yed300250
הכי מטוקבקות
    מפקד יחידת החילוץ, אורי לב, ורס"ב צ'ארלי ביטון במקום שבו אירע האסון. "העוצמה בלתי נתפסת"
    המוסף לשבת • 03.05.2018
    "המוטו של המטיילים הוא 'אתם לא תגידו לי'. אחר כך הם מתביישים ובוכים"
    גם ביום שלאחר האסון בנחל צפית לא היה לאנשי יחידת החילוץ רגע לנוח, והם פינו עוד שמונה מטיילים שהחליטו שהטבע קטן עליהם | זה לא הדבר היחיד שמרגיז את המתנדבים, שכבר ראו "משאיות דאבל–טריילר נסחפות כמו דוגיות". במשך שנים הם מתחננים בפני הממשלה להפעיל מערכת לחיזוי שיטפונות, לשווא | "זה כל כך מתסכל. אם היו מאשרים משרה אחת, האסון לא היה מתרחש"
    עודד שלום | צילומים: חיים הורנשטיין

    עמדנו בסוף הנקיק הצר הכלוא בין מצוקים גבוהים, במקום שבו יוצא נחל צפית אל השטח הפתוח. מכאן הוא מתחתר מזרחה באדמת הערבה הקשיחה בעיקול חד אל עבר כביש 90, אותו הוא חוצה בשני מעברי מים. כדי להיכנס פנימה לנקיק, בכיוון ההפוך מזה שבו הלכו הנערות והנערים ממכינת בני ציון, חצינו גב מים מלא עד מעל לקרסול וטיפסנו על מדרכי ברזל שמוסמרו לסלע. זה טבע בראשיתי מלא עוצמה והוד והמחשבה שהמקום הזה גבה את חייהם של עשרה בני נוער ממלאת אותך חרדה וחוסר אונים. מה יכול כבר האדם לעשות מול נחשול עצום של מי בוץ עכורים כשהוא בתחתית הנקיק? חוסר האונים מבעית.

     

    אחר כך כשישבנו בפונדק הדרכים בחצבה אמר אורי לב, מפקד יחידת חילוץ ערבה, כי לרגע אחד דימה בראשו את השטף האדיר ביום חמישי שעבר בנחל לפארק מים אקסטרימי במיוחד שנחצב בידי הטבע - ומי אנחנו הקטנים, בני האדם שמסתובבים לו בין הרגליים? וסגן ניצב אילן שושן, מפקד תחנת דימונה, סיפר על שעות החילוץ הארוכות בהן פעל ממוקד ובקור רוח, עד לאותו הרגע, אחרי השעה תשע בערב. ניגש אליו בשטח אדם שלא נראה איש כוחות ההצלה והביטחון והציג עצמו כאביה של הנערה האחרונה שעדיין לא הוצאה מהנחל (אילן בר שלום ז"ל – ע.ש). "הוא מסתכל לי בעיניים ואומר, 'אתה יכול לאמת לי שזו היא, שזו הילדה שלי?' והסתכלתי עליו אולי 15־10 שניות ולא יכולתי להוציא מילה מהפה. לא מצליח לדבר איתו. הגדולה שלי חיילת בת 20, האמצעי בן 17 וחצי והקטנה בת 10. ולאורך כל אותו יום אנחנו במאמצים בלתי פוסקים להוציא ילדים מהנחל השוצף הזה, הגופות מונחות על גבעה מרוחקת כדי שבני הנוער שניצלו לא ייחשפו לתמונות הקשות של החברים שלהם. כל היום אתה עסוק בלחבר את הצעירים שהוצאנו משם לשמות. להבין מי כל אחת ואחד מהם. ובאותו שלב שהאבא ניגש אליי היו תשעה הרוגים ונעדרת שזו הבת שלו. הרגשתי שהמדים מתחילים להתקלף ממני. זו התחושה שהייתה לי, שהמדים נושרים ממני. סימנתי לדוברת המחוז, נאוה דיהי, שהיא גם עובדת סוציאלית בהכשרה שלה שתדבר איתו והלכתי אחורה, התרחקתי מהם. פתאום הרגשתי שאני לא איש משטרה, אלא אבא, ופשוט בכיתי. הייתי בהמון אירועים קשים, באמת קשים, אבל זו פעם ראשונה שזה קורה לי. ירד גשם ואני עמדתי בצד ובכיתי".

