yed300250
הכי מטוקבקות
    Take Five/Hulu
    7 לילות • 16.04.2018
    פרברי הגיהינום
    מה עושים אחרי שהסדרה שלך הפכה מפרויקט קטן לתופעה בינלאומית שגורפת פרסים והופכת לאייקון ההתנגדות של התקופה? זה בדיוק מה שהעסיק את היוצרים של 'סיפורה של שפחה' ואת הכוכבת והמפיקה, אליזבת מוס, לפני העונה השנייה שעולה בשבוע הבא. אנה בורד קיבלה אישור להיכנס לסט המסווג ושמעה מהם כמה סודות שהולכים להסעיר אתכם בחודשים הקרובים
    אנה בורד, טורונטו

    "חשבתם שהעונה הראשונה של 'שפחה' הייתה קשה?" מחייכת אליזבת מוס בשמלה האדומה, "בעונה השנייה זה הולך להיות הרבה יותר אפל". הצילו. בחוץ בערך מינוס שש מעלות, אבל מרגיש כמו מינוס 60. תכף היא תרוץ שוב לסט, כדי להספיק לצלם עוד סצנה קשוחה לפני שמחשיך. קר מספיק בשביל שהיא תהיה חולה ("מתנצלת אם אני חצי כוח") אבל לא מספיק בשביל שלג. על זה עובדות המכונות שמעיפות לאוויר פתיתים מושלמים.

     

    המילטון, קנדה. רק 40 דקות נסיעה מטורונטו ואתם בפרבר האפרורי ביקום. בתי לבנים בורגניים, מדשאות רחבות, דממה. כמה יפה, ככה מנומנם. שום זכר לכל הרוע שבעולם, שעוד רגע ימשיכו לצלם במעלה הרחוב. הכל נראה רגיל. העולם כמו שאנחנו מכירים אותו. לכאורה. עכשיו תתקרבו. החניות מפוצצות בג'יפים שחורים מלחיצים, כמו זה ששלפרד, דמותה של מוס, נלקחה לתוכו בסוף הפרק האחרון אל הלא נודע. בפינת הרחוב, שלוש שפחות לבושות שכמיות אדומות וכובעים לבנים עצרו לקשקש עם סלי הקניות בידיים, שנייה לפני שיחזרו להתאמלל בבתיהן. אפילו היד שבתמרורי העצור שונה. ברוכים הבאים לרפובליקת גלעד. המקום שבו הכל יפה מבחוץ, ומחריד כל כך מבפנים.

     

    ברחובות האלה קם לתחייה היקום שבראה מרגרט אטווד בספרה מ־1985, והפך לסדרה המדוברת בעולם. העלילה, אם פיספסתם: קבוצת קיצונים השתלטה על אמריקה, אחרי שלא נותרו בעולם כמעט נשים פוריות. אלה שכן הופכות לשפחות בעבור השליטים, נאנסות מדי חודש במטרה להכניסן להיריון. וגם בלי זה, חוות התעללות נפשית ופיזית באופן קבוע.

     

     

    מישהי הולכת למות? הלוויה בעונה החדשה
    מישהי הולכת למות? הלוויה בעונה החדשה

     

    × × ×

     

    מוס מחכה לסצנה, ובינתיים שרה שירים של טיילור סוויפט כדי להתחמם. "זה אחד הסטים הכיפיים שעבדתי בהם", היא מעידה. אבל גם אם היא ויוצרי הסדרה לא מודים בזה - הלחץ לקראת העונה השנייה עצום. הסדרה, שעלתה בהולו, שירות סטרימינג אמריקאי כמעט ללא סדרות מקור, הפכה לתופעה משוגעת, שגם גרפה שני פסלוני גלובוס הזהב ועוד שמונה פרסים באמי.

     

    יש משהו בטיימינג שמכה ביוצרים של הסדרה שוב ושוב. כאילו הם ואטווד היו מגדת עתידות. את העונה הראשונה סיימו לצלם לפני הבחירות בארה"ב. אבל היא עלתה לאוויר אחרי, ונתפסה כתגובת הנגד המושלמת לבחירתו של טראמפ - האיש שמפלה שחורים ומהגרים בגאווה, שפועל לאסור הפלות, שתופס אותן בפוסי, שמעודד את חוקי הנשק המופרעים. נשים באו בתלבושות של השפחות בהפגנות נגד הממשל, ו'שפחה' נעשתה סמל לא רק להתנגדות לנשיא, אלא גם לעוצמה נשית', בטח בעידן MeToo#. יוצרי הסדרה כבר הודו בעבר, ספק אם היו מצליחים ככה אם הילארי קלינטון הייתה לוקחת את הבחירות. יבורך הטראמפ.

     

    וקצת כמו במשטרים אפלים, גם 'שפחה' עובדת על הפחד. החשש של הציבור מהשאלה לאן ילך העולם עם איש כזה בראשו, התיישב בול עם העולם המחריד שמוצג בסדרה. לצד הפלאשבקים בה שמראים איך העולם הנורמלי, ממש כמו זה שאנחנו חיים בו עכשיו, יכול להידרדר כל כך. "ארה"ב מרגישה עכשיו מאוד פרה־גלעד. הרבה יותר מאי פעם", אומר וורן ליטלפילד, המפיק של 'שפחה'. "אנחנו מרגישים את כובד המשקל על הכתפיים שלנו. ואנחנו אומרים הרבה פעמים שהלוואי ולא היינו כאלה רלוונטיים".

