שלום לך ארץ נהדרת
אז למה שני כהן הייתה מתה לשבת על וודקה ודג מלוח עם חנה רובינא? מה דחוף ליובל סמו לומר בארבע עיניים לחוזה המדינה? ואיך זה שערן זרחוביץ' כל כך אוהב את העטים שקשורים לדלפק בבנק? לרגל יום העצמאות כינסנו את כוכבי "ארץ נהדרת", ועל הדרך צללנו לכמה סוגיות הרות גורל
חמש בבוקר זו לא בדיוק השעה האידיאלית למפגש קבוצתי של חברי "ארץ נהדרת". בזה אחר זה הם יורדים מהמונית, מסננים את משפט הפתיחה "יש קפה?" כאילו הוא כתוב בתסריט, וצולחים בדממה יחסית את שלב ההתלבשות והאיפור. לוקח טיפה זמן, אבל בהדרגה הם מפשירים, מתיישבים על כיסאות השיזוף עם רגליים באוויר, והצחוקים מתחילים.
אנחנו מתכנסים לצורך צילום משותף של חברי "ארץ נהדרת" בסגנון פיקניק ישראלי סטנדרטי. אתם יודעים, עם מנגל, שש־בש, מסור חשמלי – שאותו אנחנו ממהרים להניח בידיו האחראיות של ירון ברלד - וקצת קיטורים על המדינה.
זו לא משימה פשוטה במיוחד להעמיד את החבורה התזזיתית הזו בפוזה אחת עקבית. עלמה זק ותום יער לא עומדות בפיתוי וטועמות מהנקניקיות שעל המנגל; יובל סמו לא מסתפק בשיפוד אחד של מרשמלו צבעוני ודורש תוספת; אסי כהן לא מצליח להתנתק מהנייד (ומקבל אישור מיוחד להצטלם איתו); ושני כהן דואגת לוודא שלא יסתירו את חיטוב הבטן המושקע.
לבקש מחבורה של אנשים, שהעבודה שלהם היא להצחיק, להשתתף באופן רציני ונטול ציניות בחגיגות העצמאות זה כמו לצפות מטבעוני שיהפוך עבורך את הסטייקים על המנגל. ובכל זאת, אלה חגיגות 70 שנה למדינה, ובהתחשב בכך שזה יכול לקרות רק פעם ב־70 שנה, קיווינו שחברי הקאסט המושחז ונוטף הארס של "ארץ נהדרת" יסכימו להיות רציניים לרגע ולצלול איתנו אל כמה סוגיות הרות גורל כמו איזו תופעה ישראלית הם אוהבים, איזו דמות היסטורית היו רוצים לפגוש, ומה חייבים לשנות כאן, ועדיף כבר אתמול.
אז מה, רואים על המדינה שהיא בת 70? - אנחנו שואלים את יובל סמו בהפסקה בין הצילומים. "כן, הגיע הזמן להמתת חסד", הוא משיב בנחרצות. "היא זקנה נורא, נראית רע מאוד", מפרגנת עלמה זק. ואיל קיציס מוסיף ניתוח מתמטי: "במובנים מסוימים היא נראית בת 300, אבל בקטע השכלי היא בת חמש־שש, אז זה מתאזן".
תובנה 1: "בתורים אנחנו פחות טובים"
אנחנו הולכים על שיטת השאלה הזהה, ומבקשים לברר מה התופעה הישראלית שהכי מעצבנת אותם. בשביל חברי "ארץ נהדרת" זו הזדמנות מצוינת לפרוק מטענים.
"התופעה הישראלית השנואה עליי היא עגלות הסופר שצריך להכניס להן חמישה שקלים כדי לקחת אותן", ערן זרחוביץ' בוחר לפתוח סוגיה כאובה. "מפסיק עם המנהג הזה, למדינת ישראל יש כבר מספיק טכנולוגיה שיכולה להחליף את ההמצאה הזו. מי מסתובב עליו כל הזמן עם מטבע של חמישה שקלים? ולמה דווקא חמישה שקלים? אני בטוח שזו המצאה ישראלית כי רק כאן יש מטבע כזה".