     

    "אבא, תגיע מהר"

     

    כדי להבין את העוצמה שבה זרמו המים בחבל הארץ הזה בשבוע שעבר חשוב להכיר נתון אחד: בממוצע יורדים בערבה התיכונה כ־25 מ"מ מי גשמים בשנה. בשבוע שעבר נמדדו 48.8 מ"מ של גשמים, כולם בשבוע אחד. 2 מילימטרים בלבד של גשם מסוגלת אדמת המדבר כאן לספוג, כל טיפה מעבר לזה זורמת במורד הנחלים. 4 מ"מ של גשם בהרי הנגב גורמים לשיטפונות בנחלים היורדים לערבה.

     

    ניצולי השיטפון. "הם היו בהלם. הסתובבו בחוסר אונים"
    ניצולי השיטפון. "הם היו בהלם. הסתובבו בחוסר אונים"

     

    אז יש את הטבע מסביב, ויש גורם נוסף שנקרא טבע האדם. ציפי גדיש, 52 שנה בעין יהב, הייתה אחת מהיוזמות של הקמת יחידת החילוץ האזורית. "זה התבקש כי אנשים שהם לא תושבי האזור לא מכירים את המדבר, לא מבינים איך הוא עובד. בכל פעם שירד גשם כביש הערבה היה נשטף, ומכוניות נסחפו. מושבניקים היו יוצאים בטנדרים שלהם לחלץ אנשים, נכנסו לנחלים כדי להוציא משם מטיילים. אלו אנשים שלא מכירים, לא מקשיבים לתחזית או שמקשיבים ואומרים, 'שטויות, נסתדר'. כשאנחנו כאן שומעים בתחזית שצפויים גשמים, אנחנו יודעים לאילו נחלים הם יתנקזו ומתנהלים בהתאם, בענווה, כי עם הטבע אתה לא משחק משחקים ולא נוטל סיכונים.

     

    "אנשי המכינה תיכננו תחילה ללכת בנחל צאלים שהוא נחל רחב וביטלו בגלל מזג האוויר. הם עברו לנחל צפית שהוא קניוני וצר. זה היגיון הפוך של מישהו שאין לו מושג באיתני הטבע באזור. אני מכורה למכ"מ הגשם ברשת. ביום האסון היה כתם כחול גדול מנוקד בצהוב ואדום, שזו התראת גשמים הכי רצינית שיש על ירידות סדום. גשם בירידות סדום זה אומר שיטפונות. אנשים נוטים לזלזל בזרימה נמוכה, לא מבינים שגם זרימה בגובה 30 ס"מ יכולה לסחוף משאית. ותאמין לי שראיתי בעיניים משאיות דאבל־טריילר נסחפות כמו דוגיות. אבל המוטו שחוזר על עצמו הוא 'אתם לא תגידו לי. אנחנו יודעים, אנחנו מטיילים, היינו בצבא'. וכשמגיעים אליהם הם בפאניקה, בוכים, למה עשינו את זה. הרבה מתביישים גם להתקשר ישירות לחילוץ. מתקשרים לקרובי משפחה או לחברים שיזעיקו חילוץ, להם לא נעים. או למשל תלמידי ישיבות שיוצאים בחום כבד לטייל וקורסים מעומס חום. כשאתה מגיע אליהם ושואל מה חשבתם לעצמכם בחום הזה, הם עונים לך, 'בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, אנחנו רצינו כולה ללכת בו יום אחד'.

