לא מזמן, בהקשר ששכחתי, אמרתי למישהו "עזוב, משורה ישחרר רק המוות". "מה", הוא התפלא, "את מכירה את המנון הלח"י?"

"לא את כל המילים", צחקתי. אחר כך זימזמתי חצי יום "בימים אדומים / של פרעות ודמים". תמיד אני נדבקת בשירים.

שיר יפה, "חיילים אלמונים": "רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי־חוֹרִין! / חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ!", נכתב בו. "וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים / וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט / בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים / לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד". את המילים כתב אברהם ("יאיר") שטרן ב־1932 ושרו אותו, בין השאר, שמעון ישראלי, יפה ירקוני, שלמה ארצי, ובאחרונה גם שולי רנד. לפני כמה שנים ביצעה אותו אפילו להקת הנוער הייצוגית של מעלה־אדומים, נערות בחולצות לבנות ששרו: "בְּדִמְעַת־אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים / וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים / כְּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת־לִלְבֵנִים / וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים!"

נכון מקסים? סתם, נו. אלה מילים מבעיתות. אני לא יודעת אם יותר או פחות ממילות השיר "התנגד, עמי, התנגד", שבשלו הורשעה המשוררת דארין טאטור בהסתה לטרור, לאחר שנתיים וחצי במעצר בית. האם השורות "למען פלסטין ערבית / לא די לי בפתרון של שלום" או "לך בעקבות שרשרת החללים" גרועות יותר מדם התינוקות שמשמש כמלט ליצירת לבנים מגופות הנופלים? אני לא בטוחה.

בפסק הדין במשפט טאטור כתבה השופטת ש"המחוקק אינו מסייג שירי משוררים ואינם מוציאם מגדר החוק". כלומר, למשוררים לא עומדת הגנה מיוחדת, והם כפופים לדין וחשבון ככל אזרח. יודעים מה? הוגן. במקרה של אברהם שטרן זה יהיה אמנם קצת בעייתי (כמו במקרה אצ"ג וביאליק וטשרניחובסקי ושיריהם הקוראים להתנגדות אלימה). אבל מה עם שירו הגזעני של עמיר בניון, "אחמד אוהב ישראל"? ומה עם "כהנא צדק", שאריאל זילבר הקדיש לראש ארגון הטרור "כך"? למה שני אלה לא ישבו במעצר בית שנתיים וחצי בלי משפט? הייתי רוצה לומר שהסיבה היא שישראל היא דמוקרטיה, ובדמוקרטיה לא כולאים אנשים בגלל שירים שמרגיזים את השלטון. אבל זה הרי לא העניין.

השירים של בניון וזילבר לא הרגיזו את השלטון, מהסיבה הפשוטה שהשלטון עצמו מסית לגזענות ולאלימות. מה"סודנים הם סרטן" של מירי רגב ועד לאיילת שקד שציטטה בפייסבוק מאמר "רלוונטי היום כמו שהיה אז", שלפיו "העם הפלסטיני כולו הוא האויב... על זקניו ונשיו"; מבצלאל "מצעד התועבה" סמוטריץ', שצייץ שצריך היה לירות בעאהד תמימי בברך, ועד, כמובן, ראש הממשלה עצמו, האיש שעמד על המרפסת בכיכר ציון, שקבע ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", שהמציא את שקר "הערבים נעים בכמויות לקלפי", ושרק לפני שבוע פירסם פוסט שקרי על שריקות בוז של אוהדי הפועל בני סכנין במהלך דקת הדומייה לזכר הילדים שנהרגו באסון בערבה.

כשנבחרי הציבור והעומד בראשם מפיצים גזענות וקריאה לאלימות, מה הבעיה עם בניון? אין בעיה, להפך. בניון הוא פחות או יותר זמר הבית של נתניהו. זאת גם הסיבה שיואב "הצל" אליאסי יכול לקרוא לגזענות ולאלימות על בסיס קבוע, ומאות גולשים יכולים לצרף לשמם את המילים "מוות לערבים" בפייסבוק, ולא יקרה להם כלום. מותר להם להסית, מהסיבה הפשוטה שהם יהודים. דארין טאטור, לעומת זאת, היא פלסטינית. זה העוון שהביא להרשעתה. וכל עוד החוק הישראלי מפלה בין אנשים על רקע הגזע שלהם, כל השאר - טיעונים משפטיים ושאלות של תרגום נכון או לא ו"הסתה" - הם סתם מילים.