ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור של רצון בתאו, צופה בסדרה "הרמון". לפרקליטתו אמר: "צפיתי בכל הפרקים ושמחתי לראותה, אבל היא לא משקפת את המציאות"
    7 ימים • 27.03.2018
    הגואל ועונשו
    הוא מתעורר למסדר כל יום ב–5:30 בבוקר, חולק תא עם עוד שישה אסירים, בהם גם עברייני מין כמוהו, הפך לכוכב בכלא אחרי שידור הסדרה "הרמון" ובזמנו הפנוי לומד קבלה. ולא - הוא לא מתחרט, חושב שעשה רק טוב ל"נשותיו" ולילדיו, ועדיין מאמין שפוליגמיה היא מערכת היחסים האידיאלית למשפחה. כך נראים כיום חייו של גואל רצון, אסיר מס' 1338653
    שוש מולא | איור: רות גוילי

    את ההרמון שגואל רצון הקים וניהל, מחליף כיום תא קטן בבית הסוהר רימונים, המסווג ברמת ביטחון מרבית. חומות בטון וגדרות תיל דוקרני, שביניהן מתרוצצים כלבי שמירה, זה הנוף הנשקף מחלון תאו המסורג של האיש שהנהיג כת פוליגמית, החזיק ב־17 נשים והוליד איתן כ־40 ילדים. רצון, המיוצג בידי עורכות הדין שלומציון גבאי־מנדלמן ורויטל קוצר מהסנגוריה הציבורית, הורשע ב־2014 בביצוע עבירות מין חמורות בחלק מנשותיו, ונידון ל־30 שנות מאסר בפועל. אמנם הוא זוכה מעבירה של החזקה בתנאי עבדות, אולם ערעור שהגיש לבית המשפט העליון על חומרת עונשו נדחה ב־2016.

     

    כלא רימונים מבפנים
    כלא רימונים מבפנים
     
    כלא רימונים מבחוץ
    כלא רימונים מבחוץ

     

    בחמש השנים שבהן ניהל את משפטו – רצון הוחזק בבידוד והיה נתון לפיקוח הדוק. הוא נחשב לאסיר בעל סיכון גבוה לפגיעה מצד אסירים אחרים. בתשובה לשאלות שהעברנו אליו באמצעות פרקליטתו, עו"ד גבאי־מנדלמן, רצון סיפר לה שההתנכלויות כלפיו החלו עוד כשהיה במעצר עד תום ההליכים. "היו אסירים שהרביצו לי. היו שהחטיפו לי כאפות על ימין ועל שמאל והיו גם שגנבו ממני אוכל ומוצרים".

    עו"ד שלומציון גבאי־מנדלמן
    עו"ד שלומציון גבאי־מנדלמן

     

    על הרקע הזה, ומחשש שעבריינים מסוכנים יפגעו בו, רצון הועבר מדי כמה חודשים לכלא אחר. בהתחלה היה זה כלא איילון ברמלה שממנו הועבר לכלא הדרים בשרון. אחרי הרשעתו הוחלט שירצה את תחילת מאסרו הרחק ממרכז הארץ. רצון הושם בתא בהפרדה ארצית בכלא אשל בדרום. משם הועבר לפני כשלוש שנים להמשך ריצוי עונשו בכלא רימונים. אלא שלטענתו, ההתנכלויות כלפיו לא פסקו. כיום רצון יושב באגף רגיל, אינו מוגדר כאסיר טעון־הגנה ואינו מבודד. את תאו הוא חולק עם שישה אסירים נוספים, שחלקם שפוטים על עבירות מין ואלימות במשפחה. מלבדם, אין לו בכלא חברים.

     

    "בתחילת מאסרי", סיפר רצון לפרקליטתו, "האסירים באגף הציקו לי יותר. גם כיום ישנם אסירים שמציקים לי ומקניטים אותי על רקע עבירות המין בהן הורשעתי, אבל גם ובעיקר על רקע לימודי הקבלה שלי. עם זאת, רוב האסירים מכבדים אותי ומתנהגים אליי למופת".

     

     

    יגאל, בנו של רצון מאשתו הראשונה, והיחיד שנמצא איתו בקשר, מפרט: "העימותים איתו מתרחשים בדרך כלל סביב ענייני הקבלה שאבי לומד. האסירים שם לא יודעים ולא מבינים בזה, ולכן אומרים על אבא שלי שהוא לא בסדר".

     

    גואל רצון. לפרקליטתו אמר: "רוב האסירים מכבדים אותי ומתנהגים אליי למופת"
    גואל רצון. לפרקליטתו אמר: "רוב האסירים מכבדים אותי ומתנהגים אליי למופת"

     

    במה מתבטאות ההתנכלויות כלפיו?

     

    "גנבו לו את המחברות והספרים מבית הכנסת. בפעם אחרת לקחו לו חפצים מהתא האישי, וגם העלימו לו סטנד, שעליו היה מניח את ספרי הקבלה שהוא לומד. מדי פעם יש לו ויכוחים ומריבות איתם. הוא סיפר לי שזה עניין של גאווה בין האסירים".

     

    לפרקליטתו סיפר רצון כי הפופולריות הנמוכה שלה זכה בכלא החלה לעלות לפני כחודשיים, עם שידור סדרת הדרמה "הרמון", שנכתבה בין היתר בהשראת ספרה האוטוביוגרפי של אחת מ"נשותיו", מעיין סמדר. "קיבלתי תגובות אוהדות מצד האסירים האחרים", סיפר רצון לפרקליטתו, "בתקופה הזאת של הסדרה אף זכיתי להערצה, ואני ממש מרגיש כמו 'סלב' בכלא. אפשר לומר שאחרי שידור הסדרה, אני זוכה להכרה ולהערכה מרוב האסירים שעימם אני בא במגע, והם מעריצים ומכבדים אותי".

     

     

    עם זאת, לפרקליטתו סיפר רצון גם על השגות שיש לו על הסדרה: "צפיתי בכל הפרקים שלה ואף מאוד שמחתי לראותה, אבל היא לא משקפת את המציאות. לדוגמה: אני מעולם לא הרמתי את קולי על מי מנשותיי או ילדיי ואף פעם לא ישבתי עם כל נשותיי וילדיי, כפי שרואים בסדרה. אין כל קשר בין הסדרה להרמון האמיתי, שאותו הנהגתי בצורה מופתית".

     

    באשר למשחק של אלון אבוטבול שמגלם את דמותו, אמר רצון לפרקליטתו: "הוא אכן מזכיר אותי מבחינה חיצונית בגלל הזקן הלבן והשיער הארוך, הגם שהשיער שלי ארוך יותר, אבל חסרה לו הכריזמה שיש לי. אלון משתדל לגלם טוב את דמותי, אבל הוא רחוק ממני שנות אור. אני אדם מיוחד, שונה מהחברה המצויה, ובנוי אחרת".

     

    אלון אבוטבול וחן אמסלם בסדרה "הרמון"
    אלון אבוטבול וחן אמסלם בסדרה "הרמון"

     

    1. שגרה אפרורית וקבועה

     

    כלא רימונים נבנה ב־2004, ונחשב למתקן כליאה חדש יחסית ובעל תנאים משופרים לאסירים. הוא ממוקם בסמוך לכביש 4 ליד צומת תל־מונד ומהווה חלק ממתחם השרון, המכיל ארבעה בתי סוהר. רימונים מחולק לשני בניינים רבי־קומות, שמכילים 13 אגפי כליאה. נוסף להם אגף הפרדה ארצי ובידוד. למבנה צמודים מרפאה וחדרי ביקורים, מסוף מבקרים ומגרש חניה. המתחם עצמו מכיל גם מרכז חינוך עם כיתות לימוד, מדרשה, חדרי כושר וחוגים, אולם ספורט ומערך תעסוקתי.

     

     

    בכל אגף כליאה בכלא יש מערכת חימום מרכזית, חדר אוכל, מועדון, קנטינה, חדר כביסה, בית כנסת, מקווה וחצר טיולים.

     

    רצון נמצא באגף 15, בתא המיועד לשניים עד שמונה אסירים, שגודלו 10.5 מ"ר וכולל מקלחת ושירותים. התא מאובזר בטלוויזיה (השב"ס מספק חבילת ערוצים הכוללת את כל ערוצי החדשות בעברית, 2 ערוצים ברוסית, 3 ערוצים בערבית ו־2 ערוצי ספורט), קומקום, טוסטר אובן ופלטה חשמלית — מה שמאפשר לרצון לאכול גם שם. בתא יש ארבע מיטות קומתיים, ורצון ישן במיטה העליונה.

     

    באוזני פרקליטתו התלונן רצון שחסרים לו בעיקר ספרי לימוד קבלה, שלא את כולם איפשרו לו להכניס לבית הסוהר, ואת חלקם הוא טוען כאמור שגנבו לו. עם זאת, הוא מרוצה מתנאי הכליאה שלו כיום, לעומת בתי הכלא שבהם שהה – במיוחד תא ההפרדה בכלא אשל, שבו חווה משבר גדול. על תקופה זו סיפר רצון לפרקליטתו: "הייתי מנותק לחלוטין, בתנאי תברואה קשים. זה הִקשה עליי מאוד. אך כיוון שאני אדם חזק, המשבר הזה גרם לי להבין כמה כוחות יש בי וכמה אני יכול להתמודד עם הכל, גם כשאני בתחתית".

     

    בנו יגאל מפרט: "אבא סיפר לי ששם זה כמו בית קברות לאנשים חיים. הייתי שם בשבילו. עודדתי אותו והוא הבטיח לי שלא יפגע בעצמו. מאז אני לא עוזב אותו". לפרקליטתו הסביר רצון בעבר שהחשש של בנו היה מיותר: "מעולם לא עברה במוחי המחשבה לפגוע בעצמי בדרך כלשהי, ובטח שלא לשים קץ לחיי".

     

     

    אבל רצון חווה בכלא קשיים מסוג אחר. כיום הוא בן 68 ומגדיר את עצמו כאדם לא בריא, הסובל מנכות משמעותית בגבו, וחולה באולקוס ובסוכרת. לדברי פרקליטתו, דרישותיו לקבל טיפול על רקע מחלת הסוכרת שממנה הוא סובל נענו בחיוב ובמהירות מצד רשויות הכלא. הבן יגאל מוסיף: "הוא אפילו טוען שאם הוא היה נשאר בחוץ, הוא היה מת בתוך חודשיים להערכתו מהסוכרת, בגלל שהיה אוכל כל מיני דברים מתוקים שנשותיו הכינו לו או שותה משקאות עם סוכר. עכשיו בכלא מצבו יציב, ומטפלים בו".

     

    רצון אינו עובד במערך התעסוקתי שמציע הכלא. ולמרות שהוא מעיד על עצמו כאדם חסר השכלה, הוא לא מנצל את שהותו שם כדי להשלים את הלימודים במרכז החינוך. הוא גם לא שומר על דיאטה או על כושר גופני ואינו נוטל כל חלק בפעילויות שמקיים השב"ס. הבן, יגאל: "זה מתוך בחירה שלו. אני חושב שהגיע הזמן שיהיה לו חופש. חופש מאנשים. חופש מכל הדברים האלה. הוא כבר אדם מבוגר. אז הוא רוצה לנצל את הזמן הזה כדי להיות עם עצמו במקום להיות בעבודה או להיות במשהו אחר".

     

    שגרת היום של רצון בכלא אפרורית וקבועה: הוא מתעורר בסביבות השעה 5:30 למסדר בוקר, שבמסגרתו הוא רשאי להישאר בפיג'מה, אך צריך לעמוד ליד המיטה. אחרי שהוא מתקלח, הוא מתלבש בחליפת האסיר הכתומה ומארגן עם חבריו את החדר. אחר כך הוא יוצא להתפלל בבית הכנסת ומשם ממשיך בדרך כלל לארוחת הבוקר, או שהוא אוכל בתא יחד עם חבריו. הארוחה כוללת, בין היתר: לחם לבן טרי, גבינה לבנה, ריבה, מרגרינה, אשל או דייסת סולת, מלפפון ותה חם. ב־8:00 רצון הולך למדרשה כדי ללמוד קבלה. ב־11:30 הוא מתייצב לספירה שנועדה לבדוק את הנוכחות ואת שלומם של האסירים.

     

    ב־12:30 הוא יוצא לארוחת צהריים בחדר האוכל. שם האסירים מקבלים שניצל, סלט, חמוצים ביתיים, אורז עם אפונה, גזר גמדי, לחם, שתייה ממותקת ופרי. משם הוא חוזר לעיתים לנוח בתאו או חוזר למדרשה, כדי להמשיך ללמוד קבלה. בשעה 16:30 מתקיימת ספירה נוספת, שאחריה רצון שוהה בתאו עד לארוחת הערב. בזמן הזה הוא יכול לשוחח בטלפון הציבורי, לקרוא, ללמוד ולראות טלוויזיה, לקנות מצרכים בקנטינה או לשבת עם חבריו.

     

     

    ב־18:00 רצון יוצא לארוחת ערב שכוללת מרק, מקרוני ברוטב עגבניות, בורקס תפו"א, ביצה קשה, רצועות פלפל ירוק, לחם ושתייה ממותקת. בערבי שישי ארוחת הערב הופכת לבשרית, ובשבת בצהריים האסירים מקבלים חמין.

     

    אחרי ארוחת הערב רצון חוזר לתאו. ב־20:30 מתקיימת ספירה אחרונה. ב־21:30 יש כיבוי אורות, וב־23:00 התאים ננעלים. רצון סיפר לפרקליטתו כי הוא בקושי ישן בלילות ומנצל את השעות הללו ללימוד קבלה, משום שכך הורגל בטרם נכנס לבית הסוהר. בנו יגאל מסביר: "הוא לא ישן בלילות, כי רק בלילות הוא יכול ללמוד". כנראה בשל העיסוק המוגבר שלו בקבלה רצון התחזק מאוד בדת, כהמשך ישיר לתהליך שעבר לפני המאסר, והוא מקפיד על כשרות, תפילה במניין ולימודי קבלה.

     

    2. בלי קשר עם העולם

     

    הבן יגאל מספר שהסוהרים בכלא רימונים כבר לא מתרגשים מנוכחותו של האסיר המתוקשר. "אבא מספר לי שהם מכבדים אותו, לא מפלים אותו לרעה, וממש לא מתנכלים לו. ההפך הוא הנכון. הוא לא מנסה להתיידד עם אנשי הצוות, אלא שומר על דיסטנס ומקפיד לשמור על כללי הכלא, קלה כחמורה".

     

     

    עם זאת, מלבד חבריו לתא לרצון אין כאמור חברים, ונאסר עליו ליצור קשר עם מי מ"נשותיו" לשעבר. בנו יגאל מהווה את הקשר היחיד שלו לעולם שמחוץ לחומות. לפרקליטתו אמר רצון כי הוא חש שכולם "עברו שטיפת מוח" שהביאה לריחוק ממנו וכי רק יגאל בנו "לא נפל בפח הזה". הם מדברים בטלפון על בסיס יומי על שלל נושאים, משינוי פני שכונת התקווה, לרבות השינויים הדמוגרפיים שהשכונה עוברת בגלל העובדים הזרים, ועד לילדיו ו"נשותיו". לפרקליטתו אמר רצון שהוא מתגעגע לילדים שלו וכי היה רוצה מאוד לשמוע מהם ולראות אותם, "אבל רק יגאל וילדיו מגיעים".

     

    יגאל: "תמיד היה קשר ביני לבינו. זה לא דבר שנוצר פתאום. פשוט אני הייתי בין הצללים. מדי פעם הגעתי לבקר בבית, אבל לא הייתי איתו בקשר רצוף. כשהוא נעצר וכולם התנערו ממנו, אני ראיתי את המחויבות שלי כלפיו כבן. עזרתי לו, תמכתי בו ועודדתי אותו בתקופות הקשות".

     

    איך אתה חי עם העובדה שאביך הורשע בעבירות מין?

     

    "אני לא שופט אותו. אני לא יכול להגיד פתאום שאין לי אבא או להתנער ממנו. הוא משלם על מה שהוא עשה, ואני מחויב בכיבוד אב – שזה הדבר הכי חשוב בתורה. אני אוהב אותו, מעריץ אותו ומקבל אותו כמו שהוא. כשאגיע לבית דין של מעלה, לא ישאלו אותי מה הוא עשה למעני, אלא מה אני עשיתי למענו. אבא היה טוב אליי. מעולם לא צעק עליי ולא הרים עליי יד. הוא תמיד רצה בטובתי ודאג שאלמד. זה היה המוטו שלו בחיים: לימודים, ובגלל זה החיבור בינינו".

     

    כמה פעמים בשבוע אתם משוחחים בטלפון, ועל מה?

     

    "אנחנו מדברים כל הזמן. כמה שעות ביום. על ענייני היום, על הנכדים, על הכתבות, על הסדרה, על הנשים, שאמרו עליו ככה וככה. אבא מאוד מתעניין בהן. הוא קורא עליהן כתבות, רואה את כל הסרטים שעשו והספרים, וקרא גם את הכתבה איתן במוסף זה. הוא אומר שהן מאוד התבגרו מבחינה פיזית. אין מישהי מסוימת שנגעה לליבו, אבל אבא מאוכזב מחלקן. יש כמה נשים שהוא נוקט בשמן, ושואל 'למה היא אומרת עליי ככה ולמה ככה? כי הן היו קרובות אליו. הוא סמך עליהן והן התהפכו עליו. אבא מאוד מתגעגע לילדים שלו ואמר לי כמה פעמים שהוא רוצה לראות אותם ולדבר איתם. אני מאמין שזה כואב לו, למרות שאף פעם לא שאלתי אותו. אני מגיע לבקר אותו בקביעות, אחת לשבועיים, בכל יום שני. כל ביקור כזה נמשך חצי שעה".

     

    מלבד בנו מגיעים לבקר את רצון גם שני חברי ילדות. יגאל: "אני יודע מי אלה, אבל לא יכול להגיד. מרבה דיבורים, מרבה חטא". נוסף להם, רצון סיפר לבנו שלפני שנה זכה גם לביקור חד־פעמי של אחת מנשותיו המבוגרות יותר, שלא נכללה בכתב האישום, והיא הגיעה אליו עם בתם המשותפת. בריאיון שקיימנו עם "נשותיו" של רצון במוסף זה, כולן התנערו ממנו בשאט נפש והצהירו שאין להן שום כוונה לראות אותו, לשמוע ממנו או לחזור אליו אי פעם. רצון לא הופתע מכך, אבל לפרקליטתו אמר שהן "קורבנות של הנסיבות, עברו שטיפת מוח והוסתו נגדי. מה גם שבגלל העונש שקיבלתי, הן הבינו שכנראה לא יזכו לראות אותי שוב, ולכן היה להן קל לנהוג כך". עם זאת, רצון הביע שביעות רצון מכך שחלק מהנשים שחיו בהרמון שלו מתפרנסות כיום מהרצאות על תקופה זו בחייהן. לפרקליטתו אמר: "אין לי בעיה עם זה. להפך. זה משמח אותי שיש להן ולילדיי מקור הכנסה שמפרנס אותם בשעה שאני בכלא".

     

    בכלא רצון מתנזר מנשים. לפרקליטתו אמר: "מעולם לא ביקשתי התייחדות. אין לי כרגע בת זוג ואני לא מצוי בקשר עם מי מנשותיי. ובכל מקרה, אין לי כל צורך בכך".

     

    3. שני חברי ילדות

     

    לרצון אין אשליות בקשר לשחרור מוקדם מהכלא, ולכן הוא לא מתאמץ להשתלב או לשאת חן בעיני השלטונות שם. "אשתחרר מפה רק בהגיעי לגיל 90, ואני לא חולם על היום הזה", אמר לפרקליטתו. זו כנראה הסיבה שרצון לא רוצה לעבור בכלא שום תוכנית שיקום, לא פגש אף איש מקצוע ושוחח עימו ולא רוצה עזרה או טיפול.

     

    רצון נולד למשפחה תימנית בת שמונה אחים ואחיות. אמו הייתה עקרת בית. ילדותו הייתה קשה מאחר שאביו הפך נכה ואושפז בבית חולים. אמו, שעול כל הבית נפל עליה, התקשתה להתמודד. בעבר סיפר שהילדים בבית הספר לעגו לו בשל היותו נמוך קומה ובעל שיניים קדמיות גדולות, והוא רב איתם וחטף מכות. בפועל, הוא לא החזיק מעמד בשום מסגרת, וכבר בכיתה ב' נשר מבית הספר. בצבא שירת בסיני והשתחרר אחרי שלושה חודשים לאחר שחלה בצהבת. הוא ניסה לעבוד כבנאי וכרצף, אולם בהיעדר כוח פיזי הפסיק. בגיל 30 חי מקצבת הביטוח הלאומי. אחרי זמן מה גילה את "האור" והפך להילר ובעל "ידי חשמל", עם כוחות ריפוי, לטענתו.

