגדה. היה הולך בלילה עם טורייה בחוף אשקלון ואני אחריו. אומר, תחפור פה. והוא מוצא. פעם אחת מצאתי מנורה. פעם שנייה חלק מכד. כמה דברים. כמעט בטוח שהוא לא נתן את זה לרשות העתיקות. הוא אהב לשמור דברים בגינה שלו. התחלתי להסתובב בנישה של המוסד".

     

    ברנדס: "אנחנו שני מרגלים. אני מהסיקוריטטה הרומנית והוא מהמוסד הישראלי".

     

    אורי, ככה אתה גם מכיר את ביבי?

     

    "כן. כשהוא היה בסיירת מטכ"ל, אני כבר הייתי במוסד והיה איזה תרגיל עם היחידה שלו".

     

    כמי שהכתיר את ליאור סושרד כיורש בתוכנית ההיא, מה דעתך על התקרית שהייתה לו עם ביבי?

     

    "עצרי! ליאור התייעץ איתי אם לעשות את זה. אמרתי לו בטח. זה נהדר לעשות משהו עם ראש הממשלה. שאל, 'מה אם זה לא יצליח?' אמרתי עדיף שזה יצליח".

     

    ובכן, זה לא הצליח.

     

    "ועדיין זה הדבר הכי טוב שקרה לליאור. כי זה יח"צ שאין כמוהו. אם זה היה מצליח מי היה כותב על זה? בגלל שלא הצליח זה היה בשער האחורי של 'ידיעות', 'ארץ נהדרת' השתמשו בזה".

     

    ברנדס: "זה מזכיר לי מה שקרה לך בג'וני קרסון".

     

    גלר: "קורה שלא מצליח. אני פישלתי מול 16 מיליון צופים, אצל קרסון. הוא לא היה מבסוט שכפית לא התעקמה עד הסוף, ואני יושב שם מושפל 22 דקות, בחור צעיר מהארץ ומה אני מבין. המחשבה היחידה שלי בדקות האלו היא איך אני חוזר למלון, אורז וחוזר לארץ. ובדיוק ההפך קרה. בבוקר אני מתעורר סחוט - מרְב גריפין על הקו: 'ראיתי אותך אצל קרסון, אני רוצה אותך אצלי בתוכנית'. אין דבר כזה פרסום רע".

      

    נפגשנו בניו יורק.טראמפ
    נפגשנו בניו יורק.טראמפ

    לפרטים פנו לדונלד טראמפ.

     

    "פגשתי אותו כשהוא היה די צעיר וגרתי בניו־יורק. בזמנים של סטודיו 54 עם כל המיק ג'אגר והברנז'ה. תמיד הערצתי אותו מבחינת האישיות, הביזנס, הכריזמה וחופש הדיבור שלו. הוא מרשה לעצמו לדבר מהלב ולפעמים דברים שאפופים בחילוקי דעות, אבל אם תסתכלי על מה שהוא עשה בשנה האחרונה - זה מדהים. שנה לפני הבחירות כתבתי בפייסבוק שהוא יהיה הנשיא. הותקפתי! אבל מתברר שצדקתי".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 26.03.18 , 23:50
    yed660100