22.6.1948 | אלטלנה עולה בלהבות

זה היה אחד האירועים ההיסטוריים הסוערים בתולדות המדינה. פרשת ספינת העולים אלטלנה שהגיעה לחופיה של מדינת ישראל כחמישה שבועות לאחר שבן־גוריון הכריז על הקמתה, היא עדיין פצע מדמם שחוצה את שני המחנות הפוליטיים.

הפרשה הייתה אירוע דרמטי שעד היום קשה להאמין כי התרחש. אך רבבות היהודים שחיו באותה תקופה לא ישכחו לעולם את הימים הקשים של יוני 1948. הם ודאי לא ישכחו איך בן־גוריון הורה להפגיז ולהטביע את הספינה שהביאה לארץ נשק רב ו־940 צעירים וצעירות, שהגיעו כדי לחזק את צה"ל במלחמה עם צבאות האויב הערבי. יש בוודאי כאלה שיגידו: "איך זה קרה שהאיש שהכריז על עצמאות המדינה, פקד על הרג יהודים?"

האלטלנה עולה בלהבות

למרבה הצער, ההיסטוריה לא משקרת. אני עצמי הגעתי בדיוק באותם הימים לישראל, כשורד מחנות ההשמדה של הגרמנים. לא אשכח לעולם את מראה הספינה ההרוסה בתוך הים, קרוב מאוד לחוף פרישמן בתל־אביב. ידענו כבר אז את הפרטים — הספינה נשלחה מצרפת על ידי מפקדת האצ"ל, אחד מארגוני המחתרת שנלחמו בבריטים (ולאו דווקא תמיד בשיטות "אלגנטיות"), כאשר אלה שלטו בארץ. היות והממשלה הזמנית החליטה על צבא אחד שבו יהיו גם לוחמי האצ"ל והלח"י, תכולתה של הספינה לא התקבלה יפה על ידי השלטון. אחרי משא ומתן כושל פקד בן־גוריון על חייליו לפתוח באש לעבר הספינה. 16 אנשי אצ"ל, מאלה שהיו על הספינה ותומכיהם על החוף, נהרגו וכך גם שלושה לוחמי צה"ל. עשרות חיילי צה"ל הועמדו לדין על סירוב פקודה לאחר שהצהירו כי אין בכוונתם לירות ביהודים.

בעקבות הפרשה פורקו לחלוטין יחידות האצ"ל ופוזרו בצה"ל. למשך כשנה עמד גוף הספינה מעלה חלודה ומפוחם מול חופי תל־אביב, עד שלבסוף החליט בן־גוריון לפנות אותו ולהטביעו בלב ים.