yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: עדי אורני
    7 לילות • 27.03.2018
    בואי אמא
    לפני 22 שנה מיצתה גלי עטרי את טיפולי הפוריות הכושלים ועלתה לבדה על מטוס למזרח אירופה כדי להפוך לאמא. עכשיו היא מספרת לראשונה על האימוץ וגם על הפוסט–טראומה מלהקת חלב ודבש, על ההסתערות על הבמות הגדולות, ועל החלום שעזר לה לשחרר קצת מהמוות של אחותה שוש
    רז שכניק | צילום: עדי אורני

    גלי עטרי שמרה על סיפור האימוץ של בתה לי הרחק מהתקשורת וקרוב ללב, במשך 22 שנים; מאז אותה החלטה, שאחריה באו הנסיעות לבד למזרח אירופה בקור, ואיתן המפגש עם תינוקת קטנה והתאהבות הדדית ממבט ראשון. "לי יודעת מגיל מאוד קטן שהיא מאומצת ומדברת על זה בחופשיות, אני הרוסה עליה", מספרת עטרי. "ניסיתי בעבר טיפולי הפריה שלא הצליחו במשך חמש שנים, ואחריהם החלטתי לאמץ אותה. כשהתחלתי בתהליך, נסעתי למזרח אירופה מספר פעמים, וכמה שזה היה קשה לנסוע לבד, זה מה שרציתי לעשות. בלי שוש, או חברות ומשפחה".

     

    למה בחרת להיות לבד בתהליך?

     

    "זה דבר כל כך גורלי, כך שרציתי להיות אחראית בלעדית על ההחלטה הזו שאצטרך לחיות איתה. לא רציתי חיזוקים, אפילו לא מקוקה (אחותה שוש עטרי ז"ל), כי ביקשתי רק לשמוע את הקול של עצמי כדי לא להיות מושפעת מהסביבה, ממה שאחרים חושבים. היה נורא קשה כל הנסיעות למזרח אירופה, שבתקופה ההיא, 1995, הייתה אחרת לגמרי כמובן ממה שאנחנו מכירים כיום בכל מה שקשור לתנאים, לפעמים תנאים בסיסיים.

     

    "אני זוכרת את עצמי עומדת בשדה התעופה בשלג, במולדובה, בלי יחס לאזרח הקטן, נותנים לאנשים לעמוד בקור מקפיא על המסלול. גרתי בדירות של אנשים במהלך הנסיעות האלה, כי ככה סידרו לי את הדברים אז. היה רק מקרה אחד או שניים שבהם גרתי במלון, גם הוא בלי תנאים בסיסיים כמו מים חמים באמצע קור מקפיא. אבל חשבתי שזה כלום לעומת מה שמחכה לי בסוף. אז היה קשה להיות לבד, נפשית ופיזית. אבל ידעתי שאני חייבת לעשות את הדרך הזו".

     

     

    כמה פעמים נסעת?

     

    "חמש פעמים לפחות וזה לא היה פשוט אבל הרגשתי שזה כל כך נכון לעשות. נעזרתי בפנינה רוזנבלום שעברה תהליך דומה. התובנות שלה סייעו לי".

     

    זוכרת רגע קשה במיוחד?

     

    "באחת הנסיעות הייתי שם ביום שבו נרצח יצחק רבין ז"ל. מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ממררת בבכי על רבין ועל כל הסיטואציה המורכבת שלי. הכל התפרץ".

     

     

    והרגע שבו היא הפכה שלך?

     

    "הגעתי בלילה הביתה עם הקטנה, צילצלתי ליונה וקוקה ואמרתי להן, 'אני מחזיקה בדבר הכי מתוק בעולם'. ואז שתיהן רצו אליי לראות את הפלא הזה. והגיע הלילה הראשון, ואני אומרת לעצמי, 'אני אמא', ומשם התגלגל הכל. ידעתי באותו רגע שזה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי. הייתי נרגשת ובאופוריה, האדרנלין עבד שעות נוספות. זה היה אושר מסוג חדש לגמרי".

     

    מתי אמרת לבתך שהיא מאומצת?

     

    "מהרגע הראשון שהיא הסתכלה עליי, אמרתי, 'אני מאמצת אותך אל ליבי', כדי שהמילה לא תהיה זרה לה. היא בעצם סימנה אותי והתחברתי אליה רגשית מאותו הרגע, כאילו אמרה לי, 'את האמא שלי'. הלכה אחרי המבט מהפגישה הראשונה, כשהייתה קטנה מאוד, פגה. לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים. זו הייתה התאהבות של ממש. אמרתי לעצמי אז, 'עם כל השאר אני אתמודד'. כשהיא הייתה בת ארבע עשיתי לה אלבום אימוץ שבו יש מעין סיפור על איך נפגשנו. היא ידעה תמיד שהיא מאומצת וגדלה לתוך זה. לא היה קטע של שיחה רצינית עם הסבר. זה נראה לה הדבר הכי טבעי בעולם".

     

     

    מעניין אותה לפגוש את הוריה?

     

    "לפעמים כן, לפעמים פחות. אני מאמינה שהיא תעשה את זה יום אחד וניסע ביחד".

     

    חברות טובות?

     

    "אנחנו מדברות על הכל, והיא כל מה שיכולתי לבקש בילדה. היא נשמה טובה, אחראית מגיל קטן בצורה יוצאת מגדר הרגיל. יש בינינו יחסים מופלאים".

     

     

    היא ראתה את הסרטים שלך?

     

    "על אחד היא רק שמעה. את 'הלהקה' היא ראתה, 'דיזנגוף 99' לא מעניין אותה לראות, לא בא לה משום מה. להופעות היא מגיעה".

     

    יכול להיות שהיית צריכה לאמץ עוד ילדים?

     

    "יכול להיות. חשבתי על זה לפעמים. שוש הייתה כמו אמא שנייה של לי. הרי היא הייתה נשואה במשך תקופה קצרה אבל לא היו לה ילדים. היא נפטרה כשלי הייתה בת 12 ובדיוק יומיים לפני ישבנו עם מפיק אירועים לתכנן לה את הבת־מצווה ששוש כבר לא הגיעה אליה. יורם, בן זוגי (המסעדן יורם ירזין), מכיר את לי מגיל שנתיים וחצי והוא כמו אבא שלה לכל דבר. אנחנו מתרגלים גם סבא וסבתא לנכד ונכדה מבתו מנישואים קודמים".

     

    כל מה שיכולתי לבקש. הבת, לי עטרי
    כל מה שיכולתי לבקש. הבת, לי עטרי

     

     

     

    × × ×

     

    עטרי מדברת על האימוץ כרגע שיא בחייה, אבל גם בקריירה היא רשמה פיקים. בפעם הקודמת שבה לא הצליחה לנשום מרוב פניות, השנה הייתה 1979. למזלה, היו אז רק טלפוני חוגה. הפעם, לפני כמה שבועות, זה היה הסלולרי שלה, שקרס לתוך עצמו והפסיק לשתף פעולה. הטכנולוגיה התפתחה משהו, הסיבה כנראה נצחית: הללויה.

     

    עדן בן־זקן נבחרה לבצע את שיר הנושא של חגיגות ה־70 לישראל, האדמה רעשה ועטרי למדה שוב שהחיים הם בהחלט לא חלב ודבש. "זה היה מטורף לגמרי. בחיים שלי לא קרה לי דבר כזה מאז האירוויזיון. מבנייני האומה להגיע למלון הילטון, 50 מטר, לקח לי שעה. לא יכולתי לענות כי היו כל הזמן שיחות והודעות. עכשיו פשוט ישבתי, הסתכלתי בטלפון בלי יכולת בכלל לענות וביטלתי את הכל. לא יכולתי לעשות שום דבר באותו יום".

     

    מתברר שעוד לפני הבחירה בבן־זקן, עטרי אפילו לא קיבלה הודעה מאנשיה של השרה מירי רגב, האחראית על אירועי ה־70, ש'הללויה' נבחר לשיר הרשמי שילווה את החגיגות. "בבוקר שבו פורסם ש'הללויה' נבחר קיבלתי המון ברכות ובקשות מכל התוכניות להגיע, ושמחתי כמובן. אבל גם תיארתי לעצמי שיתקשרו אליי מגורם מוסמך, לברך או להודיע, כמו שבירכו את היוצרים. לא קרה, ולא נראה לי קריטי".

     

    אבל לא היית בלופ.

