"אני מתביישת שניאו־נאצים עדיין קיימים"

אחת האורחות היותר מרהיבות שיחרכו את השטיח האדום בפסטיבל קאן, שייפתח השבוע, תהיה דיאן קרוגר. השחקנית הגרמנייה הפועלת בהוליווד ובצרפת, חוזרת לקאן השנה כמנצחת. בשנה שעברה היא קטפה בטקס הסיום את פרס השחקנית המצטיינת על הופעתה החזקה ב"משום מקום", בו היא מגלמת אישה גרמנייה שיוצאת לנקום בטרוריסטים, שהרגו את בעלה הטורקי ובנה היחיד. "אני מקדישה את הפרס לכל מי שנפגע מאירוע טרור ואיבד הכל", אמרה קרוגר בנאום התודה. "תדעו שאנחנו לא שוכחים אתכם".

גם שנה אחרי, קרוגר עדיין מתרגשת כשהיא נזכרת באותו רגע. "הופתעתי לזכות בפרס והרגשות הציפו אותי", מגלה קרוגר בראיון טלפוני. "נתתי כל כך הרבה לסרט הזה, אפילו ברמה האישית, ולקבל על כך הכרה, זה הרגיש מדהים, כמו לזכות בלוטו".

"משום מקום", שעוטר גם בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר המצטיין, הגיע בסוף השבוע גם לישראל, וקרוגר מודה שהיא חששה לגלם תפקיד כזה קשה בסרט כל כך טעון. "אם להיות כנה, לא הייתי בטוחה שאוכל לעשות את זה, ושאני שחקנית חזקה מספיק. שיש לי מספיק ניסיון חיים להביא לתפקיד. אני אפילו לא אמא".

מן הסתם זה היה קשה לשחק אמא שאיבדה ילד.

"כן. אמנם איבדתי בני משפחה, אבל אובדן של ילד נראה כמו משהו שאמא לא יכולה להתגבר עליו. במשך שישה חודשים שהיתי עם משפחות שנפגעו מטרור ורצח, והתחלתי לספוח אליי את האובדן שלהן, את הריק, הזעם וחוסר האונים".

בעקבות ההתנסות הזאת שינית את עמדתך לגבי סוגיית הטרור בעולם?

"הטרור הפך למציאות איומה שמשפיעה על כולנו, ללא קשר למה מניע אותו. היו הרבה סרטים על פצצות ומחבלים, אבל לא הרבה כמו 'משום מקום', שעוסק באנשים שנותרים מאחור אחרי פיגוע כזה. איך הם חיים עם זה? אתה יכול בכלל לחיות עם זה? 'משום מקום' למעשה עוסק באבל, וזה מה שהכי עניין אותי".

את מאמינה בנקמה?

"זו שאלה מורכבת. כשקראתי את התסריט של 'משום מקום', הרגשתי כמו הקהל שצופה בסרט, ושאלתי את עצמי: 'מה הייתי עושה אם בעלי ובני היו נהרגים בפיגוע טרור?' זו שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה, ואני עדיין חושבת עליה".

קרוגר נולדה בכפר קטן והררי בגרמניה, עזבה בגיל 15 את מחוזות ילדותה לטובת פריז כדי לממש את חלומה להיות בלרינה, ובסופו של דבר התאקלמה בהוליווד. "משום מקום" הוא למעשה הפעם הראשונה שבה עבדה והצטלמה במולדתה, ולדבריה היא התקבלה שם באהבה ובהערכה. "באופן מפתיע, קיבלו בגרמניה את 'משום מקום' ברוח טובה. כמו רבים במדינה שלי, אני מתביישת שניאו־נאצים עדיין קיימים. זו לא רק סוגיה גרמנית. לאומנות לבנה גואה בכל מקום, אפילו בארה"ב. זה פשוט מפחיד".

השנה בקאן, קרוגר לא תציג סרט חדש בכיכובה, אלא תנחה את טקס פרסי "שופארד" - חברת התכשיטים השווייצרית היוקרתית מעניקה מדי שנה פרסים לשחקן ולשחקנית המבטיחים. מסתבר שעבור קרוגר בת ה־41 מדובר בסגירת מעגל. "'שופארד' הייתה הראשונה שהכירה בי והזניקה את הקריירה שלי", מעדכנת קרוגר. "היא העניקה לי את פרס השחקנית המבטיחה ב־2003, אפילו לפני 'טרויה', הסרט שעשיתי עם בראד פיט. אני מתרגשת מאוד להיות השנה בקאן ולהאיר זרקור אל הדור הבא של השחקנים".

במהלך השנה הקרובה, קרוגר גם תעבוד לצד אריק באנה ("מינכן") עם הבמאי הישראלי יובל אדלר, בסרט The Operative, מותחן שבו היא מגלמת אישה שנשלחת מטעם המוסד לפעול תחת מסווה חשאי בטהרן. "יובל הוא במאי מוכשר מאוד", אומרת קרוגר. "ממש נהניתי מסרטו הקודם 'בית לחם'. הוא יוצר עדין מאוד ומתמקד בפרטים. אני מצפה להתחיל כבר לעבוד איתו ולהיכנס לעולם המרגלים - הפעם מדובר במציאות ממשית של מרגלים ולא בגרסת הג'יימס בונד, וזאת מציאות מרתקת בעיניי. בהתחשב במה שקורה בשנים האחרונות באנגליה ובארה"ב, יש כיום עניין מחודש בעולם הזה ובמה שקורה לנו מתחת לאף. אנחנו מצלמים חלק מהסרט אצלכם, ומאחר שמעולם לא הייתי בישראל, אז אין יותר נרגשת ממני".

קרוגר, שהייתה בעברה נשואה לבמאי־שחקן הצרפתי גיום קאנה, חלקה את חייה במשך עשור עם ג'ושוע ג'קסון ("דוסון קריק"), ומנהלת כעת רומן עם נורמן רידוס, כוכב הסדרה "המתים המהלכים", אותו הכירה בצילומי סרט. כמו רבות מהקולגות שלה, גם היא מאוד מרוצה מהתזוזה שחלה לאחרונה בהוליווד ביחסי גברים־נשים, הודות לתנועת MeToo.

"עוד נותר להמתין ולראות מה יקרה בעתיד, אבל כעת יש פלטפורמה ברורה לקורבנות להשמיע את קולן והתעוררה מודעות בקרב אנשים בתעשייה, שהתנהגות מסוימת כבר אינה מקובלת. אני מקווה שהשינוי כבר בדרך".