ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    דנה זרמון | צילום: טל שחר
    7 לילות • 04.04.2018
    אם הייתי מעלה את הסרטון עם העירום בכוונה הייתי יושבת זקוף ולא עם הכרס בחוץ, אבו־עגילה וציצים עצובים
    תמונות בפיג'מה? כן. תמונות עם שיזוף כתום? לא. תוכן ממומן? רק שיהיה אותנטי. תמונות עירום של הבעל? זהירות, גם חברות קרובות יכולות להפיץ. גבי בר-חיים הצטרפה לבית הספר לאינסטגרם של דנה זרמון ולמדה כמה דברים חדשים ומופלאים על העולם הזה
    גבי בר־חיים | צילום: טל שחר

    יש אנשים שחולמים שהם יצאו מהבית וגילו שהם עירומים. במקרה של דנה זרמון זה קרה באינסטגרם. "קודם כל הייתי חולה! אמיתי אמיתי אמיתי אמיתי", היא נזעקת. "צילמתי את גיא, בעלי הנסיך, מקפל בגדים, כי אין גברים כאלה. אז רציתי להראות את הנסיך שלי, אבל יצא שבטעות הראיתי גם את הנסיכות שלי".

     

    עדיין לא הבנתי איך זה קרה.

     

    "אני מרגישה בשיא האמת של החיים שאני מצלמת רק את גיא, ופתאום הוא זז. ואז רואים אותי לשנייה. עכשיו אני לא שמה לב לדברים האלו".

     

    שאת לא תשימי לב? את עובדת בזה. מה עם בדיקת איכות?

     

     

    "לא שמה לב! כשאני מעלה משהו אני מעלה בלי לראות שוב, כדי לא להתחיל להיתקע על זה. זה קרה בשישי בבוקר, שעות השיא שלי. תוך עשר דקות זה נמחק. כבר היו המון צפיות. קיבלתי מעל אלף הודעות פרטיות! אנשים שכותבים לך שמרתי. הפצתי. או מסתובב בווטסאפ סרטון שלך עירומה. וואלה, תודה אנשים טובים. היו גם את האנשים מתוך התעשייה שהתחילו לרכל כאילו עשיתי את זה בכוונה".

     

    קשה להאשים אותם. זה מנובר קים קרדשיאן קלאסי. זה גם עבד. נהיה ויראלי.

     

    "פחחח. מי שראה את הסטורי יכול להעיד שאם הייתי עושה את זה בכוונה לפחות הייתי דואגת שאני איראה בו טוב! לפחות הייתי יושבת זקוף ולא עם כל הכרס בחוץ, או מפזרת את השיער ולא תקועה עם אבו־עגילה של לפני מקלחת, יושבת כמו עקומה ומצלמת. (נאנחת) ועם ציצים עצובים. הכל עייף שם".

     

    ממש ביזית את העוקבים.

     

     

    (צוחקת) "ממש! אז כל מה שנותר לי זה לצחוק על עצמי. זה היה כל כך שטותי".

     

    תתנחמי בזה שהיה יכול להיות יותר גרוע. לפחות היית עם תחתונים.

     

    (שתיקה).

     

    רגע. לא?

     

    "בואי, למזלי לא רואים".

     

    × × ×

     

    ברוכים הבאים לחייה של זרמון, 25, בוגרת הריאליטי itgirls# ואמנית אינסטגרם. כל יום צופן בתוכו הרפתקה חדשה, בין אם סלפי וירטואוזי בהליקופטר, נסיעת עבודה ללוס־אנג'לס עם בלוגריות שנבחרו בפינצטה או תיעוד של הפוך עם קצף. וזה עובד לה יופי.

