אבדות ומציאות

בְּסוֹף כֹּל טִיּוּל יֵשׁ פִּנָּה מְיֻחֶדֶת,

 

פִּנַּת אֲבֵדוֹת וּמְצִיאוֹת,

 

כֻּלָּן מֻנָּחוֹת שָׁם בְּתוֹךְ הַשַּׂקִּית,

 

לְמַעַן בָּאִים וּבָאוֹת.

 

בְּסוֹף כֹּל טִיּוּל, הָעֵינַיִם בּוֹדְקוֹת

 

שֶׁהַכֹּל חָזַר לַמָּקוֹם,

 

שֶׁכֹּל הֵלֶךְ וְנַעַר יָצָא לַמַּסָּע

 

וְשָׁב לִנְתִיבוֹתָיו בְּשָׁלוֹם.

 

 

בְּסוֹף כֹּל טִיּוּל יֵשׁ פִּנָּה מְיֻחֶדֶת,

 

פִּנַּת אֲבֵדוֹת וּמְצִיאוֹת,

 

שָׂם בּוֹדֵק כֹּל אֶחָד, מְוַדֵּא

 

בַּשֵּׁנִית שֶׁלֹּא נוֹתְרוּ נִשְׁכָּחוֹת.

 

שֶׁנִּתְקַיְּמָה הַשְּׁבוּעָה וְשָׁמַרְנוּ עַצְמֵנוּ

 

מִכַּף כֹּל אוֹיֵב וּמִכֹּל פֶּגַע רַע,

 

שֶׁכֹּל נַעֲרָה נָשְׁמָה לִרְוָחָה,

 

וְדָבָר בְּדַרְכָּהּ לֹא נִקְרָה.

 

 

בְּסוֹף זֶה הַטִּיּוּל, יֵשׁ פִּנָּה אֲרוּרָה,

 

פִּנַּת אֲבֵדוֹת וּמְצִיאוֹת.

 

עֲתִידוֹת שֶׁאָבְדוּ עַל פְּנֵי קֶצֶף שׁוֹטֵף

 

שֶׁל נֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת.

 

אֶל מוּל קוֹל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם

 

וּמָדוֹן מַפָּלִים שֶׁגָּבַר,

 

שֶׁאָבְדוּ בְּטֶרֶם בָּגְרוּ,

 

בִּמְצוּלוֹת נְקִיקֵי הַמִּדְבָּר.

 

 

וְעִם בֹּא הַשַּׁחַר יוֹפַע בְּרָקִיעַ

 

שֶׁבֶר לֵב בִּמְקוֹם שֶׁבֶר עָנָן,

 

וְכֹל הַשְּׁבָרִים לֹא יְאַחוּ

 

נְעוּרִים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם.

 

בְּסוֹף זֶה הַטִּיּוּל, יֵשׁ פִּנָּה אֲרוּרָה,

 

פִּנַּת אֲבֵדוֹת וּמְצִיאוֹת.

 

כֻּלָּן מֻנָּחוֹת שָׁם, בְּזוֹ אַחַר זוֹ,

 

שַׂקִּיּוֹת שֶׁל פִּנַּת אֲבֵדוֹת.

 

 

יהונתן טוקר הוא מורה במכינות הקדם־צבאיות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים