מדי בוקר מגיע מוחסן פחריזאדה מהאבאדי למשרדו בבניין הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטת אימאם חוסיין בטהרן. אבל פחריזאדה (57), מומחה לפיזיקה גרעינית ומרצה פופולרי, אינו סתם עוד חבר סגל: שלא כמו יתר המבנים בקמפוס, משרדו מוקף במצלמות אבטחה, הכניסה למבקרים - אסורה בהחלט, ועד לפני כשנתיים, כלל לא יכול היה להשתתף בכנסים אקדמיים עם עמיתיו. הסיבה: מועצת הביטחון הטילה עליו סנקציות אישיות שכן הוא נחשב ל"מוח" של תוכנית הגרעין הצבאית של איראן.
כאשר ראש הממשלה נתניהו חשף שלשום את פרצופו של פחריזאדה במסיבת העיתונאים, רבים בישראל שמעו לראשונה את שמו. אבל בקהילת המודיעין, שם כבר זכה לכינוי "ד"ר סטריינג'לאב האיראני", מכירים אותו היטב: פאחריזאדה הוא הממונה המדעי־מינהלי על תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית — הזרוע הסודית של מערך הגרעין הלאומי, הכפופה למשרד ההגנה ולמשמרות המהפכה.
קראו עוד: הברקה דיפלומטית | שלמה פיוטרקובסקי
הבית ברחוב מהללאתי
ממידע מודיעיני שהצטבר על אודותיו עולה שמדובר בחוקר המשלב ידע עצום בנושאי פיזיקה גרעינית וכימיה — החיונים לבניית פצצה גרעינית — עם יכולת ניהול מרשימה, ולא פחות חשוב: נאמנות מוחלטת למהפכה האיסלאמית של חומייני ולמשמרות המהפכה.
פחריזאדה, נשוי ואב לילדים, זכה לכינוי בקרב הביון האמריקאי כ"עבד אל־קאדר ח'אן האיראני", על שם אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית שסיפק לאיראן את הצנטריפוגות הראשונות להעשרת אורניום. הוא הצטרף למשמרות המהפכה מיד עם הקמתן — השבוע לפני 31 שנים, וייתכן ששירת כקצין מדעי בשירותם.
הוא בעצם חובש שני כובעים. הראשון: תפקידו הרשמי. עד 2003 שימש בתפקידי מחקר וניהול בכירים, בעיקר במסגרת "הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית", שחלקים גדולים ממנה הוסתרו מפני הפיקוח הבינלאומי. לאחר חשיפת מתקן ההעשרה בנתנז ובעקבות המבוכה שנגרמה למשטר — שהובילה להטלת הסנקציות של מועצת הביטחון — שינתה טהרן כיוון. בשלב זה חבש פחריזאדה את כובעו הנוסף - והעיקרי - כאשר פרויקט הגרעין הגלוי, שלטענת האיראנים נועד לצורכי אנרגיה, הופרד מתוכנית צבאית חשאית שפותחה במקביל, ונועדה לפתח את ראש הנפץ ואת הטכנולוגיות שיאפשרו את העשרת האורניום.
בשלב זה ערכו האיראנים פיצול: לצד המתקנים הגלויים (כמו בבושהר ובנתנז), שהיו תחת פיקוח בינלאומי הדוק, הם המשיכו לפעול בנתיב חשאי עם מטרה אחת: פיתוח נשק גרעיני. במסגרת אותה זרוע חשאית הכפופה למשרד ההגנה ולמשמרות המהפכה, וכוללת שורת מתקנים, ניתן לפחריזאדה תפקיד מרכזי. "הוא ממש לא פרופסור מפוזר, אם כי הייתי מעדיף לראות אותו כפרופסור המתפזר", אמר גורם מודיעיני, בעודו רומז לרצון לראות את חיסולו.
גם הפקחים שמו לב למעורבותו: החל מ־2005 הפך פחריזאדה ליעד מבוקש לתשאול בידי פקחי האו"ם בחשד כי הוא עומד מאחורי "קבוצת הנשק" — הצוות האחראי על פיתוח מנגנון הפיצוץ האטומי.
במסגרת המאמצים הן של האופוזיציה האיראנית והן של המוסד הישראלי לחשוף את תוכנית הגרעין האיראנית לעולם, נאסף חומר רב על פחריזאדה. למשל: תצפיות, שיחות טלפון אנונימיות, הצלבת מידע מודיעיני וחיפושים קדחתניים בספרי הטלפון של טהרן העלו פרטים רבים, לרבות כתובתו של "המרכז למוכנות וטכנולוגיות הגנה מודרניות" שבראשו הוא עומד. עוד נודע, למשל, כי משרדו של פחריזאדה ממוקם בכניסה השנייה למבנה בבניין מוקף מצלמות אבטחה. גורמי אופוזיציה אף השיגו את כתובת הבית שלו, ולמי שמעוניין: רחוב שהאיד מהללאתי, טהרן. גם מספר הטלפון הפרטי זמין לכל המעוניין: 021-2446413.
