1. חיים טופול

2. שייקה אופיר

ענק הענקים, רב־אמן שכמוהו לא היה פה: שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי ומחזאי, במאי ופנטומימאי. נע בין הצ'יזבטרון למרסל מרסו, בין התיאטרון הרפרטוארי לגשש החיוור, ובין ציונה והעין המקולקלת לשוטר אזולאי. תמיד מצחיק, תמיד דרמטי, תמיד נכנס ללב.

3. זאב רווח

הכישרון העצום שהתפוצץ בסרטי הבורקס הפופולריים הפך את רווח לכוכב ענק אבל גם צרב אותו כסטריאוטיפ מזרחי נלעג. ברווח יש הרבה יותר מהדמויות הגרוטסקיות, אבל הן שהביאו לו את אהבת הקהל העצומה, למרות תלונות על הטרדות מיניות, והשאירו אותנו עם ציטוטים לעוד 70 שנה.

4. משה איבגי

במשך שנים רבות איבגי היה הפנים של הקולנוע הישראלי: 'מתחת לאף', 'שורו', 'חולה אהבה בשיכון ג'', 'מטאליק בלוז', 'שבעה'. היום איבגי יושב בביתו אחרי האשמות רבות בהטרדות מיניות וחקירה משטרתית בנושא. ייתכן שזה אקורד הסיום של הקריירה המפוארת.

5. ליאור אשכנזי

המייצג הכי טוב של השחקן הישראלי "החדש". כזה שהוא לא רק מוכשר אלא גם חתיך. אשכנזי התפוצץ ב'חתונה מאוחרת' המופלא, הפך להיות הכוכב הישראלי האולטימטיבי, גרסה חדשה של הצבר יפה הבלורית. הכי קרוב לריצ'רד גיר או ג'ורג' קלוני מקומי.

6. ששון גבאי

רוצים מצחיק? יש. רוצים טרגי? גם יש. רוצים מצחיק וטרגי? אין בעיה. ששון גבאי הוא איש הזיקית של הדמויות הישראליות. 'ביקור התזמורת', 'אביבה אהובתי', 'גט', 'פולישוק', 'רוחל'ה מתחתנת' - גבאי יכול להיות נבל, מקסים, דמנטי, טמבל, מניאק. וכמה מהוסס, ככה מדויק.

7. מוני מושונוב

קודם כל 21 עונות של 'זהו זה!': דירקטור וולט, הבאבא־בובה, הזקנים, הפולניות, חומוס מהסרט הערבי. אבל ממש לא רק. מושונוב הצליח לצאת ממשבצת הקומיקאי והמציא את עצמו מחדש כשחקן דרמטי רב־פנים.

8. אלון אבוטבול

נדמה שכל תפקיד של אבוטבול מוחק בעוצמה את תפקידו הקודם. עכשיו הוא חקוק כמעין גואל רצון ב'הרמון', דמות שנולד לה והשתלבה בו בצורה מופלאה. וכשהיה ג'ורג'י ב'שתי אצבעות מצידון' היה רק ג'ורג'י, או יותם המ"פ ב'אחד משלנו' או מולי מ'הכוכב הכחול'. מתחרה ראוי על המקום הראשון.

9. יוסף שילוח

שילוח ז"ל מעלה חיוך ענק ועצב בצידו. וירטואוז אדיר שהצחיק את עם ישראל ב'שוטר אזולאי', 'אסקימו לימון', 'אלכס חולה אהבה', 'חגיגה בסנוקר' ועוד ועוד, כמעט תמיד עם מבטא פרסי ודאחקה על חשבונו, משאיר בצד את הג'נטלמן המושלם, שחקן התיאטרון המחונן, איש העולם והפעיל הפוליטי־חברתי המעורב.

10. עמוס תמם / יהודה לוי

(קיבלו ניקוד זהה)

לוי סטה מאוטוסטרדת הטלנובלות, הוכיח אומץ ושיחק אותה עם 'איש חשוב מאוד'. תמם החל אחריו ובשנים האחרונות בנה לעצמו רפרטואר עשיר של דמויות. שניהם חתיכים, פרזנטורים של אופנה ומגנטים של קהל, שניהם גדלו בתעשיית משחק שנמשכת גם כשיורדים מהבמה אל תוך מדורי הרכילות. ושניהם מצליחים לשלב בין שני העולמות ולהיות מהשחקנים הטובים כרגע.

