9.8.2013 | כוורת מתאחדת להופעה אחרונה אמיר שוורץ חוזר לאיחוד האחרון של כוורת

"כוורת" ואני לא היינו אמורים להיפגש. בשלהי קיץ 1976, עוד לפני שהתהפכתי מהבטן אל הגב, חבריה כבר נפוצו לכל עבר. אבל כישראלים רבים, לפני ואחרי, התאהבתי בשביעייה החד־פעמית הזאת מהסבנטיז ברגע שבו שמעתי אותה. "תמוז" הציעה מוזיקה הרפתקנית יותר, "משינה" החזיקה זמן רב יותר, ו"החברים של נטאשה" לא מיצו אפילו שליש מהפוטנציאל שלהם. אבל כוורת הייתה הראשונה שקלעה בול בפוני. הרכב שנולד בלהקת הנח"ל וחיבר נונסנס כל־ישראלי ("שיר המכולת"), נוסטלגיה מלודית ("שיעור מולדת") וקרבות גיטרות מפותלים ברוח האולמן ברדרס ("יו־יה"). ובקצת פחות מילים: רוק בסנדלים. משולש הזהב הזה, שמחזיק עד היום, הפך אותם גם ללהקה הישראלית האהובה והגדולה ביותר, גם יותר מארבעים שנה אחרי שלהיטם האחרון דורג במצעד.

לא ראיתי אותם בזמן אמת, וגם לאיחוד הראשון שהתקיים בקיץ 1984 לא הגעתי, אבל בשלושת הבאים התייצבתי. של 1990 היה סוער וסוחף, של 1998 היה המוזיקלי ביותר וכלל גם סט אקוסטי בלתי נשכח. האחרון, שנערך בקיץ 2013, היה המרגש מכולם. בעיקר כי 120 אלף הצופים שראו אותם בחמשת המופעים שנערכו בקיץ ההוא ידעו שזו הפעם האחרונה שבה גידי גוב, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, יוני רכטר, יצחק קלפטר (שזכה למחיאות הכפיים הכי חזקות), אפרים שמיר ומאיר פניגשטיין יהיו על אותה הבמה. מוזיקאים שנמצאו אז באמצע העשור השביעי לחייהם והיו בשיאם באותו הערב, מ"למרות הכל" הפותח ועד ל"נחמד" החותם שלא הותיר עין אחת יבשה.

גם ההרכב שלנו בפארק הירקון היה מכובד. האמצעי נשאר בבית, אבל הבכורה בת השבע ישבה על כתפיי והצטרפה מדי פעם בשירה, והקטנה בת החודש העבירה את מרבית ההופעה ההיסטורית בעגלה והתעוררה רק להדרן. כשהבטנו סביב ראינו רבים שהגיעו בפורמט דומה. הרכבים מיתולוגיים נהנים מקהל חוצה גילים, אבל כוורת היא כנראה הלהקה העל־דורית האולטימטיבית, לצד הביטלס כמובן. גם בהופעתם האחרונה בפארק, שהכרטיסים לה נחטפו במהירות, ראית שלושה דורות: הסבים שחזרו בשעתו ממלחמת יום הכיפורים ורצו לקנות עותק של "סיפורי פוגי" כדי לשכוח את הזוועות בקרבות; בניהם, שהכירו את השירים דרך ההורים ומופעי האיחוד; וילדיהם, שלומדים לשיר את "גוליית" ו"המגפיים של ברוך" כבר בגן.

חברי כוורת הבהירו מעל כל במה שאיחוד נוסף כבר לא יהיה. הקיץ האחרון שלנו איתם היווה גם פרידה מאותה מדינה קטנה שרק מנסה להתחמק מצרה. היום הפלייליסט שלנו כבר נשמע אחרת לגמרי.