אפילו ב־2018 זה נשמע כמו מדע בדיוני, בטח ב־1978. אבל הסיפור הזה קרה באמת. לפני 40 שנה כבר עבדו ברפאל על פרויקט סודי לפיתוח תותח לייזר לספינות "סער 5" החדשות שעמד לקלוט חיל הים. הפרויקט הוקפא אחרי שהתברר כמה זמן ומשאבים עוד דרושים להשלמתו. רק בשנים האחרונות, אגב, מתחיל הצי האמריקאי לקלוט תותח כזה.
כך שכאשר מנסים לשרטט את תוכניות ההצטיידות של צה"ל לשנת 2030, צריך לקחת בחשבון שלא כל טכנולוגיה מבטיחה מבשילה בקצב שצופים לה, ולעיתים משתנים סדרי העדיפויות בעקבות שינויים לא צפויים באזור. קחו למשל את הנוכחות של כוחות רוסיים ואיראניים בצפון ואת המתיחות הגוברת בסוריה שכבר הביאה לשכתוב תוכניות העבודה לשנים הבאות. אבל גם תחת הסייגים האלה, ומגבלות הצנזורה, מדובר בהצצה נדירה לתוכניות, לפרויקטים ולכל מה שיהפוך את צה"ל של מדינת ישראל בת ה־82 לצבא שונה מזה שיש לה ביום העצמאות ה־70.
אחרי מהפכת הנשק המדויק של שנות ה־90' ומהפכת המידע של העשור האחרון ניצב צה"ל בפני מהפכה דרמטית נוספת: הלוחמה האוטונומית. "ב־2030 תהיה לנו יכולת לזהות מטרות, לסווג אותן, להתאים להן את סוג האמל"ח הדרוש להשמדתן ולתת פקודת אש", אומר תא"ל זיו אבטליון, ראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. "פעם כוח קרקעי היה יכול להמתין שעתיים מרגע שהוא מותקף, מזהה מטרה בקרבתו ומבקש סיוע באש, ועד שהיה מקבל אותו. זה לא יכול לעבוד כאשר מטרות מופיעות לזמן קצר ונעלמות. אנחנו בדרך למציאות שבה תהיה לנו יכולת להפעיל אש מהירה ומדויקת כשהאדם רק מפקח עליה. כמובן שאין תחליף למפקד שמגדיר מדיניות פתיחה באש בהתאם לנסיבות".
קוראים שצפו ב"שליחות קטלנית" אולי חושבים עכשיו על "סקיינט", רשת המחשבים הצבאית שמקבלת שליטה על הנשק הגרעיני של ארצות־הברית ומשמידה את האנושות.
"אנחנו מתעסקים במציאות. כטכנולוג הראשי של היבשה בצה"ל אני יכול לומר שקפיצת המדרגה שמתרחשת בתחום הבינה המלאכותית והיכולת החישובית עשויה לאפשר את היכולות האלה אפילו עוד קודם. מדובר ברשת חכמה שתהיה מחוברת לכלל אמצעי האיסוף, אמצעי הלחימה והחמ"לים. היא תאפשר שימוש בכלים אוטונומיים ותקטין את הסיכון שנשקף ללוחמים. יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור כדי להגיע לשם, אבל כבר היום צה"ל מוביל בעולם ביכולות האוטונומיות שלו".
תא"ל אבטליון אינו איש הטכנולוגיה היחידי שמאמין שהיכולות האוטונומיות האלה הן בנות השגה בתוך כעשור. "יש שלוש מהפכות שיסייעו לזה לקרות: הזינוק בבינה המלאכותית, באמצעות רשתות נוירונים ושיטות אחרות, היכולת לייצר ולנתח כמויות ענקיות של מידע, מה שמכונה 'ביג דאטה', והעלות הפוחתת של כוח החישוב", מסביר אל"מ א', מפקד מצפ"ן, בית התוכנה המטכ"לי. "בינה מלאכותית יכולה לזהות מהר יותר את מרכז הכובד של האויב ולייעץ למפקדים היכן כדאי לתקוף. כבר היום נעזרים בה בלחימה באיו"ש. האתגר הגדול הופך להיות איך להתמקצע ולנצל את כל המידע הדיגיטלי שיש למערכת בכל זירה. בעולם האזרחי יש בדיחה שאומרת שהדרך הכי טובה להחביא מידע באינטרנט היא בדף השני בתוצאות החיפוש בגוגל, כי אף אחד לא מגיע לשם. גם בתחום הצבאי יש כמויות מידע אדירות וצריך לדעת לשלוף אותן מהמערכות. המח"טים של 2030 לא יצטרכו רק נהג וקשר, אלא גם אנליסט מידע. מישהו שתפקידו יהיה להציג את השאלות הנכונות למערכות האיסוף ולהביא את המודיעין הרלוונטי, כמו גם המלצות לאופי הלחימה הרצוי. בדיוק כמו שקיימים היום מנתחי מידע בשוק ההון".