     

    עם אשתו הראשונה התחתן ב־1972 ונולדו להם חמישה ילדים. את אשתו השנייה הכיר בראשית שנות ה־80 וגם ממנה נולדו לו כמה ילדים. בעבודתו כהילר הכיר גם את נשותיו השלישית, הרביעית והחמישית. ב־2010 הוא נעצר בביתו, בהפתעה מוחלטת מבחינתו. לשאלה האם הוא מתחרט כיום על מעשיו, הוא משיב בשלילה. לפרקליטתו אמר: "אין לי על מה להתחרט. אני קורבן של הנסיבות ושל המערכת המשפטית אשר נקמה בי. קיבלתי עונש מאוד מוגזם, למען יראו וייראו".

     

    רצון טוען עוד כי החוקים שבגינם הורשע לא נכונים ולא מותאמים למציאות, וממשיך להגיד שכל נשותיו חיו עימו מתוך רצונן החופשי. בפני פרקליטתו טען ש"זו הסיבה שבית המשפט זיכה אותי מעבירה של החזקה בתנאי עבדות. בפועל נהגתי בהן כנסיכות ועשיתי להן רק טוב. מעולם לא פגעתי במי מנשותיי או באף אדם אחר".

     

    על דחיית ערעורו על ידי בית המשפט העליון אמר רצון לפרקליטתו כי מעולם לא תלה תקוות בערעור הזה וידע מראש מה תהיה שם התוצאה. "מתחילת ההליך המשפטי הבנתי שהמדינה, על רשויותיה השונות, רוצה להתנקם בי. רדפו אותי על לא עוול בכפי. בדיעבד הייתי נוהג בדיוק באותה הדרך", טען.

     

    רצון, בבית המשפט . אמר לפרקליטתו: "מתחילת ההליך המשפטי הבנתי שהמדינה, על רשויותיה השונות, רוצה להתנקם בי"
    רצון, בבית המשפט . אמר לפרקליטתו: "מתחילת ההליך המשפטי הבנתי שהמדינה, על רשויותיה השונות, רוצה להתנקם בי"

     

    רצון כאמור מבוצר בעמדתו, וגם הסורגים שסוגרים עליו אינם משנים אותה. "אני מגדיר את הכלא כבית שלי", אמר לפרקליטתו. "אני מרגיש שאני נמצא במקום טוב, שבו אני מוצא נחמה על הבית שנלקח ממני. אני מרוצה מהתנאים שלי וממשיך בחיים השקטים שמצאתי פה". הבן יגאל אומר: "אבא משלים עם גורלו. הוא אומר שלכל דבר יש את התקופה שלו ולכל דבר יש את הזמן שלו. יש שלבים בחיים וזה מתגלגל משלב לשלב, וכל ממלכה בסוף נופלת".

     

    הוא השלים גם עם המאסר הממושך?

     

    "הוא אומר שכל עוד אין עונש תלייה, הכל בסדר. הוא אדם חזק נפשית, שמסתגל מהר מאוד לכל מצב. הוא הסביר לי שהכלא זה כמו ישיבה, רק שלא יוצאים הביתה".

     

    באוזני פרקליטתו ממשיך רצון לטעון ש"אם רשויות הרווחה לא היו מתערבות בנעשה בביתי, אזי כל בני המשפחה, לרבות נשותיי וילדיי, היו ממשיכים לחיות בהרמוניה, וחיים באיכות חיים טובה וגבוהה יותר מזו שהם חיים בה כעת. אני רק מצטער שלא למדתי כאחד האדם, החל מבתי הספר היסודיים עד ללימודים אקדמיים".

     

    רצון ממשיך גם לצדד בפוליגמיה כצורת חיים אידיאלית. לפרקליטתו אמר: "זו דרך החיים הנכונה. במציאות העכשווית, זה המודל הכי טוב והכי מוצלח למשפחה שקיים". על בנו יגאל שכבר הצהיר שברצונו להקים הרמון משלו, אמר רצון: "אני מברך אותו על זה, אבל אין לו את הכוחות הדרושים לכך, כפי שיש לי".

     


    פרסום ראשון: 27.03.18 , 23:37