שני 23 ביולי 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    המוסף לשבת • 12.04.2018
    איבדו את דרכו
    בימים אלה, בין זיכרון ועצמאות, ראוי שמנהיגי המדינה יקראו את מכתבו של בננו הדר גולדין מהמסע לפולין, ויאמצו את הערכים שעליהם גדל ולאורם חינך, הדריך ופיקד
    שמחה גולדין

    אנשים רבים שואלים אותי: מהו "מסדר הדר" שאתם מדברים עליו?

     

    יום העצמאות של מדינת ישראל מתחיל במוצאי יום הזיכרון לחללי צה"ל, שבוע בדיוק אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כך בחרה האומה לציין את הולדתה מחדש, את היציאה משעבוד הגלות, מנקודת השבר העמוקה ביותר של עם ישראל בתקופה המודרנית אל הפסגה של הקמת המדינה. אנחנו, העם היהודי, הבנו כי על מנת לקום מעפר אנחנו צריכים כוח לוחם יהודי, מגן ומשרת. קראנו לו צבא הגנה לישראל, סימלנו אותו במגן דוד, המגן שאותו נשא מלך, לוחם ומשורר; מגן שיש בו לא רק את ארבע רוחות השמיים, אלא גם מה שלמעלה ומה שלמטה.

     

    כך יצאנו לדרך. שורה ארוכה של מלחמות הבהירה כי אין לנו תקומה ללא החיילים שנפלו. לכן, בדרך משואה לתקומה אנו חייבים להתייצב ביום הדין שלנו, יום הזיכרון לחללי צה"ל, בפני הנופלים במערכות ישראל, ולמסור להם דין וחשבון על השנה האחרונה. האם פעלנו על פי רוחם של אלה שנהרגו כדי שנוכל להמשיך ולחיות? האם יצרנו אחדות בעם? האם קיימנו את מה שהבטחנו? אז, ורק אז, אנו זכאים – ומדובר בזכות, לא בחובה – להניף את הדגל אל רום התורן ולחגוג 70 שנות עצמאות.

     

    את משמעות השבוע עוצר הנשימה שבין שואה לתקומה הבין בני, הדר, הבנה מעמיקה, וזה מה שכתב לנו, להוריו, מהמסע בפולין, כשהיה בן 17:

     

    "לאמא ואבא, אני יושב בקרון שילוחים בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני — וכולם יהודים שנקרעו מביתם ממשפחתם מהוריהם וילדיהם ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים. אבל אני רוצה להגיד לכם שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר — מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר, ובמקום שאין אנשים – להיות איש! להיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד. עם חברים. בבית הספר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה"ל עם נשק, ולפני ואחרי – עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי.

     

    "אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו כאן בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה', או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי לצמוח מהעפר".

     

    בעקבות יהושע בן–נון

     

    ביום הזיכרון שלפני יום העצמאות נתייצב בבית העלמין בכפר־סבא וידינו ריקות. איזה דין וחשבון נגיש לבחור שכתב את המכתב מהקרון? אנחנו בשנה הרביעית לשביו של בננו, סגן הדר גולדין, מפקד צוות בסיירת גבעתי, בידי החמאס. המאבק שלנו להביאו לקבר ישראל, יחד עם סמ"ר אורון שאול מחטיבת גולני, נובע מהערכים שהדר גדל עליהם ושחינך, הדריך ופיקד בשמם. בגיל 17 כתב הדר שהוא מבין את הערכים האלה ומוכן לממש אותם. כך עושים בנים ובנות שנה אחר שנה. האם גם ההנהגה שלנו – מורים, רבנים, חברי כנסת מכל המפלגות, שרים, חברי קבינט, ראש הממשלה – מבינה את תפקידה?

     

    ההנהגה שלנו לא הצליחה להשיב את הדר מידי האויב בזמן קרב, הפקירה אותו כשחתמה על הסכם הבנות עם האויב בסוף הלחימה, וממשיכה להפקירו יום־יום, שעה־שעה. את זה "מסדר הדר" יתקן. אנחנו נביא לכך שאף פוליטיקאי לא יעז לחתום על הסכם עם האויב בטרם ישיב את כל הלוחמים הביתה.

