השיר האחרון של גלי

ימים ספורים לפני שמצאה את מותה באסון השיטפון בנחל צפית, כתבה גלי בללי ז"ל שיר שנפתח במילים "מי שאיבד הכל, והכל היה לו הוא נואש". איש ממשפחתה לא שיער שמי שתאבד היא הבת האהובה והמוכשרת, ממנה נותרו כעת שירים וזיכרונות.

"גלי הייתה המלאך שלנו במשפחה", סיפר אתמול אביה, אייל בללי, "היא היתה העוגן. היא עשתה כל מה שהיא רוצה בצורה אחרת מכולם. היא היתה מספיקה ביום מה שבנאדם רגיל מספיק בשבוע. היא טרפה את החיים". לדברי המשפחה, גלי אהבה לכתוב והשאירה אחריה כתבים רבים.

קראו עוד: מדריך הטיולים חשוד בהריגה

בהמשך אותו שיר אחרון שחיברה גלי לפני שיצאה לטיול עם המכינה כתבה: "זה לא משהו מיוחד שנשארים לבד בקור, הבעיה היא שלא לקחת עוד סוודר ולא גידלת עוד גדר חזקה, החורף בא מוקדם מהרגיל ואת לא מוכנה".

משפחתה של גלי בללי ז"ל דיברה אתמול לראשונה על האסון הגדול ועל ההחלטות השגויות שהתקבלו במכינה הקדם צבאית "בני ציון" ועלו בחייה של בתם. האב אייל אמר כי "לא צריך להיות גאונים גדולים כדי להבין שיכול להיות שם שיטפון. לא המדריכה צריכה להתריע. כל מי שפתח עיתון או ראה טלוויזיה בשבוע קודם לכן ראה שיכולים להיות שיטפונות. הם נתנו לנו את התחושה שאנחנו בידיים הכי טובות שקיימות וככה הרגשנו".

האב אייל בללי והאחות אורי, אתמול | צילום: שאול גולן

לדברי האב, למרות ההרגעות מצד הצוות, הטיול כולו התנהל באווירה בעייתית. "בטיול הזה היו כישלונות עוד קודם לכן. זה היה אמור להיות טיול גיבוש, אבל רק שמונה חניכים צעירים הצטרפו. זה עבר כל כך הרבה גלגולים שאף אחד לא עצר בדרך. היה אפשר למנוע את הטיול זה 20 פעמים".

אחותה הגדולה של גלי, אורי, מבקשת גם היא תשובות למה שאירע ודורשת שינוי. "השאלה שלי היא מה קורה מעכשיו", אמרה, "יכול להיות שלא יהיו נהלים ושדברים לא ישתנו? לא הגיוני שייצא טיול בלי בירור מול גורמים מוסמכים ואישור של חדר מצב. הטענה הזו שהמכינות עצמאיות ומוציאות דברים לבד לא מספיקה. אני עובדת בצופים, ואני בשנה שעברה לא הוצאתי טיול ביום גשם כי פחדתי שהילדים יצטננו. אנחנו לא מוציאים יום פעילות בלי אישור. להוציא ילד שאתה לא מכיר, לקחת עליו אחריות ולא להחזיר אותו, על סמך זה שאבא של מדריכה מתנדב בחילוץ ערבה – זה לא סבבה".

החורף בא מוקדם מהרגיל

קטע הספוקן־וורד האחרון שכתבה גלי בללי ז"ל ימים ספורים לפני מותה

מי שאיבד הכל והכל היה לו הוא נואש

יודע שיכול להיות לו הכל אם רק יפתר מהחשש

האובדן של ה־הכל, היה קשה ושובר

ועכשיו כדי להמשיך הלאה צריך להתגבר

הזיכרונות מחליפות את המציאות,

בן אדם שמאבד את הזהות,

מחליף אותה באחריות, בהתבגרות,

אחריות למצוא זהות חדשה,

להתגבר על מה שהיה ולהתחשל מהמכה.

לאבד את הכל זה לא כל כך נורא אם מה שהיה לך לא היה שם בשבילך.

עצם העובדה שהכל היה לך, גורם לך להבין שבכל טוב יש עוקץ

ובכל דבש יש רע,

ואם החלטת להתפתות ולנסות ליהנות

כנראה בסוף תתקרב יותר מידי למדורה, תקבל כוויה,

כל דבר טוב שעושה אותך נואש

יותר גרוע מסמים ומכיש כמו נחש

אל תיפול ברשת, תיצור תלות, האכזבה תבוא ביותר קלות.

זה לא אשמת האחד שלקח ממך הכל.

זה לא משהו מיוחד שנשארים לבד בקור,

הבעיה היא שלא לקחת עוד סוודר ולא גידלת עוד גדר חזקה,

החורף בא מוקדם מהרגיל ואת לא מוכנה.

בכתב ידה. השיר האחרון שהספיקה גלי לכתוב