     

    "ואז קראנו בעיתונים שישירו את זה במקהלה בכל מיני מוקדים ברחבי הארץ, ולא היה ברור לאף אחד מי יהיה זה שישיר את זה. אליי לא צילצלו. המנהל שלי, אסף דרעי, בדק מה קורה. ובינתיים אני שומעת ששואלים מסביבי איך זה שגלי קראה על זה בעיתון ואיך לא נקבע מי ישיר. אחר כך אני שומעת מאחד המפיקים של האירועים שכבר שמונה שבועות מתנהל משא ומתן עם גלי עטרי על ביצוע 'הללויה'. איך זה יכול להיות?"

     

    גם אני שואל.

     

    "אז לא יכול להיות. לא היה, לא פנו בטווח הזמן הזה בכלל. רק אחרי שנהיה איזה לחץ מהקהל מי ישיר פנו אלינו ושאלו מה דעתכם על איחוד עם חלב ודבש. ואני אמרתי, רגע, רגע".

     

    למה רגע?

     

    "הלהקה הזו התפרקה לפני 38 שנה, אחרי דקה וחצי של פעילות אמיתית. ולא בגללי דווקא. חלב ודבש הוקמה לצורך שיר אחד ופרויקט אחד שקראו לו קדם־אירוויזיון. הרי אם השיר 'הללויה' היה מגיע למקום השני, לא הייתה בכלל להקה".

     

    תזכורת: חלב ודבש היו יהודה תמיר, שמוליק בילו וראובן גבירץ. עטרי התכוונה להתחיל בקריירה של סולנית אז, אבל ההיסטוריה קבעה אחרת אחרי הניצחון באירוויזיון 1979 בירושלים. "השיר הצליח, היה ביקוש להופעות באירופה, הוזמנו לתוכניות הכי גדולות וחשובות ושרדנו לצורך זה בכוח האינרציה. הסיבוב על הללויה נגמר למעשה כבר במאי 1980. כמה זמן אפשר להריץ להיט? מילאנו כל אחד את תפקידו בנאמנות וזהו".

     

    אבל פורסם שהציעו לכם להתאחד ואת לא רצית.

     

    "זה לא נכון, גם הם לא רצו. באירועי החצי יובל לאירוויזיון, ב־1981, האירופאים דרשו שהזוכים המקוריים יופיעו, אני הבעתי את רצוני להתאחד והשלושה לא רצו. לאירוע היובל בקופנהגן כבר ביקשו שאגיע לבד. הייתה חוסר כימיה הדדית בינינו. שמוליק בילו עצמו אמר בטלוויזיה: 'אף פעם לא אהבנו לשיר עם גלי עטרי'. אז לומר שזה רק אני? זה פשוט לא התאים. לאה לופטין יותר התאימה להם אחרי ואני התקדמתי כסולנית כמו שתמיד הייתי".

     

    אבל בסוף יצאת הדיווה שלא הסכימה לקאמבק היסטורי, למרות שבפועל זה לא היה ככה.

     

    "אני חייבת משהו למישהו? אני חייבת להתאחד עם להקה שפעלה לפני 40 שנה? מה בדיוק דיוואי פה? למה אני חייבת לעשות את זה? אני שרה 40 שנה 'הללויה', היו עוד 400 ביצועים לשיר הזה. באמת לא היה אכפת לי מי ישיר ואיך. למה בכלל להיכנס לחשבונות של לפני 40 שנה? אולי באמת הייתה טעות לחשוב על זה באופן חיובי מלכתחילה ואפילו לשקול. אולי הייתי צריכה לפסול את זה על הסף כמו שהם פסלו אותי בעבר. זה לא עבד אף פעם בשום ניסיון לאיחוד, אם מהצד שלי או מהצד שלהם. אז גם עכשיו זה לא עבד והעלה גלים עכורים".

