המגילות הגנוזות

"אסור כמובן להתייחס לחלטורה הקולנועית הזו כסרט", כתב שלמה שמגר, מבקר הקולנוע של 'ידיעות אחרונות' עם יציאת 'גבעת חלפון אינה עונה' בספטמבר 1976 בכיכובם של הגששים - ישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל, שייקה לוי וגברי בנאי ושחקני חיזוק נהדרים כמו טוביה צפיר, חנה לסלאו, ניצה שאול, אושיק לוי, מנחם זילברמן ז"ל, מוישה איש כסית ז"ל ואחרים. מבקר אחר כתב שהגשש החיוור נראה "חסר אונים" בסרט שביים אסי דיין. רוב המבקרים יישרו קו. זה לא הפריע ל־700 אלף צופים לנהור לאולמות ולסרט להפוך למוצר הישראליאנה האולטימטיבי: הקומדיה שמשודרת אינספור פעמים לאורך השנה וביתר שאת לקראת יום העצמאות, המשל האייקוני ביותר על תרבות הקומבינה של העם היושב בציון, בעיקר כשהוא עולה על מדים. רגע אחרי שמלחמת יום כיפור ("אותך לוועדת אגרנט!") הוציאה את האוויר ממיתוס הצבא המושלם (ביותר בעולם), סרג'יו ושות' הציגו את צה"ל כחבורה מטורללת אך שובת לב שבעיקר מנסה לא להיהרג, ואם אפשר לעשות כמה לירות מהצד - מה טוב. שנות ה־70 ניפקו כמה להיטי קאלט, אבל אף אחד מהם לא החדיר שפע כזה של ציטוטים ומטבעות לשון לתרבות הפופ המקומית הצנועה, שנכנסו למחזור הדם הישראלי ומסרבים להתפנות משם, חרף ארבעת העשורים שחלפו: "לסרג׳יו פנית - לא טעית״, "בולה בולה - איפה את?״ "גולני, הא? גמאסי!״ "על פיוז'י, שמעת? פירמה", "שעה שאני מחפש את הים", "חן חן למתחנפן". המדינה המכונה ישראל מכורה ואין לה כוונה להיגמל.

צילום : ידיעות אחרונות

"בתור מי שמנהל את העיזבון של אבא שלי, והוא בעיקר רוחני, אנחנו מדברים על תעשייה שלמה סביב הסרט", מספר בנו של אסי, ליאור. "במסגרת חגיגות 70 שנה למדינה הבימה הולכים להפוך את הסרט להצגה (ר' מסגרת). דובר צה״ל יוצאים בקמפיין להחזרת ציוד וכמובן שביקשו להשתמש בצילומים מהסרט כדי להוביל את הקמפיין. אני רואה בדוחות של התמלוגים את מספר ההשמעות הגדול של השירים ברדיו, מספר ההקרנות בטלוויזיה, מספר הפעמים שמזמינים בוי־או־די. מספרים פסיכיים!"

הסרט של כולנו.

"יום אחד אני ואבא שלי היינו באיזשהו אירוע שהיו בו כמה אלופים בצה"ל. ניגש אליו אחד האלופים ואמר לו: 'שמע, אני רוצה להגיד לך את האמת. התרומה שלך לצה״ל אפילו גדולה יותר מאשר של אבא שלך, משה דיין. אבא שלי צחק. בסיטואציה אחרת יצא לנו לשבת ופגשנו מישהו יוצא מוסד. והוא הסביר שבמסגרת ההכשרה שהם עושים לסוכנים זרים שצריכים להיטמע באוכלוסייה ישראלית מחייבים אותם לראות את 'גבעת חלפון' כמה פעמים, ולשנן בעל פה לפחות שלושה משפטים מהסרט כי בלי זה אף אחד יאמין לך שאתה ישראלי. לכן, אין בכלל ספק ש'גבעת חלפון' זכתה להיות אחת היצירות שחצתה את ההגדרה של תרבות והפכה למשהו גדול יותר - זו כבר זהות".

