מבין גיבורי תקופת השואה, המחנך והסופר הדגול יאנוש קורצ'אק הוא אחד שכולם זוכרים לא רק את סיפורו, אלא גם את מראהו.

מי שאחראי על כך במידה רבה הוא שלמה (שלמק) נדל, אחד מהילדים בבית היתומים שניהל קורצ'אק. נדל הקטן צילם תמונות רבות במקום, והצליח לשמור עליהן לאורך כל המלחמה. בשבוע שעבר הוא נפטר בגיל 97 וחצי.

נדל נולד ב־1920 בוורשה שבפולין. כשהיה בן שבע נהרג אביו, יוסי, שהיה חייל בצבא הפולני. אימו, גילה, המשיכה לעבוד קשה אך לא יכלה לגדל בביתה את שני בניה. נדל נשלח לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק. אחיו הקטן, סאלק, נשלח לבית יתומים אחר.

כילד חדש בבית היתומים הוצמד לנדל חונך, שהיה בעליה של מצלמה. דרכו הוא למד את יסודות הצילום, ממנו קיבל את האהבה למצלמה. "את המצלמה הראשונה בחייו אבא קיבל מקורצ'אק", מספר בנו, יוסי. עם המתנה הגיע גם תפקיד: לצלם את החיים בבית היתומים. מי ידע אז איזה ערך היסטורי יהיה לאותם צילומים.

נדל בילדותו

כשהגיע לגיל 15, החל נדל לעבוד בחברה לפיתוח צילומי שיניים. כשמלחמת העולם השנייה החלה הוא היה כבר בן 19. "למרות שהוא כבר הפך לנער והתחיל לעבוד, אבא שלי, כמו כל ילדי בית היתומים, המשיך להתייחס לקורצ'אק כאל אבא שלו, והגיע להתייעץ איתו בכל מה שעשה", מספר יוסי.

אחת מאותן עצות הצילה את חייו. "קורצ'אק אמר לאבי ולבוגרים נוספים של בית היתומים: 'אני מציע לכם לברוח, לא יהיה פה טוב'. אבא סיפר שקורצא'ק אמר להם: 'לא תלקקו דבש במקום שאליו תברחו, אבל תישארו בחיים'. אבא שלי הקשיב לו".

נדל ברח לרוסיה עם תחילת המלחמה. אחד הדברים הבודדים שלקח איתו היה אלבום הצילומים שלו, שבו תמונות רבות מבית היתומים. לימים סיפר שנשדד בדרך, ובדרך נס עבר במקום קצין גרמני שעצר את השודדים והכריח אותם להשיב לו את האלבום.

קורצ'אק צדק. עם המלחמה הגיעו זוועות נוראיות. כשהגיע תורם של 200 ילדי בית היתומים בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, הוא סירב להצעה להינצל לבדו ובחר למות ביחד איתם.

קורצ'אק עם הילדים | באדיבות ארכיון יד ושם

נדל עלה ארצה עם אשתו פרידה בשנת 1950. הוא התיישב ברמלה ופתח את חנות הצילום הראשונה בעיר, ברחוב הרצל 64. "בית היתומים עיצב את חייו וגם העניק לו מקצוע שהיה אהבת חייו. הוא צילם ברמלה את כל המסיבות, האירועים בבתי־הספר ועוד", מספר יוסי. גם כשפרש לגימלאות בגיל 70, הוא המשיך עם הצילום כתחביב.

ביום רביעי שעבר, יומיים לפני ליל הסדר, נפטר נדל. עבורו, לחג הזה הייתה משמעות מיוחדת. בבית היתומים של קורצ'אק הוא מצא פעם את "האפיקומן", שהיה אגוז שהוחבא בתוך מרק הקניידלך.

נדל החליט להפוך את האגוז לקמע המזל שלו. הוא שמר עליו יותר מ־80 שנה וטען תמיד שהקמע שמר ועליו והציל את חייו. בספר "להצמיח שורשים", שמתעד את קורות חייו ויצא לאור לפני כשלוש שנים, סיפר נדל: "האגוז הזה מקנה לי תחושה של ממשות מהבית שממנו יצאתי, שהיה לי תחליף לבית אימי, ומיאנוש קורצ'אק שהיה מחנכי ומילא את מקומו של אבי". הספר תורגם לאנגלית, ובקנדה מלמדים את סיפור חייו של נדל.

לפני שנה וחצי נפטרה פרידה. הילדים מספרים ששלמה התקשה לחיות בלעדיה. בריאותו התדרדרה, עד שנפטר. "אחרי מותו של אבי נותרו בחיים רק שניים מילדי קורצ'אק", סיפר אתמול יוסי. לדבריו, גאוותו של אביו הייתה על המשפחה שהקים, הבנים יוסי (70) וראובן (65), ארבעת הנכדים ושבעת הנינים. כשהיה בחברתם הוא תמיד זרח, ונהג לומר: "ניצחתי את הגרמנים".