ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלכס פישמן
    חדשות • 20.04.2018
    המסר הישראלי לאיראן
    שורת האירועים שהתרחשה בסוריה בשבוע האחרון לא יכולה להיות מקרית • נראה שישראל מנסה לגרום לטהרן להגיב, ולהשיג כתוצאה מכך שורת רווחים: בסוריה, בנוגע לתוכנית הגרעין ואפילו בתוך איראן
    אלכס פישמן

    "פליטת פה" של קצין בכיר ישראלי ב"ניו־יורק טיימס"; עשרות טילי נ"מ סוריים המשוגרים לעבר מטרות שלא קיימות; ובערב יום העצמאות: קריאת גיוס מילואים שהוכרזה כ"טעות". שום דבר לא מקרי. כל כך הרבה "טעויות" בשבוע אחד – זו כבר מדיניות.

     

    קשה להשתחרר מן הרושם שמישהו מבקש להוציא את האיראנים משיווי משקל. הרעיון מאחורי האסטרטגיה הזו הוא לא לנהל התגוששות מידתית של "מכה מול מכה" בין ישראל לאיראן. זה לא יהיה תסריט, שבו הם ישגרו טיל נ"ט לעבר רכב צבאי ויהרגו חיילים, ואנחנו נפציץ תחנת מכ"מ או מחסן. זה כבר לא עובד יותר ככה.

     

    נראה שמדובר כאן במהלך הרבה יותר יומרני, שבליבו תגובה ישראלית שמתוכננת לבוא אחרי פעולת הנקם עליה התחייבו האיראנים בפומבי. והתגובה הישראלית הזו אמורה להפעיל מנופים בקרב גורמי כוח מרכזיים בסוריה - המשטר האיראני, הרוסים ובמידה מסוימת המשטר הסורי - כדי לבלום את פריסת כוח אל־קודס בסוריה ולהבהיר שלא כדאי לכל הגורמים האלה להמשיך להתעלם מהאינטרסים הישראליים במדינה.

     

    בישראל הגיעו, ככל הנראה, למסקנה שהכלים הצבאיים והמדיניים שבהם נעשה שימוש עד כה כדי לבלום את היאחזות הכוח הצבאי האיראני בסוריה לא נותנים פירות. באילו עוד דרכים ניתן לפעול? למשל בכיבוי אש באמצעות הרבה אש, בתקווה שישראל תוכל לשלוט על גובה הלהבות לאורך כל תהליך כיבוי השריפה. זוהי מדיניות שיש בה רמה גבוהה מאוד של סיכון והימור.

     

    טעות בגיוס מילואים ממוחשב היא נדירה למדי, אבל עלולה להתרחש. לעומת זאת, הקצין הבכיר שהודה, לכאורה, באוזני העיתונאי האמריקני תומאס פרידמן שישראל תקפה את שדה התעופה טי־4 במטרה להרוג איראנים ולהשמיד ציוד צבאי איראני - הוא איש בעל ניסיון במפגשים עם תקשורת. ניסיון, אגב, לא פחות גדול מזה שצבר פרידמן במפגשים עם קצינים בכירים ישראלים. שני הצדדים מכירים היטב את כללי המשחק גם כשיש פליטות פה.

     

    בהמשך האשימו הסורים את ישראל בלוחמת סייבר או לוחמה אלקטרונית כלשהי, שגרמה להם להפעיל את מערכי הנ"מ אשר ירו לעבר מטרות מדומות. נכון או לא נכון, התוצאה היא שהסורים, כולל דוברי הצבא, דיווחו בשעות הראשונות על טילים ישראליים שיורטו. הם לא שיקרו. הם היו בטוחים שזה אכן התרחש.

     

    ופתאום מפרסם דובר צה"ל שהמל"ט שהופל בעשרה בפברואר היה מל"ט איראני חמוש. אם לא די בכך, בערב יום העצמאות הוא מפרסם את מפת פריסת הכוח האווירי האיראני בסוריה. אם זו לא הכנת דעת קהל בישראל ומשחק על העצבים הרופפים של הסורים ושל האיראנים, אז מה כן?