המעבר למערכות לחימה אוטונומיות לא יהיה גורף: טייסים, שריונרים ולוחמי ספינות חיל הים ימשיכו לירות בעצמם ולפי שיקול דעתם. "מערכת הצי"ד, צבא היבשה הדיגיטלי, שכבר נמצאת בשירות מבצעי, תשמש לא רק לשליטה על כוחות אלא גם לשליטה על מערכות נשק אוטונומיות. למשל בגבולות", מסביר ראש מחלקת תכנון בזרוע היבשה, אל"מ רמי אבודרהם. "מערכות שכבר נמצאות בשימוש, כשכיום האדם מקבל את המידע על המטרה ומפעיל את הירי, יוכלו לפעול מהר יותר ומדויק יותר, תוך פיקוח אנושי מלמעלה".
מזל"טים חד–פעמיים
לא פלא שמדובר בעיקר בזרוע היבשה. ההבנה שצה"ל הזניח במשך שנים את היבשה לטובת חיל האוויר ואגף המודיעין תורגמה על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט לתוכנית סדורה לשדרוג צבא היבשה. מהלכים שמתחילים עכשיו יושלמו עד סוף העשור הבא ויהפכו את זרוע היבשה למתקדמת וטכנולוגית הרבה יותר מהיום.
כך למשל, תסתיים עד אז החלפת התותחים של צה"ל במערכת ארטילרית חדשה שמפתחת אלביט, עם קצב אש יותר גבוה, פחות אנשי צוות, ירי מדויק יותר וקישור אוטומטי למערכות איכון, מזג אוויר ועוד. המערכות החדשות יותקנו כנראה על משאיות מיוחדות ולא ינועו על גבי זחלים, כמו התותחים הקיימים. לצבא כבר יהיו אז מאות נגמ"שי "איתן" גלגליים במקום נגמ"שי M-113, שכבר מזמן לא היו צריכים להיות בשירות. וכפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות" יוקם חיל טילים מטכ"לי, שיתבסס על רקטות ארוכות טווח ומדויקות מאוד מתוצרת תעש לטווח של עד 300 ק"מ.
והחידושים לא ייעצרו כאן. במשך שנים גרר צה"ל רגליים בפיתוח ובהצטיידות במערכות הגנה. בצבא התנגדו למערכות כמו "חץ" ו"כיפת ברזל", והחלו לצייד את טנקי המרכבה המתקדמים במערכת "מעיל רוח" נגד טילי נ"ט רק אחרי מלחמת לבנון השנייה. היום, אחרי שהמעיל והכיפה הוכחו בקרב, ולנוכח ההבנה עד כמה שדה הקרב העתידי עומד להיות קטלני, הגישה השתנתה.
בחודשים האחרונים יצא לדרך פרויקט לפיתוח מערכת הגנה לכוחות הקרקע, שתלווה אותם בשדה הקרב ותיכנס לשירות בעשור הבא. "אנחנו רוצים לספק לכוחות המתמרנים מערכת הגנה נגד פצצות מרגמה, נגד רקטות קצרות טווח ונגד רחפנים", מסביר אל"מ אבודרהם. "המערכת תבוסס גם על לייזר וגם על מיירטים קינטיים, מוצר שלא קיים היום בעולם". רחפנים, שיופעלו גם בלהקות, מייצגים איום כפול: הם גם מאפשרים לארגוני הטרור לעקוב ולרגל אחר כוחות צה"ל, יכולת שפעם הייתה רק למדינות אויב, וגם מעניקים להם את היכולת לתקוף מהאוויר באמצעות שחרור רימונים או "התאבדות" של רחפנים נושאי חומר נפץ.