     

    אבל כל אלה זוטות יחסית לאירוע המרכזי שזרמון מקדמת בחודשים האחרונים: האינסטקדמי, מעין קתדרה למדעי הרשתות החברתיות, שהיא הקימה ומפעילה. מי שהבינה כבר לפני חמש שנים שהאינסטגרם הוא מקור פרנסה מושלם לבחורה יפה עם מנוע טורבו בישבן, מתחזקת היום חשבון מצליח עם 265 אלף עוקבים ושת"פים עם חברות מסחריות. אבל בניגוד לרוב המוחץ של נערות המדיה החברתית, זרמון כבר לא כאן בשביל הפינוקים והחינמים. מאחורי כל זה עומדת אג'נדה מנומקת. מי שמציגה ברשת חזות של נערה חומרנית שמחפצנת עצמה לקול מצהלות העוקבים, מוכיחה שבחיים עצמם יש לה לב פועם של יזמית.

     

    עם אביה, הפרסומאי אילון זרמון
    עם אביה, הפרסומאי אילון זרמון

     

    את האמביציה הביאה מהבית: אביה, הפרסומאי אילון זרמון, הוא איש שעל החגורה שלו תלויות כמה מהפרובוקציות המיניות הבולטות בפרסום העברי. אמה, דרורית, היא ארט דירקטורית ואמנית. "בפועל, צריך שדברים יהיו פרובוקטיביים ואני למדתי את זה מהטוב ביותר. צריך שדברים יעוררו עניין", היא מסבירה.

     

    "אני חושבת שזיהיתי צורך לפני שאנשים זיהו אותו בעצמם. איזה צורך? להתקדם. להתפרנס. יש לי 265 אלף עוקבים שרואים לי את העמוד ארבע פעמים בשבוע. וזה לא ערטילאי - יש סטטיסטיקות. יש כלי מדידה. היום זה כלי עסקי. ואפשר להתפרנס מזה. לצורך העניין סלינה גומז. יש לה הכי הרבה עוקבים באינסטה לבנאדם פרטי. תמונה אחת של גומז זה חצי מיליון דולר".

     

    מישהי שמתחילה היום כמה יכולה להרוויח?

     

    "בהתחלה מאות שקלים. 300־400. אבל זה מוצרים. וככל שאת עובדת יותר ומראה יותר עשייה, מגיעים יותר. חברות היום עושות קמפיינים ייעודיים לרשת".

     

    כמה עולה פוסט אצלך?

     

    "יכול להיות 5,000. יכול להיות 10,000. זה מאוד תלוי. כמה פוסטים, אם זה עם סטורי, איזה תקופה, אם יש להם זכויות על התמונות. מפרסמים נהיו יותר חמים על הסטורי ובזכותו אני יכולה לדרוש יותר כסף כי בפועל זו עוד פלטפורמה. אבל זה עדיין לא חזק כמו פוסט".

     

    אז מה צריך ללמוד?

     

    "זה לא מקום שילמד אותך שתעלי מלא תמונות בבגד ים ויהיו לך מלא לייקים. אני לא מאמינה בזה. אני גם לא חושבת שצריך מלא עוקבים כדי להצליח. המטרה היא להפוך את העמוד שלך למשהו שהוא אמין, לבוא מהמקום האמיתי, לא מהמקום המזויף".

     

    כמה אפשר להיות אותנטית כשאת עושה תוכן ממומן?

     

    "אף פעם לא הסתרתי את זה שאני עושה תוכן ממומן. אני מאוד מעריכה תוכן ממומן אותנטי".

     

    יש בכלל דבר כזה?

     

    "כן. כשאת הופכת את זה לשלך. אני יודעת שאני לא אעשה עבודה שאני לא מחוברת אליה בין אם באג'נדות - תמיד חשוב לי שהעבודות שלי יהיו לי עם חברות שמשתלבות לי באורח חיים. הרי חברה זה לא מוצר אלא עולם של ערכים - את יכולה לקבל זוויות. תמיד יש סיפור".

     

    יש שת"פ שעשית בהתחלה והיום את מסתכלת ואומרת, מה לעזאזל חשבתי?

     

    "סכיני גילוח. לא זוכרת את שם החברה. הדחקתי. בהתחלה תמיד שמתי דגש על לעשות לייפסטייל ואופנה. אומרים לך בואי לאירוע של פדים ואת עפה על החיים שלך! עם סכיני הגילוח הרגשתי כאילו אני גדולה. עשו סרטון פרסומת וכל הפלצנות מסביב. עשו לי שואו, אבל זה עדיין היה סכין גילוח. נוור אגיין!"

     

    לאיזה דברים אמרת לא?

     

    "הציעו לי עכשיו לעשות קידום של המוצרים של מאסטר שף. אמרתי לא. זה לא מסתדר לי עם הנוף של האינסטגרם שלי".

     

    נוף זה יפה.

     

    "בדיוק. הנוף הזה הוא גם משהו שאני מדברת עליו בקורס, שהאינסטגרם חייב לדבר בשפה שלכן. זה מאוד חשוב".

     

    × × ×

     

    את האינסטקדמי מיקמה במיקום נוח: משרד הפרסום של אבא זרמון בלב תל־אביב. לחדר הישיבות הבוהק זורמות ביום אביך של אמצע השבוע כ־15 נשים. הגילאים מגוונים, ונעים בין שנות ה־20 המוקדמות למעל 40, במייק־אפ עבה ושיער מוחלק, כותבות בשקדנות את דברי המרצה. זרמון הגבילה את הקורס למעל גיל 16, אבל בעקבות ריבוי פניות מקטינות, פתחה גם קורס ייעודי לגילאי 12־18. המחיר: 1,800 שקל לארבעה מפגשים, שלוש שעות כל אחד. לנוער: 1,500.

     

    בשמלת מקטורן זרועת כוכבים ובפן מז'ורי, זרמון נראית כאילו נולדה מוכנה. משפט מפתח: "תמיד לחשוב מעבר לקופסה". והשטן הגדול: "מה שלא תעשו, לעולם אל תקנו עוקבים". כשהיא מדברת על הצורך לכתוב לצד העברית גם באנגלית בחשבון, כדי ללכוד קהלי יעד פוטנציאליים מחו"ל אחת התלמידות מודיעה שהיא באמת קיבלה לאחרונה הודעה מלקוחה מחברון שרוצה נעליים. "כן, גם חברון זה סוג של חו"ל", זרמון מאשרת, ועוברת לפרמטרים שיגרמו לחשבון שלך להמריא.

     

    הפרקטיקה ברורה: החשבונות העסקיים של אינסטגרם מספקים כלי מדידה שמראים את שעות הפעילות, התנהגות הגולשים וזמן שהייה בעמוד, שזרמון מנתחת באורח מרשים. המילה אנגייג'מנט - מעורבות - נזרקת תכופות לחלל האוויר. המטרה היא לייצר תוכן, שמייצר באזז, שמייצר פעילות בחשבון, להגיב לעוקבים ושהם יגיבו חזרה. האמצעי: סקרים בסטורי ובעמוד, תוך שיתוף הקהל ("למשל, איזה נעל ללבוש היום") וכמובן - מענה שוטף לעוקבים. "אבל הרבה אנשים רוצים להשמיע גם אם אין להם מה להגיד חוץ מזה שאתן שרמוטות", היא מודיעה. "מה עושים במקרה כזה? חוסמים או בולקים (מלשון בלוק - חסימה) חוצמזה, תפתחו עור של פיל. סבבה? סבבה".

     

    מה את יכולה לייעץ למישהי שרוצה להיות כוכבת אינסטגרם?

     

    "ליצור תוכן מקורי ואישי. לשמור על מיקוד בנושא העמוד - אופנה/ אוכל/ טיולים - לא הכל יחד. להיות פעילים! לעלות הרבה תמונות, להגיב, לענות להודעות. להיות זמינים ונגישים לקהל".

     

    תגדירי תוכן מקורי ואישי.

     

    "תמונות שהן 'הום מייד', מצבים שהם לאו דווקא רק מרגעים הכי טובים, גם תמונות בפיג'מה זה בסדר".

