שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    7 ימים • 02.04.2018
    קיל טיל 3
    זה תרחיש האימה של ישראל: האזעקות מייללות בכל רחבי המדינה, האיראנים פותחים במתקפת טילים בליסטיים - גרעיניים או קונבנציונליים. אלא שכאן נכנסים לתמונה ששת האנשים שאתם רואים פה למעלה: המערכת שהם פיתחו, "חץ 3", אמורה ליירט את הטילים של רוחאני מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ. השבוע, אנשי הצוות שפיתח את המערכת שנחשבת לפריצת דרך עולמית מדברים לראשונה ומספרים על הניסויים העתידיים באלסקה, התקלות שהיו בדרך והמחשבות על הדבר הגדול הבא: קרני לייזר משמידות. צוות ה"חץ 3" יוצא לאור: הסיפור המלא
    אודי עציון

    בקיץ 2004 דיר א־זור שבסוריה הייתה רק עוד נקודה על המפה של מדינת האויב. קהיליית המודיעין הישראלית טרם סימנה אותה כאתר הבנייה של הכור הגרעיני הסורי הסודי. אריאל שרון היה ראש הממשלה, והוא לחץ על המוסד לאסוף מידע ולסכל את תוכנית הגרעין האיראנית. פרויקט החץ נערך אז לניסוי דרמטי: שיגור ראשון בארה"ב, מול טיל סקאד אמיתי – האיום שמולו פותח זה עשור וחצי. צוות הפרויקט הכין את הניסוי במשך חודשים ארוכים, בטיסות הלוך־חזור. משה פתאל (56), היה אז קצין בדרגת אל"מ, ראש מחלקת הפיתוח במינהלת "חומה" במשרד הביטחון, הגוף האחראי על מערכת ההגנה הלאומית מפני טילים. בועז לוי (56) היה ראש פרויקט החץ בתעשייה האווירית.

     

    "באותם ימים, מרוב הלוך־חזור כבר לא הייתי בטוח איפה אני כשהתעוררתי בבוקר, עשינו סדרה של סיעורי מוחות בפרויקט", מספר לוי, היום ראש חטיבת הטילים והחלל בתעשייה האווירית וסמנכ"ל החברה. "חץ 2 היה אז מערכת מבצעית, אבל כזו שהמחשבות עליה התחילו 20 שנה קודם. התחלנו לחשוב לאן הולך האיום. זאת לא הייתה חשיבה כלכלית, איך מייצרים פרויקט חדש, אלא חשיבה לאומית. חץ 2 נבנה מול איום הסקאדים, אבל כבר באותה תקופה ידענו שנצטרך בעתיד להתמודד עם טילים מתקדמים יותר. חץ 2 יכול היה ליירט גם אותם, אבל הגענו למסקנה שצריך עוד שכבת יירוט מעליו. המשמעות הייתה להתחיל לתכנן איך מיירטים טילים מחוץ לאטמוספירה".

     

    "בועז בא אליי אז עם רעיון שנראה ברגע הראשון דמיוני לגמרי, לבנות טיל חדש שיירט טילים בחלל", מספר פתאל, היום ראש מינהלת "חומה". "זה נראה אז מדע בדיוני. מצד אחד היה לנו את החץ 2 בייצור. הוא עבד ואפילו יירט את אותו הסקאד בניסוי בארה"ב. אבל האיום העתידי כבר לא היה אותו סקאד ותיק, אלא טילים מהירים יותר, שמגיעים מטווח יותר ארוך ועם מטען הרבה יותר מסוכן. מה שהפך אחר כך לחץ 3, שמהרגע הראשון נולד כדי להתמודד עם איום גרעיני איראני. זו מערכת שנועדה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל". בניגוד לטיל קונבנציונלי שיכול להשמיד בניין, טיל גרעיני יכול לפגוע במאות אלפי בני אדם. יירוט של טיל גרעיני באטמוספרה עדיין עלול להותיר נשורת וזיהום רדיואקטיבי, לכן העדיפות היא להשמיד אותו עוד בחלל, כדי שהשיירים יישרפו בכניסה לאטמוספירה, ולא יגיעו לקרקע.