מנגד צפוי צה"ל לחזק את היכולת האווירית של כוחות הקרקע. למל"ט "רוכב שמיים 20" החדש של אלביט, שכבר נקלט בחטיבות החי"ר ויכול לספק למפקדים תמונת מודיעין במשך שש שעות רצופות, יצטרפו בשנים הבאות כלים אוויריים חדשים, שיפחיתו את התלות בחיל האוויר. מדובר בין היתר ברחפנים חמושים ובחימוש משוטט, מעין מזל"טים חד־פעמיים קטנים שיכולים לשהות באוויר זמן רב יחסית עד שהם מאתרים מטרה.
עד 2030 ייכנסו לשירות גם מל"טים מתקדמים שייכנסו לנישה חדשה: תקשורת. כדי לאפשר את כל היכולות האוטונומיות יזדקקו כוחות היבשה, היכן שלא יהיו, לגישה למערכות המודיעין והקצאת המשימות שבעורף. מערך התקשורת החדש יבטיח זרימה של מידע מעודכן מהחזית למפקדות ולהפך. עם זאת תישמר היכולת של הכוחות לתפקד עצמאית, גם ללא המערך התומך.
עד אז יהיה צה"ל מצויד בכמות משמעותית של טנקי מרכבה סימן 4 "ברק", הדגם המשופר שייכנס לייצור ב־2020, ויכלול שיפורי מיגון, אך בעיקר מערכות לזיהוי מטרות ולטיפול בהן תוך חיבור לרשת הצה"לית. מצד שני, עד 2030 אמורים להבשיל גם הכלים העתידיים שיחליפו את טנקי המרכבה על פס הייצור: "כרמל", טנק מתקדם שיופעל על ידי שני אנשי צוות בלבד במקום ארבעה, ו"רקיע", רכב משוריין חמוש בתותח, אבל עם גלגלים במקום זחלים, כך שהוא יהיה מהיר וזול משמעותית. השאלה הגדולה היא האם מערכת הביטחון השמרנית תצליח לקבל החלטה דרמטית על סיום הייצור של הטנק הקלאסי ומעבר לשריון של המאה ה־21.
בכלל, אחרי שנים של שמרנות ודבקות בזחלים אפשר יהיה לראות בצה"ל העתידי עוד ועוד כלים משוריינים חדשים על גלגלים. לנגמ"שי ה"איתן" יצטרפו גם כלים קטנים יותר, שיהיו מתאימים ללחימה באזורים עירוניים. זה יאפשר ליותר לוחמים לנוע בכלים עם מיגון ראוי. עם זאת, כבר עכשיו ברור שגם עד 2030 לא יצליח צה"ל להחליף את כל נגמ"שי M-113 המיושנים, כמו זה שהתפוצץ בסג'עייה במבצע צוק איתן, ורבים מהם עדיין יישארו בשירות. "אבל הם ישמשו רק בתפקידי קו שני, ולא את היחידות שצריכות לפרוץ אל שדה הקרב", אומר אל"מ אבודרהם.
כיפת ברזל ימית
פרשת כלי השיט שנחקרת בימים אלה הציבה באור הזרקורים את העסקאות לרכישת צוללות וספינות "סער 6" חדשות. ב־2030 נראה את אלה וגם את אלה בשירות מבצעי. ארבע הספינות יגיעו עוד קודם, יקבלו בארץ את מערכות הלחימה הישראליות שלהן, וייכנסו לשירות בתחילת העשור הקרוב לצורך הגנת שדות הגז ולמשימות אחרות. הספינות האלה יהיו מהחמושות ביותר בעולם: טילי "ברק 8" של התעשייה האווירית נגד טילי יאחונט העל־קוליים שבידי סוריה וחיזבאללה, גרסה ימית למערכת "כיפת ברזל" של רפאל להגנה מפני רקטות שישוגרו על אסדות הגז, וחימוש תקיפה חדש, גם הוא ישראלי.
