היום מצוין בעולם "יום חופש העיתונות הבינלאומי", בהחלט לא סיבה למסיבה. מדוע? משום שהעיתונות ידעה שעות יפות מאלה, ומשום שהעיתונות היא בשבילכם. אנחנו כאן כדי לרדת לחקר האמת, לבדוק אם נעשות בשמכם עוולות בלתי נסבלות, לגלות מה גוזלים מכם ובאיזו שיטה - ואתם שונאים אותנו. אנחנו "התשקורת העוינת", ולך תוכיח שאמת דיווחת, ובתום לב, ושאין לך אחות עם פתק של מרצ בכיס, רחמנא ליצלן.

יש כשלים אובייקטיביים שמעיבים על חופש העיתונות, ובראשם האינטרנט. הרשת פתחה אפיק פרסום מתחרה, זול וממוקד לקוח, שהעיתונות הכתובה והמשודרת, שפונה לקהל הכללי, מתקשה להתחרות בו. כך נפגעת העיתונות המסורתית, האחראית, הנקייה, זו שחייבת דין וחשבון על כל אות ומילה, הן לציבור והן ללשון החוק, ומפנה את מקומה לריבוא אתרי אינטרנט, בלוגים ופודקאסטים נוטפי דיבה וסילוף, שרק קומץ מהם מתהדר ברף מקצועי.

רבים צורכים כיום את "האמת שלהם" (ולעזאזל העובדות) לא מספקי חדשות מוכחים ומוסמכים, אלא ממה שחבריהם לרשת החברתית חושבים על הידיעות הללו, בין שהיו ובין שלא נבראו. הרשת הפכה את משתמשיה לצינורות דיס־אינפורמציה ותיאוריות קונספירציה מופרעות. פעם היו וודוורד וברנסטין שהדיחו נשיא אחרי תחקיר ארוך מעמיק; היום יש סנואדן, אסאנג' וויקיליקס שמסתפקים בקופי־פייסט ושגר.

מנהיגי העולם זיהו את הפיחות במעמד העיתונות ומיהרו לפתח אלרגיה חריפה כלפיה, ובעיקר כלפי האמת העובדתית שעלולה לפגוע בהם. לא נתעכב על רוסיה וסין. דונלד טראמפ (בפעם האחרונה: כן, הוא באמת נשיא ארה"ב) אף הגדיל וטבע את המונח (שלא לומר מותג) "פייק ניוז". עם העם הוא מתכתב בעילגות בטוויטר, ומשמיץ שם את התקשורת חופשי. בפברואר הוא הורה למנוע כניסת עיתונאים לתדריך נשיאותי, והשבוע הבריז מארוחת הערב של כתבי הבית הלבן.

כדאי להתעכב על הצעד האחרון, שכל מטרתו להביא לשיאה את הדה־לגיטימציה של התקשורת בארה"ב (וכפועל יוצא גם בעולם כולו). ראשית, זה 36 שנים שנשיא אמריקאי לא העז להחרים את הארוחה המסורתית. האחרון היה רייגן, שהחלים אז, ברוב חוצפתו, מניסיון התנקשות. לא לחינם מככבת הארוחה הזו בכל סדרת טלוויזיה שמתרחשת בבית הלבן: היא סמל ליחסים היציבים שבין מנהיג האומה וכתבי העיתונות, שליחיו שואלי השאלות של הציבור.

ומה אצלנו? נתניהו, שמתראיין באנגלית במקום בעברית, שמחרים את ערוצי הטלוויזיה ואת העיתונים הגדולים הישראליים, ומנסה לשכנע אתכם שאנו האויבים שלכם, אויבים מבית, שלא לומר בוגדים. ואם הוא כבר מתראיין בעברית, זה רק לכלי תקשורת שנבנו למידתו, ודי לחכימא בריקלין.

ביום זה ראוי לציין גם את העיתונאים שנפגעים באזורי עימות בעולם, כולל בישראל. בחודש שעבר נהרג הצלם יאסר מורתג'א בגבול עזה, אף שלבש אפוד ועליו המילה "עיתונות". יש לנו גם צנזורה שעובדת קשה, יעידו עיתונאים שהגישו ידיעה ביטחונית רגישה וראו אותה למחרת, בעיניים כלות, מפורסמת ב"מקורות זרים".

לא קל היום להיות עיתונאי. ואף על פי כן, אנו נחושים להמשיך למלא את תפקידנו על הצד הטוב ביותר, למענכם. כן, למענכם.