     

    לא שופטת את דודה לידיה. אן דאוד
    לא שופטת את דודה לידיה. אן דאוד

     

    ברוס מילר, היוצר והאיש שמנהל את העניינים, הוא בסך הכל איש חביב. מכנסי חאקי ומעיל פליז לא מסגירים את העובדה שתחת עינו יוצאים כל הרעיונות הקשים האלה למסך. "כל פעם כשאני קורא את הספר של מרגרט ב־30 שנה האחרונות אני חושב לעצמי שזה כאילו נכתב היום" הוא אומר.

     

    איך מתמודדים עם ההצלחה של העונה הראשונה?

     

    מילר: "זה קשה, העונה הראשונה היא מחסום גדול כשבאים לעשות עוד עונה. אבל אנחנו מנסים לא לחשוב מה הקהל יחשוב. אלא פשוט לעשות משהו מגניב".

     

    אז מה, טראמפ, MeToo# וכו', אתה רוצה להגיד שכל זה לא נכנס לחדר הכותבים?

     

    התקשתה לצפות בסדרה. איבון סטרהובסקי
    התקשתה לצפות בסדרה. איבון סטרהובסקי

     

    "ברור שכן. אבל אם אתה מנסה להיות רלוונטי באיזשהו אופן, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה פשוט לגרום לקהל לצפות בסדרה, לבדר אותו. ולכן אני חושב על זה ברמה הכי בסיסית. אם אתה רואה את שלפרד עוברת תקופה ממש קשה ושורדת את זה, אז בטח תחשוב: 'וואלה, אני לא מת על התקופה הזאת שאני חי בה, אבל אולי לא הכל כל כך נורא'".

     

    "אני חושב שהיה לנו הרבה מזל עם הבחירה של טראמפ", צוחק ג'וזף פיינס, שמשחק את המפקד פרד ווטרפורד. "מדהים איך ארה"ב מתאימה את עצמה לעלילה", הוא אומר. "במיוחד במה שקשור לזכויות נשים, לאוטונומיה שלהן על גופן, לחוקים - שהועברו בתכלס על ידי פוליטיקאים גברים, והמחסור הגדול של נשים בעמדות כוח. אטווד כתבה את זה בברלין, עם הזיכרונות מהקיצוניות בהיסטוריה של גרמניה. אני מניח שהיא שאבה השראה משם".

     

    ומי כמו המפקד ווטרפורד מכיר קיצוניות, בכל זאת, המוח מאחורי גלעד. "הוא אפל, הוא קריפי, הוא מורכב, אבל בעולם שלו הוא חושב שזה הכל קשור לאור דווקא. הוא רצה לתקן את הריקבון המוסרי, לעשות ריסטארט לאנושות", מסביר השחקן. סבבה והכל, אבל בפועל פרד ווטרפורד הוא ה"בעלים" האכזר של שלפרד, (ובהתאם השם שניתן לה), וממנהיגי הזוועה. אם כי בג'ינס וסוודר, פיינס לא נראה מפחיד כל כך.

     

    "אותי אישית מגעיל בדמות שלי האופן המשחית של כוח. ומה שבלט בסוף העונה הראשונה זה גברים לבנים שנמצאים בעמדות כוח וכמה זה משחית אותם. כמה הם בהכחשה לגבי איך שהם מתנהגים, ומה קורה. מדהים איך מעוותים את החוקים כדי שיתאימו לצרכים שלך. ובכלל, זה לא מה שהפוליטיקה, וגם הדת, עושות? חוץ מזה, ווטרפורד די צעיר, וזה גם הזכיר לי שיש היום מנהיגים כאלה, צעירים, שנראים לכאורה בלתי מזיקים. אני חושב על סוריה, ועל מנהיג אחד ספציפי, שנראה כמו איזה פרופסור ממש נחמד, עם שפם. ואז על הזוועות של הרעלת ילדים בגז, דברים שבחיים לא היית חושב שמישהו שנראה ככה יעשה. אז לפעמים אנחנו חושבים שלא ככה נראים אנשים קיצונים ומחרידים כל כך. אנחנו טועים לגבי זה".

     

    ג'וזף פיינס (המפקד ווטפורד)
    ג'וזף פיינס (המפקד ווטפורד)

     

    איך מבטיחים שאמריקה לא תהפוך לגלעד?

     

    מוס: "אה, אם את יודעת איך לעשות את זה את חייבת לגלות לי. וואי, אין לי מושג. אם הייתה לי את התשובה לזה, לא הייתי עושה תוכניות טלוויזיה מטופשות (צוחקת). אין תשובה אחת, אבל חייבים לתת קול לאנשים שלא היה להם קול הרבה מאוד זמן - לא רק נשים, זה יכול להיות גם גברים, ואנשים מגזעים שונים. יש הרבה אנשים שמרגישים שאף אחד לא הקשיב להם".

     

     

    × × ×

     

    ברוס מילר
    ברוס מילר

     

    כמה שהסדרה הזאת היא על דיכוי נשים, 'שפחה' היא לא פחות מזה סדרה על התנגדות של נשים. העונה הראשונה הסתיימה ברגע של תקווה, כשהשפחות מרדו במשטר וסירבו לסקול את חברתן למוות. אבל שנייה אחרי זה שלפרד, עכשיו בהיריון, הוכנסה לג'יפ שחור בדרך לאלוהים יודע איפה. העונש הזה, תהיו בטוחים, הולך לכאוב. מאוד.

