כת ומדינה

בהגוואן שרי רג'ניש, לימים אושו, גורו הודי מזוקן, מוביל ב־1981 את מאמיניו מפונה, הודו, לחווה ענקית בלב שום מקום, אורגון, ארה"ב. החבר'ה עם הבגדים הכתומים־אדומים־סגולים מקימים עיר, נתקלים בהתנגדות קומץ תושביה המבוגרים, השמרנים והמפוחדים של העיירה הסמוכה אנטלופ והכל מתחיל לבעבע: תחת עינה הפקוחה של שילה, יד ימינו הכריזמטית של הגורו, הקבוצה משתלטת על עיירת הקשישים, מקימה מליציה חמושה, מבצעת את מתקפת הטרור הביולוגי הגדולה בתולדות אמריקה (ס־ל־מ־ו־נ־ל־ה!), מלקטת אלפי הומלסים מרחבי המדינה כדי להטות את הבחירות המקומיות, מסממת אותם ולבסוף זורקת אותם לכלבים, זוממת להתנקש באנשי הממשל הפדרלי ולהרעיל את מקורות המים המקומיים, מבצעת האזנות סתר בהיקף עצום והונאת הגירה מאסיבית וגם מנסה לרצוח את הרופא של הגורו.

ב־1985 הכל מתפרק, שילה בורחת מהקומונה, אבל הולכת לכלא, הגורו מנסה לברוח, נלכד, עומד לדין, משלם קנס ומגורש חזרה להודו - והסיפור הלא ייאמן הזה נשכח מדעת עד שבאה הסדרה Wild Wild Country של נטפליקס וחובטת בפניהם ההמומים והמאושרים של מנוייה עם שש שעות שאי־אפשר להפסיק לראות ואז לדבר על זה עד קצה הלילה. באופן אירוני, "הסדרה על אושו", כפי שמכנים אותה כמעט כולם, היא סדרה על כת שיצרה סביבה כת שמאמינה כי מדובר בעשייה דוקומנטרית עילאית. אבל כדאי להפריד בין אופיו המופרך והעסיסי של הסיפור ובין האופן שהסדרה בוחרת להציג אותו. 'ארץ פראית' איננה חפה מבעיות, ולעיתים סובלת מהחלטות תמוהות ומעריכה לא הדוקה, נוטה להתעלם משאלות חשובות, משאירה קצוות פרומים ומטשטשת בצורה מעצבנת את ציר הזמן. הנה כמה פרטים מרתקים שנשארו בחוץ.

הסדרה מתעלמת מהאישה שכנראה הייתה קרובה לרג'ניש לא פחות משילה, וגם מבליחה על המסך, אך לא מוזכרת אפילו במילה - הבריטית כריסטין וולף, שנודעה בכינוי ויוק. וולף הייתה בת הזוג של רג'ניש במשך 20 שנה, הרתה לו, ונאלצה לעבור הפלה ועיקור (!) לאור סלידתו ממוסד המשפחה. לאחר הפיאסקו באורגון היא חזרה איתו להודו ונמצאה מתה במלון במומבאי בדצמבר 89', חודש לפני המאסטר עצמו. סיבת המוות הרשמית – התאבדות, אבל כמובן שמסתורין אופף את הפרשה עד היום. היא לא הייתה היחידה שעוקרה. על פי מקורות שונים שילה הייתה הראשונה לעבור כריתת רחם ובעקבותיה החלו עיקורים המוניים, של גברים ונשים, בעידוד רג'ניש. למה? כאמצעי שליטה. כשאסור למאמינים להקים משפחה, הם פנויים להפנות את כל המשאבים הרגשיים והאחרים שלהם לסגידה לגורו.

ומה בדבר העובדה שהרעלת בר הסלטים הייתה רק המתאבן של מא אננד פוג'ה, המדענית המטורפת של בהגוואן. הרשת מצביעה על מספר מבהיל של מחלות מהפכות קרביים שהיא בישלה במעבדה הסודית שלה, לרבות פרויקט Moses Five - שימוש בנגיף האיידס כנשק ביולוגי. ואיך אפשר בלי זווית נאצית קטנה? כשהרג'נישים השתלטו על אנטלופ הם שינו את שמה לרג'נישפוראם. מה שלא מוזכר בסדרה זה שלמרכז המיחזור הם קראו על שם הפעיל הסביבתי אדולף היטלר.

