yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גטי אימג'ס
    7 ימים • 25.04.2018
    פרשת תרומה
    מאות נשים בישראל מוכנות לחכות שנים ארוכות כדי לקבל תרומת ביציות מישראלית, "בגלל הבדיקות הקפדניות". אבל תחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה כי בין התורמות יש נשים עם עבר פסיכיאטרי, מכורות לסמים ולאלכוהול, וגם נשים בתעשיית הזנות, וכי תהליך הסינון ה"קפדני" לא שולל נשאות של מחלות גנטיות קשות — ואפילו לא מחייב עיון בגיליון הרפואי שלהן. בבתי החולים מפנים אצבע מאשימה אל משרד הבריאות. ובמשרד הבריאות אומרים: נדון בממצאי התחקיר. מחדל הביציות נחשף: הסיפור המלא
    אריאלה שטרנבך, שרה גוטמן

    "תמיד יש איזה פחד שאת לא יודעת מי תורמת את הביצית, ולכן עדיף לעשות את התהליך בארץ", קובעת נעמי (שם בדוי), שממתינה לתרומת ביצית. כמו מאות נשים בישראל, היא זקוקה לתרומה כדי להרות, אבל למרות העובדה שבחו"ל התהליך יהיה מהיר יותר והמגוון רחב הרבה יותר, נעמי מעדיפה לחכות עוד קצת, כדי לקבל ביצית מתורמת ישראלית. "בארץ אני סומכת על בית החולים שעושה את כל הבדיקות האפשריות לתורמת, כי יש פה נהלים מחמירים של משרד הבריאות ואף אחד לא ייקח סיכון להיחשף לתביעות", היא אומרת. "בחו"ל זה אולי יהיה יותר מהיר, אבל בארץ אני יכולה להיות בטוחה יותר".

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אלא שתחקיר "ידיעות אחרונות" חושף אמת מטרידה: אמנם יש חוק וישנם נהלים של משרד הבריאות, אבל קשה להתייחס אליהם כ”מחמירים”. למעשה, איש לא בודק מספיק לעומק מיהן התורמות. התוצאה: גילינו שביניהן יש נשים שלוקות במחלות נפש עם אלמנטים תורשתיים, מכורות לסמים, אלכוהוליסטיות וגם נשים בתעשיית הזנות. איך זה ייתכן? התברר לנו שהבדיקות שנערכות לתורמות פוטנציאליות אינן מקיפות מספיק, ואין דרישה לוויתור על סודיות רפואית, שיאפשר לגלות בעיות בריאותיות של התורמת. מלבד בבית החולים ברזילי שבאשקלון, אפילו לא ביקשו מאיתנו את הגיליון הרפואי. מכל שאר הבחינות, פשוט סומכים על תצהיר בסיסי שממלאת התורמת, זאת כאשר במקרים רבים מדובר באישה שהגיעה לתרום בגלל הצורך בכסף. כמה כסף? 20 אלף שקל לתרומה, המוגדרים בחוק כ"פיצוי".

     

    הפריה מלאכותית. התורמת מקבלת 20 אלף שקל  פטורים ממס
    הפריה מלאכותית. התורמת מקבלת 20 אלף שקל פטורים ממס

     

    לנקודה האחרונה יש משמעות נוספת: החוק הקיים בישראל נועד, בין השאר, למנוע אפשרות לסחר בעוּבּרים. מכיוון שמדובר בהליך בעייתי ופולשני, עם השלכות פיזיולוגיות, ביקשו המחוקקים למנוע מצב שבו נשים עניות בעצם מוכרות לנשים בעלות אמצעים את האפשרות להרות. משום כך אסור בתכלית לבצע את ההליך מתוך מטרות כלכליות. בפועל, כפי שהתברר גם לנו כשהצענו לתרום, הסוגיה הכלכלית נמצאת על השולחן כבר מהרגע הראשון ובאחד מבתי החולים אף השתמשו בעניין הכלכלי כתמריץ.

     

    על פי נתוני משרד הבריאות, בשנים האחרונות, מאז החלו בתי החולים בישראל לעסוק בתרומת ביציות, יותר מ־200 ישראליות קיבלו ביציות, והמספר הולך וגדל מדי שנה. כל אישה כזאת משלמת בממוצע כעשרת אלפים שקל עבור התהליך, סכום שנקבע בחוק וכולל תשלום אגרה לבית החולים, ומשמש גם לצורך תשלום חלק מה"פיצוי" לתורמת. לפי נתוני המשרד, ישנם כבר לכל הפחות כמה עשרות ילדים שנולדו מתרומת ביצית ישראלית.