     

    אגב, יש פוסט שלך מתחילת הדרך שאת מסתכלת עליו ורוצה למות?

     

    "לא להגזים. אבל כן. וואי. הייתי עושה את עצמי כתומה. בני אדם לא נראים ככה! נראיתי כמו שמש. משהו מחריד ואת בטוחה שזה הכי יפה בעולם. נראיתי כמו פרסומת למכון שיזוף שהתקלקל. מהר מאוד הבנתי איך לעצב. מצאתי איזשהי נראות שהיא שלי: מצחיק להגיד את זה אבל כמה שיותר דומה למציאות. צבעים מאוד נקיים, מונוכרומטיים, היום אני הרבה יותר טבעית".

     

    גיא ברדה, 25, היא סטודנטית בבצלאל לצורפות ואופנה שתסיים השנה את התואר הראשון. הנגטיב לוונאביז שנכנסות לעסקי הרשתות החברתיות בשביל קרם עיניים בחינם. "הדבר הכי חשוב שלמדתי? קודם כל כמויות תמונות שצריך להעלות - שזה מינימום ביום וזה קריטי. אינסטגרם עובד על אלגוריתם פשוט - ככל שאת נותנת הוא מחזיר לך חזרה. כמו היקום. וצריך להתמיד".

     

    מה?

     

    "כמו דיאטה. את מתמידה בדיאטה את יורדת במשקל? אז כאן אם את מתמידה עולים לך העוקבים. זה כאילו הפוך".

     

    עמית בטש, 21, לפני שחרור, מתחילה להתפרנס בקטנה מהאינסטגרם. יש לה כמעט 14 אלף עוקבים. התובנה שלה יותר הוליסטית: "למדתי לא לפחד להוציא את המצלמה כל רגע. אינסטגרם זה ספר תמונות של החיים. וזה תמיד נראה טוב. אנשים מחפשים מקומות ללכת אליהם אבל הם לא שמים לב למה שיש שם. למשל, שכבתי והשתזפתי בקראון פלאזה, ואז הסתכלתי למעלה וראיתי צל של דקלים ומאחוריו היה המלון - זה פשוט שידר משהו טוב. וזה כי לא פחדתי להסתכל מסביב. התמונה נמצאת שם. לא צריך לייצר אותה בכוח".

     

    ברדה: "והכי חשוב לא לנסות לחקות מישהי אחרת. להיות אותנטית ובעיקר להתמיד".

     

    אותנטיות היא בכלל האקססורי החביב של הנוכחות. העמוד צריך להיות אותנטי. הטקסט אותנטי. הצילום אותנטי. הפילטר אותנטי. גם העוקבים. "אספר לך סוד קטן", מסבירה זרמון אחרי השיעור. "היום לאנשים נורא קשה ללחוץ על הפולואו. כי זה כאילו מחייב אותם. הרי בפועל אדם שמבלה עשר פעמים ביום באינסטה יכול להיחשף אליי יותר ממה שהוא נחשף לאמא שלו, אם הוא לא גר איתה. (חושבת) בעצם גם אם הוא גר איתה. זו התחייבות!"

     

    איך מתמודדים עם זה?

     

    "בעזרת זה שאתה נותן לעוקבים שלך להרגיש שאתה חבר שלהם. אני משתפת את הרגעים שאני יודעת שהם אמיתיים".

     

    כתבה שפורסמה אצלנו דיברה על זה שזמרים קונים ביוטיוב עוקבים. גם באינסטגרם. והראתה כמה זה קל. יכול להיות שבמקום אותנטיות אפשר להסתפק בלשלם כסף לבוטים?

     

    "אתה לא קונה עוקבים, אתה קונה מספר. לא נעים לך לראות 200 אז אתה קונה כדי שיהיו לך 400. אם היה מישהו שיבטיח שעוד חצי מיליון אנשים אמיתיים יראו אותך הייתי בעד. אבל זה רובוטים. את גם רואה לפי מספר תגובות. עשרת אלפים עוקבים ומאה לייקים זה הגיוני?"

     

    אז מעולם לא שקלת לקנות עוקבים.

     

    "לא. אנשים יכולים לזייף לייקים. אבל לא יכולים לזייף פילוח נתונים. קל מאוד לראות מה אמיתי ומה לא. מה יהיה בהמשך אני לא יודעת. באופן כללי אני לא בנאדם שאומר נוור סיי נוור. חוץ מקרוקס".

     

    × × ×

     

    ואת הכי אמיתית כשנוח לך. כלומר בבגד ים. במקרה של זרמון, פוסט שהעלתה עורר מיני־סקנדל אחרי שצילמה את עצמה מאחור בבגד ים, תחת הכותרת הרומזנית, "עונת האפרסקים החלה", כולל אייקון של פרי בשל. התגובות היו בהתאם. "קים קיי אני לא", היא מתרגזת. פשוט נורא אהבתי את משחק המילים עם האפרסקים".

     

    הפוסט שהרתיח את הגולשים
    הפוסט שהרתיח את הגולשים

     

    אני חושבת שהתמונה הזו מוכיחה שפרובוקציה אולד־סקול עדיין עובדת. את אמרת לי פעם על פרסומות של אבא שלך שציצים מוכרים. כנראה שגם אפרסקים.

     

    "חד־משמעית! וזה מוכר גם לנשים וגם לגברים. גוף ופרצוף זה דברים שמעניינים בני אדם, לא משנה כמה רואים מהם. כשיש דגש על זה בתמונה אנשים נמשכים לזה וזה הוכח מדעית! אבל לא באתי ממקום של למכור. הרגשתי שזה משלים לי את הסדרה מהחופשה. בואי נגיד שלא הייתי מעלה תמונה של התחת שלי מחדר שינה. זה היה בבריכה, השלים את החופש שלי מכל מיני זוויות".

     

    מה התגובה הכי מוגזמת שקיבלת?

     

    "'איזה זונה. את אישה נשואה'. מה הקשר לזה שאני נשואה? נו, אני נשואה ובעלי מת על התחת שלי בתמונות. אגב, אין בנאדם יותר פתוח ומפרגן מאשר בעלי. מעניין את התחת של שנינו מה אומרים על זה".

     

    אגב, מה זה הסיפור שצילמת את גיא בעירום והראית לחברות?

     

    "קודם כל, סליחה! יש לי במה להשוויץ. כשנפגשנו הייתי אחרי זוגיות ארוכה והכרנו לסטוץ. הכרנו בשביל סקס. זו הייתה מטרת הפגישה. זו אהבת אמת. והוא כפרה עליו יש בו מה להפוך לאובייקט! זה וואו! ואני אמשיך להגיד את זה בקולי קולות. שבעלי הוא וואו. הוא החיים שלי. גבר הגברים. ואם אני אגלה מי מהחברות שלי הדליפה את זה אני אשבור אותה".

     

    המטמורפוזה של זרמון מנערה שרוצה רק לכייף למנטורית היא רק חלק מתהליך ההתבגרות שלה. מעבר לזה היא התחתנה השנה ועברה משדרות רוטשילד לצפון הבורגני של תל־אביב. "אמרו שהדירה ברוטשילד שלי, ושאבא שלי קנה לי דירה. אבא שלי קנה דירה להשקעה וגרתי בה. באיזה סרט אתם חיים? ועוד אמרו דירת יוקרה. (מגלגלת עיניים) סתם דירה בבניין מתפרק".

     

    אל תגזימי.

     

    "טוב, אני עיצבתי אותה, בואי. עברנו כי היינו צריכים שקט מהאזור".

     

    אז מי עושה מה בבית?

     

    "אין את זה אצלנו. לו יכולים להיות ג'וקים שעכשיו עושים כביסה או כלים. לי אין את זה. אני יכולה ללכת לישון אם יש כלים בכיור. הוא לא. בעיה של מרוקאים. אבל הוא כבר הכניס בי את הג'וק".