     

    הרבה נכתב בשבועות האחרונים על התקיפה הישראלית של הכור הסורי, שנועדה להשמיד כור גרעיני שנבנה בידי צפון־קוריאה, ועל השינויים המסתמנים בהסכם הגרעין האיראני, שנועדו להקשות על טהרן לפתח טילים בליסטיים מתקדמים ולהשלים את פצצת האטום שלה. אבל כעת מאפשרת מערכת הביטחון לראשונה לאנשי פרויקט חץ 3 בתעשייה האווירית ובמשרד הביטחון לדבר על המערכת הישראלית שנועדה להתמודד עם האיום הגדול מכולם. לצורך זה התאפשרה לכתב "ידיעות אחרונות" גישה למעבדות הפיתוח ואל האנשים שמאחורי מערכת ההגנה שפיתחה ישראל, בסיוע ארה"ב, כדי להיות קו ההגנה האחרון במקרה שהניסיונות של ישראל והמערב למנוע מאיראן נשק גרעיני ייכשלו ויסתיימו בתסריט הגרוע מכל – זה שבו איראן תשגר טיל חמוש בראש נפץ גרעיני לעבר מדינת ישראל.

     

    שיגור הטיל
    שיגור הטיל

     

     

    כמו אופנוע ומשאית

     

    ד"ר אסי (47), תושב נס־ציונה, הוא מהנדס המערכת. וכמו רוב אנשי הפרויקט, שמו המלא ותמונתו אסורים לפרסום. אסי, מהנדס מכונות בהשכלתו, הוא "ההייטקיסט" מבין הבכירים - מי שהגיע לפרויקט מחברת סטארט־אפ בתחום הגיימינג. אבל במקום משחקי מחשב יש לו עכשיו בידיים את אחד הטילים המתקדמים בעולם.

     

    חץ 3 קצר יותר מחץ 2. הוא שוקל כמעט חצי ממשקלו, זול יותר, ועדיין מגיע לגובה רב יותר ומיירט במרחק גדול יותר מגבולות ישראל. "החידוש הגדול הוא בטיל, או במיירט, כפי שנהוג לקרוא לו. גם כאן, כמו בחץ 2, יש מכ"ם ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות יותר, אבל הטיל שונה לגמרי. הוא משוגר לאוויר, ובתוך שניות מאיץ אותו השלב הראשון למהירות גדולה פי כמה ממהירות הקול. כשהטיל מגיע אל מחוץ לאטמוספירה נחשף המיירט החללי, שנראה כמו לוויין קטן ולא כמו טיל. כי אחרי שכבר הגעת לחלל אתה לא צריך צורה אווירודינמית. למיירט החללי יש ראש ביות אלקטרו־אופטי, שרואה את החום של טיל המטרה ומכוון את עצמו לפגיעה ישירה בה".

     

    איך זה שהטיל החדש קטן יותר, אבל טס גבוה ורחוק יותר?

     

    טיל השיאהב־ 3 האיראני. פותח במיוחד כדי לפגוע במטרות בישראל
    טיל השיאהב־ 3 האיראני. פותח במיוחד כדי לפגוע במטרות בישראל

     

     

    "זה כמו שאופנוע מהיר ממשאית. כאן יש באופן יחסי יותר דלק, יותר חומר הודף, ביחס לשאר רכיבי הטיל. לטיל החדש אין מכ"ם משל עצמו כמו שיש בחץ 2, ושיטת היירוט שלו שונה. חץ 2 מגיע לקרבת המטרה, מפעיל את הראש הקרבי שלו ומשמיד אותה בזרם של רסיסים מכוונים היטב. חץ 3 פוגע בה ישירות, כך שלא צריך רש"ק (ראש קרבי). זה מחייב אותנו לדיוקים מאוד גבוהים ולכושר תמרון מאוד חד כדי להגיע למהירויות שמבטיחות פגיעה, אבל חוסך משקל ומורכבות".

     

    כמה מהר? כבר נחשף שחץ 2 מגיע למהירות של תשעה מאך.

     

    "בטיסה בחלל המהירות נמדדת בקילומטרים לשנייה, לא לשעה. הנתון המלא מסווג, אבל אני אתן לך לדמיין אותו: את הדרך מנקודה במרכז הארץ לתל־אביב המיירט עושה בשיא המהירות שלו בשתי שניות".