ליאת הר לב: "שאנחנו עם שפחות טוב בכבישים, וגם בתורים".
מריאנו אידלמן: "התופעה הישראלית השנואה עליי היא שיש לאנשים זיכרון קצר. שכחו את מורשת גדעון פת, את המהפכה שהוא עשה במשרד התיירות ב־81. לכן בחיים לא אעשה חיקוי שלו".
איל קיציס: "הכי שונא את אלה שמגיבים 'חחח' בווטסאפ. זו התגובה הכי לא מושקעת ולא אמינה".
יובל סמו: "שלכולם מותר להגיד הכל גם אם זה גובל בחוסר טאקט. אומרים הכל, לטוב ולרע".
עלמה זק: "לבוא בספונטני בלי להודיע, אבל אתם הכי מוזמנים".
שני כהן בוחרת להשיב יותר ברצינות: "אני סולדת משנאת חינם, מלא לאהוב מישהו או לסלוד ממנו רק כי הוא לא דומה לך. הארץ הזאת היא מקום שצריך להיות טוב וחם לכולם: לסטרייטים וגייז, מזרחים ואשכנזים, ערבים וישראלים, וכל מי שנמצא פה או מתארח או ברח כדי להינצל".
אלי פיניש: "אני שונא את העובדה שיש כאן אנשים רעבים. זאת לצערי כבר תופעה בישראל, ואני לא מצליח להשלים איתה".
מה התופעה הישראלית שאתם הכי אוהבים?
קיציס: "שאנחנו בטוחים שאנחנו העם הכי חכם, הכי חם והכי מוסרי, ובקיצור - הכי מושלם בעולם. זה מקסים".
רועי בר־נתן: "אובך. מת על זיהום אוויר. אני גם גאה ביכולת שלנו למכור פורמטים לאמריקאים. קראתי ש'קשת' מכרו את גורי אלפי, והנה הוא עובר לאל־איי".
ערן זרחוביץ': "העטים שקשורים לדלפק בבנק. הבנק כן סומך עלינו שנחזיר הלוואות, אבל כשזה מגיע לעטי פלסטיק זולים אין אמונה באף אחד".
הר לב: "שמחת החיים".
מריאנו: "אני אוהב את זה שאנחנו אנשים חמים. אפילו ג׳קוזי לא מצליח לקרר אותנו".
כהן: "אני מתה על זה שאנשים פה תמיד יירתמו לעזור. מספיק שמישהי כותבת פוסט על משפחה שזקוקה לעזרה, כמות התגובות והנדיבות תמיד מרגשים אותי. ברור לי שזה ייחודי לנו".
פיניש: "אפשר להגיד הרבה על הישראלים, אבל כשמישהו בצרה וצריך להירתם - מיד מתגייסים. רק תגיד שמישהו רעב, ו־50 איש רצים אליו עם סירים".
סמו: "אני אוהב את התכונות של הישראלים - חום, פתיחות ופרגון".
זק: "לבוא בספונטני לחבר בלי להודיע מראש".
תובנה 2: אין על ראובן ואשר
עכשיו אנחנו מבקשים לברר איתם איזו דמות מאינספור הדמויות שגילמו לאורך השנים ב"ארץ נהדרת" הם הכי אהבו. "קשה לבחור, אבל נראה לי שזו הדמות בעונה ארבע שאומרת 'ערב טוב וששששבת שלום לכם'", קובע קיציס.
ברלד: "מכל החיקויים, הדמות האהובה עליי היא יעקב ברלד: מי הוא אלן דלון?!"
בר־נתן: "נהניתי מהחיקוי של יהונתן גפן. זה הפתיע אותי. כל דבר שמצחיק את השחקנים וקיציס בפאנל מביא כיף גדול".
זרחוביץ': "ראובן, פשוט זורם לי בדמות הזאת. אני אוהב את השפה שלו, את התמימות שלו ואת השכנוע העצמי שלו שהוא כבר יודע הכל".