     

    "לפני 11 שנה נהרגו ארבעה מטיילים בשיטפון בנחל קומראן וגם אז דיווחו בעיתונים והיה לזה הד גדול. אבל אחרי שזה נגמר אנשים שכחו. אנחנו לא שכחנו. במכינה הזו יש שני צעירים מעין יהב: המדריכה ששאלה את אבא שלה, סגן מפקד יחידת החילוץ, מה צפוי להיות מזג האוויר והוא הזהיר שלא לצאת לטיול, ובחור שהוא חניך במכינה וגם הוא אמר למנהלים שלו שבמזג האוויר שצפוי לא נהוג לטייל כאן באזור. אז הם אמרו, הקשיבו להם?"

     

    העניין הזה ש"לא הקשיבו להם" אוכל פה את האנשים. יחידת החילוץ ערבה מונה 85 מושבניקים מהאזור. אורי לב, 56, תושב צופר שמגדל תמרים ועובד במפעל לתוספי תזונה בספיר, הוא המפקד בשנה האחרונה, 32 שנים בערבה. סגנו מעין יהב, הוא חקלאי ותיק שמגדל פלפלים, שרי ומלונים. יש לו בית אריזה למיון התוצרת ולא פעם הוזעק לחילוץ בזמן שהיה בחממות שלו. אחת מבנותיו היא המדריכה במכינת בני ציון שהתריעה בפני מנהליה על מזג האוויר הצפוי. "הם דיברו בטלפון יום־יומיים לפני הטיול", אומר חבר של האב, "והוא אמר לה שתגיד להם שבשום פנים ואופן שלא יֵצאו לטיול כי מזג האוויר כאן צפוי להיות סוער".

     

    ציפי גדיש מעין יהב: "כשאתה מגיע לתלמידי ישיבות שקורסים בחום הכבד ושואל מה חשבתם לעצמכם, הם עונים, 'בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, אנחנו רצינו כולה ללכת בו יום אחד'"
    ציפי גדיש מעין יהב: "כשאתה מגיע לתלמידי ישיבות שקורסים בחום הכבד ושואל מה חשבתם לעצמכם, הם עונים, 'בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, אנחנו רצינו כולה ללכת בו יום אחד'"

     

    ביום חמישי בצהריים היה לב בביתו. "היה יום נעים בחוץ, קצת מעונן אבל לא רציני. מהתחזית ידענו שצפויים פה גשמים והיינו דרוכים למקרה שיצטרכו אותנו. בסביבות אחת ורבע הטלפון שלי צילצל, אבל לא הספקתי לענות. זה היה צביקה, הסגן שלי. איך שאני מנסה לחזור אליו הטלפון שלי שוב מצלצל. על הקו יורם מחצבה והוא צועק: 'ילדים נסחפים בצפית, תקפיץ את כולם'. אחר כך התברר שצביקה התקשר אליו ואמר לו שהבת שלו הזעיקה אותו בטלפון: 'אבא תגיע מהר, אנחנו בצפית, יש שיטפון, ילדים נסחפים'. דבר ראשון הוצאתי הודעת הקפצה לכל אנשי היחידה. לקחתי איתי את יאיר מצופר שינהג ברכב ובדרך עשיתי מלא טלפונים. דיווחתי למרכז השליטה של מחוז דרום במשטרה על אירוע שיטפון בנחל צפית: 'בני נוער נסחפים בנחל, יחידת חילוץ בדרך'. זה הנוסח, ענייני, דיווחי. הם כבר מפעילים את כל המערכות".

     

    הטבע בשיגעונו

     

    באותו הזמן מתכנסת ישיבת היערכות לקראת סוף השבוע בתחנת המשטרה בדימונה. "זו ישיבה קבועה שמתקיימת בכל יום חמישי", אומר המפקד שושן, "רק שהפעם מה שעמד ברקע היה מזג האוויר. מבחינתי, אירועי השיטפונות התחילו כבר ביום רביעי לקראת הערב. בחמש קיבלנו דיווח על נער בן 17 בדואי מהפזורה של דימונה, קייס אלהוואשלה, שנסחף בנחל ממשית. הוא רעה את העדר של המשפחה, ניסה לעבור את הנחל, נפל ונסחף. באותה שעה בדימונה - מטח כבד של ברד. כדורי ברד בגודל של כדורי פינג־פונג. העיר מוצפת. מגיע לנחל ממשית ורואה עוצמת זרימה נדירה. כעבור כשעה אותר הנער ללא רוח חיים.

