"אף פעם לא אמרתי אמא"

“אין לי שום זיכרון ממנה”, אומר דני בן ארי בפשטות. אבל הזיכרון, גם אם הוא לא מוחשי, נמצא שם תמיד. הולך יד ביד עם הילד שגדל בצל דמות האם שהתעקשה להישאר בבית, בקיבוץ ניצנים, ולהגן על המשק בזמן שרבים פונו עם פרוץ המלחמה בתש”ח. גם היום, כשהוא כבר בן 72, אל”ם במיל’, אבא וסבא בעצמו, הוא אומר: “תמיד אהיה גאה בה”.

מירה בן ארי נולדה ב־1926 בברלין ועלתה לישראל בגיל 7. היא התנדבה ללח"י בגיל 14, והייתה ממקימי קיבוץ ניצנים. שם הכירה את אליקים, השניים התחתנו והביאו לעולם את דן.

עם פרוץ המלחמה, כשהצבא המצרי פלש, הוציאו בקיבוץ לדרך מבצע להוצאת התינוקות ומי שלא נלחם. מירה, שהייתה אלחוטנית, עשתה בחירה שאינה מובנת מאליה: היא שלחה את בנה היחיד, ונשארה עם לוחמי המשק ועם אנשי גבעתי.

האם מסרה את בנה בן השנתיים לחברתה נחמה, ונפרדה במשפט אחד: “תגידי לדני שהייתה לו אמא”. המשפט הזה מלווה את הילד, ואת האיש שהפך להיות, כל חייו. “אמא ידעה שזה משפט פרידה”, הוא אומר. “שמהקרב הזה היא לא תצא בחיים”.

דני בן ארי | צילום: שאול גולן

מירה גם השאירה בכיס התינוק מכתב שיועד לאביו, שהיה בדרכים ולא הספיק לחזור למשק. “אין פרידה קשה מזו של אם מילדהּ”, נכתב בפתק ששמור אצל דני עד היום, “אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו! תבקר אותו הרבה, ותמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי! מסור לאמא ואבא הרבה נשיקות, ובקש בשמי סליחה שלא כתבתי להם, אבל אני באמת אינני יכולה!".

לדני אין ספק: "המכתב שהיא שמה לי בכיס היה הצוואה שלה".

בלילה שבין ה־6 ל־7 ביוני 1948 החל הצבא המצרי להפגיז את המשק. "מירה קראה בקשר שוב ושוב לתגבורת ולא נענתה", מספר הבן. לפי העדויות שנאספו, בתום קרבות קשים החליט מפקד ניצנים, אברהם שוורצשטיין, לשאת ולתת עם המצרים על כניעה. הוא שלח לעברם את אחד החיילים שנשא מעל ראשו גופייה לבנה, אך זה נורה ונהרג במקום.

שוורצשטיין לקח גופייה לבנה, ויחד עם מירה בן־ארי פסע לעבר המצרים. אלא שמפקד הכוח המצרי ירה במפקד למוות, והתגובה של מירה הייתה מהירה: היא ירתה מאקדחה בקצין המצרי והרגה אותו. החיילים המצרים לא ריחמו והרגו את בן־ארי במקום. "אמא לא הסכימה ליפול בשבי", אומר הבן בגאווה לא מוסתרת.

עם שחרור ניצנים שב דני לניצנים, ובגיל 13 עבר לגור אצל סבו וסבתו ברמת גן. "כילד לא לא עשיתי עניין מהגבורה שלה", הוא אומר. רק אחרי שהתגייס הבין את ההרואיות שאפפה את מותה. "היא, כאישה, ירתה בקצין מצרי. חייל מצרי שנפל בשבי סיפר שזה הדהים את החיילים המצרים".

שלוש בנות נולדו לדני ולאשתו רוני — לאחת מהן קוראים מירה. "כולנו זוכרים אותה, את המורשת שלה ואת הגבורה שהאירה אחריה. כמו שהיא כתבה: 'מוכנה למות עם נשק ביד'".