עדי אשכנזי, בזוגיות ואם לשלושה, נולדה בשנת 1975 וגדלה בהרצליה. למדה ריקוד ג'אז והופיעה עם להקה בפסטיגלים ובהצגות ילדים. למדה בתיכון במגמת תיאטרון. שירתה בחיל הקשר בקריה בת"א כפקחית מחשב. אחרי הצבא למדה בבית צבי ובניסן נתיב והועפה משניהם. ההופעה הראשונה שלה כסטנדאפיסטית נרשמה בכיתה י"ב בקאמל קומדי קלאב בת"א. פרצה בפינה בתוכנית של יאיר לפיד בשנת 2002. עלתה עם התוכנית 'מה זה השטויות האלה' בקשת ב־2004 ובימים אלה משודרת העונה השישית של הסדרה. מופע הסטנד־אפ שלה רץ בימים אלה ברחבי הארץ זו השנה ה־15.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"גיל שנתיים וחצי, הרצליה, גרנו בדירה זמנית עד שהבית שאבא בנה לנו היה מוכן. היה צלצול טלפון וזה היה דוד סלומון, אח של סבתא שלי, ואני רצתי ברגל מהבית עד הבית החדש, מרחק חמישה בתים, וצעקתי לאבא שסלומון בטלפון וכולם סביבי התחילו לצרוח איך הילדה הגיעה לפה. חצי התלהבות, חצי בהלה".

איזו עצה היית נותנת לעדי בת ה־16?

"איפה להתחיל? לא לקצר את השיער שהיה לי עד אמצע הגב כי זה לא יתארך חזרה. אובססיה היא לא תכונה להתקדם איתה בחיים".

מה הייתה החופשה הכי גרועה שלך?

"הבחירה היא מתוך מגוון מאוד רחב. הייתה לי נסיעה ללונדון בזמן שלמדתי בבית צבי, כל הכיתה נסעה. הייתי מכלילה אותה כמוצלחת אבל אני זוכרת את הרגע שבו אני עומדת ליד התמזה שמתחת לביג בן עם מישהו שהיה האקס שלי ואנחנו אחרי יום מוצלח של טיול ביחד והכל רומנטי ויפה וכיף, ושתינו כוס יין. ואז הוא מסתכל עליי ואומר לי, 'ברגעים כאלה אני מצטער שאין לי מישהי שאני מאוהב בה'. זה היה ממש מעט זמן אחרי שנפרדנו. השתתקתי ונגעתי בשיער. לקחתי את זה מאוד קשה לתקופה של שנתיים, אם לא שלוש".

מתי היית הכי מאושרת?

"בימים האלה, כשעברתי לבית החדש בתל־אביב. אחרי שנה של בנייה והתעסקות עם בעלי מקצוע, היה כבר נראה שזה לא יקרה. אבל עכשיו אני במרפסת וזה רגע מאוד מאושר שאני יותר לא צריכה לשמוע, 'כן, כן, שבוע הבא, אמצע סוף שבוע הבא זה מגיע, הבנאדם שהיה צריך להביא לי את הזכוכית לא הביא אז לא יכולתי לסדר לך את זה' וכדומה כפול 150 אלף. אגב המשמעות של המשפט 'אמצע סוף שבוע הבא' בשפת בעלי מקצוע זה 'אני לא עונה לך לטלפון בחודש הקרוב'".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"כל בוקר אני רצה לעיתון, יש לי מנוי ל'ידיעות אחרונות', ואני חייבת לבלוע הכל. אני בוכה תוך כדי ואני מתעצבנת וזה נותן לי המון נושאי שיחה לאורך היום. אני לא בנויה נפשית לצרוך אקטואליה, למרות שאני מאוד נמשכת לזה. אני יותר בנויה לבועה של מייקל ג'קסון".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"הייתי מורה מחליפה בגיל 20 אחרי שהשתחררתי מהצבא, בכל אזור הרצליה ורמת־השרון. כל בוקר הייתי קמה ולא יודעת לקראת מה ומי חולה הבוקר. ואז היו מתקשרים שהמורה צילה לאנגלית חולה ואני לוקחת את כל המערכת של צילה על עצמי כשאני נכנסת לכיתה. המסר שעובר לילדים הוא שזה בעצם שיעור חופשי. זה היה מאוד קשה. הייתי חוזרת אחרי חמש שעות עבודה ללא קול, עייפה, פגועה, הילדים היו עושים לי את החריקות האלה עם הגיר על הלוח, יוצאים לשתות ולא חוזרים, המנהלים עוברים לבדוק אם הכל בסדר בכיתה והילדים רואים אותי ומריחים דם. זה לא היה קל. החזקתי שנה ואז פרשתי. דווקא השכר היה לא רע"

איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

"'שני משוגעים' של עומר אדם. אני מתה על השיר ושמה אותו בכל הזדמנות, אז למה לא שם?"

מה הכי מפחיד אותך?

"לא מפחיד אותי כלום חוץ ממוות. אני בנאדם שמצא את האיזון שלו בחיים ובחיים עצמם כלום לא מפחיד אותי. אני חושבת הרבה על מוות, מחשבות לפני השינה, דאגות. פחד לאבד קרובים אליי. אלה מחשבות שהגיעו אליי מאז ההורות".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"בהודו, שנת 2008. אחרי חוויה של ירידה מגבהים, מההימלאיה, חוויתי ורטיגו ואיבדתי את ההכרה ארבע פעמים, כל פעם למשהו כמו עשר דקות. ברגעים האלה של אובדן ההכרה, בצורה הכי ברורה ומוחשית, חוויתי את היציאה מהגוף, מעברים לעולם הבא, אור לבן, מסדרון, ציפה של הגוף, תחושה שאתה עובר ומין קול כזה ברקע. ממש כמו בסרטים. מה שהיה מאוד מנחם שם שזו הייתה התחושה הכי נעימה בעולם. כאילו עזבתי את הרעש של העולם ושל 'איזה כיף, נולדתי מחדש'. אחרי שזה קרה ארבע פעמים חזרתי לעצמי וכל הגוף שלי פלט מלא דברים, הקאתי הכל. במשך כמה ימים נהייתי מאוד חולה עם חום גבוה והקדמתי בחודש את שובי לארץ. נסעתי לחודש וחצי וקיצרתי בחודש".

מתי בכית לאחרונה?

"בסופ"ש האחרון בגלל האסון. בכיתי המון. זו תחושה של חוסר אונים וקרקע נשמטת לראות את הדבר הזה. הכניס בי רגשות קשים מאוד".

מה היה הרגע הכי מביך שלך?

"הופעתי בחודש תשיעי בהיריון הראשון בצוותא ת"א. להופעה הזו הגיעו אח ואחות של איתן, בן זוגי, בפעם הראשונה. בתחילת המופע הייתה מוזיקה עם ריקוד סטייל ביונסה והייתי מסתובבת לקהל ודופקת נענוע של כתפיים ושדיים. עשיתי את זה ולבשתי סוג של גופיית סטרפלס עם כתפיות מאוד דקות וכל אזור החזה היה כבד מאוד באותה תקופה. הגופייה פשוט גלשה עם החזייה עד שהחזה היה לגמרי בחוץ. לא ביצבץ, לא פטמה. הכל! ואני ממשיכה את הריקוד ומורידה את העיניים וקולטת שאני חשופה לגמרי. זה היה הרגע הראשון שהקהל רואה אותי. הצופים היו בהלם, לא מחאו כפיים והפרצופים היו עם הלסת למטה. ואז סידרתי את זה. נדלק האור ואני צריכה להופיע ורציתי לקבור את עצמי ברמות. אני זוכרת שרק להסדיר את הנשימה לקח לי עד אמצע המופע. כל כמה משפטים אמרתי, 'יו, יו, יו'".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"העליתי לאינסטגרם את הקמפיין נגד אכילת בשר. רוב התגובות היו מעריכות וטובות. אבל היו שם אנשים שאיחלו לי שם דברים קשים, למשל מוות בייסורים כמו החיות, אמרו לי, 'בגלל זה את לא מצחיקה כי את לא אוכלת בשר אז אין לך ברזל', 'תסתמי את הפה מה את כופה עלינו', 'מה את מתנשאת'. הבנתי שהתמונה הזו מטלטלת את האנשים וזה מאוד אפקטיבי. זה מאוד עירער את אותם אלה שכתבו את הטוקבקים התוקפניים. נראה לי שהם צריכים לבקש גם מעצמם סליחה. וואו אנשים, תהיו פחות תוקפניים".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"איתן בן זוגי הציע לי נישואים לפני חודש ביום ההולדת שלי כשהיינו עם חברים. לראשונה לא היה לי מה לענות. אבל ברור שאמרתי כן. בכלל, המשפחה שלי היא הישג גדול. זה שיש לי בן זוג ושלושה ילדים זה ממש לא ברור מאליו. כל יום אני מתעוררת לתוך זה מופתעת. זה בכלל לא היה ברשימת הדברים שרציתי בחיים, בניגוד להישגים אחרים שפעלתי למענם וחלמתי עליהם, זה היה יעד שלא עניין אותי. אבל מהרגע הראשון שבו הפכתי לאמא, אני מרגישה שזה ההישג הכי עמוק שלי".