     

    את פמיניסטית?

     

    "חד־משמעית! ראיתי איזה מודעה שביום האישה יש כל מיני אירועים, ביניהם שקלינאית תקשורת תבוא ותלמד אתכם איך לדבר בטון נמוך כדי להישמע יותר כמו גבר. כאילו, כשגבר מדבר בטון נמוך הוא הרי יותר סמכותי. רק מלקרוא את זה התעצבנתי. אישה לא אמורה להישמע כמו גבר כדי שייקחו אותה ברצינות. כאילו, פאק, למה?"

     

    מה עם כל סיפור ה־Me_Too#? איפה זה פוגש אותך?

     

    "מעולם לא קרה לי משהו טראומטי, אבל זה קרה לי כי זה היומיום. היו הרבה נגיעות לא במקום, בעיקר במועדונים. משהו שלמדתי מהוריי היקרים זה תמיד תחזירי. תגני על עצמך. פעם עמדתי בתור למועדון, ומישהו הכניס לי יד מתחת לחצאית - מה זה הכניס, בכיף! ברוחב לב! תפס וכיוון גם לאזור אינטימי. הסתובבתי ואני רואה שני גברים. הורדתי בום סטירה לאחד ובום סטירה לשני. אחרי זה הם באו כן סליחה לא סליחה, בום! בוקס לאחד בעיטה לשני. אין לי עניין של פחד ברגעים האלה. קוסטה־ריקה אותו סיפור. עכשיו כולם מזהירים אותך, פחד אלוהים. רקדתי על שולחן במועדון. הייתי צריכה לרדת מהשולחן. בא מישהו מגעיל תופס לי את התחת! דחפתי אותו. לקחתי בירה משולחן של מישהו ושפכתי עליו. שברתי את הבקבוק על השולחן ואמרתי לו, 'וואן מור טיים!'"

     

    אני מניחה שחטפת לא מעט הטרדות מיניות ברשת.

     

    "ברור. יום אחד אני קיבלתי מייל ממישהו, ולהפתעתי המזעזעת היה שם דיק פיק! אבל טוטאל באדי פיק, עם פנים מגעילות! עירום! הדבר הכי דוחה שראיתי בחיים שלי. ועוד זקן! 60 ככה! עשיתי לו מיד בלוק. לא מאמינה בלנסות לדבר עם האנשים האלו".

     

    זה לא גרם לך לחשוב על הקמפיינים של אבא שלך שהם מחפצנים ומקטינים, ושאולי לסבטקסט כזה יש חלק בזה שגברים חושבים שמותר להם להתנהג ככה?

     

    "לא. אני עדיין לא חושבת שצריך להתרגש מכל פיסת גוף שרואים. אסור לתת לאנשים כאלה את האישור ולמנוע עירום בפרסומות בגלל זה. זה בדיוק כמו להגיד תתלבשי צנוע כדי שגברים לא יקבלו רעיונות - למה מה? תשלוט בעצמך יא מפגר".

     

    מה עם התגובה ל־Me_Too#, גברים שאומרים, הרגתם לנו את הרומנטיקה?

     

    "אין רומנטיקה כי אתה לא יכול עכשיו לדחוף יד לתוך החצאית שלה? כי אתה לא יכול לבוא למישהי שעובדת תחת הסמכות שלך ולהגיד לה, 'וואי, איזה מחשוף יש לך' - זה נראה לך לגיטימי לדבר ככה למישהי שעובדת אצלך? זה כל כך דבילי לתרץ את זה בזה שאין רומנטיקה. ואלו שאומרים שיש כאן ציד מכשפות זה שטויות - מגיע למי שעשה את זה שידברו עליו. למה כשנשים מתחילות עם גברים הן לא זורקות הערות סקסיסטיות? ואני בעד שנשים יתחילו עם גברים. אפילו עם גיא אני התחלתי".