     

    מי מהנהגת המדינה יתייצב ביום הזיכרון בכפר־סבא וידבר באוזני הציבור? ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסיים את מבצע צוק איתן בהסכם קהיר עם החמאס ולא הביא את השבויים והנעדרים? שהתחייב לפני שלוש שנים וחצי כי שיקום הרצועה יהיה מותנה בהחזרת החיילים ולא עמד בהתחייבותו? שבמקום ללחוץ על חמאס נתן לחמאס ולעומד בראשו, יחיא סנוואר, שאותו שיחרר מהכלא הישראלי, את כל מה שדרש?

     

    שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהבטיח להביא את הבנים בתוך 48 שעות?

     

    שרת המשפטים איילת שקד, שהתייצבה לפני שנה בבית העלמין בכפר־סבא ודיברה לא רק כשרה אלא גם כאשתו של טייס קרב, וכך אמרה: "לאה ושמחה גולדין היקרים, אנחנו אוהבים אתכם, אתם גיבורים, נחזיר את הדר הביתה"?

     

    אמרה, ומאז עברה שנה.

     

    או אולי שר החינוך נפתלי בנט, שמתהדר בכך שבזכותו לא משחררים מחבלים, ושהוא זה שהחזיר לכלא מחבלים ששוחררו על ידי נתניהו בעסקת שליט? אותם מחבלים שנעצרו בעקבות חטיפת שלושת הנערים, ומאסרם שימש עילה בידי חמאס להגביר את ירי הטילים שבעקבותיו יצאנו למבצע צוק איתן? והנה, המחבלים הללו משתחררים, בנט שותק וחמאס צוהל. נאיף שוואמרה – אסיר עולם, רוצח – שוחרר בעסקת שליט, הוחזר שוב לכלא, ובמקום מאסר עולם שוחרר ב־19 בדצמבר 2016. צפואן עויוי, אסיר עולם ועוד 25 שנה, רוצח, שוחרר בהסכם גלעד שליט, הוחזר לכלא, ובמקום לרצות את עונשו שוחרר ב־17 ביוני 2017. וכך תשעה נוספים, ועוד היד נטויה. והדר? "אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו".

     

    ואולי שיגיע סגן השר יעקב ליצמן, שיסביר לנו איך הוא, כאדם חרדי, מברך את הברכה הרביעית בברכת המזון, "ברכת הטוב והמטיב", שנכתבה רק אחרי שהביאו את חיילי בר־כוכבא לקבר ישראל? איך הוא מברך את הברכה הזו כששני חללי צה"ל לא הובאו לקבר ישראל? שיסביר לנו איך כמעט פירק את הממשלה בגלל חוק הגיוס – סליחה, חוק אי־הגיוס – מדוע הוא וחבריו להנהגה מתנגדים לחלום של הדר, החזון של יהושע בן־נון, צבא של לוחמים שספר התורה לא מש מידיהם, חזון שהדר עצמו קיים עד שנהרג.

     

    להניס את הפחד

     

    זוהי משמעותו של "מסדר הדר". במסע הארוך שאנו, משפחת גולדין, עורכים בארבע השנים האחרונות, גילינו פער עצום בין הציבור הישראלי לבין ההנהגה. גילינו עם מופלא. עם שמחפש גיבוש ולא פיצול, שמתפתח בדרכים חיוביות ללא שנאה ומבלי פחד. גילינו מתנדבים, גילינו מכינות, גילינו עוצמה ורוח גדולה הבנויה כולה על הערכים שהדר כתב עליהם, ביטא אותם ופעל לפיהם. גילינו עם הרוצה בכך שערבות הדדית תהיה מעשה ולא סיסמה. גילינו עם שיודע מהי אחריות. וגילינו גם הנהגה שחיה בבועה עטופת מראות ועוסקת בבלבול הציבור, בהפחדתו, בהתחמקות מאחריות.

     

    כל מי שמאמין בערכים של הדר ורוצה להחזירם לראש סדר היום במדינה, כל מי שרוצה להניס את הפחד, הבינוניות ושנאת האחים, נקרא להתייצב אל מסדר הדר. כל מי שרוצה להצטרף לרוח הגדולה שניעורה ולכוחות האדירים המניעים את האומה הזו, כוחות של ערבות הדדית ואחריות, מקומו איתנו. בנות ובנים שמבינים שכאשר הם יוצאים מקרון השילוחים, הם הולכים לארץ ישראל שלנו; שיודעים מה מדינת ישראל נותנת להם ומה הם צריכים לתת למען המדינה. שיודעים שמדינת ישראל לא תפקיר אותם. ובעיקר, יודעים שבמקום שאין אנשים, עליהם להיות כאלה.

     


    פרסום ראשון: 12.04.18 , 18:04