     

    ואלה לא הגלים הראשונים, מה אתם יודעים. הסיבוב הקודם בגזרת חלב ודבש הסתיים בבית המשפט בתום מאבק ארוך מאוד. עטרי תבעה ב־1981 את אמרגני הלהקה שלמה צח וחיים שלף אחרי שהועפה מההרכב לטובת לופטין. היא דרשה את חלקה בהכנסות מהשיר וגם פיצויים על הפגיעה בשמה הטוב, שנוצרה עם העפתה מהלהקה. אחרי 12 שנה וכמות מסחרית של דם רע בין האמרגנים וחברי חלב ודבש לעטרי, פסק בית המשפט פיצויים של 800 אלף שקל לטובתה, והסכסוך נמשך בבתי המשפט עד סוף הניינטיז. "הם הפסידו בגדול בכל ערכאה אפשרית, הפסד צורב. מה, לא מספיק עברתי בגלל כל השנים סביב המשפט הזה? למה להיכנס לחשבונות האלה שוב? הצדק מבחינתי ניצח אז בגדול. תאר לך מה זה לקבל טלפון מ'ידיעות אחרונות' בזמנו, שבו מודיעים לי שאני לא בחלב ודבש ושהוחלפתי על ידי לאה לופטין. הייתי בשוק".

     

    יש לה גרוב. עטרי ועדן בן זקן שרות 'הללויה' | צילום: דנה קופל
    יש לה גרוב. עטרי ועדן בן זקן שרות 'הללויה' | צילום: דנה קופל

    נשמע שגם בהתנהלות האחרונה.

     

    "יש בזה משהו. עבורי העיסוק בזה הוא כמו פוסט־טראומה. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להתמודד עם זה, שאני לא רוצה להיכנס לעימות שוב עם המהות הזו של הלהקה".

     

    האופציה לאיחוד נפלה, הסאגה נמשכה. עטרי שוב למדה מהתקשורת, מהפרסום ב'ידיעות אחרונות' על הפקדת השיר בידי עדן בן־זקן. "ואז הבנתי שאחרי מה שקרה המפיקים שואלים אם יש מצב שאשיר עם עדן בן־זקן, ואמרתי שמדליק לגמרי".

     

    לא העליב אותך שהאופציה השנייה לא הייתה שתשירי לבדך?

     

    "לא. פנו מספיק במהלך השנים לעשות את הללויה לבד. העניין הציבורי שנוצר אחרי הפרסום כבר הביא את ההפקה לפנות אליי כי הם הרגישו שיש פה משהו לא הוגן. אבל אני לא דיברתי עם אף אחד. זה חימם לי את הלב, כי זה בא מהציבור. ראיתי שאכפת לעם ישראל שאני אשיר את זה. דאגו לשמי באמפתיה כזו, וזה עשה לי נורא טוב לקבל חיבוק".

     

    בהפקה טענו בכל זאת שהייתה כוונה לפנות אלייך.

     

    "שמעתי שאמרו שם שזה היה הרעיון המקורי, לפנות אליי לבד. אבל זה לא נעשה וגם זה בסדר. יש המון שירים שלי בערבי זיכרון ממלכתיים ואף פעם לא הפריע לי למרות שיש הרבה זמרים שלא אוהבים שעושים להם את זה. נינט בזמנו חידשה את 'מקיץ אל חלום' ואמרתי בהופעה שלי פעם שאני רוצה לשיר שיר של נינט טייב. אז הפעם אמרתי בהופעה על 'הללויה' שאני רוצה לשיר שיר של עדן בן־זקן, ואז חשבו שאני עוקצת מישהו. מי שנעלב, אין לו הומור".

     

    איך היה המפגש עם עדן?

     

    "מקסים. התחבקנו ואמרתי לה שאני מאוד אוהבת איך שהיא שרה, שיש לה סלסולים כמו שצריך, אמיתיים ולא מאולצים, ויש לה את הגרוב".

     

    יצא לכן לדבר על הסרטון שלה שדלף?

     

    "לא, לא אשמתה שיש חולי נפש שמוציאים כאלה סרטונים החוצה. זה לא רק שם. הטוקבקים מלאים ברעל וארס. פעם מזמן, באחת הכתבות שעלו ברשת, כתבו עליי בתגובות: 'הזמרת הנתעבת הזו'. אמרתי לקוקה, 'מה כבר עשיתי?' והיא אמרה לי, תבטיחי לי שבחיים לא תקראי טוקבקים. מאז אני לא קוראת תגובות. כלום".

     

    ואיפה את מול קמפיין Me_Too#? חווית פעם הטרדה בעצמך?

     

    "כמעט אין מישהי שלא חוותה הטרדות מיניות, ברור שגם אני. הזמינו את קוקה ואותי בעבר שני שחקני תיאטרון מאוד ידועים לסרט בקולנוע גת בתל־אביב. היא הייתה בת 18, אני בת 15. והם מבוגרים מאיתנו כמובן. שניהם לא הפסיקו לשלוח ידיים כל הזמן עד שברחנו. היו עוד דברים שקרו לי ונוגעים בקו האפור של חיזור והטרדה, אבל אני מודעת מילדות לדבר הזה ואיכשהו הצלחתי תמיד לצאת מהסיטואציות ולא לתת לזה להגיע למקומות גרועים.

     

    "אני מאוד בעד הקמפיין הזה שבו הולכים לאחור בהשראת הארווי וויינשטיין. מדברים על שיימינג לא הוגן על משהו שקרה בעבר, לא מסכימה עם זה. זו שהוטרדה מינית לא סובלת רק עשר שנים אלא כל החיים שלה אז אין סיבה בעולם להקל על מטרידים בגלל התיישנות. הרבה מזה לעיתים קשור לחוסר שוויון בשכר ובתפקידים. יחסי מרות הם הדבר הכי גרוע כי נשים מפחדות לסכן את העתיד שלהן וחוששות להתלונן. אם היו יותר מנהלות, זה היה מקטין את התופעה ביחסי מרות".

     

     

    × × ×

     

    זו תקופה מצוינת בקריירה של עטרי, 64, שמחזיקה באחד מהרפרטוארים היפהפיים במוזיקה הישראלית, מלא בשירי נצח גם בזכות יכולת בחירת חומרים מופלאה מאז תחילת הדרך, אי שם ב־1970 עם 'יש לך שמש' ששרה בגיל 17 בפסטיבל ביפן. ההופעות שלה מלאות, גם הביקוש מחברות ומוועדי עובדים גדול וב־1 ביוני, אחרי שפסטיבלי העצמאות והללויה יסתיימו, תופיע באמפי שוני. "אחרי ההופעה בקיסריה החלטתי לעשות סיבוב הופעות גדולות ואפשר להגיד שקפצתי מדרגה בשנה האחרונה בהיבט של הבמה".

     

    מחוץ לבמה, קשה יותר לייצר היום להיטים?

     

    "אני מרגישה שכן. כביכול יותר קל כי היום אתה מוציא סינגלים ואחר כך אלבום, אבל יותר קשה כי בבת אחת התחלף דור. הדור הצעיר תופס נוכחות גדולה מאוד ברדיו, סטטיק ובן־אל, עדן בן־זקן, אליעד, יובל דיין, עומר אדם שמצליח בכלל ברמות שאנחנו לא מורגלים בהן בארץ".

     

    למה זה קורה?

     

    "אין לי מושג איך הוא עושה את זה, אף פעם לא עשינו את זה בסטייל של עשרות אלפים פה בארץ. אבל מברוק, זה משמח שאמן ישראלי מסוגל לעשות מספרים כאלה".

      

    באירוויזיון
    באירוויזיון

    הדור שלך מתקשה להיכנס לפלייליסט. מנהל גלגלצ נדב רביד אמר כאן שיש בעיה עם הוותיקים, ששיאם היצירתי מאחוריהם.

     

    "אולי יש לו בעיה עם הדור הוותיק. השיא היצירתי לא מאחורינו, מה שמאחורינו הוא אולי המומנטום. לדעתי הדור הוותיק מייצר שירים לא פחות יפים מפעם אבל כשאין מומנטום ואתה רגיל לשמוע קול מסוים, באופן טבעי אתה מחפש משהו מרענן".

     

    איפה זה פוגש אותך?

     

    "האלבום האחרון שלי, בעיניי כמובן, כלל שירים יפהפיים לא פחות משירים שקיבלו פעם המון פוקוס, כמו 'מהמרחקים' ו'מה שאת אוהבת'. אין הרבה זמרים מהדור שלי שהצליחו לייצר שירי קאלט כאלה. אבל אין עניין היום לתת פוקוס לזמרים הוותיקים יותר. זה מציאותי, דור הולך ודור בא ובקהל או ברדיו כבר לא הולכים רק אחרי השמות מפעם. אז מה לעשות, זו סיבה להפסיק את העשייה?"