     

    במהלך העבודה על התחקיר שוחחנו עם כמה וכמה נשים שקיבלו תרומה בישראל או שממתינות לתרומה כזו. כולן סיפרו שעשו זאת מאותה סיבה: הביטחון בתהליך בארץ, והנהלים הנוקשים במשרד הבריאות. "אני יודעת שעושים לתורמות בדיקות גנטיות", אומרת שרית (שם בדוי, ככל שמות התורמות והנתרמות המרואיינות בכתבה), שעברה את התהליך לאחרונה. האם בבית החולים נאמר לה מפורשות שעושים בדיקות כאלה? "כן, אבל לא פירטו איזה. וגם אמרו ששואלים את התורמת למוצא, גיל והשכלה. אם אני אתחיל לחפור, זה לא ייגמר, וגם ככה כל התהליך עצמו גוזל המון אנרגיה, אז החלטתי לסמוך על בית החולים".

     

    שרית היא לא היחידה שהבינה כי התורמת עוברת "בדיקות גנטיות". למעשה, כל המרואיינות שאיתן דיברנו העידו שכך נאמר להן בבתי החולים שאליהם פנו. אלא שבפועל, הבדיקות הגנטיות המדוברות כוללות בדיקת סקר לגילוי תסתמונת X שביר בלבד. בדיקה לגילוי נשאות של מחלות גנטיות קשות אחרות, כלל לא מבוצעת. פרט לכך, כוללת הבדיקה הרפואית בדיקה לגילוי מחלות מין, ספירת דם ובדיקות שונות שקשורות למצב הפוריות של התורמת, בהן אולטרסאונד אגן ובדיקת תפקודים הורמונליים. בדיקה לגילוי סמים בדם או בשתן, אין.

     

    אולי בגלל שהעובדות האלה לא ידועות, נתרמות רבות מרגישות שביצית מתורמת ישראלית היא "בטוחה יותר". כמו נעמי וכמו ליה, שממש בימים אלה נמצאת באמצע התהליך ונכנסה לרשימת המתנה לתרומה בבית החולים אסף הרופא, שנחשב לגדול בארץ בתחום. "יש לנו ילדים משלנו אבל אני מאוד רוצה עוד ילד ובגילי זה רק תרומה", היא אומרת. "אני יודעת שזו המתנה ארוכה אבל לעשות את התהליך בחו"ל זו הוצאה כספית גדולה יותר, וגם יש את החשש שאת לא יודעת מי התורמת, וחשוב לי גם שהיא תהיה יהודייה. אני סומכת על בית החולים שעושה את כל הבדיקות האפשריות, לפי הנהלים המחמירים של משרד הבריאות".

     

    היית מוכנה לקבל ביצית ממישהי שמשתמשת בסמים?

     

    "לא, לא, ממש לא! אני לא יודעת איזה בדיקות עושים להן, אבל זה נשמע לי מאוד מוזר אם לא בודקים".

     

    “איזה עו”ד שבא לי”

     

    ב־2010 נחקק בישראל חוק תרומת ביציות, המתיר לנשים רווקות — ובמקרים חריגים גם נשואות — גילאי 21־35, לתרום ביצית למטרת הולדה בלבד. תורמת יכולה לעבור עד שלושה מחזורי שאיבת ביציות שביניהם נדרשת המתנה של 180 ימים, ותמורת כל מחזור כזה, היא זכאית ל"פיצוי בסך 20,316 שקלים" פטורים ממס. הילד שייוולד כתוצאה מהתרומה יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין. עוד קובע החוק כי ייערך רישום ותיעוד של פרטי כל תורמת, נתרמת וצאצאים במאגר המידע של משרד הבריאות ובמרשם הילודים, כדי למנוע מתן תרומה לקרובי משפחה וכדי לברר התאמת דת הנתרמת לדת התורמת.

     

    לפני כחמש שנים החל יישום החוק, ובבתי חולים ברחבי הארץ, בהם אסף הרופא, ברזילי, הלל יפה, רמב"ם ואחרים, נפתחו בנקים לביציות. פעמים רבות, בשל הביקוש הרב, מחלקים את הביציות הנשאבות מתורמת אחת לנשים שונות. הביציות המיועדות לנתרמת מופרות בבית החולים, בדרך כלל בזרעו של בן זוגה, וכשהעוברים — עד שלושה בכל מחזור — בני יומיים או שלושה הם מוחדרים לרחמה, בתקווה שייקלטו.