מופיע עם הבתים האבודים של 'תן לשים ת'ראש על דיונה'. אלטר

החלום בדבר סרט המשך כבר לא יתגשם. דיין, שכתב את התסריט עם הדיאלוגים המיתולוגיים (נפתלי אלטר היה שותף לכתיבת סיפור המסגרת) סיפק את החלק שלו בפנטזיה על 'גבעת חלפון 2', אבל הפרויקט לא הבשיל. אולי מוטב שכך. אבל עכשיו יש ממתק אמיתי עבור המעריצים. גרסאות מוקדמות של התסריט שהתגלו לאחרונה ונחשפים כאן לראשונה חושפות סצנות שנשמטו מהמוצר הסופי, דיאלוגים לא מוכרים, בתים חלופיים לשירים האהובים ואפילו סוף אחר לעלילה. חלק מהחומרים שופצו ולוטשו עד שהפכו לשורות שאתם מכירים בעל פה, חלק היו הופכים, מותר לשער, לפנינים בזכות עצמם.

התסריטים התגלו בפח האשפה של הבניין שבו התגורר דיין בסמוך למותו (מאי 2014), כך על פי האלמוני שמצא אותם ומסרב להיחשף. מדובר בשלושה תסריטים מודפסים של הסרט, אחד ממאי 76', שני מיוני 76' והשלישי לא מתוארך, אבל לפי הטקסט הוא מוקדם יותר מהאחרים. שני הראשונים מלאים בכתב ידו של דיין: הערות בימוי, סצנות חדשות, שינויים רבים וגם שרבוטים של מספרים וחשבונות הקשורים כנראה להפקה. השמועה בדבר התסריטים הגיעה לאוזניו של האוצר אסף גלאי, שעובד בשלוש השנים האחרונות על פרויקט ענק: תערוכה בשם "ויהי צחוק - הומור יהודי מסביב לעולם", שנפתחה אתמול, 29 במרץ, לקהל הרחב, במוזיאון העם היהודי שבבית התפוצות בתל־אביב. התערוכה מציעה קטעי סרטים של קומיקאים יהודים מכל התקופות (האחים מרקס, לני ברוס, וודי אלן, ג'רי סיינפלד, שרה סילברמן, וגם המקומיים: הגשש, שייקה אופיר, אלי יצפאן, מירי פסקל, שאולי ועוד), פרטי אספנות, כרזות ופרטים אישיים נדירים של הכוכבים, למשל החליפה המקורית של גראוצ'ו מרקס והקדשה של סיינפלד לאביו הטלוויזיוני המנוח, מורטי (השחקן ברני מרטין) לרגל יום האב.

"במהלך העבודה על התערוכה פניתי לאספנים שונים, ואז לפני שנה שמעתי מאספן תל־אביבי שיש מישהו שמחזיק את התסריטים ובעבר אף ניסה למכור אותם".

אבל הארכיון של דיין מתועד.

"ליאור דיין תרם את הארכיון לספרייה הלאומית ושם לא היה את התסריט ל'גבעת חלפון', רק את התסריט המיועד ל'גבעת חלפון 2'. פתאום יש לנו את הטקסט הקנוני של ההומור בתרבות הישראלית. הטקסט המצוטט ביותר. לשמחתי הבחור ראה את ההשקעה בתערוכה, והשאיל לי את הטקסטים, שיוצגו בתערוכה".

מה הפתיע אותך?

"תמיד הייתי בטוח שהמשפטים של הגשש נוצרו, בין היתר, מאלתור על הסט - שחקנים גדולים, מצחיקים, נכנסים לדמות ומוסיפים משפטים משלהם. פה אין. הכל כתוב. שום אלתור".

ואכן, חלק נכבד מהסצנות הכי זכורות לא הופיעו בגרסת המקור, ודיין הוסיף אותם בכתב ידו על התסריט המודפס, כאילו ברגע של השראה ספונטנית. לא מעט מהפאנצ'ים הכי טובים נוספו כך. למשל בסצנה של זריקת הרימון, הרפליקה הגאונית של "מה שעשינו ב־56'" ו"מה שעשינו ב־48'" לא הופיעה במקור:

מח"ט: "טוב..מה אתה עושה אם המצרים מתקדמים אל עבר המוצב?"