     

    ארקדי דוכין ודוד ד'אור יצאו למלחמה בגלגלצ.

     

    "מאבק בטחנות רוח. אם זה יביא לתוצאות או יעשה להם טוב, סבבה. אני לא מרגישה צורך לעשות את זה כי זה כמו לנסות לשנות את מזג האוויר. גם אני נשפתי בעורפן של זמרות שהיו בגיל שלי היום. אני הייתי הצעירה והחדשה, השמיעו אותי והיו כאלה שנטרו טינה בגלל זה. אז אני אלחם בזה?"

     

    הרדיו עדיין קובע גורלות?

     

    "אולי לא כמו פעם אבל עדיין כן. לפעמים ההשמעות הן תולדה רק של קשרים אישיים של משרדי יחסי ציבור או הזמרים עצמם עם שדרנים. אני לא במשחק הזה בכלל. בחיים לא הרמתי טלפון לשדרן או עורך. יש שדרנים שמעמידים לך דרישות, תן להם בלעדיות על שיר, תבוא לשיר באולפן, תעשה כל מיני דברים בתוכניות שלהם. כל מיני תנאים כאלה כדי שישמיעו אותך. אני עובדת כל כך הרבה שנים כדי להגיע לרמה מקצועית ולא רוצה תנאים. מספיק שהיחצן שלך לא משתף פעולה עם הדרישות, אתה גמור באותה תחנה או אצל אותם שדרנים. זה קרה לי ומעדיפה לשמור לעצמי מי אלה שדרשו. לא ייצא לי מזה שום דבר אם אגיד כאן שמות".

     

    שדרנית גדולה שהייתה חלק מהקריירה של עטרי היא כמובן שוש, אחותה. 'קוקה' בפי המשפחה. עשור עבר מאז היום שבו מצאה גלי את שוש ללא רוח חיים בביתה. באחרונה, התכנסו בני המשפחה לאזכרה. גלי עדיין חיה את אותו היום. "אני בכלל לא מאמינה שעברו עשר שנים מהמוות שלה. זה נראה לי רק אתמול. דבר אחד אני יודעת, קוקה לא ידעה שזה יקרה לה. על השיש במטבח שלה היא הוציאה ירקות לסלט. דיברנו בצהריים באותו יום, רציתי שהיא תיקח את לי מבית הספר, וזה לא הסתדר לה בזמנים. התקשרתי אחר הצהריים מהאולפן כדי לשאול אם תוכל להיות עם לי אחרי שהיא מסיימת את הצופים, והיא לא ענתה. נסעתי הביתה, התקשרתי לשוש מהדרך, לא ענתה. חשבתי אולי ללכת לשתות קפה אבל משהו בי אמר לי להגיע לבית שלה. אני פותחת את הדלת ורואה אותה על הרצפה, מתוקתקת ומאופרת כמו תמיד. הפרמדיקים אמרו שהיא לא נשמה במשך כמה שעות. אני חושבת שהיא איבדה את ההכרה קצת אחרי שדיברנו בטלפון".

     

    בעצם, עד היום אתם לא יודעים ממה היא נפטרה?

     

    "לא ממש. בהתחלה חשבו שזה מהכליות, כי שוש סבלה מהן, אבל לא היה כשל שם. אולי נפלה, אולי היה כשל לבבי. לא ברור לנו מה גרם לשוש לאבד את ההכרה. בשנים הראשונות הייתי אומרת לעצמי לא מעט, 'איך זה קרה, איך היא מתה'. זה לא נתן לי מנוח, אולי כי אני הייתי זו שמצאה אותה. הלכתי להתייעץ עם אנשי מקצוע, לא קיבלתי תשובה. חשבתי שאולי יום אחד יגיע איזה הבזק ויתברר מה היה שם. לאט־לאט ראיתי שאני מענה את הנפש שלי בשאלה הזו".

     

    עד ש־?

     

    "יום אחד אמרתי לעצמי, 'תפסיקי, אף פעם לא תדעי למה'. מאז שהחלטתי לעצור את המחשבות האלה, עמדתי בזה. לעולם לא נדע למה היא נפטרה. רק החתולה שלה הייתה לידה כשזה קרה והיא הלכה לעולמה בדיוק שנה אחרי, ממחלת כליות. הגיוני? מצמרר אותי עד היום".

