שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עלמה זק. צילומים: דניאל קמינסקי
    7 ימים • 27.03.2018
    קו־מי־ק־אית מל־כו־תית
    לא יודעת לריב, אבל לא מפחדת להרגיז את השלטון. זוכרת עד היום את הגינקולוג שהטריד אותה מינית, אבל לא היססה להתייצב לצד אחיה יורם זק ("האח הגדול"), כשנחשף מייל פוגעני שכתב. נמאס לה מפסיכולוגים, אבל אין לה בעיה לשבור את קשר השתיקה סביב לידה, אמהות וזוגיות. אחראית לחיקויים בלתי נשכחים ב"ארץ נהדרת" אבל מתפללת לא לפגוש שוב את שרה נתניהו מחוץ למסך. וממש מתקשה להחליט מה היא רוצה להיות: יותר מצחיקה או יותר סקסית. עלמה זק בראיון חגיגי
    איתי סגל | צילומים: דניאל קמינסקי

    עלמה זק, לאחרונה פורסם שבסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו פעלו כדי לצנזר את החיקוי שעשית לרעייתו שרה נתניהו ב"ארץ נהדרת". ידעת על זה?

     

    "לא ידעתי על הניסיונות האלה. לא חושבת שלמישהו מאיתנו היה מושג".

     

    מה חשבת על זה?

     

    "לא לקחתי את זה אישית. אני באמת לא מרגישה שזו עלמה, האדם הפרטי, עומד שם ועושה משהו שגרם לזה. אני חלק מתוכנית שיש בה הרבה מרכיבים. זה משהו הרבה יותר עמוק וחמור, שנאמר מלמעלה על התקשורת וחופש הביטוי. זה לא עליי".

     

     

    יש משהו מחניף בידיעה שחיקוי שלך מעורר כל כך הרבה אמוציות, עד כדי ניסיונות להוריד אותו?

     

    "כן, אם הם כל כך מפחדים, כנראה יש אמת בדבר הזה".

     

    עלמה זק ורועי בר נתן. "אם הם כל כך מפחדים, כנראה יש אמת בדבר הזה"
    עלמה זק ורועי בר נתן. "אם הם כל כך מפחדים, כנראה יש אמת בדבר הזה"
     
    המקור: שרה נתניהו ומושיק גלאמין
    המקור: שרה נתניהו ומושיק גלאמין

     

    החיקוי לשרה נתניהו קיבל העונה הרבה זמן מסך. הרבה בזכות הדציבלים שהיא הגיעה אליהם בסיבוב הזה.

     

    "כן", היא צוחקת. "למרות שאם חדי־עין יעקבו אחרי החיקוי הזה, הם יגלו שבכל פעם אני עושה בו משהו אחר. זה מצחיק להגיד, אבל אני חושבת שעוד לא לגמרי מצאתי אותה בתוך החיקוי. גם בגלל שהבן אדם שהיא - טיפוס מוחצן - מזמין טיפול יותר קיצוני, אז יש פחות צורך לדייק ויותר חופש ללכת בגדול על המהות, על הנוירוטיות".

     

     

    מה הדבר העיקרי שהיה לך חשוב לדייק?

     

    "הפער בין החזות המאוד ממלכתית־ייצוגית שלה ובין המשהו הזה שמוחזק ומבעבע בפנים. המתח בין הנחמדות והמנומסות לעיניים המסתירות והצחוק הנוירוטי".

     

    חשוב לך מה היא חושבת?

     

    "אם נהיה עסוקים בזה, לא נעשה את העבודה שלנו עד הסוף כמו שצריך".

     

     

    ואין חשש שאולי את חוטאת לאמת או שהחיקוי רחוק מהמקור?

     

    "קודם כל, אני סומכת מאוד על צוות הכותבים שלנו. כשאנחנו קוראים טקסט ומשהו נראה לנו קיצוני או לא פיירי, אנחנו נעיר. במקרה הזה, בגלל שהאנשים האלה מנהלים לך את המדינה, אז הטיפול בהם פחות עדין. כי מגיע להם. להגיד לך שלצד זה אין בי את הצד האנושי שמסתכל עליה ואומר: כואב לי עליה, מסכנה, לא קלה החשיפה הזאת? יש בי את זה. אבל אני לא נותנת לזה מקום בתוך העבודה שלי".

     

    את מדמיינת אותה צופה בך מחקה אותה?

     

    "לא. אבל לא מזמן הזכירו לי שפגשתי אותה פעם. שכחתי מזה לגמרי. נתקלנו אחת בשנייה באיזה אירוע, והיא ניגשה אליי ושאלה אותי: למה את עושה אותי משוגעת ומטורפת?"

     

     

    מה ענית?