     

    במריטת העצבים האיראניים משתתף גם גורם ביטחוני מאוד בכיר בישראל, המשדר כבר שבוע ימים מסר החוזר על עצמו: אם תפרוץ בינינו לבין האיראנים מלחמה על אדמת סוריה - המשטר הסורי יופל ואסד ייעלם. זה לא איום, זוהי התגרות, שכן לא ברור אם יש לישראל בכלל יכולת להחליף משטר בסוריה. אבל עצם האמירה הזו מאתגרת את האיראנים. זו לא אמירה שאמורה להרתיע אותם. להפך: זו אמירה שדוחפת אותם להעמיד את ישראל במקומה. ואסד? דווקא הוא, שכבר רואה את האור בקצה המנהרה, ודאי לא רוצה מלחמה חדשה על אדמתו, ועוד עם ישראל.

     

    הראשון שתפס שישראל מבשלת הסלמה כדי לתת מכה לאיראנים בשעה שהם עדיין לא מבוססים בסוריה, היה דווקא מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה. מהנאום שנשא בשבוע שעבר הבליטה התקשורת הישראלית דווקא את האמירה שישראל עשתה טעות היסטורית כשפתחה חשבון ישיר עם האיראנים, אבל המסר העיקרי שעלה מן הנאום היה: אני לא בעסק. קריאה לישראל: אל תערבו אותי בעניינים שלכם עם האיראנים. אם אתם רוצים להכות בהם - אני לא שייך.

     

    קאסם סולימאני, מפקד כוח אל־קודס, האחראי לפעילות משמרות המהפכה מחוץ לגבולות איראן, לא כפוף בפועל לנשיא האיראני רוחאני. הצינור הפיקודי שלו אפילו לא עובר דרך ראש משמרות המהפכה באיראן. סוגיות מרכזיות באסטרטגיה שלו נדונות בינו לבין המנהיג הרוחני, חמינאי. באמצעות משבר צבאי תנסה ישראל לייצר מנוף לחץ ולהבהיר לעם האיראני ולנשיא רוחאני, שמשמרות המהפכה פועלים הפוך מהאינטרסים המובהקים של המדינה האיראנית: הם הגיעו לסוריה כדי לסייע לה להביס את דאעש, העימות הזה כבר הסתיים, ועימות עם ישראל על אדמת סוריה הוא לא במנדט שלהם. האם העם האיראני, הנתון במשבר כלכלי כבד, מוכן להשקיע קורבנות וסכומי עתק במלחמה מיותרת עם ישראל? יתרה מזאת, בתוך חודשיים צריכים האמריקאים להחליט על המשך הסכם הגרעין עם איראן. זה עיתוי רע מאוד מבחינת המשטר האיראני לעימות צבאי ישיר עם ישראל.

     

    לרוסים ודאי אין עניין שיתחולל עכשיו עימות צבאי ישראלי־איראני־סורי על אדמת סוריה, שיבלום כל תהליך של הסדרים במדינה הזו. הרוסים מנהלים בסוריה מדיניות של להטוטן המטיל כדורים באוויר ובכל פעם תופס אחד ומשתמש בו. עכשיו תורם של האיראנים להיות הכדור המועדף. ישראל טוענת, ובצדק: כל השנים הייתה איראן רחוקה 1,300 קילומטר מכאן ושיחקה בזירה שלנו באמצעות שליחים. היום הם רוצים לשבת כאן, פיזית, כמו בתימן. לכך לא נסכים.

     

    אלא שגם הרוסים נמצאים במרוץ להעמקת המעורבות שלהם בסוריה. העיתון "איזבסטיה", המקורב מאוד לפוטין, פירסם השבוע שמטוס התראה רוסי החונה בסוריה ומערכות מכ"מ הגילוי של הנ"מ הרוסי בסוריה העבירו מידע למערכי הנ"מ הסוריים במהלך התקיפה האמריקאית־צרפתית־בריטית בסוריה ב־16 בחודש. זהו תקדים. מה ימנע מהרוסים לתת את השירות הזה לסורים כשישראל תתקוף?

     

    לצה"ל יש הרבה מאוד ביטחון ביכולות שלו. התחושה, גם בקבינט, היא שאנחנו בעיתוי הנכון לבלום את ההתפשטות האיראנית לפני שיהיה מאוחר מדי. מדיניות ההסלמה הישראלית, ההולכת ומצטיירת לנגד עינינו, היא לא פאטה מורגנה. זה קורה.