פחריזאדה נמצא כבר שנים על הכוונת של סוכנויות הביון: למרות ניסיון הפקחים לתשאל אותו, המשטר האיראני מנע כל גישה אליו ולמדענים נוספים בעלי תפקידי מפתח בתוכנית הגרעין הצבאית. המודיעין האמריקאי סבור שהוא אחראי על רכש טכנולוגיית גרעין מחו"ל, בעוד איראן טענה בתגובה כי כל הרכישות שבוצעו על ידיו — נועדו ל"ניסויים מדעיים" תמימים שהוא מבצע במסגרת תפקידו באוניברסיטה.
סוכנויות הביון המערביות לא קיבלו את ההסבר הזה: לאחר שהניסיונות לראיין אותו על אודות מטרת ביקוריו התכופים בחו"ל עלו בתוהו, הוכנסו פחריזאדה וכל עוזריו הקרובים ביולי 2008 לרשימת האישים המעורבים בתוכנית הגרעין האיראנית — והוטלו עליהם סנקציות אישיות. בהתאם, נכסיו בארה"ב ובאירופה (מתברר שהוא איש אמיד) הוקפאו, ומספרי הדרכון שלו (0009228 ו־4229533) אף פורסמו במטרה למנוע את כניסתו למדינות שונות.
מנהל "קבוצת הנשק"
גם הסנקציות לא סייעו בפתרון התעלומה האמיתית: מהו בדיוק תפקידו ותרומתו למאמץ האיראני לייצר פצצת אטום? במקביל לתאריו "הרשמיים", התואר המדאיג ביותר שנושא פחריזאדה, לפחות לפי השבועון "דר שפיגל", הוא זה של ראש הזרוע החשאית של פרויקט הגרעין הצבאי, מה שמכונה בשם הקוד: "התחום להרחבת היישום של טכנולוגיות מתקדמות" (FEDAT). בתיק המודיעיני שלו נמצא מזכר ששלח תחת תואר זה כבר בדצמבר 2005 ל־12 נמענים במחלקות הכפופות לו, ולהן שמות מחשידים כגון "המרכז לחקר חומרי נפץ וטכנולוגיות הלם" ו"המרכז למחקר ופיתוח טכנולוגיות אווירונאוטיקה מתקדמות".
מסמכי מודיעין אלו חושפים מבנה ארגוני מורכב של 12 מחלקות מחקר הכוללות את כל הדיסציפלינות הנדרשות לייצור פצצה גרעינית. כמו כן, זה כולל את "פרויקט 111" האחראי על השלב הסופי בייצור פצצת אטום — שלב ההתאמה של הפצצה לראש נפץ על גבי טיל.
פחריזאדה לא פעל לבדו: מדען הגרעין פריידון עבאסי־דוואני, גם הוא פרופסור באוניברסיטת האימאם חוסיין וקצין לשעבר במשמרות המהפכה, הוכרז כמבוקש שכניסתו במערב נאסרה לפי החלטת מועצת הביטחון 1747 בשל העובדה כי לא השיב על שאלות הפקחים. עמית וחבר אחר שלו מהאוניברסיטה שסירב להשיב לשאלות הפקחים, היה מסעוד עלי־מוחמדי: בשנת 2010 התפוצץ אופנוע ממולכד בכניסה לביתו — והרג אותו. המשטר בטהרן האשים את המוסד.
בין השאלות המסקרנות ביותר שעבורן טרם קיבלו תשובה פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), היא זאת הנוגעת לחלק הסודי ביותר של תכנית הגרעין הצבאית תחת פיקוחו של פחריזאדה: המערך הנקרא "קבוצת הנשק". מדובר במערך רגיש במיוחד מבחינת האיראנים משום שאם ייחשף לעולם — הרי זהו האקדח המעשן. אין למדינה כל סיבה להפעיל פרויקט מסוג זה אלא אם היא מתכוונת לפתח פצצת אטום. במסגרת הפרויקט מפתחים האיראנים את מה שמכונה בעגה המקצועית "עדשת הנפץ", כלומר: המנגנון שיהפוך את ליבת הפצצה למסה קריטית ויצית את תגובת השרשרת שתוביל לפיצוץ אטומי. על פי מידע מודיעיני שהגיע למערב והועבר לסבא"א, הרי כבר ב־2003 ביצעה הקבוצה הסודית הזאת ניסוי בהפעלה מתוזמנת של חומרי נפץ רגילים רבי־עוצמה. בניסוי תורגלה הפעלתו של ראש נפץ גרעיני בלי ליבה (שעדיין אין לאיראנים). כדי להתחיל את תגובת השרשרת הגרעינית יש לפוצץ שורת מטענים מסביב לליבת הפצצה, והפיצוץ מוכרח להיות באותו חלקיק שנייה כדי "לדחוף" את המסה של הליבה כלפי פנים.