     

    "אין לי מושג. אני לא זוכרת דברים. גם את זה היו צריכים להזכיר לי".

     

    ואם תיתקלי בה עכשיו, מה תעני?

     

    "אוי ואבוי. לא נעים. בטח אם אראה אותה מולי אני ישר אחשוב, אוי, אישה נחמדה בסך הכל. אבל היא הרי לא תעשה את זה. היא לא תשאל אותי, נכון?"

     

     

    עם החיקוי לגברת נתניהו או בלי, עלמה זק כבר הבטיחה את מקומה בפנתיאון התרבות הישראלי. לא רק כמי שעיצבנה את אשת ראש הממשלה, אלא גם כאחת הנשים האהובות ביותר בארץ - קומיקאית מבריקה, שחקנית דרמטית מוערכת והאדם היחיד בישראל שמסוגל לחקות את אופירה אסייג טוב יותר מהמקור.

     

    זק כאופירה אסייג
    זק כאופירה אסייג

     

    ל"ארץ נהדרת", המשודרת בקשת ערוץ 12 מדי יום שני, הגיעה בגיל 32, אחרי שכמעט התייאשה מהביזנס ועשתה בכלל הסבה מקצועית לדיילת אוויר. ההצעה להצטרף לנבחרת הקומיקאים שהורכבה אז בקשת הגיעה בשיחת מסדרון צדדית. מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת", זיהה את הפוטנציאל של זק והימר על הבחורה האנונימית היחידה בקאסט. האגדה מספרת שבמקור יועדה לתפקיד קטן בתוכנית - סוג של קריינית רצף - אבל כבר מהטייק הראשון היה ברור לכולם שזק היא הרבה יותר מאתנחתה קומית או מישהי שתסתפק בלהרים להנחתה.

     

    עשור וחצי אחרי זק היא מבכירות הקאסט. העונה הנוכחית, בין היתר בזכות הדמות המושלמת שלה, ספיר טורטל, והנפח הגדול שקיבלו החיקויים שלה לשרה נתניהו ואופירה אסייג, היא ללא ספק אחת מעונות השיא שלה. העובדה שזק היא האישה היחידה ששרדה בתוכנית מהעונה הראשונה ועד היום נעוצה גם באופן שבו הצליחה להמציא את עצמה שוב ושוב. בארכיון הדמויות שלה יש רשימה מכובדת של חיקויים בלתי נשכחים - ציפי שביט, מאיה בוסקילה, יונית לוי, זהבה גלאון, ליהיא גרינר, ניקול ראידמן, דנה ויס, וכמובן - הגברת הכמעט ראשונה. יותר משזק הצליחה לחקות אותן בכישרון, היא הצליחה להפוך את כולן לגרסאות מפתיעות של עצמה: נונשלנטיות, ממזריות, בלתי צפויות.

     

    היא נחשבת לאחת הנשים הנחמדות, אבל גם המופנמות בתעשייה. לא מישהי שמיישרת קו עם מה שמתבקש ממנה. טיפוס, במלעיל. היא מעידה על עצמה שהיא קומיקאית שנוטה להתייסר עם הדמויות עד הרגע האחרון, אבל מאבחנת שיפור משמעותי בשנים האחרונות: "עם ההתבגרות אני חושבת שאני במקום הרבה יותר משוחרר, שמח, כיפי, ביחס לעונות הראשונות שלי, שסבלתי בהן נורא מחוסר ביטחון. אנשים אומרים לי על העונה הזאת, איזה יופי, ואני עונה: כן, נורא כיף לי. ישר כולם אומרים: רואים את זה".

     

     

    מה קרה?

     

    "משהו פנימי. איזו נטייה, שהלכה והשתכללה לבוא באיזו קלילות, וסליחה על המילה, בזרימה. יש לי עיקרון מנחה: כל דבר שאני ניגשת אליו, אני רוצה לעשות בכיף. אם זה לא כיף, אז אני לא אעשה אותו. זה משהו שניהל אותי גם לפני 'ארץ נהדרת'. תמיד מעניין אותי מי הפרטנר ומי הבמאי. וכמובן התסריט. אני חייבת לבוא עם כל הלב שלי בחוץ וליהנות. זה מעשה אהבה, אתה לא יכול לעשות אותו אם אתה לא כאילו דלוק עליו".

     

    היו תקופות שהנוכחות שלך ב"ארץ" הייתה פחות מרכזית. מהצד זה נראה שמיצית. שאת לא מוצאת את עצמך.

     

    "זה מורכב מהמון־המון דברים. קודם כל, אנחנו הרבה אנשים. צריך לדאוג למצוא תפקידים לכולם, ולא תמיד הפאזל הכל כך מורכב הזה יכול להתממש לטובת כולם. לפני כמה שנים הייתה לי תחושה של אוקיי, כמה עוד אפשר? שחיקה קלה. אני מניחה שזה טבעי אחרי כל כך הרבה שנים".