     

    העונה הבאה תעלה בחמישי הבא, 26 באפריל, עם שני הפרקים הראשונים ברצף, ב־HOT (בבוקר בוי־או־די, וב־22:00 ב־HOT HBO). מה מצפה לנו שם? ובכן המון. מפחידה יותר, מסובכת יותר, ועם המון דמויות וקווי עלילה. זו העונה, רומזים כאן על הסט, שבה הכל הולך להתפרק. קשה להירדם רק מצפייה בטריילרים. והפרק הראשון - ראינו, פחד אלוהים. הפעם, כשאין ספר להתבסס עליו, מילר לקח יד חופשית ונראה שהוא עמוק בדארק סייד. בטריילרים השפחות עם מחסומים על הפה, מחכות להוצאה המונית להורג בתלייה. איזה פחד. השמלות האדומות יהפכו שחורות בסצנת הלוויה, וזה עוד כלום.

     

    קחו אוויר: ההיריון של שלפרד יעמוד במרכז העונה, וליטלפילד כבר רמז בעבר שהיא תהיה במנוסה. אם לסמוך על ההצהרה של הגיבורה בטריילר: "קוראים לי ג'ון אוסבורן, ואני חופשייה" - זה יהיה מעניין. "ממש יצא משליטה כל הדבר, טירוף", אומרת מוס, "הפרק הראשון כל הזמן בום בום בום, קשוח. ולא רק הוא". המאבק שלה, ושל כל הנשים בסדרה הולך לגדול, ועוד איך.

     

    חוץ מזה, את הדמויות המוכרות נלמד להכיר יותר לעומק. מריטה העוזרת ועד לדודה לידיה. ארגון ההתנגדות לגלעד 'מיידיי' יקבל גם הוא מקום, אבל לא בהכרח יתגלה כמועיל לשפחות. נכיר גם את ה־unwomen, נשים לא פוריות שיישלחו לקולוניות לפנות פסולת רדיואקטיבית, ונקבל יותר פלאשבקים, והתעמקות בהתפתחויות הפוליטיות שהובילו להקמת המשטר.

     

    אליזבת מוס
    אליזבת מוס

     

    ומה עוד? דמותה של אמילי, שברחה ברכב, חוזרת. ג'נין, שתומת העין מסרבת למות. לוק, וגם מוירה שהגיעו לקנדה, יתמודדו עם החיים כפליטים, והוא ינסה למצוא את ג'ון ואת בתו. ובנוסף, צפויות דמויות חדשות, כמו אמא של שלפרד ואחד ממייסדי גלעד.

     

    "הרעיון הוא להראות איך גלעד מתפתחת", מסביר המפיק ליטלפילד. "להראות למשל את הרגע שבו האוכלוסייה שגרה בבוסטון - שנייה לפני ההשתלטות של גלעד - מבינה את הטרור שמתרגש עליה וכמויות ענקיות של אנשים מגיעות לשדה התעופה לבריחה המונית".

     

    מה בעצם קרה לאנשים שחיים תחת הכיבוש של גלעד?

     

    מילר: "הם שייכים למעמד שנקרא אקונו־פיפל. הם האנשים שעובדים בגלעד. משפחות נורמליות כביכול. המעמד הזה, שיוצג העונה, מאוד גדול, מספרית, הרבה יותר גדול ממעמד המפקדים. אם מדברים על הקולוניות, מושבות העונשין, שגם נראה בעונה הזו, לשם נשלחות ה־unwomen, זו מזבלה של פסולת רעילה. וכשאנחנו פוגשים את העולם הזה בפעם הראשונה, הוא יפהפה, זה מדהים להתבונן בו. הוא מפתה. קצת כמו כל שאר גלעד - וכשמתקרבים יותר ויותר מבינים איזו סביבה מחרידה זאת, ומה היא יכולה לעשות לנשים שעובדות שם.

     

    סמל למאבק. מפגינים נגד טראמפ מול הבית הלבן בשנה שעברה
    סמל למאבק. מפגינים נגד טראמפ מול הבית הלבן בשנה שעברה

     

    "צילמנו את הקולוניות מחוץ לעיר. בספר לא תואר בדיוק איך הן אמורות להיראות אז פשוט ניסינו לדמיין, ובעיקר חשבנו על מדינות שיש בהן מחנות עבדים שבהם מנקים פסולת רעילה. כי כשמרגרט כתבה את הספר היא לקחה הכל מהעולם האמיתי. היא לא המציאה כלום. היא לא המציאה את האכזריות כלפי נשים. וניסינו לשמור את הסדרה נאמנה בצורה דומה. לכן כשהתחלנו לבנות את הקולוניות חשבנו, 'אוקיי, מה האסון הסביבתי שהם מנסים לנקות' והסתכלנו על פוקושימה למשל. הם עדיין מנקים שם".

     

    בטריילר יש סצנה של הוצאה להורג באצטדיון. השפחות עם שלשלאות על הצוואר. גם כאן שאבתם השראה מהמציאות?

     

    מילר: "כן, מהטאליבן, ולא רק. הטאליבן היה מוציא להורג באצטדיוני ספורט. ברואנדה נוהגים להוציא להורג באצטדיונים, בסרייבו היו עושים את זה. הוצאה המונית להורג בתלייה זה דבר פופולרי בטירוף מסתבר. יש מדינות שעשו את זה בעבר. ויותר מזה, עשינו תחקיר מקיף עד לרמה של כל הפרטים הטכניים ונעזרנו באו"ם ובגופים נוספים".

