ליגת העל בכדוריד לא איכזבה העונה וסיפקה יופי של דרמות והפתעות. רגע לפני שסדרות רבע גמר הפלייאוף (הטוב משלושה) יוצאות לדרך, בחרנו את המצטיינים עד כה.
הישראלי – אבישי סמולר. מאז שחזר מהבונדסליגה לפני שש שנים זה לא היה אותו סמולר שכולם הכירו. פציעות קשות, לצד לימודים אקדמיים, פגעו ביכולתו, אבל העונה הכל השתחרר אצל קפטן הפועל ראשל"צ בן ה־32. מהמחזור הראשון ועד האחרון סמולר היה המניה הבטוחה של עידן מימון: כבש בצרורות, מסר כשצריך, ובעיקר הראה מנהיגות. לא סתם קבוצתו הציגה את הכדוריד הטוב ביותר בליגה וכבר הספיקה לזכות בגביע.
הזר – נובאק בוסקוביץ'. בחודש נובמבר מימון והפועל ראשל"צ היו בבעיה. שני זרים סבלו מפציעות והיה חשש שבדומה לשנתיים הקודמות המאכזבות התסריט יחזור על עצמו. אלא שהצוות המקצועי שלף מהכובע שפן ששינה את העונה. באותו זמן בוסקוביץ', שהספיק לזכות עם מכבי ת"א בשתי אליפויות ובגביע, רצה להשתחרר מדינמו בוקרשט שלא שילמה את משכורתו. האדומים קפצו על המציאה, ומאז הם בסוג של חלום.
התגלית – יואב למברוזו. בגיל 18 הפך המרכז של עירוני רחובות לשחקן ליגה לגיטימי, ונחשב לאחד הכישרונות הגדולים שיש לכדוריד הישראלי להציע. הוא הספיק להיבחר בקיץ ל־MVP של אליפות אירופה הפתוחה לנוער אחרי שכבש 65 שערים, ניחן בחוצפה חיובית ונחשב לאחד שלוקח סיכונים. גם ברחובות מבינים שהם לא יוכלו להשאיר אותו עוד הרבה זמן.
הסקורר – ירמי סידי. סידי (24) הגיע לרחובות אחרי תקופה בהפועל ראשל"צ, בה עלה בעיקר מהספסל ולא קיבל מספיק קרדיט, למרות שעזר לה לזכות בתארים עם שערים מכריעים במאני־טיים. היה ברור כי מי שנבחר לתגלית העונה בתקופה בה שיחק במ.כ חולון צריך דקות משחק כדי להראות את היכולות שלו, וזה בדיוק מה שהוא עושה. כמות השערים שכבש הכניסה אותו העונה לרשימת הישראלים הטובים בליגה וסידרה לו זימון לנבחרת.
המאמן – שלמה הופמן. בכל ענפי הכדור דור המאמנים הוותיקים הולך ונעלם והדור הצעיר והטכנולוגי תופס את מקומם. על הקביעה הזו שלמה הופמן (66) צוחק. מאמן בני־הרצליה הוביל אותה לאחת העונות הגדולות בתולדותיה, תוך הצגת כדוריד מהנה עם שערים רבים, ובעיקר קצב גבוה. הופמן, שעבד בשנים האחרונות בעיקר בכדוריד הנשים, חזר לליגה בסערה. למי ששכח, מדובר במאמן היחיד שהוביל את הנבחרת לאליפות אירופה (2002).
מרכז – יובל גררה. הנציג השלישי של הפועל ראשל"צ, ובצדק. גררה הפך למרכז הטוב בישראל, ויסלח לנו ולדי קופמן ממכבי ראשל"צ. הוא מנווט בצורה נהדרת, כובש שערים וירטואוזיים ולוקח המון סיכונים שגם עולים לא פעם במכות אותן הוא סופג. בנבחרת ישראל החדשה אמור להיות לגררה תפקיד מפתח.
פיבוט – יוסי אפו. אחרי שזכה עם מכבי ת"א באליפות ובגביע בשנתיים הקודמות, אפו – אחד הישראלים הטובים בליגה – נחת באופן מפתיע דווקא בהרצליה הצנועה. הוא הסתכל על הסגל שבנה הופמן והבין שקיים פוטנציאל לעשות משהו יפה. בניגוד לפיבוטים ישראלים אחרים, שבעיקר טובים בהגנה או בפינוי שטח למרכזים ולמקשרים, אפו כובש - והרבה (במשחקים האחרונים רשם שישה שערים למשחק).
מקשר שמאל – ולדיצה סטויאנוביץ'. לא מעט זרים איכותיים נחתו כאן בשנים האחרונות, רובם מגיעים בעיקר בגלל מוסר התשלומים הטוב, בניגוד לזה הנהוג במזרח אירופה. אחד מהם הוא המקשר בן ה־36 של הרצליה. אחרי שתי עונות בישראל אפשר להגיד שהוא אחד השחקנים המעניינים ששיחקו פה. מסירות עין עקומה סטייל שרונאס יאסיקביצ'יוס, הבנת משחק מדהימה ויכולת שיא במאני־טיים. אם בעונה הראשונה שלו הוא כבש בצרורות, העונה הוריד פרופיל (גם בעקבות פציעות) ובעיקר מחלק אסיסטים לחברים.
קיצוני שמאל – גיל פומרנץ. בקיץ כולם היו בטוחים שמכבי ת"א תצליח להתברג במקרה הטוב במקומות החמישי־שישי. אחרי שנים בהן הושקעו מיליונים על מנת לעקוף את הראשל"ציות, הבוס הגדול רענן סובל החליט להוריד הילוך. כמעט כל הכוכבים עזבו, אבל פומרנץ שמר אמונים. המחויבות שלו מתבטאת על המגרש וברוב המשחקים סיים ככובש המוביל כל הדרך ליתרון הביתיות בפלייאוף.
שוער – דן טפר. בדיוק כמו פומרנץ, גם שוער מכבי ת"א לא הלך לשום מקום. הגדלת מספר הזרים משניים לשלושה פגעה דרמטית במעמד השוערים הישראלים, שחלקם מחממים את הספסל ולאחרים אין בכלל קבוצות. אצל טפר הסיפור שונה – הוא ללא ספק השוער הטוב בליגה. היציבות, התנועות החתוליות והמנהיגות מאחור עזרו לקבוצתו. עשוי לעבור לאירופה.