     

    התקשרנו לארבעה מרכזים רפואיים כדי לברר פרטים על ההליך. אם קיווינו שהוא כולל בדיקה ראשונית בסיסית לגבי המועמדת לתרום, התבדינו. במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה ובמרכז הרפואי ברזילי באשקלון, למשל, המליצו לנו כבר בטלפון פשוט להתחיל בתהליך.

     

    "אני שולחת לך למייל את רשימת הבדיקות", אמרה המזכירה הרפואית בחדרה, "את מבצעת אותן וחותמת על תצהיר מול עורך דין על נוסח שאשלח לך".

     

    איזה עורך דין שבא לי?

     

    "כן".

     

    על מה אני חותמת?

     

    "שאת הולכת לתרום ביציות, ואת צריכה גם להביא תעודת יושר מהמשטרה שאין לך עבר פלילי בשבע שנים האחרונות".

     

    וכשאני מסיימת את הבדיקות?

     

    "את שולחת לנו ואז נזמן אותך לשיחה אצל הפסיכולוגית ואחר כך לוועדה".

     

    ומתי אני מקבלת את הכסף?

     

    "כשתסיימי את התהליך. יש לך חשבון בנק?"

     

    בתוך דקות התקבל במייל "דף לתורמת", זהה כמעט לחלוטין בכל בתי החולים. שיחה דומה התנהלה עם בית החולים ברזילי באשקלון, גם שם הציעו פשוט להתחיל בתהליך, וגם שם נושא הכסף עלה כבר בשיחה המקדימה: כש"התורמת" הצהירה שהיא עושה את זה בשביל הכסף, אף אחד לא הרים גבה. במרכז הרפואי איכילוב התרגשו מהרצון לתרום, המליצו להגיע לפגישה כדי להבין את התהליך וציינו את הצורך בתעודת יושר מהמשטרה. גם שם, רשימת הבדיקות הייתה בסיסית בלבד.

     

    ביחידה להפריה חוץ־גופית במרכז הרפואי אסף הרופא קיבלה את פנינו האחות הראשית ז'אנה, ובהמשך הצטרף גם ד"ר יונתן ברקת, רופא בכיר ביחידה. השניים התעניינו במצב המשפחתי, בהשכלה, במצב הבריאותי, ואחר כך הסבירו באריכות על התהליך הפולשני והמאוד לא נעים, שהסיכונים בו כוללים לרוב גירוי יתר שחלתי במקרים הקלים, כמו גם סיכון לציסטות, זיהום, דימומים ובמקרים נדירים גם סרטן, אי־ספיקת לב או כליות ועוד. "כשאת נכנסת לתהליך של טיפול, את צריכה להיות מסורה במשך שבועיים והטיפול מסתיים בפעולה פולשנית תחת הרדמה של שאיבת הביציות", מסבירה ז'אנה. "אחרי שעתיים את משתחררת מבית חולים והולכת הביתה ובזה נגמר הסיפור".

     

    את הטיפול אני מתחילה רק ברגע שיש מישהי שרוצה את הביציות?

     

    "לא, יש לנו הרבה שרוצות. יש תור. ברגע שיש לך אישור, אני הולכת למאגר הנתרמות שמחכות ומסתכלת. הן הרי אומרות לי, 'אני רוצה בחורה אשכנזייה, בלונדינית עם עיניים כחולות', שנייה רוצה תימנייה, שלישית רוצה משהו אחר. אחרי שאני מתאמת, אני קובעת טיפול לך ולשלוש נתרמות. את בחיים לא רואה אותן, אבל צריכה לדעת שיש לך אחריות ואת לא יכולה יום לפני טיפול לומר 'לא מתאים לי החודש, אני רוצה בחודש הבא'. הן מקבלות הורמונים, כי אנחנו עושים סנכרון של הווסת שלהן לפי הווסת שלך. יש לך אחריות".

     

    איך קובעים עם שלוש נשים אם לא יודעים כמה ביציות התפתחו אצלי?

     

    "קובעים עם שלוש בתקווה. אם יש מספיק לשתיים, זוג אחד לא יקבל. הם יהיו מאוכזבים קצת, לא נורא".

