חורשת האקליפטוס בהוד-השרון
האגם מלא מים (ויש שאומרים שגם דגים), הצפרים כבר תפסו לעצמם פינה ומשקפת, ומערכת השבילים רק מחכה שיפסעו בה • נירה רוסו, חובבת הפארקים, מזהה בפארק האקולוגי החדש בהוד־השרון הגשמת חלום של טבע עירוני
אנחנו מראשוני הפוקדים של פארק הוד־השרון החדש, שרק לאחרונה נפתחו מאתיים הדונמים הראשונים שלו. ראש העיר, חי אדיב, דבר ראשון מושיט לנו בסיפוק גדול את מפת רשת הנחלים והמעיינות המשוקמת שתחבר בין הפארק לשכונות המערביות בעיר. כשמתבוננים בה בהשתאות, נראה שפשוט מישהו הזוי החליט להעביר לכאן את שמורת "תל דן", ושחלק מכך כבר בוצע, בפועל.
אחר כך אני מבצעת פירואט קטן, כי ברור לי שבעתיד הלא רחוק נוכל להגיע מביתנו אל המחותנים הנפלאים שלנו, בקאנו שישייט לו בנחל מעוטר בסבך. רק הרעיון משרה שלווה. טוב, זה ייקח קצת זמן, מחזיר אותי אדיב בחבטה אל המציאות, אבל בשטח רואים את הסימנים לכך שכל זה יבוא מחר, ויש כבר נחלים, אגם ואגני טיהור. הפארק האקולוגי החדש הזה, מרשים בכל קנה מידה. בוודאי בישראל הזעירה.
הנחלים כבר משוויצים
תוכנית האב המקיפה משתרעת על אלפיים דונם, על אלף וארבע מאות מתוכם משתרע הפארק הזה, והוא יתחבר גם אל נחל הירקון. מה זאת אומרת איך? בנחלים, פלגים ויובלים! כפי שאנחנו רגילים בהפלגות שלנו בנחלי תל־אביב. זה נשמע כתוכנית של אזרח שבילה יותר מדי זמן בשמש, אבל העניין הוא שזה קורה, וכבר עכשיו הנחלים הראשונים ששוקמו בחלקם, מפכפכים ומשוויצים במימיהם המטוהרים ובדגים, ובסבך נחלי טבעי שנשתל כאן.
תיכננתי להגיע לבד ולערוך סיור חצי מודרך והגיוני וחצי פרטי ומטורלל כדרכי, אבל אדיב ביקש להצטרף. אין שום גילוי נאות, איני מכירה אותו! אבל הפארק וצמחייתו והציפורים והדגים כבר נטמעו בנפשו. בדיעבד, זוהי הדרכה מסוג אחר: ישר מן הלב ואני שמחה שזכיתי בה. לא כל יום יוצא להביט בהגשמת חלום של טבע עירוני, פתוח ונרחב.
אם לחדד מדוע אני חובבת פארקים, ובתוכם פיקניקים, הסיבה פשוטה: פארק הוא (לפעמים) טבע ירוק שמציע גם שירותים ונגישות וניקוי של הטבע, ומקומות ירוקים וציפוריים לצאת אליהם מתוך הקובייה ולשתות בהם קפה. לצערי, לפעמים יש לעיריות צורך מבעבע לשפר את הטבע, ומתקבלים פארקים גדושים באטרקציות ובאלמנטים מלאכותיים, במתקני מתכת, וגם בהמון גדרות וברמקולים צורחים כדי שיהיה שמח. אלה אינם נסקרים במדור זה, או מוזכרים ללא חיבה.
הפארק החדש הזה מרשים כבר עכשיו בשל עבודת התשתית שהושקעה בו. אגם גדול נבנה וטוהר, אפיקי הנחלים שבתוכו נוקו אבל זכו לתגבור סכך טבעי, גשרים נבנו על נחלים ועל חלקם סככות, שבילים צנועים ונעימים נכבשו. כל זה יפה שבעתיים בקצות היום: זריחה מהפנטת, שקיעה גם כן.