כשחקן־על, מפיק, מפקד להקת הנח"ל והיצוא הדרמטי הבכיר ביותר של ישראל, עד גל גדות, חיים טופול, מי שזכה פעמיים בגלובוס הזהב והיה מועמד לשני אוסקרים, ראה הכל. הוא השתכשך בשמנת העולמית, עם פרנק סינטרה בשיאו ("אדם עם ארבעה משרתים שמפנקים אותו - בוא תסדר נעליים, בוא תחליף תחתונים. הוא חי את זה. ועדיין היה איש נחמד"), וגם במקומית עם משה דיין ("הייתי עוזר לו לחפש עתיקות. הוא היה אומר לי, 'מה בן־גוריון רוצה ממני? למה הוא משתיק אותי?'"). בציבוריות הישראלית טופול עומד על שני עמודי ענק - טוביה החולב ב"כנר על הגג" וסאלח שבתי בסרט ובמחזה של אפרים קישון. דמותו של סאלח הפכה טעונה עם השנים, לאחר שהתקבעה כסמל להתנשאות אשכנזית ותיאור נלעג של בני עדות המזרח. לאחרונה גם סדרת הדוקו המדוברת, 'סאלח, פה זה ארץ ישראל', שאלה את שמה האירוני מסרטו של קישון. אחריו הגיע חיקוי ב'ארץ נהדרת' שהתמקד בטענות בדבר גזענות וליהוק אשכנזי לתפקיד ארכיטיפ מרוקאי. טופול, מצידו, לא מבין מה הדרמה.

"אני בכלל לא רציתי את התפקיד", הוא אומר השבוע. "קישון הביא את זה ללהקת הנח"ל ואמרתי לו שזה לא מתאים. זה כואב. אין פה הומור. הוא אמר, 'אתה אידיוט ואני אומר לך שזה מצחיק'".

צדק?

"אני זוכר שהופענו במועדון הקצינים בחיפה והם לא הפסיקו לצחוק. קישון יצא מאחורי הקלעים ואמר לי, 'נו אידיוט, אמרתי לך שחיילים יצחקו'. צדק. אבל היו גם תגובות אחרות: ביום העצמאות של שנת 55' הופענו במעברה בירושלים. כשהגענו לסצנה של סאלח והעובדת הסוציאלית – הוא רוצה עבודה והיא שואלת אותו שאלות פילוסופיות - עולה אישה בריאה כזאת לבמה, תופסת חזק את נחמה הנדל ששיחקה את העובדה הסוציאלית, לוקחת לה את המחברת והעיפרון וצועקת, 'גברת, מה את מבלבלת לו את המוח, או שאת מסדרת לו עבודה או שתלכי מפה ואנחנו לא רוצים לראות אותך!' ככה זה היה בהרבה מקומות מול אנשים שראו פעם ראשונה תיאטרון. אז למדנו ובתחילת כל הופעה אמרנו ש'זה לא אמיתי'".

היום הדעה הרווחת היא שסאלח היה מבט גזעני של האשכנזי על העולה המזרחי.

"אטריות במיץ עגבניות! הסרט הזה לא סטריאוטיפי ולא גזעני. אלו היו העובדות! ב'סאלח' יש גם פוליטיקאים מושחתים ושנואים. והקיבוצניקים? שלא לקחו את המזרחים לעבודה? עד היום הקיבוצניקים מתביישים. והם כעסו אז. וגולדה מאיר לא דיברה איתי חמש שנים על זה שאני משמיץ ככה בסרט את הפוליטיקאים ועוד מראה את זה בעולם! להגיד שהסרט גזעני זה טמטום מוחלט. זו פשוט בורות וחוסר הבנה. הרי בכל עלייה אנשים סבלו".

והביקורת על זה שאשכנזי כמוך משחק מזרחי?

"שטויות. אני גם שיחקתי שחור וסיני. יכול להיות שעכשיו לא נעים להם שההורים שלהם מוצגים ככה, אבל ככה זה היה".

ראית את החיקוי שלך ב'ארץ נהדרת'?

"לא ממש ראיתי. גם את 'סאלח שבתי' לא ראיתי. אולי פעמיים, בשנים האחרונות. אני לא חוזר ומסתכל על התפקיד הזה בערגה. אני כל דבר רוצה לתקן".