ויקטור: "אני מתקדם לכיוון החיים..רמת גן ומעלה".

ג'ינג'י (לוחש למח"ט): "זה מקרה מיוחד, מקרה של סעד, פער ומצוקה. האחרים בסדר".

בהמשך בוחן המח"ט את סרג'יו שעונה לו שישדר קריאת SOS בקשר אם יבחין במצרים מתקדמים. דיין שירבט בכתב ידו את ההברקה של סרג'יו: "בקשר למה?" באותה סצנה מופיע גם גיבור שנעדר מהסרט עצמו: הכלב של המח"ט, קוג'אק, שמגיח עם רימון היד בפיו.

התסריטים המוקדמים גם משתמשים בשפה בוטה יותר. "בינתיים תכניס את הביצים שלך למדים ותבוא אלי לקבל נשק", אומר חיליק ובסרט "הביצים" שונו ל"עצמך". גם אזכורים בעלי ניחוח פוליטי הושמטו. "על פטה מורגאנה שמעת?" שואל סרג׳יו, ו־ויקטור עונה: "על פת״ח כן, על השני לא". בגרסה הסופית ה"פת"ח" שונה ל"פטה". בקטע המפורסם שבו ויקטור מתעמת עם הש"ג, היינו אמורים לפגוש דמות מוכרת - ויקטור: "איזה אליק. טליק ברודי עאבל (אהבל). אלוף משנה טליק ברודי". הש"ג עונה לו: "אני מכיר רק אלוף במיל טליק שרון".

ובכלל, אנקדוטות לא חסרות. הדיאלוג בין משה לסרג׳יו סביב החוקים הלא־כתובים על משחקי הקלפים (לפי "אמנת לאס וגאס" ו"אמנת בוזגלו") שונה מספר פעמים ובשלב מסוים כלל גם אמנה חדשה: "אמנת הכרם" וגם משחק מילים של קלפנים - סרג׳יו: "אבל לפי אמנת לאס וגאס מי שמרוויח הביתה מגיח, ומי שמפסיד בוכה לתמיד".

קלפן: "לפי אמנת בוזגלו מי שמרוויח יגמור על השטיח. שב!"

ועוד משפט שהיה הופך כנראה לקלאסיקה, ויקטור: "תן לי את החכה ועד הצהרים אני חוזר עם להקת 'הכל דגים חביבי'".

שייקה לוי מהגשש, שמגלם את ויקטור חסון, היה מופתע לשמוע על הסצנות הגנוזות. "לא הכרתי אותן. כל העסק בא מהמערכון של 'קסיוס קליי נגד חלפון'. ישבנו עם אסי די הרבה פעמים ותרמנו פה ושם. אני מבין למה סצנות ירדו, אי־אפשר לעשות סרט ארוך מדי. אבל אין ספק שיש פה משפטים שהיו יכולים להיות בלתי נשכחים".

עד היום אנשים חושבים שהפאנצ'ים ומטבעות הלשון היו מאולתרים על הסט. עכשיו ממש ברור שלא.

"גם בהופעות של הגשש חשבו שאילתרנו כי ההתנהגות על הבמה הייתה כל כך טבעית ובלתי אמצעית. הקהל חשב שהתפרצויות הצחוק לא היו מתוכננות. וכך גם בסרט. וזו החוכמה הכי גדולה במשחק. כמו שניסים אלוני אמר: 'לא צריך להצחיק, אלא לעשות נכון'. וזה הדבר קשה״.

הסרט מדבר גששית או אסי דיינית?

"שילוב של אסי דיינית עם הגששית. אסי כתב את 'גבעת חלפון' בידיעה שאנחנו משחקים בסרט. הוא ידע מה מתאים לכל אחד בדיוק כמו שיוסי בנאי וניסים אלוני כתבו לנו. כבר בשלב הכתיבה, אתה יודע איך זה ייצא מהפה שלנו. גם הליהוק שלנו היה דומה לדמויות שכל אחד עשה בגשש. פולי הוא סרג׳יו, אני חסון וגברי הוא ג׳ינג׳י. הרומני, המזרחי והצעיר הישראלי. המון פעמים בגשש היה קרב ביני לבין פולי וגברי על תקן המפשר. גם אסי השתמש בקרב הזה. הוא ונפתלי מצאו פטנט: סיפור החוב והחתונה. המזרחי הכבד שלא רוצה שהבת שלו תתחתן עם סתם אדם - קרב תרנגולים".

מה אתה זוכר מהעבודה על הסט?

"היה כיף גדול. כל מה שאסי הוציא מהפה היה מצחיק, לא הפסקנו לצחוק. זה הפסד ענק גדול שהוא הלך מאיתנו. אדם נעים, כותב מחונן. הוא הקפיץ את הקולנוע הישראלי כמה דרגות מעלה".

מה קרה לרעיון סרט ההמשך?

"הוא כתב סינופסיס לפיו אני מתעורר מקומה לאחר 30 שנה ופוגש מדינה אחרת. האסי דייניות הייתה שם, אבל זה לא היה מספיק טוב. כולנו לא אהבנו. ואסי כעס כמובן. את הסרט המקורי עם ישראל חי בזמן אמת. אנשים נסעו לסיני, עשו מילואים. את חלפון אי־אפשר היה להחליף, סיני והמדבר כבר אינם".

"הגשש החיוור עבדו עם הטובים שבטובים של היוצרים הישראלים אי פעם. ניסים אלוני, יוסי בנאי, דן בן־אמוץ", מוסיף דיין ג'וניור. "כיום אף אחד בדור הצעיר, מתחת לגיל 25, לא מכיר את המערכונים שלהם, אלא רק את 'גבעת חלפון'. בתחרות הנצח אין ספק שאסי דיין ניצח את ניסים אלוני, יוסי בנאי - והדבר שנשאר מהגשש זה 'גבעת חלפון'.

אני שמח על גילוי התסריטים הקדומים שחושפים סצנות גנוזות", הוא מסכם. "הן מוסיפות ערך ליצירה האלמותית שממשיכה לחיות ולהפתיע. תמיד לאבא שלי היה עניין עם המוות, והוא תמיד הסביר לי שהדרך היחידה לנצח את המוות זה על ידי יצירה. וזה כמעט לא קורה. במקרה של 'גבעת חלפון' זה ניצחון על המוות והסרט הזה יישאר איתנו לנצח".

× × ×

ועכשיו למילים שנשמטו מהנצח ועושות קאמבק באדיבות התסריטים מפח האשפה: מבחר סצנות ודיאלוגים גנוזים מהתסריטים המוקדמים. ונתחיל מהסוף. סצנת הסיום של הסרט: המ"פ שמגר נופל לבור והנפט בוקע מהאדמה. לאחר מכן ויקטור, ג'ינג'י וסרג'יו יוצאים למכור אותו מעגלה. מתברר שבמקור תיכנן דיין סוף מעט אחר: עימות חריף בין ויקטור לשפרה, פתיחת החשבון עם סרג'יו, עד שהנפט פורץ והוא שוכח הכל. בסיום המקורי אין את הסצנה של מכירת הנפט, אבל שמגר עדיין רץ אחוז טירוף כששני סניטרים רודפים אחריו.

ויקטור: "תגיד, אני רואה מה שאני רואה?"

שולקה: "מה אתה רואה?"

ויקטור: "את הבנות שלי עם הבנים שלכם".

שולקה: "זה הבנות שלך?"

ויקטור (מוציא כדור) "זה יעבור לך בין רגע"

יעלי: "אבא לכבוד השחרור שלך אני וג'ינג'י"

ג'ינג'י: "מתחתנים".

שיפרה: "אבא. סרג׳יו ואני. אני וסרג'יו".

ויקטור: "טוב תחליטי"

שיפרה: "אנחנו מתחתנים"

ויקטור: "עם מי?"

שיפרה: "אחד עם השני".

ויקטור: (מפריד ביניהם) "אף אחד לא מתחתן פה עם אף שני".

שיפרה: "אבא... אבאל'ה".

ויקטור (תופס את סרג'יו בכח): "הרצחת וגם ירשת? איפה הכסף סרג'יו. איפה הוא?"

(סרג'יו מחלץ את עצמו ומתחיל לברוח. ויקטור רודף אחריו בחמת טירוף)

יעלי: "בחייך ג'ינג'י תפריד ביניהם".

(ג'ינג'י פותח בריצה לכיוון ההפרדה. סרג'יו ממהר לתפוס מחסה וקופץ אל הבור שבשדה ויקטור.

לא עוברות שניות ורעש איום עולה מתוך הבור ואחריו זינוק של נפט...)

סרג'יו: "יש! נפט! בשדה שלי!"

ויקטור: "מה שלי. שלך. מה זה משנה. העיקר שהכל נשאר במשפחה!"

×××××

רגע לפני סיום הסרט מובאת בכל הגרסאות המוקדמות סצנה ארוכה שבה החבר׳ה עושים מד״ס בחולות. בונוס: רפרנס ל'מציצים' שיצא ארבע שנים קודם.

ג'ינג'י: "תראו אותכם פדלעות! בחיי שאני דופק לכולכם תלונה על התחזות לצה"ל. כולם פה? איפה חסון וסרג'יו?"

חיליק: "חסון מנסה להשתחרר מהפלונטר שנהייה לו בשלייקס וסרג'יו כבר גומר למרוח קרם שיזוף".

ג'ינג'י: "הקייטנה בעיצומה".

ג'ינג'י עושה את התרגיל נמרצות ואילו החבר'ה, פרט לויקטור, לא מורידים את העיניים מהמקלחת, היכן שהם יכולים לראות את ראשה של יעלי.. ג׳ינג׳י מבחין בעניין, עוצר:

ג'ינג'י: "מה יש לכם? מניאקים! תעשו שורה ואחרי בריצה".

ואחר כך מגיעה הסלמה:

ויקטור: "תראה תראה, יותר טוב שתזמין רופא".

ג'ינג'י: "למה רופא?"

ויקטור: "המחלה עם הקרניים מדבקת..אולם תפסו אותה".

ג'ינג'י: "וואלק, אתם נראים כמו פלוגה של מציצים שמתאמנים בגן העצמאות. טוב, זה עתה התקבל מברק ממכון וינגנט (באנגלית) 'אל תתקשרו איתנו, אנחנו נתקשר אתכם'. אחרי ארוחת בוקר גילוח וצחצוח באחת עשרה אפס אפס חיליק ושולקה יוצאים למטווח בזוקות בגדוד. בצהרים צריך להגיע מרצה מהפיקוד".

שולקה: "שוב פעם על הפער בחינוך?"

ג'ינג'י: "אני ביקשתי על סרטן או סמים".

סרג'יו: "שישלח את הסמים הנה, וישאר עם הסרטן בפיקוד".

×××××

בשלבים המוקדמים בעלילה, ג'ינג'י בא לקחת את סרג'יו למילואים. ויקטור מביט בהם ממרחק.

סרג'יו: "אתה מכיר אותו?"

ג'ינג'י: "הוא אבא של החברה שלי".

סרג'יו: "הוא גם האבא של החוב שלי".

ג'ינג'י: "איש קשה".

סרג׳יו: "קשה זה רך לידו. אז נסענו".

ג'ינג'י: "אנחנו כבר לא פה".

ויקטור מנסה להציע לבתו שפרה את החתן המיועד.

ויקטור: "וכשאני קורא לך, את נכנסת ושותקת כמו דג..אילם"

שפרה: "דגים לא יכולים להיות אילמים, למה שגם ככה הם לא מדברים".

ויקטור: "בארבוניות מדברות! אם לוחצים עליהן".