     
    רשימת הבדיקות לביצוע הניתנת למועמדת לתרומה. בלי בדיקות גנטיות (למעט אחת) ובלי בדיקה לגילוי סמים
    רשימת הבדיקות לביצוע הניתנת למועמדת לתרומה. בלי בדיקות גנטיות (למעט אחת) ובלי בדיקה לגילוי סמים

     

    הכסף הלך על סמים

     

    ד"ר ברקת עובר לדבר על עניינים בריאותיים. "כמה את מעשנת?" הוא שואל. אני מתעניינת אם יש לעישון השפעה כלשהי על הביציות, ובהמשך על העוברים. "בוודאי", הוא אומר. "מי שמעשנת שתיים־שלוש קופסאות ביום, יכול להיות שהיא תצליח להיכנס להיריון אבל אני לא רוצה אותה כתורמת. אני רוצה מישהי שהרקע הרפואי שלה נקי לגמרי. אותו דבר אם את שותה אלכוהול, זה פוגע".

     

    כבר בביצית?

     

    "תראי, אנחנו בוחרים את הבנות בפינצטה. מישהי שיש לה בעיות גנטיות במשפחה או שנראית לי לא רצינית, אנחנו לא לוקחים. אני מתחייב בפני נשים שתבואי, אנחנו סומכים עלייך, משקיעים בך זמן וכסף. אנחנו רוצים לקבל את התמורה ולכן אני בורר את הבנות שאני לוקח... אז הנשים סומכות עלינו יותר מאשר על מישהי שתורמת ביציות באוקראינה ואף אחד לא יודע מי ומה היא. רוב הבנות היו מעדיפות לקבל תרומות בארץ, פשוט ההמתנה ארוכה יותר בגלל המסננת. בחו"ל יש בזה הרבה כסף, כאן אין שום עניין כספי. משרד הבריאות קבע כללים ואנשים סומכים על המערכת בארץ".

     

    האחות ז'אנה מסבירה שאעבור שיחה עם פסיכולוגים, ובעיקר אצטרך לחתום בפני עורך דין שאין לי עבר של אשפוזים פסיכיאטריים — דרישה בעייתית, בהתחשב בעובדה שאם אני סובלת ממחלת נפש פעילה שהצריכה אשפוז, ייתכן מאוד שחתימתי לא תקפה מבחינה משפטית.

     

    אני תוהה למה זה משנה, והאם למחלת נפש יש השפעה על העובּר. "סכיזופרניה עוברת בעשרה אחוזים בתורשה", אומרת ז'אנה. "ובכלל, נשים רוצות לקבל ביציות מנשים בריאות, בלי רקע פסיכיאטרי או סרטן אצל הדודה או האמא, כי אלה דברים שעוברים בתורשה".

     

    רק שבניגוד לשאלה על עבר פסיכיאטרי, המופיעה בתצהיר שעליו אמורה התורמת לחתום, השאלה על סרטן במשפחה נשאלת, אם בכלל, בוועדה עצמה. שם, לדברי ז'אנה, עולים נושאים נוספים. "הייתה למשל תורמת עם פסוריאזיס וכשהיא הגיעה לוועדה — יושבים שם: אני, רופאת ילדים, גינקולוג, עובדת סוציאלית, נציגת ציבור ועורך דין — הרופאה, שהבחינה בפסוריאזיס, שאלה אם יש עוד מקרים במשפחה, והתברר שלאבא יש פסוריאזיס. כלומר, התורמת יכולה להעביר את זה הלאה. איזו משפחה רוצה לקבל ילד עם פסוריאזיס? זה נורא, וסובלים מזה. אז כתבנו בסיכום הוועדה, שצריך להודיע לנתרמת שיש במשפחת התורמת פסוריאזיס. זהו, אף אחד לא רוצה אותה יותר. אני מבינה אותם. אנשים חיכו הרבה זמן, שילמו הרבה כסף, למה שיקנו משהו עם בעיות גנטיות או פסיכיאטריות?"

     

    זו שאלה טובה. השאלה החשובה יותר היא איך קורה שנשים עם עבר פסיכיאטרי או כאלה שמשתמשות בקביעות בסמים ובאלכוהול, מצליחות לתרום בלי שאף אחד ישים לב. למשל עדי, שכבר שנים יוצאת ונכנסת לבתי חולים פסיכיאטריים ובמשפחתה ישנם אנשים נוספים עם מחלות נפש. "הלכתי לאסף הרופא. חברה שתרמה הכינה אותי, אז באתי מוכנה", היא מספרת. "אמרתי שאני עובדת כמלצרית ואני עושה את זה כדי לעזור לנשים שלא יכולות ורוצות. עשיתי את כל הבדיקות שביקשו, ואז הפגישו אותי עם פסיכולוגית לחצי שעה. אני חושבת שהצלחתי ממש להרשים אותה, כי אני נראית עדינה וגם שחקנית טובה".

