קידום השם

בצדק כבש סרטון החג של שר החינוך ושרת המשפטים את המדיה המסורתית והרשתות החברתיות. נפתלי בנט ואיילת שקד צלחו – ולא בלי מאמץ ניכר – שדה מוקשים שבו רובם המוחץ של הפוליטיקאים עושים בושות כדי לצאת מגניבים ומעודכנים. בחירת הקונספט, רמת הכתיבה ולבסוף הביצוע – של שקד יותר משל בנט - יצרו להיט ויראלי שפוגע במטרה: לנפנף בהישגים עם הומור. אבל זה לא כל מה שיש פה.

ראשית, הסרטון מהווה הגשמת פנטזיה כמוסה עבור קהל הבסיס של הבית היהודי: איילת שקד עם כיסוי ראש, מקבלת הדרכה על התנהגות רוחנית ראויה מפיו של המנהיג חובש הכיפה. למרות ניצחונה בפריימריז, כמעט אין ריאיון שבו שקד לא נשאלת מתישהו כיצד אישה חילונית משתלבת במפלגה דתית. לצד פעילותה העקבית, גם מחוות כאלו מסבירות את התופעה. אגב, יוזכר כי במערכונים יש סיבה שלראובן מאוד אכפת מהצניעות של אסתי. רמז: זו לא ההלכה.

אולם חשוב מכך: בנט ושקד מבקשים לחתור תחת הקונטקסט הביקורתי של "אסתי וראובן". הרי הדמויות לא נולדו בחלל ריק. הן היו דרכה המושחזת והלא ליאור־שליינית של "חותרים למגע" ואז "ארץ נהדרת" ללעוג לפרקטיקה אינפנטילית של יהדות. "ילד עם כיפה", כינה ערן זרחוביץ' את ראובן בריאיון לעיתון זה. הוא ואסתי הם אמירה חריפה על אמונה שאין בה דעת ומסתכמת בהמצאת מנהגים ועיוות ביטויים. כשבנט ושקד משתמשים ב"אסתי וראובן" כדי להלל מינוי שופטים שמרנים ולייחל להסדרת מאחזים, הם בעצם אומרים להם תודה. ספק אם כל זה היה אפשרי בלעדיכם.

הסאבטקסט הזה מעורר את השאלה, מה בנט ושקד באמת חושבים על "אסתי וראובן". האם כשהמצלמות כבות, האיפור מוסר ובנט מצליח להתנער מהרי"ש המופרכת, הם מכבדים את שני אלו? האם בינם לבין עצמם הם גם מסתלבטים על המהות שמסתתרת מאחורי הסאטירה? מה התפקיד של "אסתי וראובן" בחזון שבנט ושקד שואפים לעצב לישראל?

הפתרון לשאלות הללו איננו רק שעשוע אינטלקטואלי בחסות של דאחקה לפסח. בנט ושקד הם לא צוות הווי ובידור, אלא צמד שמכוון הכי גבוה שיש וכנראה שאחד או אחת מהם גם יגיע ליעד - אבל לא בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. לכן הם מעוניינים לפרוץ את המסגרת הצרה והמגזרית, ואת זה לא ניתן לעשות בלי "אסתי וראובן". אם הם ישתכנעו שבנט ושקד לא מתנשאים עליהם, אזי מדינת ישראל ניצבת בפני מהפכה של ממש.