האם בתי הספר שלנו ערוכים לשינוי העצום שהתרחש בעשור האחרון עם כניסת המחשבים והסמארטפונים לתוך חייהם (ומוחותיהם) של ילדינו? לא מספיק, אומרת ד"ר נאוה לויט בן־נון, מנהלת "מרכז סגול למוח ותודעה" במרכז הבינתחומי הרצליה. בתי הספר עדיין פועלים על מודל של חזרה ושינון של ידע, כאשר היום הידע קיים ונגיש בשניות. "זו הייתה הדרך הקלה להכניס ידע פנימה, והמערכת עבדה לפי ההנחה שאם אין את הידע – אתה אבוד. יש עדיין דגש על החומר העיוני, והזנחה של מיומנויות רגשיות, גופניות וחברתיות, כאשר חקר המוח מבין היום שהמיומנויות האלה דרושות גם להתפתחות טובה של החשיבה והקוגניציה. חקר המוח מבין היום טוב יותר איך לטפח מיומנויות של תשומת לב, קשיבות ומודעות, שעומדות בבסיס היכולות האנושיות הגבוהות ביותר".

אנחנו מתקדמים לעידן שבו המחשבים והטכנולוגיה יעשו הרבה דברים טוב יותר מאיתנו, אומרת לויט בן־נון, "אבל הם אף פעם לא יהיו טובים מאיתנו בליצור קשר, אושר ואמפתיה, וכאן המקום של בית הספר לחזור ולטפח את הדברים האלה. היום ישנם כבר מודלים של למידה משמעותית וחדשנית, המכינה לעתיד. הבעיה היא שהמורים לא הוכשרו לכך. ועד שלא תשתנה צורת ההערכה במערכת החינוך, ועד שמערכת המסרים והדרישות לא יוחלפו – לא יתרחש השינוי העמוק הנדרש".

הישארות המערכת במודל הישן יוצרת חשש אמיתי מהיווצרותם של הבדלי מעמדות קוגניטיביים. "העשירים כבר מזהים את מה שבאמת חשוב, ושולחים את הילדים שלהם לחינוך אנתרופוסופי או דמוקרטי", אומרת לויט בן־נון. "הם רוצים ילדים עשירים מבחינה חברתית ותרבותית. כל אדם מצליח בעסקים יודע שמה שחשוב זה לא רק המיומנות שלך בטכנולוגיה, אלא גם היחסים הבינאישיים. לא רק הציונים, אלא כישורי חיים, שהופכים חיים לבעלי משמעות. בעמק הסיליקון עובדי היי־טק שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר אנתרופוסופיים, ולא לבתי ספר שמלמדים סייבר או טכנולוגיה. אם המערכת הציבורית לא תדביק את הקצב, עלול להיווצר פער בין אנשים עם 'מערכת הפעלה' משודרגת לבין כאלה עם 'מערכת הפעלה' לא משודרגת".

אחת הבעיות במערכת הקיימת שעליהן מצביעה בן־נון היא שיטת ההערכה שנותנת ערך לתלמיד על פי הציונים שלו במבחן. "כשמבינים שבית הספר צריך לטפח מיומנויות כמו ויסות רגשי ורגישות חברתית, נגזרת שיטת הערכה אחרת. בבתי ספר אנתרופוסופיים, למשל, לא עושים מבחנים כדי לתת ערך, אלא כדי לתת למורה ולתלמיד אינדיקציה איפה הוא נמצא ומה אפשר לשפר. בבית ספר כזה יגידו לך לצאת לטיול שבו תבנה את האוהל ותבשל לעצמך. בדרך הזו תפתח מיומנויות שיעזרו לך גם כשתהיה יזם או מתכנת, בעיקר להתמודד עם קושי מורכב. העולם משתנה בקצב אדיר, ומערכת החינוך מנסה להתמודד איתו בפלסטרים. במקום מחברות יש אייפדים, אבל מה עם המשמעות? מה עם היכולת לנהל ולפתח את עצמי מול עולם משתנה? אנחנו לא יודעים איך העולם ייראה בעוד 20 שנה".

ועד שמערכת החינוך תשתנה, ללויט בן־נון יש המלצה להורים: "כמו שדואגים למינון נכון בין מתוקים לאוכל בריא, חייבים להכניס הביתה שיח של איזונים בין דברים שמטפחים מיומנויות מוחיות שונות. המסכים הם נחמדים ויכולים לטפח יכולות מסוימות, אבל מול זה צריך גם לעשות משהו אחר – לקרוא ספר, לצייר, לצאת לחצר, להיפגש עם חבר. והגיע הזמן שהורים ידרשו ממערכת החינוך לשנות את הפרדיגמה אל מול השינויים האדירים שמתרחשים בעולם, ושהממד החברתי־רגשי, קשבי וגופני יהיה מאוד משמעותי. המערכת ממשיכה לדחוף לילדים ידע למרות ההבנה שזה כבר לא יעזור להם להתמודד עם העולם כשיהיו מבוגרים".