×××××

ויקטור מנסה לפרוע את החוב מסרג׳יו.

ויקטור: "סרג׳יו הסוף שלך הגיע!!"

סרג׳יו (מרים את ידיו): "תן לי 24 שעות ואני משיג לך את הכסף".

ויקטור: "יש לך 24 שניות להזמין חדר בגיהינום".

×××××

השיר 'תן לשים ת'ראש על דיונה' שהפך למגה־שלאגר כולל כמה בתים שהושמטו מהגרסה המוכרת (שגם היא נכתבה בחלקה בכתב ידו של דיין כתוספת מאוחרת לתסריט). מעטים מכירים אותם דרך הופעות של נפתלי אלטר שביצע את השיר בשלמותו ומשם זה זלג לרשת. אלו הבתים שלא שרדו את המספריים של דיין:

כל יום יושב בשקט

ועליך רק חושב

בין הבאפלות והקשים (בהמשך שונה בכתב יד ל"בין הבאפלה והבאפלות")

מתפרק אצלי הלב

קח ת'זמן וטייקיאיט איזי

שום דבר לא בוער

רק בסרט של וולט דיסני

המדבר שם מתעורר

קול התור נשמע בצ.ה.ל

קול ששון וקול חאפלה

קול ישראל עייפים שם

אל תפריעו לשלווה

×××××

ג'ינג'י המאוהב מגיע לפגישה עם ויקטור כדי לבקש את ידה של בתו יעלי. ויקטור מתרכז במדידת חום.

ג'ינג'י: "יש לי חבר שקנה מדחום מעורר".

ויקטור: "מה יש לו לעורר?"

ג'ינג'י: "אתה שם אותו בפה לפני השינה ואם זה עובר 37 הוא נותן צלצול".

ויקטור: "אולי שאני אזמין מדחום קוקיה אחד בשביל לשים בסלון".

ג'ינג'י: "אני אדבר עם החבר שלי".

ויקטור: "נחמד מאוד החבר השוויצרי שלך".

ג'ינג'י: "לא.. המדחום הוא שוויצרי".

ויקטור: "והחבר?"

ג'ינג'י: "עיראקי".

ויקטור: "ואתה?"

ג'ינג'י: "יליד הארץ".

ויקטור: "איזה ארץ?"

ג'ינג'י: "איזה ארץ? ישראל".

ויקטור: "ישראל..טוב מאוד. ומתי עלית לארץ?"

ג'ינג'י: "אדון חסון. אני באתי לבקש את ידה של בתך".

ויקטור: "בבקשה בבקשה. ראה את עניין היד מסודר".

×××××

סרג'יו מנסה לעקוץ את חיליק ולמכור לו פריטים חסרי ערך.

חיליק: "עזוב עזוב אין לי גרוש".

סרג'יו: "בתשלומים. לא צמוד. הולך?"

חיליק: "לא רוצה טרנזיסטור, מה תעשו לי?"

סרג'יו: "טוב..יש לי הצעה שלא תוכל לסרב בפניה. בהזדמנות חגיגית. תעודת פטירה אוריגנאל".

חיליק: "מה??"

סרג'יו: "אתה לוקח את התעודה רושם עליה את הפרטים שלך והולך עם זה למס הכנסה, שמה רואים שאתה מת ויותר אתה לא שומע מהם וזה לא הסוף אתה שולח את התעודה לביטוח לאומי. אשתך מקבלת כל חודש את הפנסיה שלך. הולך?"

חיליק: "אני לא נשוי".

סרג'יו: "אז תתחתן טמבל!"

חיליק: "רק ג'וקרים מתחתנים".

סרג'יו: "אתה צודק. אבל במקרה יש עלי תעודת נישואין. כל מה שאתה צריך זה לרשום שם בחורה והשם שלך ושלום על ישראל…"

חיליק: "יאללה לך תדחוף מים אתה עם הבבלאט שלך פוצצת לי את הראש…"

(חיליק יוצא המום מהאוהל)

×××××

המפגש הראשון של ויקטור עם שמגר במחנה הצבאי.