     

    1
    1

     

    מתחרים ועובדים יחד

     

    חץ 3 הפך מרעיון לפרויקט אחרי סדרת בדיקות באמצע העשור הקודם, שהסתיימה בחתימה על מזכר הבנות לפיתוחו עם משרד ההגנה האמריקאי ב־2008. התעשייה האווירית היא הקבלן הראשי של הפרויקט, שבו משתתפות גם רפאל, תעש מערכות ואלביט. אלתא מערכות מספקת את המכ"ם, ובואינג מייצרת בארה"ב 50 אחוז מרכיבי הטיל לפי דרישת הקונגרס, כדי להשאיר "בבית" כמה שיותר מהמימון לפרויקט ולספק עבודה לכמה שיותר אמריקאים. עד היום מימנה ארה"ב פיתוח והצטיידות לחץ בסכום הקרוב לשלושה מיליארד דולר, מהם קרוב למיליארד לחץ 3.

     

    בתחילת הדרך נבחן הקונספט הישראלי מול מערכת 3־SM מתוצרת ריית'און, שמיועדת ליירט גם היא טילים בליסטיים בחלל, ומותקנת כבר בספינות של הצי האמריקאי. "היו בפרויקט הזה לא מעט מקומות שלא היו לנו ספרים ללמוד מהם, אבל אנחנו לא לבד: גם לארה"ב יש מערכות מצוינות כמו 3־SM שהציעו לנו בתחילת הדרך בגרסה יבשתית, אבל ועדה ישראלית־אמריקאית בדקה את ההצעה שלנו והשתכנעה שחץ 3 מתאים יותר לצרכים הישראליים. הוא גם זול יותר. זה לא אומר שחץ 3 טוב יותר, הוא רק טוב יותר עבורנו", אומר ד"ר עודד (67). "אנחנו מקבלים מהאמריקאים פידבקים שיש לנו משהו מיוחד, ושהצלחנו לעשות אותו מהר מאוד יחסית ללוחות הזמנים שהם מכירים. זו פריצת דרך והישג ברמה עולמית".

     

    עודד, תושב כפר ורדים ואב לשתיים, כבר יכול היה להיות בפנסיה היום אחרי עבודה של עשרות שנים ברפאל, שם עסק בפיתוח טילי אוויר־אוויר ואחר כך במערכות חלל. אבל אז החלו להסתובב בקהילה הביטחונית־מדעית הישראלית הקטנה שמועות על הפרויקט החדש. כאחד המומחים הגדולים בתעשייה הביטחונית הוא גויס לפרויקט, וכיום הוא מהנדס המערכת של המיירט החללי.

     

    היחסים בין התעשיות הביטחוניות בארץ מורכבים: בחץ 3 משולבות התעשיות הגדולות, אבל במקביל הן מנהלות ביניהן תחרות רוויית אמוציות, על פרויקטים בארץ ועסקאות בחו"ל. "אנחנו קודם כל ישראלים", אומר לוי. "המערכת הזאת מגינה על הבית של כל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו יודעים לשתף פעולה כשצריך ולהתחרות כשצריך. זה מה שמבדיל אותנו ממדינות אחרות, שם החיבורים האלה פחות מקובלים".

     

    לא תמיד זה כך, בעשור שעבר התחרו ראש בראש התעשייה האווירית ורפאל על פיתוח מערכת היירוט שמתחת לחץ, "שרביט קסמים". לוי הוביל את הצוות של התעשייה האווירית, אך משרד הביטחון בחר בהצעה של רפאל. בתעשייה האווירית איימו בהתחלה שימשיכו לבד את פיתוח המערכת שהציעו, עד שבמשרד ישתכנעו שהיא עדיפה, אך לבסוף הרוחות נרגעו.

     

    "זה באמת מפליא את האמריקאים איך יש כאן עבודה משותפת, למרות שהמפעלים מתחרים אחד בשני", אומר פתאל מהצד של הלקוח, וכמי שבעצמו שימש בתפקידים בכירים באלביט כמה שנים. "יש כאן תחרות על פרויקטים, אבל ברגע שמתקבלת החלטה התעשיות מיישרות קו. אפילו ב'שרביט קסמים', חטיבת אלתא של התעשייה האווירית מספקת לרפאל את מכ"ם המערכת, ומפעל נוסף של התעשייה האווירית תומך בפרויקט".

     

    בגלל המעורבות האמריקאית הגדולה מתנהל פרויקט החץ קצת אחרת מפרויקטים ביטחוניים אחרים בארץ. המסמכים ודיונים רבים מתנהלים באנגלית, וגם התחקירים אחרי השיגור. "לא פעם אנחנו מוצאים את עצמו באמצע הלילה במשרד, כדי לנהל דיונים בערוצים מסווגים עם האמריקאים בשעות העבודה שלהם", אומר שלומי (47), ראש מינהלת מערכות הגנה מפני טילים בתעשייה האווירית, תושב פתח־תקווה, אב לשלושה ("ועוד שניים", הוא צוחק, ומתכוון לחץ 2 ו־3).