ואם את הפרטים האלה אפשר לפטור כפיקנטריה מעוותת ושומן טרללה שאפשר גם בלעדיו, הרי שיש החלטות שפוגעות באפקטיביות של הסדרה. רבים משבחים את היעדר השיפוטיות וחוסר ההכרעה המופגן שלה בשאלה שמייסרת את הצופים: האם בהגוואן היה המאסטר מיינד של ההשתוללות באורגון או שהוא היה מעין בובה עם כפות ידיים שהודבקו זו לזו בדבק נגרים ושילה משכה בכל החוטים? לא לחרוץ מי צודק זה ממש בסדר, אבל איך יוכל הצופה לשפוט באופן סביר אם הסדרה אפילו לא מנסה לפצח את חידת בהגוואן? מה הרקע שלו? מה עיקרי אמונתו וסוד האפיל העצום שלו? אפילו סיבת בריחתו מהודו נשארת מעורפלת. העיקר שמציינים שהיה איש יפהפה.

הלאה, ההתפלשות של 'ארץ פראית' בסנסציוניות הופך אותה לשומטת לסתות מצטיינת. אבל הפוקוס שהיא נותנת לשילה והקצונה הבכירה דוחק לגמרי את חיי היום־יום של אלפי המאמינים. איך נראתה השגרה בראג'נישפוראם? הרי לא רקדו והזדיינו שם כל היום. אנשים עבדו, חלקם גידלו ילדים. ואגב ילדים, איך נראו החיים שלהם בקומונה? יש לא מעט סיפורים על אונס קטינים או הכנסה מוקדמת מאוד שלהם למעגל ההוללות המינית.

נושאים אחרים נשארים עמומים או זוכים להתייחסות קצרצרה. למשל, מהיכן הכסף להקים עיר יש מאין ולהעמיד צי של 93 רולס רויסים לרשות הגורו? 'ארץ פראית' מקמצת מאוד בפרטים. לפי שפע המידע הזמין ברשת, המודל הכלכלי התבסס על תרומות ממאמינים מערביים בסך עשרה מיליון דולר בשנה, מכירת ספרים, בגדים ומרצ'נדייז בדואר, העלאת המיסוי באנטלופ לאחר ההשתלטות על העיירה, שימוש נחוש באשראי וכניסה חסרת בושה לחובות, וחליבת כל סנט שהיה לאלפי המאמינים בעיר – בבת אחת או לאט־לאט.

גם חלק מהפעילות הפלילית הענפה של שילה ושות' נשאר מעורפל. האזנת הסתר הגדולה בהיסטוריה? אפשר פירוט בבקשה? אם כמו שנטען בסדרה, כדי לכסות את כל ההקלטות יש צורך שאדם יאזין להן שמונה שעות ביום במשך שנתיים, לא כדאי להסביר למי האזינו בכזו דבקות, שלא לומר להניח יד על חלק מההקלטות האלו? לא מסתתרות שם הוכחות לטענות של שילה שהרופא של בהגוואן זמם להרוג אותו? ואם כבר הרופא, יחסית למזימות שיוחסו לו, ולניסיון החיסול הכל כך מוזר ששרד, דמותו בסדרה מצומקת באופן מקומם.

לקראת סוף הסדרה, מתקבלת תחושה של חיפזון לסיים הכל לפני הגונג ועוד שאלות מסקרנות נשארות ללא מענה. שילה, המלכה האמיתית של הדוקו, גיבורת תרבות פופ חדשה – כמה מעט נאמר על השינוי הדרמטי שהיא עברה לאחר שעזבה את בהגוואן. החלטתה לערוק מרג'נישפוראם לא מקבלת נימוק הגון, אין מילה על תקופת המאסר (שקוצרה מ־20 שנה לשנתיים) ובוודאי לא על הפיכתה מדמות דמונית חסרת אמפתיה, למטפלת רחומה וחנונה בפגועי נפש בשווייץ. לא יכולתם לחתוך קצת צילומי אווירה של היפים ולספר שאחרי הכלא היא עברה שיעור בענווה - ניקתה בתים בספרד, הוציאה כלבים לטיול עד שמשפחתה האמידה רכשה עבורה קליניקה בשווייץ?

ומה לגבי החשדות שבהגוואן נרצח? וידעתם שהקרב על הצוואה שלו עדיין מתגלגל בבתי משפט, גם ב־2018? נו, בסדר, הכתוביות יורדות והבינג' הבא כבר מחכה.

'ארץ פראית' היא צפיית חובה. אריזה מהנה לסיפור מטורף שסופר כבר בזמן אמת בתוספת חשובה מאוד של ראיונות עדכניים עם כמה מגיבורי הסקנדל ובראשם שילה. היא גם משל על אמריקה כמרחב שבו יזמות ואלימות הולכות יד ביד, על שנאת זרים, על עדריות.

אבל בסטנדרטים המאלפים שמציבים מוצרי דוקו מהשנים האחרונות, של מִקסום היכולת לספר סיפור שלם, של מיצוי היכולת התחקירית וכריית ממצאים חדשים, של העשרת הצופה בכלים והקשר שיאפשרו לו להחליט באופן מושכל למי להאמין - סדרות כמו 'דה קיפרס', 'הג'ינקס', 'פלינט טאון' – היא מתקשה לעמוד.