     

     

    היו לך מחשבות לפרוש בשיא?

     

    "לא", היא צוחקת. "אני לא באמת רוצה ללכת מפה. מי אידיוט מספיק כדי לעזוב את זה?"

     

    את חושבת לפעמים על היום שאחרי?

     

    "אני מבינה שזה ייגמר פעם. אבל אני לא עסוקה ביום שאחרי. אני יודעת שבגדול - יהיה בסדר".

     

    כספיר טורטל. "מי אידיוט מספיק כדי לעזוב את זה?"
    כספיר טורטל. "מי אידיוט מספיק כדי לעזוב את זה?"

     

    קשר השתיקה

     

    היא בת 47, בת זוגו של השחקן אלון נוימן ואמא של נוגה (9) ומיה (3). היא מעידה על עצמה שהיא לייט בלומר. זה אולי הסבר מסוים לשאלה מדוע גם האמהוּת הגיעה באיחור, בסוף העשור השלישי לחייה. "תמיד ראיתי את עצמי הופכת להיות אמא, אבל אני לא מהנשים האלה שהרחם שלהן זעק. היה לי נורא כיף בעבודה ובזוגיות, ולא בער לי. הייתה גם תקופה שניסינו ולא הצלחנו. עברתי טיפולי פוריות בשני ההריונות. עם נוגה עברתי חמישה טיפולים. עם מיה אני זוכרת 13 טיפולים. כמעט שנתיים. זה לקח זמן. אבל תמיד סמכתי על זה שהדברים קורים בזמן שהם צריכים לקרות. גם כשהטיפולים לא הצליחו, אמרתי: אז ננסה שוב בחודש הבא. נזהרתי שלא להיכנס למוֹד קורבנות. לא יכולה לסבול אנשים שמתקרבנים. קראתי לטיפולים 'סידורים'. הולכת, עושה מה שצריך וממשיכה הלאה. את יכולה להיות נורא אומללה מזה, אבל את גם יכולה להחליט שאת עושה את זה הכי קליל שיש. עושה וממשיכה, עד שזה קורה".

     

    איך לא נשברים?

     

    "את משתדלת שלא לתת לזה לשלוט בך ולהבין, שאם לא יקרה אז לא יקרה. לא חשבתי על אופציה של אימוץ, אבל אחרי שנוגה נולדה ניסיתי לאמן את עצמי לרעיון שיכול להיות שתהיה לנו רק ילדה אחת, ואני אהיה מאושרת מזה, לא משנה מה. זו עבודה על התודעה. מה אפשר לעשות? לבכות? למות? כשאת מבינה שיש משהו שאינו בשליטתך, כדאי פשוט לקבל את זה".

     

    אלון סיפר במוסף הזה שהסיבה לקשיים הייתה קשורה בו.

     

    "לא הייתה לי שום בעיה עם זה. אין לי שום בעיה לדבר על דברים שאני יודעת שיכולים לתת כוח לעוד אנשים. אני רואה הרבה פתיחות לנושא הזה היום. אצל גברים זה נתפס עדיין כמו פגיעה בגבריות. אבל זה לא אישי. זה משהו פיזי שצריך לטפל בו".

     

    גם שני כהן וליאת הר לב סיפרו על הקשיים שלהן להיכנס להיריון. משהו במים של "ארץ נהדרת"?

     

    "לא ממש", היא מחייכת. "סתם במקרה. זה כנראה הרבה יותר נפוץ ממה שאנשים חושבים".

     

    עברו שלוש שנים מאז הלידה האחרונה, אבל זק מבקשת לשבור את קשר השתיקה סביב האופוריה של אחרי. "אחרי הלידות שלי הרגשתי איום ונורא. לקח לי המון זמן להתרגל לילדות. לא הייתי בהגדרה בדיכאון אחרי לידה, אבל כן היה סוג מסוים של דיכאון. חמישים גוונים של דכדוך. אני מאמינה שיש נשים שמהרגע הראשון מתחברות ומאושרות, אבל יש המון נשים שאחרי לידה מרגישות הפוך. לי אלה היו התקופות הכי קשות שהיו לי בחיים. קושי רגשי, שאני לא מתחברת ולא מתאהבת. לוקח לי חודשים ארוכים להרגיש את האושר והמאוהבוּת האלה. בלידה השנייה היה לי יותר קל, כי ידעתי למה לצפות, אבל בראשונה חשבתי שמשהו לא בסדר, שאני לא כשירה, שעשיתי טעות. יש ציפייה מטורפת ולא נורמלית שתלדי ומיד תלכי בכרמים, יחפה ומאושרת, ותתאהבי בדבר הזה, וזה נורא־נורא מלחיץ ומדכא".

     

    אין רגשות אשמה על התחושה הזאת?

     

    "כן, גם אשמה. בעיקר מין לחץ כזה מהסביבה, נו? נו? כבר מרגישה את זה? טוב לך? את אוהבת את זה? מובן שככל שאומרים לך את זה יותר, החרדה גוברת. היום אני יודעת שצריך להרפות. לדעת שמה שאת מרגישה עכשיו זה מה שאת יכולה וצריכה להרגיש, וזה בסדר ונורמלי".

     

    היה לך קל לדבר על זה?

     

    "כן, הרגשתי דחיפות לדבר על זה עם כמה שיותר אנשים. להרגיש שאני לא לבד. אני זוכרת כל אישה ואישה שעצרה אותי ואמרה לי: ‘גם לי היה קשה’. אין לך מושג איזו חשיבות יש בלהבין שיש עוד נשים שמרגישות משוגעות ולא נורמליות. ככל שדיברתי על זה יותר, הבנתי שזה הרבה יותר נפוץ, נרגעתי".

     

    זק. "אני זוכרת כל אישה ואישה שעצרה אותי ואמרה לי: גם לי היה קשה"
    זק. "אני זוכרת כל אישה ואישה שעצרה אותי ואמרה לי: גם לי היה קשה"

     

    העובדה שנהיית אמא בגיל מאוחר יחסית היא יתרון?

     

    "אני מניחה שכן. מובן שיש אמהות נפלאות בכל הגילים. אבל כנראה זה היה צריך לקרות לי כשהייתי צריכה לעבור עוד דברים, להבין יותר. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו חכמים יותר, מבינים יותר. אני חושבת שבמובן הזה יש יתרון לאמהוּת מאוחרת".

     

    איזו מין אמא את?

     

    "אני חושבת שאני אמא ממש טובה. אם היית שואל אותי אחרי שנוגה נולדה, הייתי אומרת לך שאני אמא מושלמת. סבלנות אין קץ. כשיש עוד אחת פתאום זה כבר הסטריאו הזה. אני מוצאת את עצמי עם הרבה פחות סבלנות. זה מבהיל אותי, כי תמיד חשבתי שיש בי יכולת הכלה אין קץ. אז לא.

     

    "יש גבול גם לסבלנות שלי, אבל אני אמא מאוד טובה. משתדלת לשים לב, להיות ערנית, להיות מדויקת איתן ולהנחיל להן דברים שאני חושבת שהם חשובים. להיות השראה או דוגמה לרוח שטות, לאיזו קלילות. אם תגיע אלינו בהפתעה, יש סיכוי שתראה אותנו רוקדות. אני מחפשת כל הזדמנות לשמוח ולהרים. כי באמת בסוף זה הדברים והרגעים הקטנים. אני חייבת לתת את כל הקרדיט לאמא שלי, שעם כל זה שהיא הייתה עסוקה, תאוות ושמחת החיים שלה עברה אליי. לשמוח וליהנות, כערך. זה משהו שנטמע בי וחשוב לי להעביר אותו הלאה".

     

    כבר רואה בהן ניצני כישרון? יש סיכוי שמישהי מהן תחליף אותך ב"ארץ נהדרת" בעוד 15 שנה?

     

    "סיכוי גבוה שנוגה. היא כל כך מגוונת ביכולות ובכישרון שלה. היא גם נורא סקרנית. היא יכולה להיות גם רופאה או חוקרת ביולוגית. היא כל כך הרבה דברים, אבל היא מאוד אמנית. לפני כמה זמן המורה שלה אמרה לי: 'נוגה חמודה ומצחיקה את כולם, אבל היום היא עשתה חיקוי שלי'. לא בטוחה כמה היא אהבה את זה".

     

    איפה הגבול

     

    הביוגרפיה שלה מלמדת שכישרון הוא עניין נרכש, או לפחות משהו שצריך להיוולד לתוכו. זק נולדה לתוך משפחת אמנים אריסטוקרטית, שכנראה לא השאירו לה הרבה ברירות לבחור במקצוע אחר. אמה היא השחקנית וזמרת האופרה עדי עציון, אביה הוא הפסנתרן והמורה יונתן זק, פרופסור באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל־אביב. אחיה הבכור, דודי, הוא עורך דין שחי בניו־יורק. אחיה התאום הוא יורם זק, האיש מאחורי "האח הגדול" ועורך הטלוויזיה הבכיר ששמו עלה לכותרות בשנה האחרונה, אחרי שמייל ששלח שבע שנים קודם לעובדי קשת, ובו תיאורים מיניים לא נאותים, נחשף ועורר סערה גדולה. קודם לכן, הקים יורם זק סערה אחרי שפליטת פה מינית שלו כלפי דנה רון במסגרת "האח הגדול" הובילה את האחרונה להגיש נגדו ונגד קשת תביעת מיליונים מדוברת.

     

    באופן מובן, בשיאה של שנת ה־"MeToo", זק בוררת מילים בכל הקשור לפרשות שאחיה מעורב בהן. על המייל שנחשף היא אומרת: "המייל הזה נכתב לפני שמונה שנים, במה שהיווה אז מעין קבוצת ווטסאפ של קשת, במובן של הווי והומור פנימי שקשה להוציא מההקשר. כבר אז מישהי העירה לו על המייל, הוא התנצל והפסיק".

     

    האח, יורם זק
    האח, יורם זק

     

    דיברת איתו אחרי שנחשף העניין? איך הרגשת עם זה כאישה?

     

    "ברור שדיברנו, באתי לתמוך בו. הוא עבר ימים לא נעימים. עם פרוץ גל ה־MeToo# חיפשו עוד ועוד שמות, והשם שלו שורבב לשם. עשו עליו עליהום תקשורתי, העיסוק במקרה שלו לגמרי נופח וחרג מפרופורציה. ה־MeToo# הוא דבר חזק ומבורך וכל מה שדיברנו, אבל חשוב בתוך הסחף הזה לזכור לייצר היררכיה בחומרת המעשים. יורם הרגיש רע, וברור שעשה חשבון נפש והתנצל". 

     

    ב"ארץ נהדרת" התייחסו באותו שבוע לכל ההטרדות המיניות שנחשפו. אפילו אלכס גלעדי, נשיא קשת, הועלה על המוקד. אחיך לא.

     

    "במערכון של 'ארץ נהדרת' היו דמויות של אנשים שהואשמו בתקיפה פיזית, עד אונס. זה לא קרוב או קשור ליורם בשום צורה".

     

    עם זאת, חשוב לה להדגיש שהיא רואה במהפכת MeToo# נושא חשוב. "זה דבר נהדר וחזק. כמו כולן, גם אני הוטרדתי מלא פעמים. אני זוכרת מלא סיפורים, כשחקנית בתחילת דרכה, וגם בלי קשר למקצוע. פעם אצל הגינקולוג ופעם על הבמה, עם שחקן שליקק לי את האוזן. אירועים שקרו לכל כך הרבה נשים. אני נורא רוצה לגדל את הבנות שלי לקחת אחריות, לקום ולזעוק ולדבר ולא לתת לזה להידחק. מצד שני, אני מאוד מבינה ומזדהה עם המקום של המאובנות. כי זה מה שקרה לי. אני לא הייתי מסוגלת אז להגיד כלום או אפילו להעיר משהו. הפחד שאולי פירשת את זה לא נכון, ואולי בעצם זה בכלל לא היה שם. איזו אימה שגורמת לך להתאבן. יש נשים שאומרות: קומי ותעשי. גם עם זה אני יכולה להזדהות".

     

    למרות שאת לא היית האישה הזאת. את שתקת.

     

    "נכון. זה לא קל. אבל היום אני בן אדם הרבה יותר חזק. אז הייתי צעירה, ולא ידעתי מהחיים שלי. יצאתי מהגינקולוג בוכה במעלית כל הדרך הביתה, וזה נגמר. לא חזרתי אליו יותר. למה לא הלשנתי עליו? לא יודעת. יש איזה מין הדחקה, שאת משכנעת את עצמך שזה סוג של בסדר. מה ש־MeToo# עשה זה שהוא מבטא בקול חזק וברור שזה לא בסדר. מה שפעם היה 'בסדרי' הוא לא 'בסדרי'.

     

    "זו רעידת אדמה שפקחה את העיניים. הרגשתי שזה גורם לי אפילו לשאול את עצמי מה הגבול. לפני כמה זמן שקלתי לכתוב איזו בדיחה בעלת אופן מיני בקבוצת ווטסאפ של 'ארץ נהדרת', והחלטתי שלא. המודעות הזאת מחלחלת אליי. אני לא חושבת שמדובר באירוע חולף".

     

    במסגרת תפקידו כבמאי והעורך הראשי של אחת מתוכניות הריאליטי השנויות במחלוקת, אחיך חטף הרבה ביקורת. הרגשת צורך לגונן עליו?

     

    "כן. תמיד ארצה לגונן עליו ולעודד אותו. הוא תמיד היה מאוד בטוח במה שהוא עושה, ולא נתן לרעשים האלה להפריע לו בעבודה, חוץ מהרעשים הגדולים שכן ביאסו מאוד. אי־אפשר להתווכח עם הכישרון ועם הדבר שיורם הצליח לעשות ב'אח הגדול'. הוא באמת מתעניין באנשים ומצליח לראות את הדרמה, את הכיף ואת היופי באנשים. יש לו את זה".

     

    הצלחת להיות גם ביקורתית כלפי העבודה שלו?

     

    "אני לא ביקורתית כלפי מה שהוא עושה וכלפי העבודה שלו. יכולה להיות לי ביקורת על מה שקורה בטלוויזיה, בערוצים המסחריים, הווליום שהדבר הזה מקבל, שהכל ריאליטי. קשה לי עם זה שהעוגה מתחלקת פה עקום ולא צודק ולא משקיעים, וכבר הכל נהיה רק ריאליטי. עם זה יש לי בעיה. אבל יש לזה מקום, ויורם עושה את זה מדהים".

     

    מה היו מגלים עלייך אם היית משתתפת ב"האח הגדול"?

     

    "פעם מטפלת אמרה לי שאני מארגנת כפייתית. הייתי מופתעת מההגדרה, אבל יש בי איזו אובססיה. כשאני באה הביתה אז קודם כל שהכל יהיה במקום. אני צריכה שיהיה לי שקט בעיניים, שהשולחן תמיד יהיה מפונה. לפעמים, בעבודה, אני מאלה שלוקחת סמרטוט ומתחילה לנגב כתמים של קפה על השולחן".

     

    חתונה? בשביל מה?

     

    בשנים האחרונות, אחרי שביססה את מעמדה כקומיקאית אדירה, היא הוכיחה גם יכולת מרשימה לגרום לצופים שלה לייבב. הסדרות "פלפלים צהובים" ו"בטיפול", שבהן כיכבה, הן דוגמה מייצגת לכישורים הדרמטיים של זק, שגם זיכו אותה בפרסי האקדמיה ב־2008 ו־2011. מלבד הופעת אורח ב"האחיות המוצלחות שלי" המשודרת ביס, היא מככבת בימים אלה ב"להעיר את הדב", הסדרה החדשה של קרן מרגלית המשודרת בקשת ועוקבת אחר בחורה שסודותיה הכמוסים מהקליניקה של הפסיכולוג המנוח שלה נחשפים. זק מגלמת את אשת הפסיכולוג עם הבעת פנים קודרת ולא אופיינית לה, אבל מגלה שבחיים האמיתיים היא כבר לא מטופלת. "פחות ופחות בא לי בשנים האחרונות על טיפול פסיכולוגי קונבנציונלי. מיציתי. לא מרגישה צורך. ואם כן, אז מעדיפה מדיטציה. הייתי בטיפול בעיקר באזורי תחילת ה־20 שלי ולקראת האמהוּת. והייתי גם קצת בטיפול זוגי עם אלון. למעשה, מהר מאוד אחרי שהכרנו. קטע. אה?"

     

    מותר לשאול למה?

     

    "היה איזה משהו פתאום שהתבחבש, ולא הצלחנו לצאת מהפלונטר הזה לבד. היינו צריכים מישהו שישכין שלום. בגדול אני ממליצה על טיפול זוגי".

     

    את נוימן הכירה לפני 14 שנה בתוכנית ילדים ששניהם השתתפו בה. הוא בדיוק חזר מטיול ארוך בחו"ל, היא נסקה ב"ארץ נהדרת". ההתאהבות הייתה מהירה, לדבריה, אבל שום דבר מעוצמת הרגשות מעולם לא הביא אותם לעמוד מתחת לחופה. "לא רציתי, זה למה", היא מושכת בכתפיים. "אני באמת לא מבינה למה להתחתן. אף אחד עוד לא נתן לי סיבה משכנעת למה צריך לעשות את זה. הטקס לא חשוב לי. הרבנות בטח ובטח שלא חשובה לי. אין לי שום צורך ללבוש שמלה לבנה או בתשומת הלב שיום כזה מביא איתו. זה משהו שלא חסר לי. יש אנשים שטקסיות מאוד מדברת אליהם. בי זה מעורר אנטי. לעשות משהו רק בשביל לרצות מישהו אחר או כי כולם עושים את זה, בלי לחשוב רגע איזו מחשבה עצמאית, לא מתחברת לזה".

     

    גם אלון חושב ככה?

     

    "אלון דווקא רצה להתחתן. ובסוף הוא השתכנע", היא צוחקת. "אם אני אבוא אליו היום ואגיד לו בוא נעשה איזו מסיבה מגניבה, הוא ישמח. בסופו של דבר אנחנו ביחד. לא עשינו מסיבה ולא חתמנו על הנייר אבל, זהירות קלישאה, אנחנו בוחרים אחד בשני כל יום ויום מחדש".

     

    שני שחקנים בבית אחד. לא בחירה קלה.