     

    שלומי: "האמריקאים הנחילו לנו שיטות עבודה שלא רואים בפרויקטים שהם 100 אחוז ישראליים. איך מנהלים תקציב, איך מתכננים תוכניות עבודה, איך מבצעים אבני דרך טכנולוגיות ואיך מנהלים סיכונים. לכל אחד מהמושגים האלה יש תמיד ראשי תיבות של שלוש אותיות באנגלית ותהליך מאוד סדור, שאנחנו צריכים לעבוד לפיו ולהציג. ועדיין, אנחנו מצליחים לחדש גם בזה. האמריקאים סיפרו לנו שהיינו עבורם פורצי דרך ודוגמה בהפחתת סיכונים. הם לא מעבירים לנו ידע, אבל הרבה פעמים שואלים אותנו שאלות מנחות, ומכוונים אותנו".

     

    ולפעמים באים לידי ביטוי גם ההבדלים בגישות של האמריקאים והישראלים. "האמריקאים יותר מסוגרים ומאורגנים מאיתנו. אנחנו רצים מאוד רחוק ומהר, יש לנו נטייה לקחת סיכונים בגלל הצרכים המבצעיים שהשכנים שלנו מציבים לנו, סיכונים שהאמריקאים לא כל כך אוהבים לקחת. הם גורם מרסן במובן הזה", אומר סא"ל עופר (43), ראש ענף "חץ" במינהלת "חומה", אב לשלושה מנס־ציונה.

     

    עופר, שצמח במערכת ההגנה האווירית בחיל האוויר, הספיק לשרת במערך טילי סטינגר לפני שהשתלב בפיתוח מערכות. "חיל האוויר הוא הלקוח שלנו ומעורב מאוד בפיתוח. אנחנו מקבלים את הפידבקים שלו בכל שלב, שמתבססים על שנים של הפעלת חץ 2, פטריוט ושאר מערכות ההגנה האווירית. בזכות פרויקט החץ, כיפת ברזל ושרביט קסמים, יש היום הרבה יותר ביקוש של מתגייסים לשרת במערך ההגנה האווירית, הם מבינים את החשיבות ויודעים שיש גם אקשן".

     

    יירוט מוצלח בחלל

     

    בניגוד למערכת כיפת ברזל, שהופעלה לאחרונה, אמנם בטעות, טיל החץ לא זכה ליותר מדי שיגורים מבצעיים. רבים מתושבי השפלה התעוררו לפני שנה כאשר חץ 2 שוגר מבסיס במרכז הארץ לעבר טיל נ"מ סורי שנורה לעבר מטוסי חיל האוויר שתקפו ליד דמשק, והיה חשש שייפול בשטח ישראל. חץ 3 שוגר עד היום רק בניסויים. כבר ב־2013, חמש שנים לאחר שהושק הפרויקט, שוגר לראשונה הטיל לניסוי מלא ראשון, וב־2015 כבר יירט לראשונה טיל מטרה בחלל.

     

    "השיא בינתיים הוא בניסויים. אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו במעבדות ובניסויים של כל רכיב בנפרד, אבל עד שאתה משגר את הטיל בניסוי יש לך ספקות", אומר ד"ר אסי.

     

    "ב־2013, בניסוי הטיסה הראשון, יכולנו פעם ראשונה לראות את התוצאות של החלטות שקיבלנו. אחר כך גם היה יירוט מוצלח, אבל השיא היה בשיגור הראשון. זה כמו שנולד ילד, אתה יושב באולם עם דופק של רץ מרתון, שאני מכיר כספורטאי, ובספירה לאחור מריץ כל הזמן בראש מה אמור לקרות עכשיו, איזה פלאג בטיל מופעל באותה שנייה, ומה ה'ילד' צריך לעשות בשלב הבא. חיכית לרגע הזה, ואתה כל כך מאושר. ואז אתה רץ בין העמדות לראות מה היה, חוגג קצת אם היה מוצלח, ומיד מתחיל את העבודה על הניסוי הבא או על מסירת סדרה חדשה של טילים לחיל האוויר. היחס בין זמני המתח והלחץ לחגיגות הוא אחד לאלף".

