קארן דונסקי, שירלי בוגנים ונועם פרוסט

"לא שואלים אישה בת כמה היא וכמה מאהבים יש לה", היא פותחת. "הייתי דוגמנית, ממש ילדה, בבית אופנה מאוד ידוע והייתה שם אסיסטנטית שהשאירה אחריה שובל של בושם מדהים. אמרתי לה בצרפתית שאני מאוד אוהבת את הבושם שלה. היא בחנה אותי בזלזול מכף רגל ועד ראש ואמרה: 'אולי את רוצה גם לדעת מה מספר המאהבים שלי?' נחרדתי. הייתי צעירה. היו שם עוד דוגמניות מקומיות, שהסתבר שהן כבר הכירו את המנטליות שלה. לי זו הייתה עונה ראשונה. ואז הבנתי שזה ישראלי לשאול על גיל וכל מיני שאלות אחרות".

לכבוד 70 שנות אופנה ישראלית, דונסקי ניאותה להתראיין ולהצטלם עם ממשיכות דרכה, שירלי בוגנים ונועם פרוסט. "זה פרויקט חוצה דורות ואני מעריכה אותן", היא מפרגנת. "מה שאני אוהבת בהן, זה ששתיהן צעדו על מסלולים נחשבים ועשו ועושות קמפיינים ענקיים, ונשארו עם הרגליים על הקרקע. הן לא התפרסמו מתוכניות ריאליטי אלא מעבודה נטו, עבודה קשה".

ולא שלדונסקי עצמה, שעדיין כותבת בנושאי אופנה, יופי וסטייל, היה קל בתחילת דרכה. "היה הרבה יותר קשה לפרוץ, כי לא היה אינטרנט ולא הייתה דרך להיחשף פתאום", היא נזכרת. "היה טלפון קווי, אבל לא מעבר. בזמנו זכיתי בתחרות 'מיס אלגנס', ומשם התחלתי את הקריירה. במשך השנים הדרכתי את כל הדוגמניות ומלכות היופי בתחרויות שנה אחר שנה, במשך שלושה וחצי עשורים. את כל זה עשיתי ללא סוכנים, בלי מאפרים, בלי שאף אחד ינחה אותי וילווה אותי. הכל בעשר אצבעות. היינו הסוכנות של עצמנו להשגת עבודות, עשינו לבד את הסטיילינג, את האיפור, את השיער והיינו גם סבליות – הרי לא יביאו לנו את האביזרים".

מתברר שדוגמניות העבר שלנו היו מולטי־טאלנטיות מרשימות ביותר. "תמי בן עמי, עליה השלום, ואני, היינו מגיעות לתצוגות אופנה עם מזוודה. עשינו את הסטיילינג בעצמנו והבגד הכי מעפן היה מוקפץ על ידי האקססוריז שבחרנו – כובע, תכשיטים, נעליים, חגורות, משקפי השמש וכדומה, עם האיפור המותאם. מי שראה אחר כך את הבגד בפני עצמו לא האמין שזה מה שלבשנו בתצוגה. בימינו לדוגמניות הרבה יותר קל. למעשה, בעשרים השנים האחרונות יש להן הרבה פחות עבודה. יש להן רשתות חברתיות, אפשר להיחשף במהירות הבזק בתוך 20 שניות. האינסטגרם עושה את העבודה".

יש לך?

"אין לי אינסטגרם. יש לי פייסבוק והוא פעיל ונהדר. אני לא צריכה יותר מזה".

אז מה כן מאתגר את הדור החדש של הדוגמניות?

"שמה שבא בקלות, הרבה פעמים גם נעלם בקלות וצריך להיזהר".

דונסקי טוענת שהיא ובני דורה לא זוכים להערכה מספקת כיוצרים וכמובילי דרך. "אנחנו מדינה קטנה ואם לא פורצים החוצה אין סיכוי. החברה שלנו מחפשת ריגושים חדשים, ולפעמים שוכחים לכבד את העבר. הייתי נותנת לאנשים מהעבר להדליק משואה בערב יום העצמאות. יש אנשים שמגיעה להם הוקרה גדולה, ומשיקולים עסקניים הם לא קיבלו".

למי בתעשיית האופנה מגיעה הוקרה כזו?

"למשל, אנחנו אימפריה בעיצוב שמלות כלה, המובילים בעולם. זה כבוד גדול ומשום מה כמעט לא שומעים על זה. יש לנו גם דוגמניות מדהימות שהדור הצעיר מנפיק, אבל שוב, תוחלת ההצלחה שלהן קצרה וזה חבל".

מה היית מייעצת לדוגמנית מתחילה?

"כמה דברים: קודם כל, שתבחר סוכנת טובה. מאוד חשוב שיהיה מישהו שילווה, עם חשיבה והסתכלות קדימה ולכיוון חו"ל, כי שם נמצא הכסף. חשוב מאוד גם להתפתח בתחומים נוספים, כי אי־אפשר להיות תלויים ביופי".