     

    עד כמה היא עדיין במחשבות, עשר שנים אחרי?

     

    "כמו לפני עשר שנים. שמע, חיינו כל אחת את החיים של השנייה. זה היה 20 טלפונים ביום על כל פעולה, מקטנה ועד גדולה. אתה יודע כמה חסרות לי ההתייעצויות איתה? זה חור ענק שנפער ואני צריכה לחיות איתו כל החיים. אני מרגישה שחצי מהנשמה שלי ומהגוף שלי הלך ואני חיה עם זה ושמחה במה שיש לי. אני הולכת הלאה ומתפקדת וממצה את הפוטנציאל שלי יותר או פחות אבל לא יכולה לשכוח אותה".

     

    היא מגיעה בחלומות?

     

    "כן, בהתחלה הגיעה קצת יותר. הייתי מתעוררת בלילה וכתבתי שבעה חלומות שקוקה הייתה בתוכם וזה עשה לי נורא טוב. אחרי חלום כזה אני קמה בבוקר ואומרת, 'קוקה, תודה שבאת לבקר אותי'. החלום הראשון היה שאנחנו יושבות על מדרגה ברחוב, היא ואני והחתולה שלה. ואז אנחנו משוחחות ומתחילות ללכת ואני אומרת לה, 'קוקה, אף פעם לא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך ומי יודע מה יקרה'. ואז התחבקנו. מדי פעם אני קוראת את החלומות ולא מאמינה. זו תחושה שתישמע אולי מוזרה".

     

    כי?

     

    "אני מרגישה שעדיין יש איזשהו קשר בינינו. אני יודעת שזה מנחם לחשוב ככה באיזשהו אופן אבל אולי באמת יש שני עולמות ובשני אנחנו יחד? בחלום אחר ראיתי אותה נכנסת לבית מלון עם לובי ושטיחים צבעוניים וצבעים חמים, והיא עמדה שם למעלה בגרם מדרגות מלכותי ודיברנו. בפעם הראשונה שבה נסעתי לניו־יורק אחרי שהיא נפטרה, אנחנו נוסעים במונית למלון ואני אומרת ליורם, 'אני חושבת על מה שקוקה מפסידה'. הרגשתי שהיא לידי. ואז אני נכנסת למלון, ניו־יורק פאלאס. וצמרמורת. שטיחים מקיר לקיר ומול הפרצוף שלי גרם מדרגות כמו בחלום. הרגשתי שהיא איתי הולכת למעלית. מאז הלכתי למלון כל שנה, עד שעשו שם שיפוצים".

     

    צילום: רפי דלויה
    צילום: רפי דלויה

    ובאחרונה?

     

    "חלמתי שאני בפארק הירקון ואני רואה את קוקה עם חבורה של 30 איש והיא בתספורת קצרה, הכי יפה שהייתה בחיים שלה. אני רואה אותה ומתקרבת אבל לא ניגשת אליה והיא לא אליי. היה יום שמש יפה ומצב רוח טוב. כשהתעוררתי פירשתי את זה ככה שהיא שלחה לי מסר שהיא נמצאת במקום הכי טוב עד כדי כך שהיא לא הייתה צריכה אותי. כאילו רצתה לומר, 'תנוחי גלי'".

     

    האובדן של שוש גרם לך למחשבות על הגיל? על מוות?

     

    "זה גרם לי בשלב הראשון של האבל לחשוב על זה שפתאום אתה יכול ליפול ולא להיות. שברגע לפני חשבת ודקה אחרי אתה לא קיים. היה בזה משהו מאוד מטלטל רגשית, וזה כן הכניס אותי לסוג של חרדה. התחלתי מאז לעשות ספורט. שומרת על עצמי, מתחזקת. ענייני הגיל. לפעמים נורא מתחשק לי לעשות דברים אבל אני אומרת, 'בגילך את לא יכולה'".

     

    כמו?

     

    "דברים שאני רוצה ללבוש ונראים לא מתאימים כבר. אני לא מרגישה בגילי אבל ברור לי שאני בגילי. ברור שפה מתחיל לחרוק משהו, שם צריך לשמן איזה חיבור. פגשתי לפני כמה ימים מישהו ברחוב שאמר לי, 'את גלי עטרי? לא זיהיתי אותך'. ואז מתחתי את הפנים עם הידיים ואמרתי, 'ועכשיו?' הוא צחק. אז ברור שיש געגועים לעור הזה של פעם. לא עשיתי התערבויות כירורגיות או מנפחות. אני לא נגד כמובן אבל נשים עושות היום בוטוקס בגיל נורא צעיר. מוזר ולא טבעי".