     

    גם ד"ר עודד, שכבר ראה כמה שיגורים בחייו, עדיין מתרגש. "החלק המרתק הוא כשמגיעים הנתונים ומתחילים לחפור בהם. כמו לפתור חידה בלשית. אתה רואה מה עבד נכון אבל תמיד מגלה תופעות חדשות, וכולם מתחילים לגרד את הראש בניסיון להבין אותן. יש לנו מערך שלם של מחשבים די חזקים שאנחנו מדמים עליהם ניסויים, אבל אין תחליף לשיגור אמיתי. החלל זה תווך חדש עבורנו, ויש דברים שאנחנו לא יכולים ללמוד אפילו מהספרים".

     

    ויש גם תקלות

     

    אבל לא תמיד הכל טוב. בשנה שעברה נכשלו שני ניסיונות שיגור, לאחר שבאחד מהם בוטל שיגור המיירט בגלל שינוי בנתיב הטיסה של טיל המטרה, ובאחר הייתה זו תקלת תקשורת שעיכבה את שיגור המיירט.

     

    "המדינה קטנה על חץ 3", אומר פתאל. "זו לא התפארות, זה תיאור מצב של טיל כל כך מהיר, שכל שינוי קטן מוציא אותנו מתחום הבטיחות ומעלה חשש ששברים מהפגיעה יגיעו למקומות שלא רצינו. אז עצרנו ניסויים. כשיגיע טיל איראני עצם היירוט הוא הבטיחות, אבל בניסוי אנחנו לא יכולים לקחת סיכונים שנגרום נזק. לכן נבצע בהמשך השנה ניסויי יירוט באלסקה, שם יש לנו יותר מרחבים ופחות מגבלות בטיחות".

     

    כיפת ברזל גם גנבה את התהילה ל"חץ". פעם כל ניסוי שלו היה פותח מהדורות חדשות. היום לכיפה יש כבר 005,1 יירוטים, והיא זו שבכותרות.

     

    לוי: "אני מאוד מקווה שככה זה יישאר, ולא יהיה צריך להשתמש בחץ 3. שלא נגיע למצב שהאיום שמולו הוא מיועד להתמודד נמצא בדרך. אבל אין היום בן אדם בישראל שלא יודע מה זה חץ, ושהמערכת אחראית על חלק הארי מההגנה על מדינת ישראל, מעל שכבות הגנה אחרות".

     

    אפילו בארה"ב מדווחים שאיראן עומדת בהסכם הגרעין. אז אולי ההשקעה בחץ מיותרת, ויש דברים יותר טובים לעשות עם הכסף?

     

    פתאל: "מדינת ישראל צריכה לסמוך רק על עצמה. אותם אמריקאים שחתמו על הסכם הגרעין, אותו ממשל אובמה, המשיך לתקצב את חץ 3 במאות מיליוני דולרים. זה לא סתם. הייתי עכשיו בוועידת אייפאק, והתמיכה בתוכניות הגנה מפני טילים היא מקיר לקיר, גם בין המפלגות בארה"ב וגם בין הסנאט לקונגרס".

     

    ואם לא איראן, הלייזר מתחיל להבשיל, וכבר מוכיח בניסויים את יכולתו להשמיד מטרות גדולות ומהירות יותר ויותר. זה לא יהפוך את הטילים למיותרים?

     

    פתאל: "20 שנה מהיום יהיה כאן לייזר ליירוט. אבל אי־אפשר לזנוח את הפתרונות הקינטיים. כשתרצה ליירט מטרה במרחק גדול ממך עוד הרבה שנים – תעדיף מיירט, ולא קרן לייזר".

     

    אז מה הלאה?

     

    פתאל: "לקראת תקופת הטיסות לניסויים בארה"ב, כבר יש לנו כמה רעיונות מעניינים להמשך הפיתוח. עוד לא קראנו לזה חץ 4, עוד לא ברורה לנו חלוקת העבודה בין התעשיות הביטחוניות, אבל דברים מתחילים לזוז". •

     

     

    אלוף (מיל') דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון וכיום סגן נשיא בואינג העולמית:

    "חץ 3 יגרום לאיראנים לחשוב שש פעמים לפני שישגרו"

     

    מערכת החץ חייבת את קיומה במידה רבה לעקשנותו של אדם אחד: אלוף (מיל') דוד עברי, ששיכנע בשנות ה־80 את האמריקאים לממן אותה כפרויקט מחקר, ובהמשך את ההצטיידות, מול התנגדות צה"ל.