     

    "זה לא תמיד קל", היא מחייכת. "מטבע הדברים, משהו יציב, כמו 'ארץ נהדרת', נותן איזה שקט ותחושת יציבות. היו תקופות שזה היה עולה, וברגע שנותנים לזה ביטוי ומקום ומבינים שזה לגיטימי, זה מתאוורר החוצה. גם כשעולה קנאה היא אף פעם לא מהסוג צר העין. היא תמיד לצד פרגון ושמחה כנה ועמוקה על ההצלחה של השני. אלון, באופי שלו הוא יוזמאי כזה ומייצר לעצמו כל פעם עניין. הוא כל כך מגוון ביכולות ובעשייה שלו. הוא גם שחקן, גם כותב, גם מביים, מנגן, עושה רדיו, עושה סטנד־אפ, מלמד. ההתפרשות הזאת היא משהו שהוא צריך ואוהב. מובן שבדרך הזאת יש הרבה יותר חוסר ודאות, אבל היא גם מאוד עשירה ומתגמלת. גם הגיל עושה את שלו. התבגרנו. עם השנים, הדיאלוג הזה הלך וקהה. כל אחד מצא את מקומו. בסופו של דבר אנחנו שני אנשים משפחתיים, שאוהבים אחד את השני. בבית שנינו שווי כוחות".

     

    הרבה נשים מצליחות מרגישות צורך להקטין את עצמן כדי שהגבר שלהן לא יהיה מאוים.

     

    "אני לא חושבת שזה יכול לעבוד באמת. לא באמת. את גם לא יכולה להקטין באמת את עצמך. את יכולה לעשות כאילו את מקטינה את עצמך, אבל אז זה רק נותן לגבר שלך את התחושה שאת נזהרת בו או מקטינה אותו עוד יותר. לא מאמינה בזה. כל אחד יזרח באורו המלא זה לצד זה. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. רואים זה לנשמתו של זה. אני רואה זוגות אחרים במאבקי כוחות. זה משהו שאף פעם לא היה ולא יהיה בינינו. יש בינינו באמת חברות טובה".

     

    את בן אדם שרב?

     

    "לא. הלוואי שהייתי רבה יותר. זה משהו שהייתי צריכה לעבוד עליו, לבטא כעס. אני חלשה בזה. במקום זה אני צוברת. לא רק על אלון, בכלל עם אנשים. כשאתה רוצה שתמיד הכל יהיה בסדר, אתה משלם מחיר. מצטבר הרבה מתח. כשאנחנו רבים, בסוף אנחנו נורא מבסוטים, 'איזה מגניב זה היה'".

     

    על מה את עוד צריכה לעבוד בזוגיות?

     

    "כלום. אני מדהימה", היא צוחקת. "אבל רגע, אני אסמס לאלון ואשאל אותו. נראה לי שאני לא יוזמת מספיק פעילויות זוגיות. אני בן אדם שמאוד אוהב להיות בבית. בערבים נורא קשה לי לצאת. תן לי לראות איזו סדרה טובה. אני לא צריכה הרבה. ייאמר לזכותי שמאוד־מאוד השתפרתי בתחום ההירתמות ליוזמות של אלון. אני לא רוצה להיות זאת שמכבה או שמורידה. אלון בן אדם נורא יצרי וסקרן. אתה יודע, לחיות עם מישהו כזה כשאת כזאת מבאסת, נורא מבליט את מי שאני. פעם הוא התלונן על זה הרבה. אז אני עובדת על זה ויכולה פעם בכמה זמן ליזום איזה דייט, ואז להרגיש ששיחקתי אותה. חשוב לי שהוא יהיה מבסוט ממני. שלא יחשוב שהוא עשה טעות שהוא בחר בי".

     

    עם בעלה, אלון נוימן. "חשוב לי שהוא יהיה מבסוט ממני"
    עם בעלה, אלון נוימן. "חשוב לי שהוא יהיה מבסוט ממני"

     

    הוא ענה לך לסמס?

     

    "כן. הוא כתב: 'מזיזה דברים בבית. כשאני מניח משהו שאני עומד להשתמש בו, את עוברת ומסדרת, יעני מחזירה אותו למקום. את אסטרונאוטית קשה. נרדמת בתשע בערב. ולא אוהבת אבוקדו'. אתה רואה, הגענו לשם גם בלי להתחתן”.

     

    בגלגול הקודם

     

    זה לא ייאמן, בטח לא נתפס כשיושבים מולה פנים אל מול פנים, אבל עלמה זק מתקרבת בדילוגים קטנים לחגיגות ה־50. נכון, יש עוד שלוש שנים, אבל זק כבר מתחילה לחשוב מה עושים עם זה. "שמתי לב פתאום ששגרת הטיפוח שלי התארכה לאחרונה בכמה דקות. רגע, נשים גם את הקרם הזה ונשים קצת ככה וככה. אני בת 47, זה סתם מספר, עד שאני מסתכלת בראי ורואה את פגעי הזמן, וזה לא קל בכלל. כי כשאת מסתכלת על עצמך במראה, את לא רואה רק את הרגע, את רואה את ההידרדרות קדימה כבר.

     

    "אני לא יודעת מה לעשות עם זה, אני מתחבטת אבל עוד לא פניתי לגורמים המוסמכים. אני לא יודעת אם אפשר לסדר שזה ייראה לשביעות רצוני, שזה ייראה טבעי. בגיל מסוים, כל הנשים פתאום נראות אותו דבר. בשום פנים ואופן לא בוטוקס, כי אני לא רוצה לאבד את ההבעה שלי. כשאני רואה את הקמט הזה במראה, אני אומרת לעצמי: אישה היא יפה בגלל הזיק בעיניים או אנרגיה שעוברת וחוכמה וכישרון, ואז ההזרקות יקלקלו. אולי יש משהו יפה וסקסי במי שאת. כשהמצב יחמיר, וזאת שתסתכל עליי מהראי תיראה לי נורא, אני בטח אעדיף להיראות פחות טבעית, וכוס אמק האישיות. אני עוד לא שם. בינתיים, לשמחתי, אני יכולה להסתתר מאחורי הדמויות שאני עושה".

     

    שמתי לב שתמיד כשכותבים שאת מצחיקה, מדגישים שאת גם סקסית.

     

    "זה תמיד מחמיא לשמוע את זה. אני לפעמים שואלת את עצמי, מה יותר נחמד לך לשמוע, שאת מצחיקה או סקסית? אני לא בטוחה. בטח חצי־חצי".

     

    עם השנים, היא מספרת, היא מצליחה ליהנות גם מהבטלה, לא רק מהעשייה. "אני יכולה לבלות ימים שלמים בלי לתקשר עם העולם שבחוץ. זה לא שאני לא מחוברת למה שקורה בעולם, פשוט אין לי צורך בהסחות דעת. אבל שלא יחשבו שאני איזו מתבודדת כזאת. אני מאוד חברותית, אוהבת אדם. אבל אני יכולה גם בלי זה. אני צריכה את השקט הזה".

     

    מה היה הכי הרבה זמן שהתבודדת?

     

    "לפני עשרים שנה בערך עשיתי ויפאסנה במשך עשרה ימים. אני רוצה לשלוח לשם את כל מי שאני אוהבת. עכשיו אני לוחצת על אלון. הוא כבר נרשם. אבל הוא בטח יבטל ויירשם עוד פעם. ככה זה, נרשמים ומבטלים, כי זה מפחיד. זאת הייתה חוויה מאוד חזקה. עד היום אני נושאת אותה בתוכי".

     

    אמרת שאת אדם שמתקשה לבטא את הכעס שלו. דמות כמו שרה נתניהו זו בטח מתנה בשבילך.

     

    "כן. זה כיף לפרוק דרך דמויות. כיף לאהוב דרך דמויות. כיף להיות אלים דרך דמויות. מישהי פעם אמרה לי שהנשמה שלי באה לעולם הזה לחיות את החיים, כי היו לי גלגולים נורא־נורא קצרים. הנשמה יודעת שצריך לבלוע את החיים כי היא זוכרת שזה תכף נגמר. נסיבות חיי הביאו אותי לא להיות בסנכרון לאותו תדר מקורי. משהו בחיים שלי גרם לי להבין שאני קודם כל צריכה לדאוג למי שמסביבי, להצטמצם, לא לקחת לעצמי. אבל היא כן רואה עכשיו שאני בתהליך שאני מצליחה לחזור לתדר המקורי. יותר יודעת לקחת לעצמי.

     

    "לפני חצי שנה נסעתי לבד לניו־יורק, בלי להיות אמא של אף אחד, בלי להיות הבת זוג של אף אחד. עמדתי במוזיאון ובכיתי מאושר. הייתי כל כך פנויה לספוג, בלי למהר לשום מקום. בלי ללכת בקצב של מישהו, שאף אחד לא צריך אותו איפשהו. זאת הייתה חוויה מאוד עוצמתית. אגב, אותה אישה אמרה לי שמתאים לי לשחק. דרך המקצוע הזה אני מרשה לעצמי לחיות הרבה סוגי חיים".

     

    אז לא לבנות על זה שבגלגול הקודם היית שרה נתניהו?

     

    "לא. נראה לי שבגלגול הקודם הייתי גבר. בטח נהג סמיטריילר".

     


    פרסום ראשון: 27.03.18 , 22:56