חזר לעצמו

כזה עוד לא היה לנו: שש שעות ו־45 דקות בלבד החזיקה החלטה של ראש הממשלה. בארבע אחרי הצהריים הוא הודיע על ביטול תוכנית גירוש המהגרים, ובשעה רבע ל־11 בלילה הוא הודיע על ביטול הביטול.

כהרף עין הפכו שוב המהגרים למסתננים, והחלטה חשובה ואמיצה של ראש הממשלה נרמסה תחת המגפיים הדורסניים של פלוגות הימין. זה לקח לנתניהו התבטאות אחת של נפתלי בנט וציוץ אחד של שמעון ריקלין כדי ליישר לימין.

במהלך הזמן הקצר הזה הוא גילה לפתע שגם בימין יכולים להיות חמוצים, ואפילו מרירים. ועוד כלפי מי: כלפי ראש ממשלת הימין, שיצא עם מתווה חדש לבעיית המהגרים. כן כן, מאתמול אמרו מהגרים. נתניהו, ולא האקדמיה לשפה העברית, הוא שטבע את המילה הזאת, לפני ששינה אותה שוב. תודו שיש משהו מרנין באופן שבה השפה מתאימה את עצמה לפוליטיקה.

הרשתות החברתיות החלו לרטוט מוויברציות שליליות, שקיבלו מיד רוח גבית משר החינוך בנט ומגדעון סער, המועמד הפוטנציאלי לרשת את נתניהו. מעניין שלא בנט ולא סער יצאו מגדרם כשדובר על חשדות קשים לשחיתות נגד ראש הממשלה, והמעיטו, אם בכלל, להתבטא בנושא. והנה, פתרון לבעיית הפליטים הוציא מהם בבת אחת את האש.

המתווה מהווה גן עדן למסתננים, טען בנט. כאילו שהשערים לישראל נפתחו אמש לרווחה וכל אחד יכול להיכנס דרכם. הרי ידוע לכל שמדובר בפתרון לאותם פליטים שהגיעו הנה לפני בניית הגדר עם מצרים, ושהיום אפילו זבוב לא יכול להסתנן למדינה.

אבל הימין, מסתבר, ראה בביטול גירוש מבקשי המקלט בגידה של ראש הממשלה בהם, משל היה מדובר בפלסטינים שתובעים זכותם על דרום תל־אביב ולא באנשים אומללים שנמלטו מארצותיהם כדי לשרוד. נאמניו הכי מושבעים של נתניהו בתקשורת הימנית לא התאפקו וביקרו את ראש הממשלה באופן חריף. לכמה שעות נראה היה שהעולם התהפך: השמאל תומך בנתניהו על החלטה הגיונית וסבירה, על מתווה חשוב ועל הישג משמעותי, ואילו פרשנים ופוליטיקאים מהימין קובלים על כך שנתניהו מבטיח ולא מקיים, שהוא מפר הבטחות לבוחריו, שהוא נכנע לשמאל.

וכל זה קורה יום לאחר פתיחת מבצע הגירוש, מיד לאחר מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר הפנים, שבה הודה נתניהו בפשטות שהמתווה הקודם, לפיו מדינה שלישית תקלוט את המגורשים – קרס. בשבועות האחרונים התברר שהמדינה השלישית היא אופציה לא קיימת, אמר נתניהו. אותה מדינה לא עמדה בלחצים שהופעלו עליה, מהדרישות שלא תסכים לקבל לשטחה פליטים ללא הסכמתם - וביטלה את ההסכם.

תוסיפו על כך שבג"ץ הקפיא את ההסכם שאותו אישר בעבר הרכב מורחב שלו בראשות הנשיאה היוצאת, מרים נאור, ודורש עכשיו הבהרות והסברים לגבי אותה מדינה שלישית – והנה לכם הסיבות למתווה החדש.

נתניהו צדק כשאמר שלא הייתה ברירה אלא להגיע להבנות עם נציבות האו"ם לפליטים ולמצוא פתרון סביר ואנושי. מה שהפתיע זה האופן שבו זה נעשה. בשקט בשקט, מתחת לאפה של הממשלה ומבלי לערב אפילו את שרת המשפטים. כנראה שזו לא חייבת להיות השמדה של כור אטומי כדי שהדברים ייעשו בדיסקרטיות. ניתן לפתור גם דברים פחות מורכבים מבלי שכל העולם ואשתו יהיו מעורבים.

אפשר לנחש שבבית־המשפט העליון נשמעה אמש אנחת רווחה. ההחלטה לאשר את ההסכם לפיו יגורשו הפליטים למדינה שלישית עוררה שם הרבה אי נחת. גם הנשיאה נאור וגם השופט העליון חנן מלצר, כיום המשנה לנשיאה, הביעו בגלוי את תחושותיהם הקשות לנוכח הפתרון. השופט מלצר אף התבטא בצורך בחמלה ורגישות כלפי המעורבים, המתחייבים מהיות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל כאמור, אנחת הרווחה הזאת נמשכה זמן קצר ביותר. נתניהו ויתר אפילו על מראית עין. החשש מהימין היה כל כך חזק, שנתניהו לא המתין אפילו יממה כדי להודיע על ביטול הביטול.

הזגזוג הדרמטי בהחלטת נתניהו הוא בהחלט סיבה לדאגה. קודם כל, מפני שברור לכל שאחרי ההבנות שאליהן הגענו עם האו"ם, ישראל לא יכולה לחזור בה ולדרוש שוב את גירוש הפליטים למדינה שלישית. בעצם פירסומו, המתווה החדש כבר יצא לדרך. איזה פרצוף יהיה עכשיו לישראל ואיך תסביר את השינוי בעמדתה?

אבל מה שצריך להטריד אותנו יותר זה המהפך בהחלטתו של נתניהו, והחזרה תוך שעות ספורות מדברים שאמר במסיבת העיתונאים. זה יכול להעיד על אחד משני דברים: או שראש הממשלה מנוהל על ידי אנשים לא יציבים, שיש להם השפעה דרמטית עליו והם גורמים לו לשנות את החלטותיו בהתאם לעמדותיהם, או שהוא עצמו מבולבל ולא בטוח בעצמו.

מה שבטוח, האירוע אמש, בעיצומו של החג, צריך להדליק נורה אדומה מעל התנהלותו של ראש הממשלה.

זה כבר לא קשור לפליטים או מסתננים. זה קשור למצבו של ראש הממשלה ויכולתו לקבל החלטות.