אני לא יודעת אם עברתי פגיעה מינית. תוהה לגבי זה. אבל היום ברור לי שיש גם דבר שאני קוראת לו פגיעה בהתפתחות המינית. אולי זה מה שחוויתי. נניח החלפת חיתולים שמעוררת בהורה גועל. אני יודעת שאמא שלי מרגישה גועל בכל מה שקשור להפרשות גוף. אני יודעת שהמיניות שלה סבוכה, שזה השפיע עליי. וגם קיבלתי מסרים מבלבלים. מצד אחד היא נהגה להתחבא אם נכנסתי לחדרה בזמן שהתלבשה ומצד שני היא אהבה ללכת בלי תחתונים. כשהייתי בת 5 היא החליטה לצלם אותי ואת אחי הגדול ממני בשלוש שנים בעירום, יחד עם אבא. לא זוכרת אם אבא לבש משהו, רק זוכרת שלא היה לי נוח. הייתי מאוד מחוברת לאבא, ולאמא היה קשה שאני קרובה אליו. לפעמים הוא זרק הערות כמו, "אם לא היית הבת שלי הייתי מתחיל איתך". הוא חשב שזו מחמאה. אבל הייתה שם בעיית גבולות.
שנים ארוכות הכחשתי את המיניות שלי בצורה קיצונית. בגיל 16 חוויתי פרץ של מיניות שלא ידעתי מה לעשות בו. חשבתי שאני משתגעת והתחככתי במיטה ונלחצתי שמא קרעתי את קרום הבתולים. סיפרתי לאבא שקיבלתי שם מכה והוא הרגיע אותי. חזרתי להכחשה המוחלטת. רק אחרי שילדתי, בגיל 30, התחלתי להתחבר למיניות. עד אז לא נגעתי בעצמי. כל מה שקשור לגוף הגעיל אותי. סקס היה מגעיל. הייתי משוכנעת שאני אדם לא מיני בדיוק כמו אמא שהייתה מספרת לי כמה אבא רוצה ואיך היא לא רוצה ואיך היא לא מבינה נשים שיורדות וכמה זה מגעיל.
בגיל 18 היה לי חבר ראשון שאהבתי. זה היה אך טבעי שנשכב, אבל המצאתי סיפור שאני מחכה לאחרי הנישואים. סיפור "הגיוני" למי שגדלה בבית חילוני. אמרו שאני רומנטיקנית. שייכת למאה אחרת. לא נתתי לו לראות אותי עירומה. חשבתי שהא־מיניות היא חלק מהקסם שלי. הייתה בינינו אהבה גדולה שלא נבעה מתשוקת הגוף אלא מהמחשבה שהוא אהבת חיי. בגיל 21 שכבתי איתו וזה היה נורא. הייתי בחרדה וכאב לי. ניסיתי לא לעשות שום תנועה בפָּנִים כדי שלא יראה כמה כואב לי ואז הרגשתי תסכול ורבתי איתו.
שנה אחר כך פגשתי את מי שאיתו התחתנתי. הייתי חייבת לסמן וי על חתונה כי מגיל צעיר פחדתי שאשאר לבד. אני אוהבת אותו, הוא מכניס רוגע לחיי, הוא נראה טוב אבל אני לא נמשכת אליו. אולי בחרתי במישהו שאין לי משיכה אליו כי בתוכי האמנתי שאסור להרגיש דחפים מיניים. היו רגעים שבהם חשבתי להתגרש, אבל הוא הקביים שלי בחיים האלה. מבאס לגלות שיש משיכה מינית אחרי שאת כבר נשואה ואמא, אבל ההתעוררות המינית שלי הייתה מול גבר אחר. פתאום הרגשתי מה זה להיות רטובה רק מחיבוק. לא שכבנו והקשר נותק מהר.
ואז פגשתי מישהו שהכרתי שנים קודם. הוא תמיד משך אותי, אבל לא הייתי מחוברת למיניות שלי ולא הבנתי את זה. חשבתי שאם לא הייתי נשואה בטח הייתי יוצאת איתו. אבל לא במונחים של מין. ואז התחיל חיבור. וגילינו יחד את המיניות, למרות שאני עדיין לא משוחררת. הגעתי איתו לאורגזמה רק פעם אחת. אמנם אני כבר נוגעת בעצמי אבל לא מגיעה לאורגזמה לבד ועדיין מרגישה שזה לא משהו שאני אמורה לעשות. לפעמים כשכואב לי במין איתו אני חושבת, "הנה, זה לא משהו שנשים אמורות לעשות". קשה לומר שנרפאתי. חוץ מזה, המיניות שלי מלווה באשמה. אני הראשונה של בעלי והוא חושב שאף פעם לא בא לי. הוא לא יודע שאני מרגישה עוררות מינית כמה פעמים ביום. צר לי שהוא לא יודע איך זה מרגיש כשמישהי נמשכת אליו. אנחנו בקושי שוכבים, וגם כשכן אני תמיד שוכבת עם הגב אליו שלא יראה מה עובר עליי ומחכה שזה ייגמר. כשהוא שואל אם נהניתי אני אומרת "ברור", ובגלל הרטיבות הטבעית שלי זה גם נשמע אמיתי.
לפני כמה שנים עברתי תקופה מפחידה של מפגשים חד־פעמיים עם אנשים שלא היה לי מושג מי הם. הכרתי אותם בפייסבוק ודיברנו ולפעמים שלחתי תמונות עירום שלי. נפגשתי איתם רק כדי לשכב. אני זו שכיוונה לשם. תמיד באתי חצי מנותקת ולא הרגשתי משיכה. אולי זה היה שחזור של פגיעה. אולי כדי לאסוף התנסויות. והכל היה מלווה בפחד שמשהו יתגלה ובשקרים לכל הכיוונים. הרגשתי שאני לא שולטת בזה אז הפסקתי ושמנתי נורא. ההשמנה הייתה הדרך היחידה שלי לשמור על עצמי. כשהתחזקתי יכולתי לשוב ולרזות. אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם הנישואים שלי. מיניות היא דבר יפה ואני רוצה כבר להרגיש אותה במלואה. בא לי לחוות מיניות בצורה שתרגיש לי לא מלוכלכת ובלי אשמה.
אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:
