התגייסתי לחטיבת הצנחנים בסוף שנות ה־80. בעשור האחרון של המילניום הקודם הייתי מפקד פלוגה בגדוד 890 ומפקד פלוגת "עורב" של חטיבת הצנחנים. היה זה עשור קשה וטרגי לאוכלוסיית המ"פים בצנחנים: החטיבה איבדה שבעה מפקדי פלוגות בהיתקלויות בלבנון ובתאונות דרכים.

סרן ערן אלכאוי ז"ל היה הראשון. מבצע "ניב מדובר", אחרי עוד ירי קטיושות בגזרת דרום לבנון המערבית. ערן, שהיה מפקד פלוגה מצטיין בגדוד 202, הסתער בראש חייליו ונהרג.

סרן אלעד בן־דוד ז"ל, אז מפקד פלוגת החוד של גדוד 101, היה השני. סיור רגלי שאותו הוביל בגזרת הסלוקי עלה על מטען צד ואלעד, שהיה דמות נערצת בחטיבה, נהרג.

התבנית הזאת של דמות נערצת, מ"פ מצטיין, שנהרג – החלה לחזור על עצמה שוב ושוב. סרן יואל דיליאן ז"ל וסרן זיו ברגור ז"ל, מפקדי פלוגות מצטיינים בגדודים 101 ו־202, נהרגו בתאונות דרכים אחרי לילות ארוכים של אימונים קשים ברמת הגולן ובמדבר יהודה ונסיעה שהסתיימה בטרגדיה.

כשרס”ן אורי אזולאי ז"ל, מפקד הפלוגה המסייעת של גדוד 202, נהרג ממטען בגזרה המזרחית בלבנון, כבר הרגשנו, חבריי ואני, אוכלוסיית המ"פים של חטיבת הצנחנים, מסומנים. וכשרס”ן נדב מלוא ז"ל, מפקד פלוגת חיל ההנדסה, נהרג בסוג'וד, בראש חייליו, הבנו שאלוהים פשוט רוצה אותם – כי הם הכי טובים שיש.

ואז הגיעה שנת 1999, והעשור המכאיב והקשה הזה, של מות מפקדי הפלוגות בחטיבת הצנחנים, הסתיים בצורה הכי טרגית והכי "אופיינית" – רס”ן איתן בלחסן ז"ל, המ"פ הבכיר של חטיבת הצנחנים, שהוביל את חוד החטיבה - הסיירת – נהרג כשהסתער בראש חייליו, שוב בגזרה המזרחית בלבנון.

איתן שהיה דמות נערצת על כולנו, המ”פים הצעירים, שחינך ולימד אותנו בבסיס האימונים החטיבתי איך להיות ומה זה להיות מפקד פלוגה בצנחנים, הצטרף לערן, אלעד, יואל, זיו, אורי ונדב.

בהלוויה של איתן כבר היו הלבבות של כולנו שבורים. יוסי בכר, היום אלוף ומפקד גיס, היטיב לבטא זאת בצורה הפשוטה ביותר - עם זריקת הכומתה האדומה על הארון, רגע לפני שרגבי הארץ הזו שאנו כל כך אוהבים כיסו את איתן לעד.

לנו, לובשי המדים, יותר מכולם, ברור עד כאב המחיר שאנו משלמים על תקומתנו המחודשת בארץ ישראל. במשך השנים איבדנו פקודים, חברים לנשק ומפקדים, אך יחד עם הכאב אנו ניצבים בקומה זקופה ובגאווה על הזכות שנפלה בחלקנו להגן על העם היושב בציון, ועל כך שחרבנו מונחת בידנו ולא על צווארנו.

לי, אישית, כמפקד בצה"ל, כאבא לארבעה ילדים, כאזרח במדינת ישראל, צוואתם של שבעת חבריי הנופלים, שיישארו לנצח בני 20, היא להמשיך בדרכם – להגן על הבית ועל זכותנו לחיות כעם חופשי בארצנו, לנצח בשדה הקרב ולהישאר בני אדם.

יהי זכרם של הנופלים ברוך.

תא"ל גיא חזות, מפקד עוצבת "אדום"