זה סיפור על אישה מופלאה שהתגברה על קשיים נוראיים והמשיכה הלאה.
רבקה (קיקה) רם התייתמה בילדותה מאמה ובגיל 22 עלתה לארץ והתיישבה בקיבוץ יגור שבעמק. ביום הכרזת המדינה נפל אחיה הצעיר טוראי צבי קביליו בקרב על עכו בגיל 28. כשני עשורים לאחר מכן איבדה את בנה בצלאל, לוחם שייטת שנספה בגיל 23 בתאונת אימונים. בשירותו הצבאי השתתף בפעולות נועזות מעבר לקווי האויב. הוא הניח אחריו אישה ותינוקת. "האובדן היה נורא. כשבני נהרג צעקתי – בצלאל, איפה אתה?".
באותה תקופה הייתה רבקה הגננת של ילדי הקיבוץ, תפקיד שבו שימשה שנים ארוכות. עליהם נמנה גם המשורר והפיזמונאי יורם טהר לב. "כאב השכול לא מתעמעם", מספרת רבקה. "מה שנתן לי את הכוח להמשיך הייתה העבודה עם ילדי הקיבוץ. כולם היו הילדים שלי". גם הקשר שנותר עם נכדתה, בתו של בנה, נותן לה כוח.
באוגוסט תחגוג רבקה יום הולדת 106, כאשר מאחוריה 70 שנות שכול. למרות האובדן היא בחרה בחיים. חרף גילה היא מתפקדת בכוחות עצמה, מטפחת את גינתה ומתהלכת בעזרת מקל בשבילי הקיבוץ. "זאת הארץ שלי ואני אוהבת אותה", היא אומרת. כיום יש לה ארבע נכדות, 11 נינים וחימשית אחת (נכדה של נכדתה).
מהתנועה הקיבוצית נמסר: "3,084 שמות של בני ובנות הקיבוצים שנפלו על בניין הארץ והגנתה חקוקים על אבני ההנצחה".
