וינשמו אזרחי ישראל לרווחה: קובי מידן התנצל על חטאו הנורא, מפקד גלי צה"ל התרצה, ואחד מסמלי התחנה יוכל להמשיך לעשות, ובכן, את מה שהוא לא עשה שם עד כה ולאיש לא היה אכפת לפני שלשום. עוד סערה שככה, ותשקוט הארץ לפחות 30 שניות, עד שהקריז שוב יתעורר וסערה חדשה תתרגש על אומת הקרניבורים שלעולם אינה שבעה. אולם מתחת לצפירת ההרגעה מסתתר הזמזום שרבים מעדיפים להתעלם ממנו, האות שמבשר על התקדמות רצינית לקראת מה שנדמה היה כבלתי אפשרי: סיום דרכה ההיסטורית של גלי צה"ל.
המהומה התורנית הייתה רק עוד חוליה בשרשרת תקריות המעידות כי האנומליה הזו - כלי תקשורת המשתייך לצבא - אינה מסוגלת להצדיק עוד את קיומה. השעייתה של עירית לינור בשל ביקורת על נשיא המדינה, ההתכתשות עם אראל סג"ל שהובילה לעזיבתו וכעת ההיסטריה בגלל פוסט בפייסבוק של מידן מבהירים: גלי צה"ל נקרעה בין התמורות הדרמטיות בשיח הישראלי לבין שייכותה לצבא, מה שמלכתחילה היווה תופעה חריגה בדמוקרטיה נורמלית. רגליה כשלו מההליכה המתישה בין הטיפות של חופש ביטוי מלא מחד והביקורת הגוברת באגפים נרחבים נגד המו"ל, כלומר הצבא, מאידך.
גם הרמטכ"ל מבין זאת. בראיונות החג שלו הצהיר גדי איזנקוט כי עמדתו לא השתנתה וכי הוא שואף להוציא את גלי צה"ל מחזקת הצבא. "סמל דוחף לשר מיקרופון, זה לא מצב רצוי", אמר לעיתון זה. מה ההבדל בין 2018 ל־1998 או 1968? האם אז היה "רצוי" שחיילים בשירות חובה יוכשרו כעיתונאים? האם מתישהו זה היה נבון, הגיוני וצודק? לא. רק שבעבר, השיח הישראלי איפשר זאת ורצה בכך, לצד גורמים ששמרו על התחנה מבפנים ומבחוץ. עתה הציבור מפולג מכדי להסכים על המהות של שידור "ממלכתי", ואילו ראש המערכת לא מעוניין בה, כי כמה כאבי ראש אדם אחד צריך.
ההתקרבות בין הפטיש לסדן דחקה את מנהלי התחנה האחרונים לנקוט בצעדים חדים, אבל מתברר שאלה רק זירזו את הקץ: ירון דקל ניסה לפתוח את השערים לקולות חדשים ומגוונים יותר, אבל אירועים דוגמת פרשת אלאור אזריה חשפו עד כמה לצבא אין ממש סבלנות לביקורת חריפה נגדו. שמעון אלקבץ ביקש להשיב לתחנה את האפיל הממלכתי וגילה שהרכבת הזו לא עזבה את הרציף – היא דרסה אותו. גם מלחמות הפלייליסט למיניהן בגלגל"צ לא בדיוק תורמות לתחושה שזה מה שצה"ל אמור לעסוק בו עכשיו.
הטענה החזקה שעמדה לזכות גלי צה"ל הייתה "אבל זה עובד". ואכן, נוכח האיום שריחף מעל מספר כלי תקשורת בשנים האחרונות, התפקוד הבריא יחסית של התחנה הפך אותה לחיונית. אלא שדברים השתנו, מהפאניקה נוכח אדם שהעז להתבייש בישראליותו – האימה! – ועד התפוררות הקונצנזוס סביב הצבא. אם צה"ל לא יודע כיצד להתמודד עם מעמדו החדש - כפי שזה בא לידי ביטוי ביחס לרצועה הפופולרית של סג"ל - אולי הגיע זמנו של האסימון ליפול: זה כבר לא באמת "עובד".
"בן־גוריון הקים את גלי צה"ל ורק הוא יוכל לסגור אותה", אמר אבי בניהו ל"ידיעות אחרונות" ב־2007, בריאיון הפרידה שלו מתפקיד מפקד התחנה. עושה רושם שהיום אין צורך להוציא את "הזקן" מקברו: יש מי שכבר עושים את העבודה במקומו.