    "לפני 30 שנה מערכת הביטחון בכלל לא רצתה את החץ. ההערכה הייתה שצריך להתרכז בהתקפה, ושאף אחד לא יעז לתקוף מטרות אזרחיות בישראל", אומר אלוף (מיל') דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האוויר, יו"ר התעשייה האווירית ומנכ"ל משרד הביטחון, ומי שמשמש כיום כנשיא בואינג ישראל וסגן נשיא בואינג העולמית, המייצרת רכיבים לחץ.

    החץ החל כפרויקט מחקר עבור תוכנית "מלחמת הכוכבים" שיזם הנשיא רונלד רייגן, מול הטילים הגרעיניים הסובייטיים, ושהתבססה בעיקר על לייזרים שיוצבו בחלל וישמידו שם את הטילים הרוסיים בדרכים לארה"ב. "ב־1985 הזמנתי לכנס בטכניון את גנרל ג'יימס אברמסון, שהיה ראש התוכנית ושאותו הכרתי מתפקידים קודמים שמילא בחיל האוויר האמריקאי. הצגנו לו את איום הסקאדים ואת הקונספט של טיל נגד טילים, והרעיון התחיל להתבשל. סוכם שנצא למחקר היתכנות, ואחר כך נבנה אב טיפוס. אברמסון הסכים לממן 80 אחוז מהעלויות, והתעשייה האווירית מימנה את 20 האחוז הנותרים, כי מערכת הביטחון סירבה לממן בעצמה", מספר עברי.

    אחרי מלחמת המפרץ ב־1991 היה קצת יותר קל לקדם את החץ. "אחרי שמשה ארנס מונה לשר ביטחון הוא נתן גיבוי לפרויקט והתחלנו בפיתוח המכ"ם מכסף ישראלי. את הכסף לטיל גייסנו מהקונגרס, כי מערכת הביטחון עדיין לא ממש רצתה את הפרויקט. הקונגרס ביקש שנשלב חברות אמריקאיות בייצור בתמורה למימון, ובואינג השתלבה אז בפרויקט". עברי היה מפקד חיל האוויר ב־1981, כאשר ישראל תקפה והשמידה את הכור בבגדד. "באיום הגרעיני צריך להילחם גם באמצעות התקפה וגם באמצעות הגנה. זה כמו בכדורסל: ההכרעה היא תמיד בהתקפה, אבל לא מספיק לקלוע כדי לנצח, אתה חייב להשקיע גם בהגנה. מאז השתרשה התפיסה הזו, החץ כבר לא לבד בעולם. בישראל הורחבה מעטפת ההגנה, וכיפת ברזל היא הנכד שלו".

    החץ הוא סוג של נשק ‘שובר שוויון’?

    "שובר שוויון יש רק בטניס. אבל חץ בהחלט היווה שינוי אסטרטגי. ההגנה הופכת חלק מההרתעה. מדינת אויב שרוצה לתקוף את ישראל יודעת שרובם המוחלט של הטילים שלה ייורטו בדרך ולא יגיעו למטרה, שהם לא יצליחו לפגוע בכל היכולות הישראליות שרצו להשמיד. ואז עוד יצטרכו להתמודד עם יכולת התגובה הישראלית. חץ 3 יגרום לאיראנים לחשוב שש פעמים לפני שישגרו, בגלל החשש מהתגובה שתגיע לאחר מכן. החץ יוצר מצב שאפילו מתקפת הפתעה לא תשבית את צה"ל ואת חיל האוויר. וזה לא רק מפני טילים גרעיניים. ראינו במלחמת המפרץ שלעיראקים היו ראשי קרב כימיים, אבל הם לא העזו לשגר אותם לישראל. ראינו לאורך השנים שהצד השני מבין את משמעות החץ ומכניס אותה לשיקוליו".

    האויב יכול להשקיע, לייצר ולשגר הרבה יותר טילים, בתקווה שמשהו כן יצליח לחדור את החץ.

    "זה ממש לא פשוט. טילים בליסטיים הם טילים יקרים, היכולת לשגר כמות גדולה יותר מהם דורשת להחזיק מערך גדול יותר של משגרים ומערכת לוגיסטית מורכבת. וגם אז, חץ ישמיד חלק גדול ממטח הטילים המוגדל. אז הצד השני גם מוציא סכומים גדולים וגם לא משיג את המטרה".

     


    פרסום ראשון: 02.04.18 , 22:56