פקחי סבא"א, שניסו מספר פעמים להיכנס לאתר בפרצ'ין כדי לחקור אם ניסויים מורכבים כאלו התקיימו שם, נהדפו פעם אחר פעם על ידי המודיעין האיראני. כשסוף סוף נעשתה בדיקה באתר החשוד — הוגבלה תנועתם של הפקחים. בכל זאת, הם הצליחו לאתר מצלמה מהירה, מהסוג המשמש לתעד ניסויים בפיצוצים מתוזמנים.
מדען, פילוסוף ובלוגר
הניסוי שערכו האיראנים ב־2003 נחל הצלחה סבירה, אם כי לא מלאה. הוא נערך בראש נפץ ברדיוס של 275 מ"מ, כשבקליפה הוצבו כמה מאות של מטענים קטנים של חומרי נפץ שפוצצו באותו חלקיק שנייה במטרה לעורר תגובת שרשרת. בסופו של דבר נראה שפחריזאדה היה מרוצה, שכן הניסוי הוכיח כי רוב הבעיות בייצור מנגנון הפיצוץ למעשה נפתרו.
באופן מפתיע, בתור מי שנחשב ל"מבוקש" על ידי הקהילה הבינלאומית ושמו הופיע בראש רשימות היעדים של לא מעט סוכנויות ביון, פחריזאדה מנהל חיים די ציבוריים, לפחות באינטרנט: מזה שנים שהוא מפעיל בלוג העוסק בסוגיות הרגישות של מדע, פילוסופיה ודת. במסגרתו הוא גם משיב לא פעם ובשמחה על שאלות קוראיו בשלל נושאים הקרובים לליבו. כך כתב בראש הבלוג: "בעזרת האל, החלטתי להשתמש בבלוג זה כדי לשתף אתכם בדעותיי האישיות בתחומי הפילוסופיה והפילוסופיה של המדע, ולשמוע את דעותיהם של בעלי הדעה".
על אף שהבלוג אינו חושף פרטים מחייו האישיים, הוא פותח צוהר להבנת אישיותו הכפולה ולמניעיו. כמו רבים מנאמני המשטר האיראני, פחריזאדה מתגלה כאיש מורכב המשלב שני עולמות: מצד אחד הוא מפגין אמונה דתית אדוקה, מצד שני הוא מאמץ את המודרנה על כל היבטיה המדעיים, ודבק במחקר מדעי ובקִדמה.
עוד חשף פחריזאדה בבלוג פן נוסף מאישיותו: בימים אלו הוא מחבר ספר בנושא הקשר שבין מדע לפילוסופיה ורוחניות. כך למשל כתב באחד הפוסטים שלו: "בפיזיקה קוונטית, על שאלות רבות עונה הפיזיקאי 'איני יודע'. לדוגמה, אנו שואלים מה מצבו של האלקטרון בעת מעבר משלב אחד לשלב אחר. הפיזיקאי משיב כי אינו יודע. הפיזיקאים המעשיים יאמרו כי אין זה חשוב מה קורה לאלקטרון בתהליך המעבר, אלא התוצאה של פעולה זו. אולם ברור וטבעי שתשובות כגון אלה אינן מרוות את נפשו הצמאה של האדם המחפש אחר מעיינות של ידע".
פחריזאדה לא מתחמק מלנסות ולענות לשאלות הקוראים על הקשר הסותר, לכאורה, בין הדת למדע. "אני שמח שאתה קורא את דבריי, מדקדק בהם, מביע דעה ושואל שאלות. אם יש הקפדה על הגבולות, פיזיקה ופילוסופיה יכולות להזין זו את זו, לתמוך זו בזו, ובמקרים רבים אף להשלים זו את זו", השיב לאחד מקוראי הבלוג. "אינני מתכוון להגיע לאלוהים דרך הפיזיקה, משום שאי־אפשר להגיע אליו, לא דרך הפילוסופיה ולא באמצעות הפיזיקה. באמצעות הפיזיקה אני מוצא את התמונות וההתגלויות היפות של האל הגדול ונהנה מהן, ומקווה שהן יחזקו את אמונתי".