     

    ליטלפילד: "אגב זה היה לילה ממש קר כשצילמנו את זה, וגם בקולוניות. מחריד וקפוא. וכשסיימנו לצלם וקיפלנו את הסט כל השחקנים בכו שזה נגמר".

     

    ג'וזף פיינס: "המפקד מאוים מנשים. את השפחה הוא הופך ללא אנושית"
    ג'וזף פיינס: "המפקד מאוים מנשים. את השפחה הוא הופך ללא אנושית"

     

    מילר: "תשמעי, נראה לי שככל שהסצנה יותר קשוחה הם נהנים יותר".

     

    גם כשכובלים את השפחות בשלשלאות על הצוואר?

     

    ליטפילד: "אה כן, זה החלק הכי כיפי (צוחק)".

     

    הפחד הוא נקודת מפתח בסדרה. צפייה שהיא גם סבל. כאב בטן, ובחילה, ומלא מחשבות כמו "למה אני עושה את זה לעצמי". ובו בזמן, כמיהה לפרק נוסף. רק לא ברצף בבקשה. זה טו מאץ'. "לי עצמי היה ממש קשה לצלוח את שלושת הפרקים הראשונים", מזדהה איבון סטרהובסקי שמגלמת את סרינה ג'וי, אשתו של המפקד ווטרפורד. "הייתי צריכה לעצור את הפרק כל כמה דקות בשביל לנשום, ולהגיד, 'אוף'. ממש נאבקתי. אני מכירה את התפקיד שלי, מילא, אבל כל הסיפורים האחרים שם, זה השאיר אותי בהלם".

     

    "אנחנו אף פעם לא מראים משהו אם אנחנו לא חושבים שיש לו ערך לסיפור או לדמויות", מסביר מילר. "ככה אנחנו מחליטים איזה דברים אכזריים להראות ומה לא. והסדרה בסופו של דבר הרבה פחות גרפית מאיך שהיא מרגישה לצופה. למשל אין הרבה דם. בסיפור עם מילת הנשים לא ראו את האקט עצמו. אבל הצופה הבין. וזה היה בכל זאת מזעזע. אפשר להעביר הכל בלי להראות את זה. זה מחריד לא פחות לחשוב על זה. הסצנה של הטקס החודשי (שבו השפחות נאנסות על ידי המפקדים, כדי לעבר אותן, א"ב) - מאוד גרפית, אבל אין בה עירום בכלל, וזה בכל זאת אלים מאוד".

     

    למה כל כך חשוב לכם לשמור על הסדרה דומה לעולם האמיתי?

     

    מילר: "אחרת זה פשוט נהיה פורנוגרפיה של רוע. אכזריות כלפי אנשים שקיימת רק בדמיון. יכולנו לעשות דברים עוד יותר מזעזעים, אבל זה לא היה אומר שום דבר על איך העולם שלנו באמת. ואגב, לדעתי זה הופך יותר אמיתי כשזה דומה למציאות, ואתה חושב לעצמך, 'אה, זה באמת יכול לקרות'. העניין הוא שכל פעם שמשהו לא מרגיש אמיתי בסדרה, הוא מפסיק להיות מפחיד. אם אלה היו חייזרים על ספינת חלל זה פשוט לא היה מפחיד.

     

    "אגב, בגלעד ברור שאתה מרחם על שלפרד, ומרגיש רע בגלל מה שקורה לה. אבל אם אתה לא מרחם גם על המפקד ווטרפורד ועל אשתו זה יהפוך את הסדרה למשעממת. כי אז זה סתם אנשים ממש רעים נגד הטובים וזהו. וזה יותר קשה לחשוב איך הופכים גם את ווטרפורד ואשתו למעוררי חמלה. וזה מה שעסקנו בו בעיקר בחדר הכתיבה.

     

    "ולא פחות חשוב", מסביר מילר, "העובדה שהשפחה שורדת בתוך העולם הכל כך ברוטלי הזה, בכל שבוע, בכל פרק, היא ניצחון. זה מלא תקווה, לדעת שהיא בחיים, ושהיא בטוחה, ואפילו מצחיקה לפעמים. כשהדברים הנוראיים לא מכניעים אותה - זה מה שהופך אותה לחזקה יותר".

     

     

    × × ×

     

    למעשה, 'סיפורה של שפחה' היא בראש ובראשונה סדרה על כוח. מי מחזיק בו (קבוצת אנשים קטנה שהשתלטה על כל הכסף, וגם על נשק ועל ארה"ב), מי לא (שאר העולם), ואיך חסרי הכוח יכולים להחזיר אותו לעצמם (רמז: זה לא הולך להיות פשוט). לא הרבה אחרי העונה הראשונה, התפוצצה פרשת הארווי וויינשטיין על העולם ואחריה קמו תנועת MeToo# וטיימ'ס־אפ. נשים החלו להציף מקרים של הטרדות מיניות, מהוליווד ועד לכל פינת קפה על הגלובוס. השפחה עושה זאת שוב מבחינת הטיימינג. והרי גם הטרדות מיניות הן קודם כל עניין של כוח.

     

    "תשמעי, הקשר בין 'שפחה' ל־MeToo# די ברור, כשהשפחות שם נאנסות על בסיס יומי", אומרת סמירה ווילי, המגלמת את מוירה. "לא צריך לנסות לחפש משמעויות נסתרות כי הכל שם. הייתי אומרת שזה צירוף מקרים מלהיב. אבל משמח זה לא, בעיקר צירוף מקרים רלוונטי, שעוזר לחבר'ה של MeToo#. בשביל הדמות שלי, מה שהכי נורא זה פשוט האונס. בשביל מוירה, ונשים לסביות זה מצב פשוט הכי נורא שיכול לקרות לך, שיחללו אותך ככה. זה נורא לכל אישה, אבל על אחת כמה וכמה לנשים שלא שוכבות עם גברים מבחירה, זה משהו אחר".

     

    אחרי MeToo# יש ציפייה גדולה לאמירה שלכם בעונה החדשה.

     

    מוס: "כל מה שה־MeToo# מוחה נגדו מתרחש בעולם כבר הרבה מאוד זמן. תקיפה מינית, אונס, אלימות - הכל פה עוד לפני. הסיבה שכולנו כל כך נמשכנו לסיפור הזה וגם הקהל, ומי שמחלק את הפרסים, היא כי עכשיו זה הרגע הנכון לספר את הסיפור הזה בכל העולם. האם ציפיתי לסערה משוגעת כזאת? שנשים יבואו עם התלבושות מהסדרה להפגנות? ממש לא. אבל אם נתנו למישהו סמל להתנגדות שלו אז זה מדהים. זה יותר מגניב מכל תוכנית טלוויזיה אחרת".

     

    קצת כמו שה־MeToo# גורם לתגובת נגד, עם ביטויים כמו 'הרסתן את הרומנטיקה', גם גלעד נוצרה בין השאר כתגובה לכוח שנשים צברו. תזכורת: רגע לפני המהפכה כולן פוטרו מהעבודה, ונלקח להן הכסף. רגע אחרי - הן הפכו לשפחות, או למנקות פסולת רעילה.

     

    מילר: "גם כשמרגרט כתבה את הספר, הפמיניזם הזה גרר תגובות בנוסח - הורסים את הדינמיקה הבסיסית בין גברים לנשים. ואני בטוח שהטיעון הזה נשמע מיליון פעמים מאז שהאדם למד לדבר בכלל. אבל, כשכבר משנים את הדינמיקה בין נשים לגברים אז סוף־סוף מתעמתים עם השאלות האלה. והעובדה שכל העולם מדבר עכשיו על השאלות האלה - היא חשובה וטובה. ואגב, כל הדיבור על MeToo# הפך אנשים לקיצונים יותר, וגורם להם להגיד דברים שלא חשבת שתשמע יותר. זה די מחריד כשאנשים מרגישים נוח להיות כל כך אכזריים וגם כנים בדברים שהם אומרים".

     

    מה למשל?

     

    "התבטאויות הכי סקסיסטיות בפומבי, הכי מיזוגיניות, והכי גזעניות. זה צף. וכמה שזה נורא זה גם עוזר לנו בכתיבה. זה עוזר לנו להבין איך אנשים כאלה חושבים, ולכתוב דמויות שהן עקביות מבחינה מוסרית. הן חושבות שהן עושות משהו טוב בעולם. הרבה מהסדרה הוא על הפחד לאבד שליטה, והפחד מהדחף המיני. גם של נשים אבל בעיקר של גברים. הפחד הזה להתפתות על ידי אישה. המפקד ווטרפורד למשל, יודע שהוא לא יכול לשלוט במיניות שלו, וזה גורם לו להרגיש לא נוח".

     

    מה, זו התפיסה הזאת שגברים לא אוהבים נשים חזקות? שהם מפחדים מהן?

     

    ג'וזף פיינס: "לגמרי. כל הדיכוי בגלעד, של רגשות, של מגע פיזי הכי פשוט, זה בדיוק בגלל זה. והכל בגלל שעמוק בפנים המפקד מאוים מנשים. ועכשיו אחרי שהוא השיג כזו עוצמה אין מצב שהוא יחזיר אותה לנשים. אין לו בעיה עם נשים חזקות, כל עוד הן בתוך גלעד. אז שינהלו, סבבה, אבל רק את הבית.

     

    "ואת השפחה הוא הופך ללא אנושית. היא כמו כיסא, שולחן, והנה הארון, והנה הנעל שלי, והנה שלפרד. ואני לא אומר שגברים בהכרח עושים את זה לנשים, אבל יש את התחושה הזאת על נשים שעובדות כמלצריות למשל, שגברים רואים אותן רק בדרך אחת וזאת תרבות ממש דוחה. ואגב גם עניין הפוריות בגלעד - השעון הביולוגי המתקתק, הלחץ החברתי הגדול על נשים להביא ילדים. גם זו נקודה למחשבה".

     

    אליזבת מוס: "העונה החדשה היא גם על זה שיש כל כך הרבה דרכים להיות הורים, וזה מעלה את השאלה איך את רוצה לגדל ילד בעולם הזה ולאיזה עולם אנחנו בכלל רוצים להביא ילדים. זה אומר לוודא שיש מקום בשביל כל אחד, שיש חופש. זה לא רק שאלה על אימהות אלא גם לאיזה עולם אנחנו מביאים ילדים".

     

    סיפרת בעבר שאחת הסדרות שהצעת לרשתות נדחתה בטענה שהיא "נשית מדי". מדובר ב'שפחה'? דווח שנטפליקס דחתה אותה.

     

    מוס: "לא לא לא. 'שפחה' נבחרה על ידי הולו, שאין לה בעיה עם דברים נשיים מדי (צוחקת). כל הכבוד להם, ושמעו, זה עבד להם ממש טוב. בכנות, אני לא זוכרת מי דחה אותה. אבל בהחלט היו מספיק אנשים חשובים שהיו מודאגים מזה שהסדרה מובלת על ידי נשים".

     

    מוס, מהשחקניות הגדולות בדורנו, בהחלט מובילה: אחרי שגילמה את פגי מ'מד מן', דמות שהיא אייקון, קפצה לתפקיד איקוני עוד יותר ב'שפחה'. מעטות עשו זאת לפניה. והיא גם סיינטולוגית, שלא מוכנה לדבר על זה. מה שעורר עליה ביקורת של מעריצים, שהשוו בין המתרחש בגלעד לסיינטולוגיה. מוס הגיבה באינסטגרם: "האמת שכל זה לגמרי לא נכון לגבי סיינטולוגיה", כתבה. "חופש דת, סובלנות והבנת האמת, לצד שוויון זכויות לכל גזע, חשובים לי מאוד. למעשה אלה הדברים שהכי חשובים לי". חוץ מזה, הבהירה לא פעם, היא מבינה את הסקרנות, אבל החלק הזה בחייה הפרטיים הוא לא עניינו של אף אחד.

     

     

    × × ×

     

    האיש מאחורי הסדרה הוא אולי גבר, אבל מוס מעורבת בכל כאחת המפיקות. גם מרגרט אטווד, שבעונה השנייה משמשת כיועצת. יש כאן לא מעט במאיות נשים, וגם תוכנית הכשרה לבמאיות צעירות, שבאות להתלמד על הסט. טוב ויפה וחשוב. על המסך, לעומת זאת 'שפחה', מציגה באופן הכי בולט מה קורה כשנשים פונות אחת נגד השנייה; למשל כשסרינה ג'וי מתעללת בשלפרד.

     

    מוס: "אחד הדברים הכי עצובים לי ולאיבון היה העובדה שלסרינה לא הייתה שום סולידריות עם שלפרד או עם אף אחת מהשפחות האחרות. בכל סצנה ששיחקנו, לא הצלחנו להבין איך היא יכולה להפנות את גבה לאישה אחרת. אז כן, אנחנו נכנסים לזה בעונה השנייה, ומעלים את השאלה למה סרינה והנשים האחרות פונות נגד השפחות. הן לא רואות מה הן מעוללות להן? הן לא רואות שהן מסכימות ככה לדיכוי הזה שהשפחות עוברות?"

     

    "בעונה החדשה נוצר קשר ממש מיוחד בין שלפרד לסרינה", מוסיפה סטרהובסקי (סרינה). "מן הסתם הן לא יכולות לחבב אחת את השנייה, אבל סרינה מבקשת משלפרד שתעזור לה, כשהמפקד עוזב את הבית לזמן מה. והן עושות משהו לא חוקי בגלעד - וכותבות משהו ביחד. אז נוצרים ביניהן יחסי עבודה די מוזרים, שבהם הן תומכות אחת בשנייה כנשים. וזה רק הולך ומסתבך, ובטח כשדברים מתחילים להתפרק, כי הן כבר קצת מכבדות אחת את השנייה".

     

    אחת הדמויות שמדגימה עד לאקסטרים כמה אכזרית אפשר להיות לנשים אחרות היא הדודה לידיה, בגילומה של אן דאוד המעולה. לידיה שלנו היא האחראית להכשרת השפחות שמגיעות לגלעד. אישה נחמדה בסך הכל, שמחשמלת את הבנות שלה בטייזר כדי לחנך אותן, מענישה שפחה לסבית (זה נחשב בגידה במשטר) בניתוח לכריתת הדגדגן, וברגע השיא של העונה הראשונה היא זו שאוספת את השפחות ומורה להן לסקול את חברתן.

     

    איבון ואליזבת רומזות לקצת סולידריות נשית בקרוב. אפשר לצפות מדודה לידיה שתגלה יותר חמלה?

     

    דאוד: "בעונה הראשונה דודה לידיה חשבה לעצמה, 'אני אכניס קצת סדר בבנות האלה, זה לא הולך להיות קשה מדי'. וזה משתנה. לא שהיא הולכת לחתור נגד המשטר כן? היא 'אול־אין'. אבל היא כן מבינה שהיא אוהבת מאוד את הנשים האלה".

     

    היא מוציאה לאחת הבנות את העין. זאת אהבה?

     

    "מלכתחילה, הסיבה שהן בגלעד היא כי הן נחשבו לנשים לא מוסריות בעולם הישן. בגלעד יש רשימה ארוכה של דברים שנחשבים פשעים בעולם הישן. למשל, אם היית גרושה, פשע. היה לך ילד מחוץ לנישואים? פשע. ולידיה מרגישה שגלעד זה הסיכוי היחיד של הפושעות האלה להשתקם. וכשהכל יוצא משליטה, והשפחות מסרבות לסקול באבנים את חברה שלהן, איך הן מעיזות? לידיה צריכה לקחת צעד קדימה. שלפרד לא מבינה את ההשלכות של המעשים שלה, שנראים לה כל כך אמיצים. זה הולך לגרום לכל כך הרבה כאב לכל השפחות. ונחשי מה שלפרד? זאת אשמתך. ועכשיו חכי ותראי מה יקרה לך".

     

    מפחיד. לא קשה לשחק דמות שהיא אכזרית כל כך לנשים אחרות, ובכלל?

     

    "אני לא מכחישה שהמעשים שלה אכזריים. אבל אם התפקיד שלי הוא לגלם אותה, התפקיד שלי הוא גם להבין אותה. אני בעצמי אמא לשלושה ילדים, אני בקושי מצליחה לגרום להם לעשות משהו. נגיד אם אני אגיד לילדים שלי, 'התחצפת אליי עכשיו! אז אין מחשב לשבוע', הם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהשמיים. אבל זה התפקיד שלי! כאמא! לוודא שהם יוצאים לעולם הזה כבני אדם שמכבדים אחד את השני. לידיה גם מאמינה בזה. ועולה השאלה איך היא הפכה להיות מה שהיא הפכה. אולי היא מתביישת כי כשהיא הייתה צעירה היא אהבה לעשות סקס וההורים שלה רצו לזרוק אותה למדורה בגלל זה? במציאות שלה, היא גרה במעונות עם עוד 'דודות', אין לנו חיי מין. הבגדים שלנו אפורים. היא בודדה נורא. יש מחיר ללהיות כזאת קיצונית. זה כואב לה, לסקול מישהו למוות, בכל מקרה אני לא שופטת אותה".

     

    די נו.

     

    "אני חונכתי על ידי נזירות כל חיי. היו כמה נזירות שרציתי שיישרפו בגיהינום מול העיניים שלי, כי הן היו כל כך קשוחות. למשל אם הלכתי לאימון כדורסל אחרי בית ספר, האֵם קלוד הייתה נכנסת בסערה לחדר הכושר, תופסת אותי ביד ואומרת, 'תחזרי לכיתה. התפקיד שלך זה לטאטא. ואת לא תלכי לשחק כדורסל'. שנאתי אותה. וכשסיימתי את בית הספר הייתי מלאת הערכה ותודה לאישה הזאת. עכשיו, לידיה קשה. אני מבינה את זה, אבל נשבעת לכם, אני אוהבת אותה מאוד".

     

    עד כמה הסדרה יכולה לעשות שינוי בעולם?

     

    "לפני כמה זמן רכבתי על אופניים בניו־יורק וראיתי קבוצה של שפחות, באדום. השפחות שלי. השפחות של דודה לידיה, וכמעט נפלתי מהאופניים. ואחרי זה כשראיתי נשים בהפגנות שלבשו את התלבושת של השפחה - הסדרה הזאת, נתנה פנים ולבוש לדיכאון ולהתעללות - והיא נתנה לאנשים גם כוח. כשרואים את 'סיפורה של שפחה' מבינים: אני לא צריכה לשתוק יותר, ואני לא לבד. אני לא היחידה שהתעללו בה, ואני לא היחידה שהפלו אותה לרעה. יש כוח במספרים גדולים של מפגינים, יש כוח גדול לסולידריות. בכלל, אם רק נניח את הטלפונים שלנו בצד לרגע, ונשים לב למה שקורה מסביב. זה מה שהכי הפחיד אותי אחרי העונה הראשונה. שעד שנזכור לשים את הטלפונים שלנו בצד, זה יהיה מאוחר מדי. תישארו מודעים, תישארו ערים, דרוכים".

     

     

    × × ×

     

    לא רחוק מהבית בהמילטון ממוקמים האולפנים, שבהם מצלמים את הקטעים בתוך החדרים בבית משפחת ווטרפורד, בהאנגר ענק. הסיסמה לוויי־פיי, 'גלעד', אין בעד מה. מילר וליטלפילד מובילים אל משרדו של המפקד. במבט ראשון - מושלם. מושיק גלאמין היה חולם לחתום על עיצוב כזה.

     

    רהיטים עתיקים מרשימים, טפטים. התאורה מכוונת כדי להאיר את החדרים באור השמש הכי יפה בעולם, כי איכות הסביבה בגלעד בריאה יותר, מלחמה בזיהום האוויר שגרם לאובדן הפוריות. חדר התינוקות (רמז לזה שייוולד אחד העונה?) יפה עד כדי ביוץ. גם שם הכל מעץ ומבד. "היה לנו ויכוח שלם של איזה בקבוק יינתן לתינוק, מפלסטיק או לא", אומר מילר. "זה קריטי. וככל שאתה חושב לעצמך, 'וואו, החבר'ה בגלעד מתייחסים לסביבה ממש יפה, ככה אתה מרגיש יותר מבולבל ומבועת".

     

    "הציורים על הקירות בבית המפקד, הם כולם העתקים של יצירות ממוזיאון האמנות של בוסטון. הרעיון מאחורי זה הוא שהמפקדים של גלעד בזזו את המוזיאון ותלו את היצירות בבתים שלהם. בדיוק כמו שהנאצים עשו".

     

    המון אלמנטים בסדרה מזכירים את המשטר הנאצי.

     

    ברוס: "אחד הדברים שהכי השפיעו עליי כשחשבתי על גלעד הוא איך זה הרגיש בגרמניה לפני השואה. איך זה מרגיש לראות שמשהו הולך לקרות - אבל לא לדעת בדיוק מה קורה או מה לעשות עם זה. אז קראתי המון על התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. זה היה מרתק לראות איך אנשים לא הרגישו שזה הולך לקרות. זה עזר לי לבנות את גלעד כי זה משהו שממש קרה, וכי התיעוד של זה רחב מאוד ויש המון עדויות. אני תמיד מרותק מהאופן שבו הכל מתחיל בלי שאתה שם לב".

     

    הנאצים שימשו גם השראה לדמות מרכזית מאחורי הקלעים: מעצבת התלבושות, אן קרבטרי. את הבגדים של הדודות למשל, עיצבה בהשראת היטלר. "בסופו של דבר מה שהכי מדהים - ודיברתי על זה עם ג'ו פיינס ומרגרט אטווד לא מזמן", אומרת קרבטרי - "זה שהיטלר היה אמן כושל, הוא ידע לצייר טבע, לצייר בניינים, אבל הוא לא הצליח לצייר אנשים. אז אולי בגלל זה הוא חשב להרוג אנשים? זה מעניין מבחינה פסיכולוגית והשתמשתי במחשבה הזאת לעיצוב התלבושות של כל האנשים בגלעד, אבל במיוחד של הדודות. הן לא רוצות להיות הנשים האלה. לחשמל את השפחות. אבל הן קורבנות של הנסיבות. אז הלבשתי אותן כגנרליות של מלחמה".

     

    בניגוד לסדרות אחרות, על התלבושות של שפחה אפשר לדבר שעות. לכל דבר יש משמעות. מאחורי כל דבר יש ים מחשבה. קרבטרי קיבלה הוראה עקרונית: שייראה מציאותי. "מה שהיה הכי חשוב לברוס זה שהכל יפחיד את הצופה בטירוף", היא מספרת.

     

    מילר: "לא רציתי שזה ייראה כמו תחפושת, כדי שיהיה ברור שמדובר באנשים אמיתיים. ובגדי יום־יום משנים צבע אחרי כביסה למשל. אז ליכלכנו את השכמיות בחלק התחתון, כי ככה זה כשלובשים את זה כל יום".

     

    ליטלפילד: "ואן אמרה שבשביל השמלות האדומות צריך בד מאיטליה. חשבנו שהיא השתגעה".

     

    אבל בסוף זה השתלם. "הצבע האדום, בשמלות של השפחות מתאים לכל אישה", מסבירה קרבטרי, "לא משנה מה גון העור שלה, בגלל שזה הגוון הטבעי של דם. מוזר איך העולם עובד. אז זאת הייתה הדרך שלנו ליצור נהרות של דם, שזורם לו בתוך היקום האפור, מלא הבטון שבו הן מתהלכות. אגב, כשאני מעצבת את הבגדים לסדרה, זה כאילו אני פועלת מתוך הראש של המפקד ווטרפורד. כי זה האיש שעיצב את רפובליקת גלעד, ולכן זה האיש שבתוכי, שמעצב את הבגדים בסדרה. כן, אני יודעת, זה נשמע ממש מעוות. הבגדים האלה הם בתי כלא מהלכים, בעיקר בשביל הנשים, אבל גם בשביל הגברים. והבגדים האלה הם תעמולה. הם תזכורת לכך שכל החברה נמצאת תחת שליטה קשה".

     

    בחדר הסמוך יושבות שתי נשים שתופרות אינספור כובעים לבנים ‑ "הכנפיים" של השפחות. הם צריכים להיות לבנים במיוחד ואחרי כמעט כל צילום זורקים לפח ולוקחים חדש. אגב, בהפקה כמעט ויתרו הכובעים, כי הצלמים פחדו שלא יראו את הפנים של השחקניות, אבל קרבטרי פתרה גם את זה, ויצרה כיסוי ראש שהוא סוג של קופסת אור.

     

    הרבה מהסדרה בנויה על המבטים של מוס.

     

    ברוס: "והיא פוגעת בכל פעם. כל מחשבה שעוברת לה בראש מוצאת הבעה בפנים שלה. שלפרד לא מאופרת, והמצלמה ממש צמודה לפנים שלה. לרוב שחקנים בטלוויזיה מפוצצים באיפור, וככה אתה מאבד 50% מהשחקן. בכלל, השפחות לא נראות יפות בסדרה, הן נראות הרבה יותר מעניינות, וזה הרבה יותר אמין לצופה. יש קמטים, וחצ'קונים, ושומות ושיער שיבה. אנשים נראים ככה יותר אנושיים. ובשבילי זה מחבר אותך לשפחות הרבה יותר".

     

    בחדר אחר תופרים עכשיו את השמלות האדומות. בהמשך המסדרון נמצא החדר של מדלין וסו, שאחראיות לצבוע את הבדים, כן זאת רמת האובססיביות בסדרה. עכשיו הן מכניסות חזייה לתוך סיר מבעבע עם נוזל כחול שרקחו. טבעי כמובן, בלי כימיקלים. ואם צובעים חזייה בכחול, זה אולי רמז לסצנת סקס עם אשתו של המפקד, צוחקת קרבטרי. "אבל במקרה של איבון היא גם רצתה שהבגדים התחתונים יתאימו בצבעים, זה עזר לה להיכנס לדמות". יום קודם לכן עבדו על צעיף שנצבע בצבע כהה, לדמות של מפקד חדש. ההוראות שמדלין וסו קיבלו: זה מפקד די מבוגר, שמאבד מכוחו. תכינו צעיף דהוי לאדם שכוחו דוהה. מסקרן.

     

    "הרמז היחיד שאתן לכם", מחייכת קרבטרי, "הוא שאנחנו עובדים עכשיו על כמה פריטי לבוש שייקחו אתכם לדארק סייד של גלעד".

     

    לא, כי עכשיו ממש נחמד שם.

     

    צוחקת. "כן, וזה לא נהיה יותר טוב".

     

    אז כמה עונות אתם מתכננים?

     

    ליטלפילד: "נראה לי שלברוס יש איזה עשר בראש. אז יאללה עשר".

     

    ברוס: "ואז יקברו אותי בארון. מכוסה בבד אדום כמובן".

     


    פרסום ראשון: 16.04.18 , 08:29
    yed660100