     

    בוועדה, עדי מספרת, שאלו אותה רק אם אף אחד לא לוחץ עליה וביקשו שתחתום על מסמך שאין לה מחלות פסיכיאטריות. "פשוט השמטתי את זה", היא אומרת. "אין להם כנראה גישה לתיק הרפואי. אם הייתה, הם היו יכולים לראות את האבחנות של הפסיכיאטר שלי. אני מבינה שזה כנראה מחדל, אבל זה לטובתי. ביום התרומה, לפני ההרדמה, שאלו אם אני לוקחת תרופות באופן קבוע. אמרתי שלא, למרות שאני לוקחת תרופה פסיכיאטרית. אבל אני לא חושבת שדפקתי מישהי עם הביציות שלי, הרי אף אחד לא היה אומר לי לא להביא ילדים בעצמי, ובדיוק כמו שאני יכולה להביא ילדים מהביציות האלה, גם נשים אחרות יכולות".

     

    רותם גילתה את האפשרות לתרום באינטרנט, וניגשה מיד לאחד מבתי החולים העוסקים בתרומות. למרות שימוש קבוע בסמים קשים, היא צלחה את התהליך, את הפגישה עם הפסיכולוגית וגם את הוועדה. "אני מניחה ששאלו אם השתמשתי בסמים, ומניחה שאמרתי שלא", היא צוחקת. "באחת הפעמים שתרמתי, האחות סיפרה לי שהגיעה מישהי שהודתה שהיא משתמשת בסמים קשים, אז ברור שלא קיבלו אותה. התרשמתי שהאחות לא תמימה ומבינה כנראה שיש כאלה שלוקחות סמים. הרגשתי שכאילו רומזים לא לדבר על זה".

     

    שלוש פעמים עברה רותם את הוועדה, ופעם אחר פעם, לדבריה, נולדו ילדים מהביציות שלה, בזמן שבגופה כמויות מרשימות של סמים. "בסבב התרומה השני, האחות הכינה אותי לזה שישאלו אותי מה עשיתי עם הכסף שקיבלתי בסבב הראשון", היא מספרת. "אמרתי שהשקעתי אותו, למרות שבתכלס ביזבזתי את כולו על סמים. זה כסף קל, ואני לא רגילה לסכומים כאלה, אז בלי לשים לב ביזבזתי הכל. ככה היה גם בפעם השלישית".

     

    גם להילה היסטוריה של שימוש בסמים ושל שימוש בכדורים פסיכיאטריים, וגם היא תרמה מספר פעמים. "הם בודקים כל כך הרבה דברים, וכנראה את הדברים החשובים, אז מבחינתי, אני לא צריכה להגדיל ראש מעבר לזה", היא מסבירה. "לפני הבדיקות ובשלב ההזרקות נמנעתי מהשימוש בכדור להפרעה שלי. אני מניחה שאם זה היה משפיע, כנראה היו רואים את זה בבדיקות דם. לגבי סמים, אני מארגנת מסיבות טבע אז את יכולה להבין לבד, אבל לפני הטיפול תמיד הפסקתי".

     

    פרופ' שלמה משיח
    פרופ' שלמה משיח

     

    את פרופ’ שלמה משיח, מומחה לפוריות מן הראשונים שעסקו בהפריה חוץ־גופית בישראל, הגילויים מטרידים. “אני יכול להגיד לך רק משפט אחד: אני לא עוסק בתרומת ביציות בארץ. הרבה מרכזים רפואיים עוסקים בתרומת ביציות מחו”ל, בין השאר גם בגלל שאנחנו יודעים שאיכות התורמות בארץ היא לא במיטבה”.

     

    למה הכוונה?

     

    “לא במיטבה זה אומר שזו לא תרומת ביציות שאני הייתי בוחר לבתי, לו הייתה לי”.

     

    מאיזו בחינה?

     

    “אני יודע שאלו שנעתרות לתרומה בארץ הן לא המבחר הטוב. זה כל מה שאני יכול להגיד לך”.

     

    אז אם אנחנו יודעים על בנות שתרמו והן משתמשות בסמים וב...

     

    “אז הן צריכות להיות פסולות לחלוטין. ואני מניח שהמרכזים הרפואיים שבדקת, שהם מאוד מכובדים, מקפידים על העניין הזה. לא יעלה על דעתי שהמרכזים ידעו על דברים כאלה”.

     

    אבל בחוק בישראל מסתמכים רק על הצהרת התורמת.

     

    “נו, מה את חושבת, שהם יכולים להפעיל בלשים שיעקבו אחריהן?”

     

    לא, אבל המינימום זה ויתור סודיות רפואית.

     

    “תראי, אני לא אחראי למה שנעשה במרכזים האלה, אני לא יודע מה נעשה בהם, מה הבדיקות שהם עושים, את צריכה לפנות לרופאים שעובדים שם. למה אליי?”

     

    רצינו לשמוע איזו השפעה יכולה להיות לזה ממומחה בתחום.

     

    “תשאלי אותי על מה שאני עוסק בו. אני לא עוסק בתרומת ביציות מהארץ”.

     

    אוקיי, אז כשאמרת שלא היית רוצה תרומה מהארץ, מה יש בבנות בחו”ל ש...

     

    “אמרתי כל מה שרציתי, אני לא רוצה יותר”.

     

    "תביאי חברות"

     

    גם עינת, המעידה על עצמה כי היא עובדת לשעבר בתעשיית הזנות, תרמה — לדבריה, לא בחפץ לב, אלא משום שהייתה זקוקה מאוד לכסף. "הגוף שלי הגיב מאוד־מאוד קשה לתהליך", היא מספרת. "אבל קיבלתי 20 אלף שקל נקי, ועכשיו אני שוקלת לתרום שוב, למרות הסבל שנגרם מהבדיקות, הזריקות ותופעות הלוואי".

     

    הסיפור של עינת אמור להדליק נורות אדומות רבות, שכן נראה לכאורה שיש כאן מקרה של תרומה מתוך מצוקה כלכלית משמעותית ולא מתוך רצון חופשי — בדיוק מה שהחוק מבקש למנוע.

     

    גם עדי מתארת מניע כלכלי ברור. "שמעתי מחברה שעשתה את זה וקיבלה 20 אלף שקל, אז התאים לי ממש", היא אומרת. "באותה תקופה לא היה לי אפילו איפה לגור, כי לא הצלחתי לעבוד והייתי יוצאת ונכנסת לאשפוזים פסיכיאטריים ואין לי משפחה תומכת". תשובה דומה נתנה גם רותם. "היו לי כאבים וזה באמת תהליך לא נעים, אבל זה כסף קל", היא מסבירה. "קיבלתי עשרת אלפים שקל שבוע אחרי שתרמתי, ושלושה חודשים אחר כך, עוד עשרת אלפים שקל".

     

    שאלו אותך על המניע?

     

    "ברור, ואמרתי שזה כסף. אמרו לי שזה בסדר גמור".

     

    אליה, שבניגוד לשאר התורמות שראיינו היא אישה נשואה ואמא לילדים, תרמה בבית החולים ברזילי ולדבריה עשתה זאת אך ורק בשביל התשלום. "נכנסנו לחובות מאוד גדולים. היינו בלחץ כלכלי מטורף ובהתחלה בכלל חשבתי להיות פונדקאית, אבל לצערי לא אישרו לי, אז הלכנו על תרומת ביציות. אני לא מתחרטת, אבל עשיתי את זה פעם אחת ואני לא מתכוונת לעשות את זה שוב. אני לא רוצה עוד ילדים עם מטען גנטי שלי שיסתובבו בארץ".

     

    בבתי החולים מכירים היטב את החוק ויודעים שעליהם מוטלת החובה למנוע סחר בביציות, אבל בפועל נדמה שגם כשעניין התמריץ הכלכלי מונח על השולחן מוקדם מאוד והתורמת אף אומרת מפורשות שהוא המניע לתרומה, בבתי החולים לא נרתעים או מקשים. כשהאחות ז'אנה ביקשה לדעת את סיבת התרומה, ואחת מאיתנו הודתה פשוט ולעניין: "אני צריכה כסף" — האחות והרופא, ד"ר ברקת, לא הרימו גבה. "את הכסף את מקבלת ברגע שעושים את השאיבה", אמר ד"ר ברקת. המשכנו להקשות, בוודאות מקבלים את הכסף?