דגים, ברכיות וקורמורן
אוכלוסיית החי היא בתחילתה, אבל צפרים כבר יושבים כאן עם משקפות, וכולם מסבירים שכבר יש כאן דגים. גופי? טונה? לא ברור (וסירבתי להחליק למים כדי לבדוק). הפארק משמש כמאגר גנטי לצמחים שגדלו פעם סביב הירקון ולבעלי חיים שחיו ביניהם, והתקווה היא שישובו.
הנתונים של הפארק חשובים, בשל אפקט הגודל. כבר עכשיו, למרות שרק 200 מתוך 1,400 דונם נפתחו לקהל, אפשר למצוא בפארק אלמנטים משובבי נפש. יש אגם אקולוגי בשטח של 30 דונם, אמפיתיאטרון קטן, שלושה גשרים, מעיין מלאכותי יפהפה, וגינון ושתילה בכל המרחב.
ראינו שביל עטור סבך מוביל אל אגני טיהור מי הקולחין ("אחו לח", Wetland) המהווים גיבוש מקסים של מים וצמחייה ונוף, מול "הר הזבל", הגבעה הפורחת שהיא חלק מן הפארק (תחשבו חירייה!). סמוך לאותו הר, נמצא גן ארכיאולוגי בתל־קנה.
בפרטים הטכניים, יש שני מגרשי חניה. מה אין? מבנה שירותים קבוע, ברזי מים, ספסלי ישיבה בכמות סבירה וצל. מחסור אקוטי בצל עד ששתילי העצים יעניקו זאת לציבור, או שייבנו סככות ופרגולות נוספות.
פארק ללא פיקניק
בעונה החמה, עדיף לבוא בקצות היום. זוהי הרעה החולה בתכנון מרחבים ציבוריים בישראל: איש אינו נזכר בעוד מועד בעובדה שזו ארץ עם עונה לוהטת ממושכת, שהולכת ומתארכת. אפשר, כמובן, לתפוס ראשוניות על הספסלים המוצלים שעל הגשרים ולשלוף מן הסל שהבאנו קצת לאטה מקיאטו, וכמה קרואסונים, ולימונדה קפואה גזעית.
שולחן לפיקניק? זהו, שעוד אין, אבל הנה מתכון העראייס: כריך קבב ופיתה על הגריל שארזתם מראש בבית. קל להכנה וכובש ללא תנאי.
שורה תחתונה: לרוץ עכשיו. להמשיך עצמאית אל הירקון, הפארק יפה מכדי להפסידו, ומערכת שלמה של שבילים קוראת לנו לפסוע בה. כדאי להכיר אותם ברגלינו.
מה לכתוב בווייז: פארק הוד־השרון.
מומלץ להגיע מכביש 5 ולפנות שמאלה בצומת ירקונים. הכניסה ברחוב החרש מול קנייון שרונים. נ”צ הר הזבל.
מאכל בסל (פיקניק) : עראייס חירום מקוצר
העראייס האהוב על אזרחינו הוא פיתה ממולאת בבשר מתובל, שנצלית עימו על האש. הגרסה המקוצרת משתמשת בקבב מוכן ומשובח. ביחד יוצא כעין כריך חם שמגיע מוכן אל הפארק.
חומרים: (ל־4 מטיילים)
2 פיתות איכותיות חצויות
4 קבבים טריים או מופשרים
בצל אחד פרוס דק
אופציה: טחינה ופטרוזיליה
הכנה:
1. חוצים כל פיתה. מורחים בפנים מעט טחינה.
2. במחבת רחבה או על פלנצ'ה ביתית מקפיצים את פרוסות הבצל עם הפטרוזיליה. מוציאים ושומרים.
3. פורסים כל קבב לפרוסות דקות, ומקפיצים על אותה פלנצ'ה, עם כפית שמן זית. מוציאים וממלאים את חצאי הפיתות. מוסיפים את הבצל הצרוב. דוחסים היטב את המילוי.
4. מושחים את הפיתות במעט שמן זית, וחורכים כל אחת על המחבת או הפלנצ'ה החמה. דקה מכל צד.
5. אורזים מהר בנייר אפייה או בנייר אלומיניום.
לפנייה לכתב/ת 
