"יותר מהכל פחדתי מהכימותרפיה". כך מספרת רוית אבנון (45) מכפר־סבא, שחלתה בסרטן השד לפני פחות משנה. והיא לא לבד. תופעות הלוואי הקשות של הטיפול מפחידות אנשים רבים יותר מכל דבר אחר במחלה.
את הגידול היא מצאה בעצמה. "יום אחד, כשנחתי לי על הספה מול הטלוויזיה בערב שבת, מיששתי את השד ופתאום הרגשתי גולה קטנה. בדקתי שוב ושוב, אבל היא לא נעלמה". בתוך ימים ספורים הופנתה רוית לבדיקות אולטרסאונד וממוגרפיה, ומשם הדרך לאבחנה הייתה מהירה.
"מאותו רגע נכנסתי לסחרור. הרגשתי שהאדמה שאני דורכת עליה רועדת. קיננה בי תחושה שעולמי חרב עליי. סרטן שד, מי חשב על זה בכלל? פחדתי בעיקר מהטיפולים, מתופעות הלוואי, מהקרחת ומההשפעות שלה עליי ועל המשפחה שלי. מבחינתי כימותרפיה היא סמל סטטוס של הסרטן".
אלא שבאפלה הייתה קרן אור אחת. "באותה תקופה מבולבלת מישהו שלח לי מידע על בדיקת אונקוטייפ שד של טבע, שיכולה לקבוע אם אצטרך לעבור גם כימותרפיה לאחר הסרת הגידול. היה לי ברור שאעבור אותה כי הייתי עושה הכל כדי שלא אצטרך לעבור כימותרפיה", היא מספרת.
"לפני שני עשורים גילו מחקרים שמרבית חולות סרטן השד לא חייבות להיות מטופלות בכימותרפיה ויכולות להסתפק בטיפולים ההורמונליים – שלהם תופעות לוואי קלות יחסית", מסביר ד"ר סטיב שאק, המייסד של חברת Genomic Health ואחד המדענים החשובים ביותר בעולם בחקר הסרטן, בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
"ארבע מתוך מאה"
לדבריו, "רק ארבע מכל מאה חולות יפיקו תועלת מכימותרפיה. אם היינו מדברים על אספירין, זה לא היה נורא כל כך שגם מי שלא צריכה תקבל את הטיפול. אבל כשמדובר בכימותרפיה, שתופעות הלוואי שלה לטווח הקצר והארוך קשות, חשוב לדעת למי מבין החולות ניתן לחסוך את הטיפולים הרעילים".
ד"ר שאק, יהודי שמתגורר בקליפורניה, התפרסם לאחר שגילה גן שבעקבותיו פותחה התרופה הראשונה למחלת סיסטיק פיברוזיס, אבל לאחר שבתו הצעירה חלתה בסרטן העצמות החליט לעסוק בפיתוח של תרופות שיסייעו להילחם במחלת הסרטן. הוא חתום על הישגים מפוארים בתחום האונקולוגיה, למשל פיתוח התרופות "אווסטין" ו"הרצפטין", שנחשבה לאחת מהתרופות פורצות הדרך בטיפול בחולות סרטן השד.
לפני מספר שנים הוא ייסד בשיקגו את חברת Genomic Health, שפיתחה את בדיקת אונקוטייפ שד. "אף פעם לא חשבתי שאשנה את תחום המחקר שלי לסרטן", מספר ד"ר שאק, "אבל לאחר שהבת שלי חלתה בסרטן העצמות, עברה טיפולי כימותרפיה קשים ובעקבותיהם סבלה מסיבוכים – כולל התפתחות של סרטן נוסף כתוצאה מהכימו – החלטתי להקדיש את עצמי לנושא".
בתו של שאק החלימה מהמחלה – אבל הוא עצמו התאהב בתחום. "החזון שלי היה ונותר שכל בדיקה תדע להעריך איזה טיפול יועיל לחולה על מנת שחולים לא יקבלו טיפולים רעילים ומיותרים לחינם", הוא מצהיר.
אונקוטייפ שד היא בדיקה ייחודית הנעשית על רקמת גידול סרטני שנלקחה בביופסיה מחולה שאצלה התגלה גידול ממוקד בשד, ללא גרורות. לרוב, נשים אלה עוברות ניתוח להסרת הגידול, ולאחר מכן נעזר הרופא בבדיקה כדי לקבוע איזה טיפול מניעתי לתת להן – על מנת שהמחלה לא תחזור. במרבית המקרים, כאשר הסרטן חוזר הוא מופיע בצורה אלימה יותר מבפעם הראשונה, המחלה מתפשטת במקומות רבים יותר בגוף וסיכויי ההחלמה פוחתים באופן משמעותי.
הבדיקה בוחנת את המאפיינים של הגידול על ידי 21 גנים שונים. התוצאה המתקבלת היא מעין ציון בין 0 ל־100 שמעיד על רמת הסיכון העתידית שהמחלה תחזור, וקובע עד כמה יועיל טיפול כימותרפי כדי למנוע את ההישנות של הסרטן.
