את קרן אור לכולנו

לא בקלות מחליט מנהל של מוסד ממשלתי גדול לוותר בגלל עניין עקרוני על תרומה של מיליוני שקלים. הרי תמיד אפשר להוריד את הראש, לחפש ניסוחים עוקפים או להמציא נוסחת פשרה שתשאיר את הכסף. אחרי הכל, מי לא מכיר את מצוקת התקציבים במוסדות הממשלה. אבל פרופ' יצחק קרייס, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, לא התכופף.

אני מדברת על הרופאה־האורולוגית הערבייה המתמחה בשיבא, ששמה הופיע ברשימת עשרת הרופאים המצטיינים בתוכנית "תלפיות", שמטרתה לפתח מנהיגות חדשה ברפואה בישראל. אבל כשנדבן משווייץ גילה שבעשירייה הזו יש גם ערבייה, הוא דרש להרחיק אותה והציב אולטימטום.

אז הנה אני מספרת לך, אדוני המיליונר הגזען, את הדברים שאתה לא יודע על הרופאה הערבייה (חצי בדואית), שפסלת. חבל מאוד שלא התאמצת להכיר מקרוב את מי שהתעקשת להעיף. במקום להקצות כסף בנדיבות להעמקת החיים כאן ביחד, אתה יושב במרחק אלפי קילומטרים וחושב שבזכות הכספים שלך הכי נכון להקים חומה בתוכנו.

אני דווקא מכירה את הרופאה. לפני שנה, כשחברתי האהובה נאווה סמל נלחמה באומץ במחלתה, היא הרעיפה עליה רכות וחום אישי והייתה לקרן האור של כולנו. היא טיפלה בנאווה במסירות יוצאת דופן וליוותה אותה עד רגעי חייה האחרונים. בכל פעם שהסתמן משבר, הזעקנו אותה. והיא, שמבטה קורן, וכל כך צנועה, באה מיד. מהמחלקה, מהבית, ובאמצע שעות המנוחה המדודות. מוקדם בבוקר מצאתי אותן אוחזות יד ביד. היא מדברת, ונאווה, שכבר נגזרה עליה השתיקה - מחייכת ברוגע. כמו שאפשר לנחש דרכה של הרופאה להצלחה לא הייתה פשוטה. סיפור חייה מרתק, ונאווה הסופרת המחוננת לא הספיקה להעלותו על הכתב.

אתמול התקשרתי אליה. על אף ששמה לא הופיע בידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" (היא מבקשת לשמור על פרטיותה) ידעתי מיד, שכן היא הרופאה האורולוגית־הערבייה היחידה בישראל, היא עובדת בשיבא והיא רופאה מצטיינת. אני מתביישת, אמרתי לה על התורם, אבל אני גאה במנהל בית־החולים שהתייצב מאחורייך בלי לחשוב פעמיים.