     

    את החיקוי של רועי בר נתן ב'ארץ נהדרת' היא אוהבת. "שאפו על עבודת האיפור לפני הכל. זה היה אחד לאחד. דמיון כזה עוד לא ראיתי ואני באמת מורידה את הכובע. הייתי לבד כשראיתי בפעם ראשונה והתגלגלתי מצחוק. הוא רק היה קצת רציני ואני מחייכת המון. והיו גם נשמות טובות שישר אמרו, 'ראית מה עשו לך?'"

     

    שמה?

     

    צוחקת. "זו המצאה, זה לא קיים. אבל זה לא אומר שזה לא יכול להיות סוג של מטבע לשון שמזהה מישהו. אבל מה זה חשוב, הוא רצה להעביר איזושהי אמירה. אם הם מתכוונים לזה שאני קצת חולמנית ומרחפת, זה נכון לפעמים. ואני גם לא עושה עניין ולא מתרגשת מביקורת. בחלק ניכר מההופעה אני צוחקת על עצמי. מה שמדהים זה שכל המערכון עם 'הללויה' ומירי רגב הזכיר את מה שקרה במציאות".

     

    אוהבת את ההתנהלות של רגב?

     

    "אם היא צודקת ובפריפריה מקבלים פחות תקציבים אז אני איתה. היא מושכת אש כי היא מאוד נוכחת בכל מקום ותמיד יש לה מה לומר על כל דבר, גם כשכל חברי הקואליציה יושבים בשקט. היא מאוד מורגשת. אני באה ממקום אחר בקשת הפוליטית".

     

    למי הצבעת?

     

    "בפעמיים האחרונות הצבעתי לציפי לבני. עכשיו בוא נראה מה נהיה".

     

    רק שרגב לא תבטל לך עכשיו את ההשתתפות ב'הללויה'".

     

    "לא בגלל זה היא תבטל".

     

    נטען שהורידה את אביב גפן מטקס המשואות.

     

    "לא אהבתי את זה. לא נכון לפגוע בפועלו של מישהו רק בגלל דעותיו הפוליטיות. למה? לא אהבתי גם שביטלו את פרס אקו"ם למפעל חיים לאריאל זילבר בגלל דעותיו הקיצוניות. הבנאדם הזה עשה שירים מדהימים בפסקול הישראלי. אגב, לי הוא נתן את 'נפאל' ו'אזמרלדה' ואשמח לקחת ממנו שירים טובים כשיהיו לו. אז כל מה שהוא אומר לא מבטא את מה שאני חושבת אבל הוא מוזיקאי גדול".

      

    כמו אבא של לי. עטרי ובן זוגה יורם ירזין | צילום: אביב חופי
    כמו אבא של לי. עטרי ובן זוגה יורם ירזין | צילום: אביב חופי

    עבדת עם עמיר בניון. למה לא יצא מזה אלבום?

     

    "המפגש עם עמיר היה קסום ומרגש והוליד שלושה שירים נפלאים שאני אוהבת מאוד. בעידן המודרני לא תמיד עובדים על אלבומים מלאים".

     

    יש לה פינה חמה בלב ליצחק קלפטר, שהלחין עבורה להיטים כמו 'סוף העונה', 'רק אתמול' ו'מה שאת אוהבת', והשתתף כגיטריסט בהקלטות באלבומיה. "לפני חודשיים הוא התקשר אליי ושאל אם הוא יכול לתת לאחרים שירים שלו שהקלטתי. כמובן שהסכמתי, הוא הכי ג'נטלמן מקצועי. לא מזמן הגעתי אליו הביתה ולקחתי קלטות עם לחנים, ואני מקווה שייצאו מהם שירים. אני בקשר עם ורד קלפטר והיא מאמינה שהוא ישוב לאֵיתנו בקרוב. הצעתי לו כמה פעמים לבוא להתארח בהופעה שלי ואני מקווה שזה יקרה".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 27.03.18 , 00:33
    yed660100