מה המקום הכי מוזר שהשארת בו את הטלפון?

"במקרר".

איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"ראיתי רק סדרה אחת לכל אורכה. 'שקרים קטנים גדולים'. מעולה ממש. סדרות עם אלימות קשה לי לראות. 'משחקי הכס' לא בא בחשבון למשל, גם לא 'שובר שורות'. בפרק השלישי שם התחלתי להקיא עם הדמויות. לא יכולתי לישון בלילה. ראיתי פרק אחד מ'מראה שחורה' ועד היום יש לי חלומות מזה. אני רק רואה את הלוגו של הסדרה וכל הגוף שלי צמרמורות".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"תוכניות ריאליטי. אני מאוד אוהבת את 'מחוברים' ואהבתי את 'הרווק'. תן לי כמה בנות שרבות בווילה ואני מסודרת".

מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

"שאין לנו חוק שמגביל מספר קדנציות לראש ממשלה. אם אתה לא מגביל את זה, נוצר מצב שבנאדם אחד הופך למעשה לבעלים של המדינה".

אם היית גבר מי היית?

"הייתי מקווה להיות ערן זרחוביץ'. גבר קטן, חביב ומצחיק. גאון".

מה הדבר שאת הכי שונאת בעצמך חיצונית?

"לא שונאת כלום, הכל בא בכיף".

מתי התרגשת לראות מישהו מפורסם?

"בשנת 1995 הייתי עם עוד שתי חברות בבר בניו־יורק. ניגשו אלינו שני גברים שאחד מהם היה וודי הרלסון. זה היה אחרי 'רוצחים מלידה', והוא היה מאוד מוכר אז. הם הציגו עצמם בשמות בדויים, הכי התרגשתי בעולם והכי הבנתי שהוא רוצה לשחק אותה בחור פשוט שלא רוצה שיזהו אותו. ואז אמרתי, 'אתה ג'קי ואתה וודי?' ואז שניהם הסתובבו ונעלמו.

"לפני משהו כמו 13 שנה הייתי בסיבוב הופעות בארה"ב עם מאיה בוסקילה ופתאום עמדה לפנינו בתור לטיסה בריטני ספירס, בלי מלווים. זו הייתה טיסה קטנה כזו. היא נראתה אבודה וישבה בין כל האנשים והתחילה לדבר עם מאיה, שאלה אותה שאלות הכי בסיסיות כמו 'איך משיגים כרטיס אשראי'. היא גם אמרה למאיה שקשה להיות מפורסם ושיש לה מזל שהיא מפורסמת רק במדינה שלה. כשירדנו מהמטוס וחזרנו למלון החדשות היו על זה שבריטני ספירס גילחה את הראש. היא בעצם ירדה מהמטוס והלכה להוריד את השיער מיד אחרי".

קמת כביונסה בבוקר, מה את עושה?

"מתפשטת".