ישראל 2018. מדינה מהמפותחות, המודרניות והיפות בעולם. מדינה בין המובילות - אם לא המובילה - במישורים רבים. מהיי־טק וסייבר ועד חקלאות ורפואה. וגם, בלית ברירה, בעלת הצבא ושירותי המודיעין הטובים בעולם.
ישראל 1948, לפני 70 שנה. מיד לאחר הכרזת המדינה פרצה מלחמת העצמאות, מלחמה שלכאורה לא יכולנו לנצח בה, כי הותקפנו על ידי צבאות ערביים מאומנים וחמושים היטב. לצה"ל דאז לא היו כלי נשק כבדים ובשלב הראשון אפילו לא רובים לכולם.
ניצחנו במלחמה. ניצחנו כי היינו חייבים לנצח. ניצחנו כי אחרת לא הייתה קמה מדינה יהודית עצמאית לעולם.
הגעתי לישראל ביוני 1948 מגנואה, בה המתנו כ־300 מעפילי "אקסודוס" ומתנדבים ממדינות שונות לספינה שתצא לישראל. הגעתי עם עוד תשעה צעירים מצרפת ובלגיה שניסו, בדיוק כמוני, להסתדר במדינה היהודית החדשה. רכושנו היה מה שקיבלנו בתום המלחמה: 25 לירות, תלוש לשתי חולצות ושני זוגות מכנסיים ושבוע במלון קטן ברחוב הירקון.
זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. כי בתל־אביב גם ותיקי "היישוב", שכבר חיו בה בדור השני או אפילו השלישי, גרו בדירות קטנות, בבניינים בני שתיים עד שלוש קומות - כמובן ללא מעלית. אותם מעפילים חדשים, שורדי המחנות שבאו כדי לחזק את היישוב, לא מצאו מגורים כלל. הבריטים ששלטו בארץ ישראל פשוט לא בנו מספיק בתים. ובשלב הראשון אכן נאלצנו לישון לא פעם ולא פעמיים על ספסלים בשדרות רוטשילד, או על שפת הים מתחת לטיילת הקצרה.
כעבור זמן מצאנו חדר ברחוב טרומפלדור. היו לנו "מיטות סוכנות", כפי שכינו את המיטות המתקפלות שהיו מורכבות ממקלות עץ. יצאנו מדי יום לחפש עבודה וגם זו הייתה משימה קשה מאוד, כי במדינה לא היו מפעלים גדולים. לא נעלנו את החדר כדי לאפשר לחדשים אחרים לישון במשך שעות אחדות.
אגב, באותה תקופה איש בתל־אביב לא נעל את דירתו. הרי יהודי לא יגנוב מיהודי. חיינו בתקופת "צנע", כלומר מפנקסים ובהם תלושי אוכל - תרנגולת אחת מדי שבוע, שלוש ביצים, חבילת מרגרינה, מנות לחם. לכולנו היו הורים בצרפת או בבלגיה, ויכולנו בנקל לשוב אליהם, אך נשארנו. הרי באנו כדי לחיות במדינה היהודית.
חייהם של תושבי תל־אביב התרכזו אז ברחובות הרצל, אלנבי ובן־יהודה, בהם היו החנויות ובתי הקפה למיניהם. הצלחנו להסתדר ואפילו להשיג חדר בדירה משותפת בה חלקנו מטבח ושירותים עם משפחה כלשהי. ברחובות עברו עגלות שמכרו נפט, לבישול בפתילייה או "לוקס" וקרח, כי הרי לא היו עוד "פריג'ידרים" בארץ אלא ארגזים עם "בלוק" קרח.
בהרצאות הרבות שלי אני תמיד נשאל איך הייתה המדינה כאשר הגעתי אליה. ואני אומר תמיד שלא היה היכן לגור, היכן לעבוד וגם לא היה די אוכל. אבל, אני דואג להוסיף תמיד ומיד - שעבורי היא הייתה המדינה הטובה בתבל, כי היא הייתה מדינת העם היהודי.