     

    "אנחנו מעודכנים כבר כמה ימים לפני כן במזג האוויר. מקבלים צפי לגשמים וחשש לשיטפונות בנחלים. התחזית הזו מדווחת בכלי התקשורת באינטנסיביות, בכל מהדורה, אי־אפשר היה לחמוק ממנה, דיברו על ברד, על סופות רעמים. למחרת, בחמישי בצהריים, אנחנו כבר בפריסה רחבה של ניידות בכבישים, ערוכים לחסום תנועה במקרה של הצפות. תוך כדי הישיבה שקיימנו מגיע הדיווח הראשוני על אירוע בנחל צפית. בהתחלה לא ברור במה מדובר, אבל בראש רצות לי התמונות מהשיטפון בנחל ממשית ערב קודם לכן. כשהגיע עוד דיווח, על נערים שנסחפו, הרמתי את כל התחנה והודעתי בקשר: 'נפגשים בצומת הערבה'".

     

    סנ"צ אילן שושן. "כשהגיע הדיווח הרמתי את כל התחנה"
    סנ"צ אילן שושן. "כשהגיע הדיווח הרמתי את כל התחנה"

     

    רס"ב צ'ארלי ביטון, תושב ספיר, משמש כבר 22 שנה מפקד נקודת השיטור הקהילתי בערבה התיכונה. כשהגיע לצומת הערבה הצומת כבר היה חסום בגלל הזרימה בנחל תמר. "אני נוסע ברכב 4X4 אז ירדתי מהכביש, עליתי על תל ליד תחנת הדלק מתחת לצומת והתחברתי לתדר של יחידת החילוץ. עכשיו שתבין, אני פה מספיק זמן כדי לדעת שהטבע כאן יודע להשתגע חבל על הזמן וכשהוא משתגע הוא עושה את זה בגדול. באוקטובר 2004 היה שיטפון בנחל צפית שהביא לקריסת כביש 90 בקילומטר ה־180 שלו. שלושה ימים הערבה הייתה מנותקת אז. בינואר 2010 רכב שבו נסעו ציידי שיטפונות נסחף בנחל הערבה ליד עין יהב. היו בו שלושה צעירים, שניים מהם טבעו למוות. הטבע פה עובר מאפס למאה בכלום זמן. וביום חמישי שעבר ראיתי את הטבע בשיגעונו".

     

    לב אומר שבדרך לנחל הוא קיבל מספר טלפון של אחד הנערים בקבוצה. הנער ענה לו מיד. "הוא אומר שהם חמישה חבר'ה שהצליחו לעלות על מדף סלע וראו את שאר הקבוצה נסחפת. אני מבין ממנו שיש כ־15 נעדרים וזה כבר אירוע יוצא דופן. נעדר אחד זה כבר אירוע משמעותי, 15 — תחשוב לבד. כל היחידה נסעה לשם במהירויות מטורפות. נמצא פה מפקד התחנה ולא נעים לי כל כך אבל נסענו עם דוושה לחוצה עד הסוף, חוצים פס לבן, עוקפים, יודעים שכל רגע חשוב. אני הגעתי חצי שעה אחרי הדיווח הראשון. צוות חצבה כבר היה בנחל, שני מסוקים של חיל האוויר סרקו מעל. הוצאנו חבלים ומתחנו אותם בין שתי הגדות למקרה שהנסחפים יגיעו מתוך הקניון ויוכלו להיאחז בהם. לא ידענו שרוב הנסחפים כבר עברו אותנו, מלבד שניים שהגיחו במהירות ועפו לגדה מעוצמת הזרם בסיבוב של הנחל ביציאה מהנקיק, וניצלו. העוצמה הייתה בלתי נתפסת. תחשוב שחלקם נסחפו ממזרח לכביש 90 דרך מעברי המים שמתחת לכביש. את שני הנעדרים האחרונים מצאנו באזור מפעלי ים המלח, במפגש של צפית עם נחל צין בכניסה ליישובי הכיכר. מדובר ב־8־7 ק"מ ממקום הסחיפה".