הר לב: "אירנה, כי החיים הרבה יותר קלים כשאת אירנה".
מריאנו: "מאוד נהניתי לגלם את דוקטור שקשוקה, זה החזיר אותי למטעמים הטריפוליטאים מנתניה, כמו תבשיל שעועית עם בשר. ואני אפנק אתכם במתכון: לוקחים שעועית, מוסיפים בשר".
כהן: "דנה רון וקארין מגריזו. בעיניי הן מלכות תוכניות הבוקר. יש פוטנציאל קומי בתוכניות האלה. אנשים קמים בשלוש לפנות בוקר, וצריכים לגרד אייטמים יום אחרי יום. העייפות יכולה להתיש. ואלה מגישות שנבלעתי לתוך החיקוי שלהן ונהניתי מאוד".
פיניש: "פבלו רוזנברג. כשאני נכנס לדיבור האיטי הזה שלו אני מרגיש בחופש, שאין צרות בעולם, אני מאושר ולא בא לי לצאת ממנו. אני מקווה שגם הוא מרגיש ככה כשהוא מדבר כמוני".
סמו: "אשר נהג המונית. יש בו הרבה מן הישראליות. מדובר באדם הממוצע, שמנסה לשרוד את החודש, לחיות בשלום עם המשפחה שלו ועל הדרך גם ליהנות מהחיים. מאוד אהבתי לגלם גם את מנחם בגין".
זק: "ספיר טורטל. כי היא סתומה אך מלאה ברגש, ואני אשתו של אסי כהן".
על איזה חיקוי אתם מתחרטים?
קיציס: "יש לא מעט, אבל נראה לי שאת הדמות שגילמתי בעונה חמש של ההוא שאומר ערב טוב ושששבת שלום לכם".
מריאנו: "אני יודע על איזה חיקוי אני לא מתחרט: ביבי. סידר לי עבודה לעשר שנים וכנראה גם לעוד עשרים שנה קדימה".
בר־נתן: "אני לא מתחרט על אף דמות, חלק מצליח יותר וחלק פחות. מה שכן, כשמישהו נותן לי בטעות קרדיט על דמות שאודי כגן או זרחוביץ' גילמו, אני מסתכל שתי שניות על הבן אדם מולי ומסנן בצניעות 'תודה'".
סמו: "תמי איילון. תצפו ותבינו".
פיניש: "אני לא מתחרט על אף דמות שחיקיתי, אבל אני בטוח שיש אנשים שהיו שמחים להתחרט על זה שחיקיתי אותם".
ברלד: "אני לא מתחרט על שום חיקוי. אין דמות שלא אהיה מוכן לגלם".
זק: "אני אוהבת את כל הדמויות שגילמתי, לא הייתי מוותרת על אף אחת מהן". תשובות דומות אנחנו מקבלים גם מהר לב, כהן וזרחוביץ'.
תובנה 3: זהר ארגוב לא טוב בסמים
אנחנו מבקשים לאתגר את החבורה ומעלים שאלה היפותטית: אם הייתם יכולים לפגוש דמות מההיסטוריה של מדינת ישראל, מי זה היה ומה הייתם אומרים לאותו אחד או אותה אחת.
"הייתי רוצה לתפוס את מוטי קירשנבאום ולהגיד לו, 'מוטי, צחקנו, צחקנו. האנטילופות, הג'ירפות ואנחנו לא מבינים איפה אתה, תחזור'", אומר בר־נתן.
קיציס: "הייתי חוזר לנובמבר 1995 ואומר ליצחק רבין לא לרדת במדרגות. סליחה על התשובה הרצינית".
זרחוביץ': "הייתי רוצה לשבת עם חנוך לוין לקפה או בירה או חומוס. מה שהוא יבחר אבל אני מזמין".
הר לב: "בלי ספק הייתי יושבת לבירה עם גולדה מאיר. יש לי המון שאלות אליה".
כהן: "הייתי רוצה לפגוש את חנה רובינא לוודקה ודג מלוח. יש לי מלא שאלות אליה ואני שרופה על מטיאס".