"אנחנו בוחנים כעת את האפשרות לצייד את הספינות ברקטות ארוכות טווח, כדי להעניק להן יכולת תקיפת מטרות רחוקות", מגלה ראש מחלקת ציוד בחיל הים, תא"ל יוסי אשכנזי. מדובר בגרסה ימית לרקטות ארוכות הטווח של תעש לטווח של מאות ק"מ, שיהיו הבסיס לחיל הטילים הצה"לי החדש. "'כיפת ברזל' לא נדרשה לשינויים משמעותיים כדי להתאימה לשיגור מהים. אם זה יהיה המצב ברקטות, ולא תידרש השקעה גדולה בהסבה שלהן, גם הן יגיעו לספינות".
עד 2030 צפוי חיל הים לקלוט לפחות צוללת חדשה אחת מתוך השלוש שהוזמנו במסגרת העסקה האחרונה (הכוונה לצוללות 7, 8 ו־9). למרות שהן ייבנו באותה מספנה גרמנית של קונצרן טיסנקרופ שבנתה את שאר צוללות הדולפין הישראליות, הן יהיו שונות מהן, ואפילו מהצוללת אח"י דקר (צוללת מספר 6) שנמצאת עכשיו בבנייה, וצפויה להיכנס לשירות בסביבות 2020. "בשנים האחרונות נכנסים לעולם הצוללות סונארים בתדר נמוך, עם יכולת גילוי אקטיבית משופרת", אומר תא"ל אשכנזי. "יש שימוש נרחב יותר במכ"מים, ולתמונה נכנסת גם יכולת לגילוי צוללות מלוויינים באמצעות מצלמות מתקדמות. המענה לאיום הזה הוא תכנון שונה של גוף הצוללת כך שיהיה 'חמקן' כלפי האמצעים האלה".
גם הצוללות החדשות יצוידו במערכת AIP, המאריכה מאוד את זמני השהייה שלהן מתחת למים באמצעות ייצור חשמל ממימן. חיל הים קלט אותה לראשונה עם אח"י תנין ואח"י רהב, צוללות 4 ו־5, וגם הדקר תצויד בה. "היום אנחנו משלמים שכר לימוד עם מערכות ה־AIP הראשונות, וכבר נהנים מיכולת משודרגת לשהייה מתחת למים", אומר אשכנזי. השאיפה היא שבצוללות החדשות יהיו הרבה יותר מערכות מתוצרת התעשיות הביטחוניות הישראליות מאשר בצוללות הקיימות.
בחיל הים מתכננים לסיים עד 2030 גם את החלפת הסטי"לים הוותיקים מדגם "נירית" – "סער 4.5". עכשיו, אחרי שהתפוצצה פרשת כלי השיט, צה"ל יחזור לרכוש ספינות בבית, בלי לעבור דרך סוכנים כדוגמת מיקי גנור. הכוונה היא לבנות את הסטי"לים החדשים – אפשר להניח שייקראו "סער 7" – במספנות ישראל בחיפה, שבנו גם את הניריות ואת שאר הסטי"לים של חיל הים (מלבד הראשונים שנבנו בשרבורג). לחיל הים יש כיום כמה ספינות כאלה, והוא מבקש להחליפן בגדולות יותר, עם כ־900 טון דחי לעומת כ־500 טון כיום (דֶּחִי, או דחק, של אונייה הוא משקל המים שהיא דוחקת כאשר היא טעונה במלואה ומכלי הדלק שלה מלאים. הדחק שווה למשקל האונייה כולה, מאחר שגוף צף דוחק מים שמשקלם שווה למשקלו) כדי לאפשר להן לשהות יותר זמן בים ולשאת יותר מערכות וחימוש. הפרויקט אמור להשתלב בתוכנית הרב־שנתית הבאה, וכדי להפחית עלויות יועברו מערכות מהספינות הישנות לחדשות. למשל: מכ"מים חדשים של אלתא, שיותקנו בקרוב בניריות.
בחיל הים ינסו גם לשכנע את מקבלי ההחלטות במטכ"ל להגדיל את מספר הספינות על רקע הנוכחות הגוברת של ציים זרים ולא ממש ידידותיים בים התיכון, כמו הצי הרוסי. ב־2030 יהיו ספינות ה"סער 5", ספינות הדגל הנוכחיות של החיל, בנות כמעט 40 שנה, וגם הן כבר יזדקקו להחלפה או לסבב משמעותי של השבחות.
חיל הים גם יגביר את השימוש בכשב"מים – כלי שיט בלתי מאוישים – המשמשים בעיקר למשימות אבטחה ולביטחון שוטף. "הכלים האלה בשימוש, אבל היכולות שלהם עדיין מוגבלות. לכן, גם ב־2030 רוב הכוח הימי ימשיך להתבסס על ספינות מאוישות", מעריך תא"ל אשכנזי. במקביל יחזקו בחיל הים את יכולות הגילוי התת־ימי, בין השאר מחשש שצוללות קטנות בדחי של 10 עד 100 טון, שמשמשות קרטלי פשע בדרום אמריקה להברחת סמים, יגיעו לאזורנו וישמשו להברחת נשק לארגוני הטרור ואולי אף לביצוע פיגועים.
קרנפים בני 06 שנה
בחיל האוויר יתקבלו בחודשים הקרובים כמה החלטות דרמטיות לגבי המטוסים והמסוקים שיהיו לו בעוד 12 שנה. עד סוף השנה יחליט מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, מה יהיה מטוס הקרב הבא שהוא ימליץ לרמטכ"ל לרכוש ובאיזה מטוס תדלוק חדש לבחור. כמה חודשים אחר כך יוחלט גם איזה מסוק יחליף את היסעור.
בחיל האוויר מתבלטים בין רכישת טייסת שלישית של מטוסי אף־35־אי חמקניים לבין טייסת נוספת של מטוסי אף־15־אי איי, גרסה משופרת למטוסי ה"רעם", שאמנם אינה חמקנית, אך יש לה טווח טיסה ארוך יותר וכושר נשיאה גדול יותר. האופציה השלישית: רכישת אף־35־בי מהדגם הממריא ממסלול קצר ונוחת אנכית. "אף־35־בי יכול לשחק תפקיד חשוב בשמירת הרציפות התפקודית של חיל האוויר, שבסיסיו יהיו מאוימים במלחמה הבאה בטילים ורקטות", אומר ראש מחלקת תכנון וארגון בחיל, אל"מ אמיר, לשעבר מפקד טייסת מטוסי אף־16־אי ("סופה").
עד 2030 צריכה להתקבל החלטה על טייסת קרב נוספת, ועוד החלטה עקרונית חשובה. "גודלו של צי מטוסי הקרב הנוכחי נקבע לפני זמן רב, עוד לפני השינויים בסוריה, החרפת האיום מאיראן והנוכחות הרוסית באזור. אנחנו בודקים כעת אם יש צורך להגדילו, ונגיש את המסקנות לסגן הרמטכ"ל", מגלה אל"מ אמיר.
מסוקי היסעור יהיו בני יותר מ־50 שנה כאשר יוחלפו במסוקי סיקורסקי CH53K רבי־הביצועים והיקרים (סביב 90 מיליון דולר לכלי), או בגרסה העדכנית של בואינג צ'ינוק הוותיק, שביצועיה טובים פחות, אבל מחירה זול משמעותית (כ־50 מיליון דולר לכלי). עד 2030 יטוס לצידם גם המטוס־מסוק בואינג V22. עסקה לרכישת שישה כלים מהדגם הזה נדחתה ברגע האחרון לפני כשלוש שנים, אבל תמומש בשנים הבאות.
לצי האמריקאי יהיו ב־2030 מטוסי תדלוק קטנים וחמקניים, בלתי מאוישים, שימריאו מנושאות המטוסים ויוכלו ללוות את מטוסי הקרב שלה כל הדרך למטרה, כולל באזורים מוכי טילים. "לנו אין את המשאבים של האמריקאים, ואנחנו צריכים מטוס תובלה חדש שיוכל לשמש גם לתדלוק, גם להטסת מטען וגם להטסת נוסעים בעת הצורך, כמו שעושים מטוסי הבואינג 707 שנושאים היום בנטל, כך שהקונספט של הצי לא רלוונטי לנו", מוסיף אל"מ אמיר. חיל האוויר נוטה להעדיף רכישת מטוסי תדלוק חדשים מבואינג – ה־46־KC שרוכש כעת חיל האוויר האמריקאי ומהווה גרסה צבאית ל־767 הוותיק — על פני רכישת מטוסי 767 משומשים שיוסבו בתעשייה האווירית לתדלוק. מטוס תדלוק חדש שמיוצר בארה"ב עוולה כ־250 מיליון דולר ליחידה, פי שלושה ממטוס משומש, אבל בחיל האוויר מרוצים מחבילת התחזוקה של המטוס החדש. 767 משומש דורש השקעה נוספת בפיתוח, והתחזוקה שלו תהיה יקרה ומורכבת יותר. אלא שהלחץ של התעשייה האווירית, ושיקולים של הבטחת תעסוקה למאות עובדים ישראלים בשנים הבאות, עשויים להביא את משרד הביטחון להעדיף דווקא את האופציה הישראלית.