     

    צריך רק אפליקציה

     

    לב אומר שהצעירים שניצלו היו בהלם, "הסתובבו הלוך וחזור בחוסר אונים". סגנו צביקה הגיע לנחל ומיהר אל בתו וחניכיה שניצלו, ריכז אותם בנקודה מרוחקת מהנחל וממכשירי הקשר כדי למנוע מהם לשמוע את הדיווחים. מאוחר יותר, עוד באותו היום, נחקרה בתו במשטרה, שם העידה כי התריעה בפני האחראים על מזג האוויר הצפוי. היא נשלחה למעצר בית שהסתיים ביום שני השבוע, ושכניהם במושב מעידים כי המצב בבית קשה מאוד, "הם כולם בשוק ממה שקרה". חברו של צביקה אומר כי מדובר באיש קשוח "שנמצא עכשיו במצב לא פשוט, אבל אין לי ספק שהוא יחזור ליחידה ויֵצא בעתיד לחילוצים. אנחנו מבקרים אותו ומדברים כמה פעמים ביום. הדבר הכי חשוב לו כרגע זה לעטוף את הבת".

     

    משה רובין, בן מחזור של נתניהו בסיירת, שלח לו עכשיו פעם נוספת מכתב הדורש להפעיל את מערכת החיזוי
    משה רובין, בן מחזור של נתניהו בסיירת, שלח לו עכשיו פעם נוספת מכתב הדורש להפעיל את מערכת החיזוי

     

    את הנעדרת האחרונה מצאו אנשי יחידת חילוץ ערד בסביבות חצות ליל חמישי. "אני חזרתי במבול שוטף לצופר", מספר לב, "מת לשטוף ממני את היום הנורא שעברתי, לעכל את מה שהיה, וכמה שאני מכיר את הדרך רעדו לי הביצים מפחד. ירד על הדרך גשם זלעפות. זה כל כך מתסכל מה שקרה, במיוחד כשאתה יודע שישנה מערכת לחיזוי שיטפונות שיודעת להתריע בדיוק על מקרים כאלה של שיטפונות בנחלים, אבל היא לא בשימוש. משה רובין מנסה לקדם אותה מול משרדי הממשלה כבר כמה שנים אבל זה תקוע אלוהים יודע למה".

     

    העובדה שמערכת התרעה כזו קיימת ולא נמצאת בשימוש היא בלתי נתפסת. רובין, 68, בן קיבוץ חולתה, בן מחזור של ראש הממשלה נתניהו בסיירת מטכ"ל, הקים לפני 20 שנה את ארגון הגג של יחידות החילוץ. "זו לא הפעם הראשונה ששיטפונות גובים מחיר בחיי אדם", הוא אומר, "ובגלל זה יחד עם ד"ר עמיר גבעתי מרשות המים יָזַמנו את המערכת הזו, שנקראת 'צבע אדום לשיטפונות'. ניתן היום לדעת היכן יהיו שיטפונות ברמה של נחל וזמן. המערכת מקבלת מידע ממגוון של מקורות, כולל השירות ההידרולוגי, לוויינים ומודלים של חוזי ממטרים לכל חלקי הארץ. המערכת הזו קיימת, וצריך רק משרה אחת של עובד מדינה כדי להפעיל אותה. משרה אחת! להפקיד את הסמכות מטעם הממשלה בידי גורם מוסמך ולהפעיל את המערכת הזו. אנחנו חמש שנים טוחנים את הראש לכל הגורמים הרלוונטיים. משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, המשרד לביטחון פנים, משרד התשתיות, למי לא פנינו. זה לא עסק פרטי שלנו, לא הקמנו חברה. זה לגמרי מושתת על טכנולוגיה קיימת שנמצאת בידי המדינה. גם מקורות המידע הם של המדינה".

