yed300250
הכי מטוקבקות
    בן דרור ימיני
    המוסף לשבת • 17.04.2018
    מפתח שוודי
    בן-דרור ימיני

    אנחנו במבוי סתום. אין רואנדה. וגם אוגנדה, שהואילה בטובה לקבל 500 מבקשי מקלט, יורדת מהפרק. ישראל נשארת עם מבקשי המקלט. ובעצם, לא כל כך ישראל, אלא בעיקר אלה שאיכות החיים שלהם הידרדרה לשפל שקשה להם לעמוד בו. הדילמה חוזרת במלוא כובדה.

     

    יש צורך בהתבוננות מחודשת בדברים. ובעיקר, צריך להגיע לפתרון הנכון בהתאם לעקרונות יסוד: ראשית, ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. לא מדינת הגירה. מדינת לאום. שנית, יש צורך לשמור על ערכים הומניים, יהודיים ואוניברסליים, ובכלל זה על כבוד האדם של מבקשי מקלט, גם כאשר מדובר במסתננים ובמהגרי עבודה. שלישית, כל פתרון מחייב את הפחתת הנטל מאלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר, בעיקר בדרום תל־אביב.

     

    עד היום פעילי ארגוני הסיוע הצליחו להכשיל או לעכב כל הסדר. הם לא עשויים מקשה אחת. חלקם מדברים בשם המוסר היהודי והאנושי. חלקם שייכים למחנה שכבר מסתייג מהרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. הם רוצים מדינת כל אזרחיה. הדילמות הללו, של מדינה עם אתוס משותף, או מדינת לאום שמגיעים אליה זרים, קיימות גם באירופה. אחד המאמרים החשובים שעסק בדילמה פורסם כבר לפני למעלה מעשור, תחת  הכותרת "אי־נוחות מזרים". הכותב, דיוויד גודהארט, שהיה עורך ה"פרוספקט" הבריטי, לא נחשב לפשיסט ואפילו לא לשמרן. הוא ליברל שערך עיתון ליברלי. הטענה המרכזית של גודהארט הייתה שיש מתח בין סולידריות לבין שונות. ככל שקהילה קולטת לתוכה יותר זרים שאינם חלק מהאתוס המשותף, כך הולכת ופוחתת הסולידריות באותה קהילה. הגיוון אינו יוצר חברה רב־תרבותית שמתקיימים בה כבוד הדדי ואחווה. להפך. הגיוון מגדיל את הניכור ואת הבדלנות. גודהארט כינה זאת "הדילמה הפרוגרסיבית", שאותה הפנה לחבריו למחנה: או מדינת רווחה או גיוון.

     

    אבל אי־נוחות מזרים לא מצדיקה פגיעה בכבוד האדם. החזרה למדינות שבהן יש סכנה למוות או לעינויים - היא עוול ופשע. היא מנוגדת למוסר האנושי והיהודי. אבל החזרה למדינות שבהן איכות החיים נמוכה יותר, היא נורמה מקובלת. ולכן, הדיווחים על כך שמצבם של המוחזרים לאוגנדה לא מספיק טוב - צריכים לעורר גיחוך. במדד השלום העולמי, ישראל נמצאת במקום ה־144, אוגנדה במקום ה־104 ואריתריאה במקום ה־136. אפגניסטן במקום ה־162. רק סוריה גרועה ממנה, במקום ה־163, שהוא הגרוע ביותר בעולם. וזה רק אומר, שאם שוודיה ומדינות נוספות מחזירות לאפגניסטן, אז לישראל מותר להחזיר לאריתריאה. זה גם מה שעולה, צריך לציין שוב, הן מדוח של EASO (המשרד האירופי לסיוע למבקשי מקלט, גוף רשמי של האיחוד האירופי) והן מפסקי דין שהתקבלו בשנה האחרונה באירופה. שהרי אם יתקבל העיקרון שירידה ברמת החיים היא סיבה להשארה במדינה מערבית, אז מאות מיליונים יתחילו לצעוד, להפליג ולשחות לכיוון המדינות המבוססות.  

     

    וזה אומר שצריך לחזור להסדר ההומני היחיד שיוביל ליציאת מבקשי המקלט מישראל. קוראים לו חוק הפיקדון: 20 אחוז משכרם של מבקשי המקלט יופקדו בקרן על שמם, שתוענק להם עם עזיבת ישראל. זה הבסיס. רוב מבקשי המקלט עובדים. מי שטוען שאין לו עבודה, ולא ישלם פיקדון - יועבר למחנה שהייה דוגמת חולות. מה שברור הוא, שהגיע הזמן לעשות.