פיניש: "זהר ארגוב. הייתי אומר לו, 'שמע, אל תיגע בסמים, אתה לא טוב בזה. תתרכז במוזיקה, מקסימום גת'".
סמו: "הייתי רוצה לפגוש את בנימין זאב הרצל. הייתי אומר לו - למה גבר?"
זק: "אריק איינשטיין, ואני לא יכולה לפרט פה מה הייתי אומרת לו..."
השאלה הבאה שלנו נוגעת לטוקבקים: אנחנו מנסים לברר מה התגובה הכי מרושעת שקיבלו ברשת. בנקודה הזו מסתמן מיני־קונצנזוס. רובם מספרים שהם משתדלים לא לקרוא טוקבקים. "למה לקרוא דברים שיגרמו לעצבים מיותרים?" מבהירה הר לב. "אני לא קורא טוקבקים. זו גזרה שאני לא עומד בה יפה", קובע בר־נתן.
קיציס: "אם אתה כבר עושה את הטעות הזאת ומתחיל לקרוא טוקבקים, אז צריך לבוא לזה עם חוש הומור ואז זה די משעשע".
מריאנו: "הטוקבק הכי מעליב שכתבו לי היה, 'פיניש יותר מצחיק ממך', ואני עונה לו: 'אלי, די לכתוב טוקבקים בשמות בדויים'".
זרחוביץ': "פעם מישהו כתב לי, 'שימשיך לכתוב, הוא לא שחקן טוב'. זה עלבון שיש בו גם מחמאה גדולה, כי אותו טוקבקיסט אמנם שונא את המשחק שלי אבל כן מעריך את הכתיבה שלי".
זק: "אני מודה שאני קוראת טוקבקים, אבל בחיים לא עניתי לטוקבק וגם לא כתבתי אחד".
כהן: "אני לא זוכרת טוקבק ממש נורא".
תובנה 4: אנחנו פיקס, אין מה לתקן פה
אנחנו חוזרים לענייני המדינה. בכל זאת, מדובר בחבורה שמשרטטת דיוקן די מדויק שלה כבר 15 עונות (מחר, יום חמישי, ישודר ספיישל יום העצמאות של "ארץ נהדרת", בערוץ קשת 12). עכשיו אנחנו מנסים לברר מה לדעתם הוא האירוע המיותר ביותר בתולדות ישראל.
"הקמת עיר המלכים באילת", קובע קיציס, "אחרי שסגרו את היצירה הזאת לא נשאר מה לתקן יותר מבחינתי. מקבל אותה באהבה עם כל הקלקולים".
בר־נתן: "פירוק ההרכב המקורי של 'הכל עובר חביבי'. טלטלה מיותרת לציבור".
פיניש: "לצערי זה לא אירוע ששייך לעבר, הוא מיותר בכל שנה מחדש: האירוויזיון".
מריאנו: "פרויקט הלביא. אם היו משקיעים את הכסף הזה בביטקוין כולנו היינו מיליונרים".
סמו: "כל האירועים קסומים היו בעיניי. לא היה אירוע מיותר".
כהן: "ביטול ההופעה של הביטלס בישראל אי שם בשנות השישים. איזה פספוס. היסטוריה מוזיקלית שלא קרתה. מזל שלא נולדתי אז כדי להחמיץ".
זק: "הכי מיותר זה חגיגות יום הולדת גרנדיוזיות למדינה. יש דברים חשובים יותר שאפשר לעשות עם הכסף הזה".
מה הייתם מתקנים במדינה?
בר־נתן: "לא הייתי נוגע, אנחנו פיקס".
זרחוביץ': "כלום, היא מושלמת כמו שהיא עם כל הפגמים שלה".
הר לב: "הייתי מבטלת את החודשים יולי ואוגוסט".
סמו: "מלא דברים, אבל בואו נתחיל בפקקים. הייתי רוצה שהפקקים יהיו כיפיים. שכל אחד יחשוב איך הוא גורם לזה לקרות".
זק: "את הלוקיישן". •
לפנייה לכתב/ת 