מאז שנות ה־70 מוביל חיל האוויר ברמה העולמית את השימוש במטוסים לא מאוישים, והוא משפר כל הזמן את יכולותיו. רק בחודש שעבר התרסק בלבנון מל"ט שזוהה בידי גורמים זרים כהרמס 450 ישראלי מתוצרת אלביט. בשנים האחרונות ראינו מל"טים — או "כטמ"מים" (כלי טיס מאוישים מרחוק), כפי שמכנה אותם חיל האוויר – מחליפים מטוסים מאוישים. למשל מל"טי "שובל" נושאי מכ"ם ימי מתוצרת התעשייה האווירית, שהחליפו את מטוסי הסיור הימי "שחף" שבנתה החברה בשנות ה־70'. המגמה הזאת תימשך בשנים הבאות, ונבחנת בין השאר האפשרות להחליף את מטוסי המודיעין "צופית" במל"טים. "דבר אחד בטוח", אומר אל"מ אמיר: "ב־2030 לא נבצע עדיין קרבות אוויר עם כטמ"מים".
מי שעוד ישרוד את השנים הבאות הוא מטוס ההרקולס הוותיק, ה"קרנף", שימשיך לשרת לצד מטוסי ההרקולס החדשים יותר, המכונים "שמשון". ביוני ייכנס לקו ההשבחה באלביט הקרנף האחרון שטרם חודש במסגרת פרויקט הרענון, שבו זוכים המטוסים ילידי שנות ה־70' לתאי טייס מודרניים ולהחלפת קורת הכנף המרכזית כדי למנוע סדקים. המטוסים האלה לא יסיימו את שירותם בחיל האוויר לפני שיהיו בני 60.
גם מערך ההגנה האווירית ישודרג: עד 2030 יצטרך חיל האוויר לשדרג את מערך הפטריוט המתיישן, או להשלים את התאמת מערכת "שרביט קסמים" ("קלע דוד", כפי שהיא נקראת אצל הכחולים) מתוצרת רפאל ליירוט מטוסים, זאת לצד טילים ורקטות כבדות. גם "כיפת ברזל", שמזוהה בציבור עם יירוט רקטות, כבר תופסת תפקיד ביירוט כלי טיס בשכבה הנמוכה יותר.
גם האימונים ייראו אחרת. האף־35 נבנה מראש כך ש־50 אחוז משעות הטיסה של טייסיו לצורכי אימון מבוצעות בסימולטורים על הקרקע. אבל חיל האוויר מגדיל את כמות שעות הטיסה על הקרקע, בסימולטורים, גם במטוסים הוותיקים. חוות מאמני הטיסה המתקדמים בבסיס חצור קולטת בימים אלה מערכות סימולציה לאימון טייסי אף־15, וכבר היום מתבצעים בין 10 ל־15 אחוז משעות האימון של טייסי האף־16, היסעור והאפאצ'י בסימולטורים. המגבלה היחידה שמונעת את הגדלת החלק הקרקעי של האימון היא שהסימולטורים הקיימים כבר מלאים בכל שעות הפעילות. עד 2030 צפוי חיל האוויר להכפיל את קיבולת הסימולטורים — וכתוצאה מכך גם את שעות האימון. המשמעות: הקטנת הסיכון לטייסים, פחות שחיקה למטוסים וחיסכון כספי.
צמיד במקום דיסקית
והחידושים לא ייעצרו כאן. עוד לפני 2030 צפוי צה"ל להשתמש בצמידי מידע רפואי שיוצמדו לכל חייל פצוע ויספקו מידע על הטיפולים שעבר ועל התרופות שקיבל. הפרויקט הזה, המשותף למצפ"ן ולחיל הרפואה, עשוי להוביל לכך שכל חייל יישא צמיד כזה, שיתפקד גם כדיסקית. צה"ל מפתח גם מערכות שמירת חיים אוטונומיות שיותקנו על כלי פינוי אוטונומיים לפצועים – רחפנים גדולים או פלטפורמות דומות. הכלים הללו יהיו זמינים יותר ממסוקים, ויחסכו את הסיכון הכרוך בהכנסת מסוק פינוי לשטח לחימה.
ככל שיגבר השימוש במערכות אלקטרוניות וחשמליות, כך ישתנו סדרי העדיפויות באספקה. היום זה קריטי להביא לכל כוח לוחם מזון ותחמושת. ב־2030 הכוחות ייתקעו גם אם לא תהיה להם אנרגיה חשמלית זמינה. אבל גם בתחום אספקת המזון צפויה מהפכה. צה"ל כבר מזמן לא מספק לחיילים פחיות לוף, ובתוך כעשור הוא עשוי להשתמש בטכנולוגיות ההדפסה התלת־ממדיות לא רק כדי לייצר חלפים בזמן אמת בשטח ולחסוך את המורכבות של הובלתם ממחסנים בעורף - אלא גם כדי להדפיס אוכל. הטכנולוגיה הזאת כבר נמצאת בשלבי ניסוי שונים בסוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) ובכמה חברות אזרחיות, וצה"ל ירכוש אותה ברגע שתהיה זמינה.
כמו אמצעי הלחימה, גם הלוגיסטיקה תהיה יותר ויותר אוטונומית. צבא ארה"ב כבר הפעיל במסגרת ניסויים שיירות של משאיות שרק הראשונה שבהן מאוישת והאחרות עוקבות אחריה, כדי לחסוך בנהגים שעלולים להיפגע ממטענים. לצה"ל יש כבר היום יכולות לא פחות מפותחות בתחום. למשל, דחפור די־9 לא מאויש שמופעל מרחוק.
"המטרה היא לא לפתח בבית כל דבר, אלא לזהות כמה שיותר טכנולוגיות אזרחיות רלוונטיות, לרכוש אותן, להתאים אותן לצרכים של צה"ל ולאבטח אותן", מסביר אל"מ א' ממצפ"ן. "להביא לכאן יותר יכולות של אמזון וחברות אזרחיות אחרות. לכן אנחנו מחפשים גם את צורת העבודה הנכונה מול סטארט־אפים אזרחיים, כדי לשלב אותם במערך הטכנולוגי של העשור הבא".
בתי התוכנה הצה"ליים יתפסו תפקיד משמעותי יותר בפעילות הצבאית. בתרגיל המטכ"לי שנערך בחודש שעבר ביצעו אנשי מצפ"ן שינויים בזמן אמת במערכות מבצעיות כדי לענות על צרכים שהתעוררו תוך כדי "לחימה". כאשר איש סייבר יכול לגרום לאויב נזק לא פחות מטייס קרב, גם מדיניות בחירת המגויסים תצטרך להתעדכן. "הצבא יהיה טכנולוגי יותר, מה שישפיע על משכי ההכשרות", אומר א'. "זו סיבה נוספת לשלב מערכות לחימה אוטונומיות, ולשחרר יותר חיילים לאימונים ולקורסים. נצטרך להבטיח שהמערכות יהיו גם מספיק פשוטות ואינטואיטיביות להפעלה, כך שגם למילואימניקים יהיה קל להסתגל לשינויים".
בעידן שבו כל מערכת שיורה תשמש גם לאיסוף מידע שיועבר לאחור, ינותח וייכנס לבנקי המטרות, "נרצה שלחייל יהיו מצלמות על הראש שיוכלו לא רק לזהות איומים אלא גם לתעד אותם כדי שיוכנסו למאגרי המטרות של הצבא. נצטרך למצוא גם את הדרך הנכונה ביותר להעביר לו את המידע", מסכם א'. "בשדה הקרב הלוחם לא יוכל לקרוא הודעות טקסט, אבל אפשר יהיה להעביר לו מידע לעיניות מיוחדות שלא ידרשו ממנו להסיט את מבטו כדי להתעדכן (בדומה לקסדות של טייסים – א"ע). נידרש לכושר עיבוד אדיר לכל המערכות, ובזמני חירום ייתכן שנגייס כושר עיבוד משרתים אזרחיים, בתשלום או כמילואים, ממש כמו שבעבר היינו מגייסים ג'יפים למילואים".