בשנים האחרונות פורסמו שני מחקרים ענקיים שנערכו בישראל ומצאו שהבדיקה אמינה וניתן להסתמך עליה. הראשון: מחקר שנעשה על חולות ב"שירותי בריאות כללית", שעקב במשך שש שנים אחרי חולות סרטן שד בשלבי מחלה מוקדמים עם או בלי גרורות, לאחר ניתוח להסרת הגידול, שעברו בדיקת אונקוטייפ. השני: מחקר דומה, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה, שעורכיו ביצעו מעקב ארוך טווח אפילו יותר ובדקו תוצאות קליניות של מטופלות לאחר כעשר שנים. הממצאים שהתקבלו משני המחקרים, שבכל אחד מהם השתתפו יותר מ־1,500 חולות, הראו שהבדיקה הצליחה לקבוע באופן כמעט מדויק מי מהחולות יכולה להימנע מטיפול כימותרפי מיותר. למעשה, מחלת הסרטן חזרה אצל פחות מאחוז אחד מהחולות אשר סווגו באמצעות הבדיקה ככאלו שניתן לפטור אותן מכימותרפיה.
אונקוטייפ שד נכללת בביטוחים המשלימים של קופות החולים. היא מופיעה בכל ההמלצות של הגופים הבינלאומיים לסרטן כולל ה־NCCN, האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (הגוף שמתווה את ההמלצות הטיפוליות בתחום הסרטן).
מבחינת שאק, מדובר במהפכה של ממש: "לפני כשני עשורים לא ידעו שאפשר בכלל לבדוק רקמת גידול ולבנות לה פרופיל גנומי", הוא מסביר, "וכיום אפשר לבחון את הדנ"א של הגידול. עד היום אני מתרגש כשאני חושב על אותם ימים שבהם הצלחנו לראשונה לעשות זאת. כבר אז הבנו שצריך לפתח כלים שיידעו לנבא האם הטיפול שיינתן לחולה מסוים יסייע לו, או שהנזק שלו עולה על התועלת".
כדי לפתח את בדיקת האונקוטייפ, שאק ועמיתיו היו צריכים ללמוד על סרטן השד מהיסטוריית הנתונים של חולות לשעבר. הם בחנו אילו חולות טופלו בכימותרפיה והאם המחלה חזרה אצלן, ואילו חולות לא קיבלו כימותרפיה והסתפקו רק בטיפולים הורמונליים. על סמך הנתונים האלו הם בנו אלגוריתם שיכול לנבא את הישנות המחלה ויעילות הכימותרפיה. "בסרטן שד לוקח לפעמים 10־15 שנה כדי לראות הישנות מחלה. למזלנו, נשים רבות שחלו וטופלו חתמו על מסמכים שהן מתירות לנו להשתמש ביתרת רקמות הגידול שלהן במעבדות לטובת מחקר", מסביר ד"ר שאק, "וכך יכולנו לחזור אחורה להיסטוריית הנתונים ולהסיק מסקנות. בזכות אותן נשים הצלחנו לפתח את הבדיקה. עם זאת, לא הסתפקנו בהיסטוריית הנתונים של חולות לשעבר אלא עשינו מחקרים נוספים ב'עולם האמיתי' כדי לאמת את היעילות של הבדיקה".
כיום יש מספר בדיקות שיודעות לנבא את הישנות המחלה, מה הייחוד של הבדיקה שלכם?
"נכון. יש מספר בדיקות שיודעות לאמוד על פי נוסחאות שונות את מידת האגרסיביות של הגידול, אבל רק אונקוטייפ יכולה גם לאמוד את מידת היעילות של תוספת כימותרפיה לאותה החולה", מסביר ד"ר שאק. "ברחבי העולם מוציאים מעל 100 מיליארד דולר בשנה על טיפולים לסרטן אבל רק רבע מהחולים מפיקים מכך תועלת. אנשים מקבלים טיפולים מיותרים ורעילים שלא לצורך, שלא לדבר על העול הכלכלי העצום".
ד"ר שאק סבור שלישראל יש חלק חשוב בפיתוח של הבדיקה מאחר שהייתה בין המדינות הראשונות שהכלילה אותה בסל הבריאות של קופות החולים. "מגיע קרדיט למערכת הבריאות בישראל. היא ראתה עוד לפני כולם שהבדיקה הזו תועיל גם לחולים וגם למערכת. אפילו לחולה בארצות־הברית קשה יותר לעשות כיום בדיקת אונקוטייפ מאשר לחולה בישראל".