     

    "כן", השיב. "אבל התשלום הוא על התרומה ולא על הנכונות. אחרי השאיבה אני חותם על הטפסים, זה עובר לבית חולים ואת מקבלת את הכסף: עשרת אלפים מבית החולים ועשרת אלפים ממשרד הבריאות. הכסף מבית החולים מגיע אלייך תוך מספר ימים, וממשרד הבריאות זה לוקח קצת יותר זמן".

     

    אז אפשר לתרום כמה פעמים? אתה יודע, אני לומדת וזה ממש עוזר כלכלית.

     

    "אפשר עד שלוש פעמים, עם הפרש של חצי שנה כל פעם".

     

    ואם גבר רוצה גם לעשות כסף, הוא יכול פשוט לתרום זרע כמה שבא לו?

     

    "זה לא אותו דבר. מן הסתם התהליך שגבר עובר הוא כלום, ואת עוברת זריקות והרדמה כללית".

     

    אבל יש את הסכום המתגמל בסוף.

     

    "אם זה שווה לך, את תחליטי".

     

    ז'אנה, את היית עושה את זה, נניח?

     

    "תלוי איך את מרגישה עם זה. יש בנות שאומרות שזו מצווה וכאלה שאומרות, 'אני צריכה כסף, וזו דרך מכובדת להרוויח'. אני מבינה גם את אלה וגם את אלה. בשביל מה את באת? אם את צריכה כסף, תסתכלי על זה כדרך להרוויח".

     

    כאן חזרו שוב השאלות על עישון, שימוש בסמים וצריכת אלכוהול. "באת לבית חולים, לא לשב"כ", משיב ד"ר ברקת לשאלה מדוע הם סומכים על עדות התורמת ולא בודקים בעצמם, וז'אנה מדגישה: "עו"ד מצהיר שהוא החתים אותך והסביר לך שאסור לשקר כי זה יכול ללכת לבית משפט".

     

    אבל איך תדעו אם יש לאנשים בעיות נפשיות?

     

    ד"ר ברקת: "בסדר, בגלל זה אנחנו מדברים איתך. תראי, אין מאה אחוז, אבל לפעמים אנחנו מתרשמים שמישהו לא אמין או משהו כזה, אז אנחנו עוצרים את זה. יש כאלה שאנחנו לא ממשיכים איתן, ויש כאלה שהפסיכולוג ממליץ לא להמשיך".

     

    למה לא בודקים מלכתחילה?

     

    ז'אנה: "כי זה סודי. אני לא יכולה לבוא ולפתוח תיק רפואי שלך בקופת חולים".

     

    כן, אבל הולכים לעשות פה ילד.

     

    ז'אנה: "אבל יש סודיות רפואית. והבן אדם חתם לפני עורך דין שהמידע שהוא מסר פה זה אמת. יכולים לעצור בן אדם ולהכניס אותו לכלא על שקר. כבר הייתה לנו נתרמת שפתחו לה תיק פלילי במשטרה על מסמכים שהיא זייפה. בקיצור, התפקיד של הוועדה הוא לוודא שקיבלת החלטה ואת מבינה מה קורה. טוב? אחרי שקיבלת תשובות לכל הבדיקות את יוצרת איתי קשר, טוב? שיהיה לך בהצלחה, ותביאי גם חברות".

     

    חברות?

     

    "בחורות צעירות יהודיות ובגילאים. עדיף לא נשואות. תל־אביב זה קרוב אלינו ויכול להתאים לנו מאוד. בהצלחה".

     

    תגובות


    מהמרכז הרפואי אסף הרופא נמסר: "המרכז פועל בהתאם להנחיות משרד הבריאות בנושא הפריות חוץ־גופיות מתרומת ביציות, ומקיים אותן במלואן. בהתאם לאלה, תורמת פוטנציאלית חותמת על תצהיר בדבר עברה הפסיכיאטרי, ולא מוטלת עליה חובה לוותר על סודיות רפואית. חשוב לציין שהדבר מגיע בנוסף על הערכה פסיכולוגית שנעשית לתורמת וכן קבלת התרשמות של ועדה מאשרת. בנוסף אנו מוודאים שהתורמת עושה זאת מרצונה החופשי ולא בשל כפייה או תחת לחץ מגורם אחר. באשר למקרה המוזכר בכתבתכם, הרי שאין באפשרותנו להגיב מהטעם של סודיות רפואית".

    מהמרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב) נמסר: "בית החולים פועל בהתאם לנהלים הנדרשים בחוק תרומת הביציות ולפיהם אנו מסתמכים על דברי המטופלת ובהמשך גם על תצהיר חתום של עו"ד המאשר את דבריה, בדומה לכל מטופלת המגיעה ליחידת IVF כנדרש בחוק. כל תורמת פוטנציאלית נפגשת הן עם איש צוות רפואי שמסביר לה את סעיפי החוק ואת ההליך הרפואי, כולל סיבוכים ותופעות לוואי אפשריים, והן עם הפסיכולוגית של המכון, שמכינה דו"ח פרופיל מקיף על כל תורמת. כל החומר הרפואי והפסיכולוגי מועבר לוועדת אישורים הכוללת צוות רב־תחומי שדן בכל המידע שנאסף, כולל שיחה נוספת עם התורמת הפוטנציאלית, על מנת לוודא כי לא הופעל עליה לחץ אישי או כלכלי לביצוע ההליך. רק לאחר אישור הוועדה, המידע מועבר למשרד הבריאות לאישור סופי של התרומה וההצלבה בין התורמת, הנתרמת ומקור הזרע. יודגש כי תרומות חוזרות של אותה תורמת ביחידתנו הן דבר נדיר מאוד. אין מקרה של תרומה שלישית ביחידה, ומעטות מאוד התרומות הכפולות".

    מהמרכז הרפואי הלל יפה נמסר: "בית החולים מבצע את התהליך בהתאם לחוק תרומת הביציות ולחוזר מנכ"ל בנושא. כל אישה הפונה ליחידה בבקשה לבצע תרומת ביציות מתבקשת להגיע תחילה לפגישת ייעוץ עם בדיקות ראשוניות, וזאת על מנת לייעל את התהליך. בפגישה נבדקת התאמתה הבסיסית להליך כולו וניתנים לה כל ההסברים הנדרשים לפי החוק. בהמשך היא מופנית לבדיקות רפואיות נוספות ולבדיקה פסיכולוגית, לבחינת התאמתה לתרומה. לאחר הבדיקות, נקבעת פגישה עם ועדת האישורים — ועדה רב־מקצועית שהרכבה נקבע בחוק. הוועדה נפגשת עם התורמת הפוטנציאלית ובוחנת היבטים שונים, לרבות נפשיים, בצורה מקיפה ככל שמאפשר החוק.

    “לפי החוק, אין הרשאה לפסיכולוג ו/או לוועדה להיכנס לתיקה הרפואי של התורמת. בית החולים ער למגבלה זו של החוק ואף פנה למשרד הבריאות על מנת להסדיר את הנושא בצורה מעמיקה יותר.

    “ההיבט הכספי מוסבר לתורמת הפוטנציאלית עם תחילת התהליך, ובוודאי ככל שהיא שואלת. כמו כן, הנושא מוסבר במעמד ועדת האישורים.

    “ככל שיש לתורמת מניע כלכלי אך הוועדה מתרשמת כי לא קיים לחץ כלכלי, איננו רואים, ככלל, מניעה לאישור התרומה. נושא זה מובא בחשבון בין שאר שיקולי הוועדה. יש לציין כי בניגוד לנטען בבקשה לתגובה, הרי שרוב התורמות הפוטנציאליות פונות דווקא ממניעים אלטרואיסטיים".

    מבית החולים ברזילי נמסר: “אצלנו יש דגש גדול על המרכיב הנפשי. כל מועמדת עוברת ראיון מעמיק עם הפסיכולוגית של היחידה טרם אישור התרומה. בנוסף, התורמת מביאה סיכום רפואי מרופא המשפחה. פרט לכך נלקחת אנמנזה מפורטת. באשר לצד הכלכלי, זו תהיה נאיביות לחשוב שהתרומות הינן אלטרואיסטיות וברור שאחד המניעים לתרומה הינו כלכלי. אנחנו מברכים על כל תרומה שתעזור לנשים להרות אך עם זאת, אנו מקפידים על כך שתרומת הביצית תהיה ראויה מכל הבחינות”.

    ממשרד הבריאות נמסר: “מדובר בהליך תרומה סדור עם נהלים ובקרות ברורים. עם זה, בעקבות התחקיר המשרד יקיים דיון מקצועי בנושא”.

     


    פרסום ראשון: 25.04.18 , 02:11
    yed660100