כְּמוֹ סוֹדוֹת יָשַׁבְנוּ סְבִיב שֻׁלְחַן הַחַג

כְּמוּסִים וּמְחַכִּים

שֶׁיִכָּנֵס

עַל הַמַּפָּה נוֹתְרוּ קִרְעֵי הַסְּעוּדָה

צַלַּחַת טִיט, בֵּיצָה וְעוֹף

שֶׁאֲחוֹתִי הַטִּבְעוֹנִית הִרְחִיקָה בִּסְלִידָה

הַבְּכוֹרָה שֶׁלִּי צָחֲקָה

כְּשֶׁגִּיסִי הֶחֱוָה כְּלַפֶּיהָ: "עֲבוּרִי

אַתְּ דַּוְקָא לֹא מַכָּה." וְאָז דִּלֵּג בְּחֵן

לַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן בַּהַגָּדָה.

אַחַר כָּךְ חֲמוֹתִי דִּבְּרָה עַל הַפְּלִיטִים

הַנִּמְלָטִים בְּדוּגִיּוֹת

וְעַל הַיֶּלֶד שֶׁהוּטַל לַחוֹף

כִּכְלִי

אִמִּי פָּסְקָה: "טוֹב, דַּי עִם זֶה."

לִי הָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר בְּנוֹכְחוּת

הַבְּלִי

שְׁאַר הַנּוֹכְחִים הִבִּיטוּ זֶה בְּזֶה שְׁקֵטִים.

הֵסַטְתִּי אֶת הָאֲגַרְטָל, שֶׁהִתְעַלָּה

עַל הַשֻּׁלְחָן, מַסְתִּיר אוֹתִי

לַאֲחוֹתִי, אֶת אֲחוֹתִי לַחֲמוֹתִי

כָּלִיל.

עַל הַכִּסֵּא שֶׁבַּפִּנָּה

יָשַׁב הָרֵיק

מִפִּי הַדֶּלֶת הִתְמַלְּטָה מִין אֲנָחָה

קְלוּשָׁה. אַחַד הַיְּלָדִים

אָמַר: "אוּלַי זֶה הוּא?"

וְהִשְׁתַּתֵּק.

דֹּפֶן הָאֲוִיר נִרְעַד, שָׁמַעְנוּ אֶת אִוְשַׁת הָרוּחַ

בַּעֲלֵי הַגֶּפֶן, כְּרִשְׁרוּשׁ

הַלֵּב בַּגּוּף

(לוּ יָדַעְנוּ שֶׁהַזְּמַן עָמִיד כָּל כָּךְ, לֹא הָיִינוּ

חוֹשְׁשִׁים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ

שׁוּב וָשׁוּב)