סרג'יו: "תרשה לי, כבוד המפקד, בהזדמנות זו, ככה, אם יש לך איזה אפשר להזמין אותך אצלי למועדון ואני מסדר לך את החיים שכאלו עם ז׳קלין, יין ריקודים שמפניה און דה האוס. חשפנית מפאריס, אקרובאט מיגוסלביה והפתעות עד אור הבוקר".

שמגר: "שוחד, מה? חשפנית, מה? אז יש לי הפתעה בשבילך..אתה שומר כפולה עד הבוקר. און דה האוס. חופשיים".

×××××

ג'ינג'י מנסה ללמד את סרג'יו מה זה מכשיר קשר צבאי.

ג'ינג'י: "אתה רואה את זה? זה מ.ק 420. הוא מורכב משלושה חלקים עקרים. מם. קוף. וארבע מאות ועשרים. עכשיו קח את המיקרופון ביד. כן. עכשיו כשאתה לוחץ קולטים אותך ברור?"

סרג'יו: "אין בעיות. צה״ל צה״ל כאן סרג'יו. איפה אתם?"

ג'ינג'י: "תגיד לי אתה רוצה שידפקו אותי?"

מכשיר: "כאן צה"ל. מעדיף את אחותך. רות סוף".

×××××

הסצנה של ויקטור מבשל לחיילי הבסיס. בניגוד לסרט, בגרסאות המוקדמות הארוחה מאולתרת ולא ממש נוצצת.

יוסיפון: "ארוחת צהרים פעם ראשונה! פעם שניה. נמכר!"

חיליק: "מה הולך היום?"

ויקטור: "מנה ראשונה מרק מכשולים. מנה שניה בשר של תותחים. מנה אחרונה צילום בגודל של האחים של פאראג' של תות עם קצפת".

חיליק: "מה קרה לפירות?"

ויקטור: "אז ככה. המשמיש קבלו חופשת מחלה. האפרסקים יש אצלם מסדר תולעים והשזיפים בריצת בוסר".

חיליק: "וולאק פירות קדושות".

החגיגה במטבח נמשכת:

סרג'יו: "אין לחם מרק בלי חול".

ויקטור: "יש מרק זיפזיף".

סרג'יו: "אז תחליף לי את המרק לאיזה מוסקה נחמדה".

ויקטור: "למה לא? אתה משלם או חותם?"

ויש המשך:

ויקטור ממשיך לנוע בין השולחנות. ג'חנון ניגש אל מאחורי המטבח, תופס את אחת התרנגולות שמסתובבות חופשי בשטח ובלי הרבה עניינים מכניס אותה אל תוך הסיר של המרק וחוזר למקומו.

שולקה: "אפשר לקבל תוספת מרק?"

ויקטור: "למה לא?"

ויקטור ניגש אל הסיר, החבר'ה עוקבים אחריו בעירנות כשהוא פותח את הסיר והתרנגולת מזנקת מתוכו.

ויקטור: "תגיד, מה קדם למה, המרק או התרנגולת?"

×××××

שיחות מילואימניקים על נשים.

וסרמן: (באנגלית) "מה השם שלך?"

ג׳חנון: "ג'חנון".

וסרמן: "תגיד באנגלית".

ג'חנון: "צ'חנון. תגיד אתה והיא נוסעים לפני או אחרי הניתוח?"

וסרמן: "איזה ניתוח?"

ג'חנון: "זה שיפריד לה את התחת מהפנים!!"

×××××

ג'ינג'י רואה את קצוות שערה של יעלי מציצים מהמזוודה, סרג'יו מנסה לשכנעו שזו פאה.

ג'ינג'י: "בשביל מה אתה צריך פאה נוכרית במילואים?"

סרג'יו: "זה ככה אני נותן קטעים שיהיה שמח.. צ׳כוב, איבסן. אתה בטח מכיר".

ג'ינג'י: "כל ילדה מכירה את איבסן לורן. תביא נראה".

×××××

סרג'יו חטף לוסרמן את שיפרה.