     

    מערכת כזו הייתה יכולה להתריע על השיטפון בנחל צפית?

     

    "תשמע, אני כל כך כואב ומתוסכל שאין לי מילים. ודאי שהיא הייתה מתריעה, ואני אומר לך שאם זה היה קיים האסון הזה לא היה מתרחש. אם הייתה קיימת האפליקציה הזו האחראי על הטיול היה יכול להיכנס אליה ולראות בדיוק באילו נחלים צפויים שיטפונות. כניסה אחת לאפליקציה הייתה מביאה אותו לבטל את נחל צפית".

     

    איפה זה עומד כרגע?

     

    "שלחתי את התוכנית הזו שוב למשרד ראש הממשלה בבוקר יום שישי, למחרת האסון. אני מקווה שעכשיו אחרי האסון ימצאו זמן לדון בה ולתקצב אותה. בינתיים לא קרה עם זה כלום".

     

    בתוך סופת חול

     

    סוף דבר. אחרי האסון בנחל צפית ספרו שוטרי האזור ואנשי יחידת החילוץ ערבה עוד שמונה חילוצים באזורם: שלושה רוכבי טרקטורונים וחמישה רוכבי אופנוע שנכנסו לאזור נחל נקרות וציר המצלעות במכתש הקטן. "וזה אחרי שכל המדינה יודעת על האסון ועל ההצפות באזור שלנו, ובכל זאת יצאו אנשים מהבתים וסיכנו את עצמם במקומות שהם לא מכירים", אומר סנ"צ שושן. "ציר המצלעות זה ציר קשה לנסיעה גם בשגרה, על אחת כמה וכמה כשיורד גשם. חילוץ משם זה רק במסוק. האירוע בציר המצלעות היה ביום שישי. הגיע אליהם מסוק וזרקו להם חבל. שניים העלו למעלה, השלישי סירב להתפנות, לא רצה להשאיר את הטרקטורון בשטח. אמר שהוא יסתדר לבד, ייצא בכוחות עצמו.

     

    "הגעתי הביתה בשישי בערב בשמונה וחצי ובקושי הספקתי להציץ בחטף על הדגים בסיר והטלפון צילצל. זוכר את הבחור שאמר שייצא משם לבד, אומרים לי - אז הוא לא יצא. לא יודעים מה איתו. לא נגעתי בסיר ויצאתי שוב לשטח. בסביבות אחת עשרה וחצי מסוק איתר אותו והוא סוף־סוף הואיל בטובו להתפנות. חזרתי הביתה בסביבות אחת וחצי לפנות בוקר יום שבת. אתה חושב שזה נגמר שם? לא עברה שעה ושוב פעם הטלפון. אתה זוכר את ההוא שלא רצה להיחלץ מהשיטפון במסוק ואחרי כמה שעות חולץ בכל זאת? אז עכשיו אבא שלו נעדר. מסתבר שהאבא שידע שהבן שלו תקוע בשיטפון הלך לחפש אחריו ובעצמו הלך לאיבוד בלי יכולת לתקשר טלפונית. מזל שאחרי זמן קצר מצאו אותו".

     

    בסוף היום קיבלנו דוגמית למה שהטבע מסוגל לעולל בערבה. משום מקום, בן רגע, החלו לנשב רוחות חזקות והשמיים נעכרו. "סופת חול", אמר לב, "אם לא תצאו עכשיו למרכז אתם עוד עלולים להיתקע פה ללילה". נסענו עם אורות מהבהבים, במהירות של 50 קמ"ש בראות כמעט אפסית באמבטיית חול. את השלט המכוון לנחל צפית כבר לא ראינו.

     


    פרסום ראשון: 03.05.18 , 18:13
    yed660100