גם ירדנה נאמן (53) עשתה הכל כדי להימנע מהמפגש עם טיפולי הסרטן. "אני מהפחדניות שסירבו להיבדק, שאמרו לעצמן שזה משהו שיחלוף", היא מודה. "שלוש שנים אחרי שגיליתי את הגוש הקטן בשד עדיין לא נבדקתי. גם כשהגוש גדל הייתי משוכנעת שזו ציסטה. גם כשהוא כבר כאב ללא הפסקה האמנתי שזו בסך הכל דלקת. הפחד שיתק אותי. רק בגיל 47, כשהכאבים כבר הכריעו אותי, כאבי תופת שגרמו לי להרגיש שאינני יכולה כבר לנשום, פניתי לרופא שלי. הביקור אצל רופא המשפחה הסתיים במבט מבוהל והפניה מיידית לבית החולים, ושם, תוך יממה, כבר עברתי סדרת בדיקות ומפגש עם כירורג שד שהעריך שהרע מכל הינו בהחלט אופציה ריאלית במקרה העגום שלי.
"כל מי שקיבלה בשורה קשה כזו מכירה את ההרגשה ואת תחושת הפחד. אני זוכרת את היום שבו בן זוגי קיבל טלפון והגיע במהרה הביתה, בעיצומו של יום עבודה, לבשר לי שאנחנו צריכים ללכת לבית החולים כי הגיעה התשובה של הביופסיה. אני גם זוכרת את המפגש עם הרופא, האחות, העובדת הסוציאלית ושאר אנשי הצוות. 'בבקשה, רק אל תכעסו עליי שחיכיתי כל כך הרבה', זה מה שחזרתי ואמרתי לכולם".
לנשים שמחלתן מתגלה בשלבים מוקדמים יש סיכויים גבוהים להחלמה, אך יש מחיר. "הדרך ממש לא פשוטה", היא מסבירה, "היא כוללת ניתוח לכריתת השדיים, שחזור, פגיעה בדימוי העצמי, בנשיות, במיניות. הצלקות מבחוץ ומבפנים לכל החיים. ישנם החששות מהלא־נודע, וכמובן טיפולים לא פשוטים שיש לעבור גם אחרי הניתוח כדי להקטין את הסיכון לחזרה של המחלה".
"לא עוד"
מאז שאובחנה כחולה עברה ירדנה כריתה של שני השדיים, שחזור שלהם והסרה של בלוטות הלימפה והשחלות. "אלו תהליכים לא פשוטים בלשון המעטה, גם אם הכרחיים", היא אומרת, ומוסיפה: "מעבר לחשיבות האבחון המוקדם וההתמודדות עם המחלה, אני תמיד אדגיש בפני כל אישה ואישה את החשיבות של להיות מעורבת בתהליך קבלת ההחלטות בטיפול. מבחינתי, הצומת המשמעותי היה דווקא אחרי הניתוח והסרת הגידול. בפגישה עם האונקולוג הבנתי שלאור המאפיינים של הגידול שלי עליי לעבור טיפולים הורמונליים, אך בנוסף גם מספר סבבים של טיפולי כימותרפיה. אחרי כל מה שעברתי רק רציתי שיניחו לי לחיות וסירבתי בתוקף לשמוע על האפשרות שאיכות חיי תיפגע משמעותית בגלל הטיפולים. הקשבתי לאונקולוג בכובד ראש, אך אמרתי 'לא עוד'. נעמדתי על רגליי האחוריות כי רציתי כבר לחזור לחיים מלאים ופעילים. מנגד, הבנתי שהאונקולוג רוצה בטובתי, והוא אכן הבין לליבי ונתן לי אלטרנטיבה ששינתה בדיעבד את כל מסלול הטיפול שלי: הוא הציע לבצע בדיקה שקיימת כיום בסל של קופת החולים, שמייצרת תוצאה אשר קובעת האם מומלץ לעבור טיפולי כימותרפיה כדי לנסות להשמיד לחלוטין את הגידול, או שמא ניתן לחסוך ממני את זה".
ירדנה עברה את הבדיקה. למרות שהיה לה גידול גדול ועל אף הסקפטיות של הרופאים, התוצאות הראו שהיא לא צריכה לקבל טיפולים כימותרפיים. "אני מאושרת שהתעקשתי. ההבנה שאין באמת סיבה של ממש שאעבור גם טיפולים כימותרפיים סייעה לי לחזור, לאט ובזהירות, לחיים מלאים, טובים לא פחות מאלו שהיו לי לפני הסרטן".
"הבדיקה הזו שינתה לחלוטין את האופן שבו רופאים מקבלים החלטות", מסכם ד"ר שאק, "עם זאת, צריך לזכור שפיתוח של טכנולוגיה מהפכנית רק פותח את הדלת. צריך שיהיו גם את האנשים שיאמינו בה ויביאו אותה לשימוש ההמונים. והתרומה של ישראל להכללת הבדיקה ברחבי העולם – בזכות המחקרים שנעשו אצלכם – היא משמעותית".
רוית אבנון מסכמת: "היום שבו הגיעו התוצאות של בדיקת אונקוטייפ היו קרן האור בסיפור שלי. על פי הממצאים, הסיכוי להישנות המחלה נמוך מאוד, ולכן נאמר לי שאין צורך בכימותרפיה. מבחינתי, אני ניצלתי. זה שינה עבורי לחלוטין את כל ההתמודדות ונתן לי אנרגיה ומוטיבציה לתהליך ההחלמה". •