ג'ינג'י: "לא נורא בתור פרס תנחומים אני מסדר לך את חרמונה".

וסרמן: "מי, זאת עם הפנים מפלסטלינה?"

×××××

הסצנה שבה ויקטור יוצא לחפש נפט, שוקע בחול ויוצא מהכיוון השני הייתה הרבה יותר סלפסטיקית במקור. הטקסט מובא מהוראות הבימוי:

ג'ינג'י וסרג'יו מנסים למשוך אותו החוצה מהחול ולא מצליחים. ג'ינג'י צועק לוסרמן וזה מביא את הג'יפ. קושרים את ויקטור בכבל לג'יפ שמתחיל לנסוע אבל גם הג'יפ שוקע ושוקע..כל כך עמוק שבסופה של הסצנה אפשר לראות מצד אחד את ראשו של ויקטור ולא הרחק ממנו את הראשים של ג'ינג'י ווסרמן, זה בצד זה.

×××××

בסצנה שנגנזה בשלמות, מופיעה דמות חדשה - ספק אמיתית, ספק פרי הזיה.

הוראות בימוי: על הדיונה שממול לתצפית עומדת דמות לבנה שעושה משהו המזכיר צעד במחול.

סרג'יו: "מה תראה?"

ויקטור: "שם על הדיונה".

סרג'יו: "לא רואה כלום".

הדמות מתקרבת ונעצרת לא רחוב מהם. סרג'יו מתעלם ממנה בעוד ויקטור בפאניקה.

ג'ינג'י: "ויקטור!"

ויקטור: "מה?"

סרג'יו: "מה מה?"

ג'ינג'י: "פאקונג ראש חמש מאות לירות!!"

ויקטור: "זה יעקב מהמוסך".

ג'ינג'י: "החלפת פלטינות מאה וחמישים! כיוון הצתה 76 לירות!"

ויקטור: "אל תאמין לו, הוא לא נגע בפלטינות"

סרג'יו: "מי לא נגע במה? שב שב, תרגע!"

ג'ינג'י: "רישיון אורות ארבעים לירות!"

ויקטור: (קם) "בדינאמומטר זה עשרים! יעקב? איפה אתה?"

ויקטור: "נשארו לך עוד מהכדורים האלו?"

סרג'יו: "נשארו לי עוד עשרה".

ויקטור: "תביא את כולם כולם"

סרג'יו: "כל שעתים כדור. חמישה ביום".

ויקטור: "תזמין עוד קילו מאוסטרליה. אני לא לוקח צ'אנסים עם היעקב הזה".

עכשיו סרג'יו מזמם: "ישמח משה".

alonihadar@hotmail.com

שורה ראשונה, כיסא 23 | יואב בירנברג

'גבעת חלפון' בדרך לתיאטרון הבימה

תיאטרון הבימה רכש את זכויות עיבוד התסריט של 'גבעת חלפון אינה עונה' ומתעתד להעלות אותו כהצגה. על מלאכת העיבוד הופקד התסריטאי דניאל לפין ('החיים זה לא הכל') שכבר עיבד בעבר את סרטו של אפרים קישון, 'השוטר אזולאי', למחזה שבו כיכב מוני מושונוב וביים אילן רונן. אם המהלך יבשיל בהצלחה יצטרף הלהיט האדיר של אסי דיין לשורה הולכת ומתארכת של סרטים שזכו לעיבוד בימתי בתיאטראות המקומיים הגדולים. מלבד 'השוטר אזולאי' עלו על הבמות גם 'קזבלן' עם עמוס תמם, איציק כהן ומיי פיינגולד, 'סאלח שבתי' עם נתן דטנר, 'חולה אהבה בשיכון ג'' עם שלום מיכאלשווילי ואולה שור סלקטור והמחזמר 'הלהקה' עם שירי מימון, מוקי ואדיר מילר.

מתיאטרון הבימה נמסר שהעבודה על המחזה נמצאת עדיין בראשיתה ועדיין לא ידוע מתי הוא יעלה.