     

    *

    ביום שני השבוע נחת בישראל פוליטיקאי צרפתי, פסקל בוניפס. השם לא אומר כלום לרוב הישראלים, אבל מוכר מאוד לצרפתים, ובעיקר ליהודים. בימים שלפני הנחיתה נשקלה האפשרות למנוע את כניסתו לישראל. בוניפס הוא אחד האנטי־ישראלים הבולטים בשמאל הצרפתי, על גבול האנטישמי. בעבר פירסם בוניפס תזכיר שבו הוא קורא למפלגה הסוציאליסטית לנטוש את היהודים ולחבור למוסלמים. הוא גם הזהיר את היהודים מידם הקשה של המוסלמים, אם הם ימשיכו לתמוך בישראל. הוא העניק הצדקות לטרור עוד לפני שגל הטרור הגיע. הוא פעיל לשחרורו של סאלח חמורי, שנעצר ונשפט על תכנון לרצוח את הרב עובדיה יוסף ז"ל, שוחרר במסגרת עסקת שליט, ונמצא עכשיו במעצר מנהלי.

     

    בוניפס פירסם חולצה הנושאת את שמו, ועליה מפה של פלסטין הגדולה. ישראל לא קיימת. הוא מכחיש שוב ושוב שהוא אנטישמי, אבל אפילו במפלגה הסוציאליסטית הוא לא מצא את עצמו. לישראל הוא הגיע כמרצה אורח של המכון הצרפתי בירושלים. מדובר בפרובוקציה. זה אותו מכון שקשור לקונסוליה הצרפתית בירושלים, שהיא קן צרעות אנטי־ישראלי. זו אותה קונסוליה שאחד מעובדיה, רומן פרנק, נעצר לפני חודש לאחר שהעביר מזוודות נשק מעזה לגדה בשליחות החמאס, וזו אותה קונסוליה שאחד מאורחיה באחת מקבלות הפנים שערכה היה הטרוריסט המורשע חמורי. מיותר לציין שלו מדינה כלשהי הייתה מזמינה לאירוע רשמי מחבל ששוחרר לאחר פיגוע בצרפת - צרפת הייתה זועמת. ובצדק. אבל טרור נגד ישראל? זה בסדר.

     

    צרפת עצמה מנעה, כדאי להזכיר, את כניסתו של השייח' יוסוף אל־קרדאווי, פוסק ההלכה הסוני החשוב ביותר היום. ומה שמותר לצרפת - מותר לישראל, שהיו לה כל ההצדקות למנוע את כניסתו של בוניפס. זה בדיוק מה שהאיש רצה. הוא פירסם ציוץ תחת הכותרת "בשבוע הבא בירושלים?" אבל ישראל, לפחות הפעם, לא נפלה למלכודת, ולא העניקה לו יחסי ציבור. אפשר להניח שהאיש מאוכזב. ישראל נהגה בחוכמה, וזו בהחלט בשורה טובה.

     

    *

    יש לי תחושות מעורבות בנוגע לטקס הזיכרון הישראלי־פלסטיני. הידברות וצער הדדי עדיפים על עימותים. צריך להיאבק בהסתה. צריך להבין שגם בצד השני יש כאב ושכול. וצריך לכבד ולהעריך ישראלים ופלסטינים ששואפים לשלום ולפיוס. ולכן, החלטתו של שר הביטחון למנוע כניסת פלסטינים הייתה מיותרת. גם החלטת בג"ץ, שכפה את הכנסת הפלסטינים לטקס, היא טעות. בג"ץ צריך להתערב רק במקרים קיצוניים של פגיעה בזכויות יסוד. זה לא המקרה. אבל בג"ץ מתקשה להיגמל מהתערבות יתר. הבעיה מתחילה כשפעילים מהצד הישראלי פותחים את הפה. אחד מהם שיבח בעבר את המחבל שרצח את בתו משום "שהייתה לו הגינות בסיסית להתאבד". עכשיו אנחנו יודעים שהתאבדות היא סוג של הגינות. את חייל צה"ל הוא כינה "רוצח". השבוע, כשפורסם שאשתו של יעקוב אבו אל־קיעאן תנאם, ציין אחד הפעילים שאל־קיעאן "נהרג או נרצח". תהום רובצת בין המבקשים שלום, פשרה ופיוס, לבין אלה שלדידם, אנשי כוחות הביטחון הם "רוצחים". זו הרטוריקה של חמאס. זו לא הרטוריקה של רודפי שלום. ייתכן שלרבים ממשתתפי הכנס יש כוונות טובות. אבל לחלקם כוונות רעות.

     


    פרסום ראשון: 17.04.18 , 16:41
    yed660100